נדרי זריזין חלק ב שסג

דהש"ס ושם קאמר בב"ב דבכל התור' כד"ד חוץ ממקדש ומגרש והרי מקדש ומגרש הוי בהו מעש' מוכח דבעלמא חוץ קדושין וגרושין אף במעשה הוי תכ"ד כד"ד ע"ז כתב ר"ת דינו אבל בדבור ודבור מודה אך א"כ לא הקשה הר"ן כלום מנדרים דהרי שם הוי רק דבור מיהו י"ל דשאני דבור דנדרים דהוי כמעשה דרחמנא קרי' מעשה וכעין שאיתא בפ"ג דקדושין בטומאה דרחמנא קרי' מעשה וכן כתבו שם התוס' דמחשבה דתרומ' הוי כמעש' וכן ה"נ כיון דכתיב בהקמה ואם הקם יקים הרי דרחמנא קרי' מעש' ואתקיש הקמ' להפר' והפר' להקמ' לכך גם הפר' הוי כמעש' ושפיר הקש' הר"ן אבל בהגדת עדות דהוי רק דבור שפיר אמרינן דאתי דבור ומבטל דבור ומוד' ר"ת דהוי מן התור' אך שבתי וראיתי דגם זה א"צ דאפילו אם ס"ל לר"ת דבכל דבור הוי תכ"ד לאו כדבור דמי מן התור' מ"מ א"ש דזה הוי דוקא בדבור המועיל בודאי ואין בו ספק בזה י"ל כיון דחל הדבור הוי כמעש' ואין כח בדבור השני לבטלו אבל בעדות נהי דהעידו עדיין אין אנו יודעים אם אמת הגידו ודלמא שקר הוא והרי אם לא גלתה התור' דאם לא יגיד דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אז הוי אמרינן דאף אחר כד"ד יכולין לחזור בו אף דאחר כד"ד ודאי לאו כד"ד ובע"כ דעדות שאני כיון דגם עתה לא ידענו אם אמת העידו ורק מפיהם אנו חיין לכך הוי ס"ד דיכולין לחזור בו תמיד רק דגלי קרא דאם לא יגיד וכו' וא"כ מוקמינן לי' אמה דמסתבר טפי דהיינו לאחר כד"ד אבל תכ"ד נשאר על הסברא מבחוץ דיכולין לחזור בו כיון דגוף הדבור לא ידענו אם הוא אמת או לא והרי דלולי דגלי קרא הי' לעולם יכולין לחזור רק דגלי קרא ותכ"ד לא גלי אבל בעלמא היכי דהוי דבור חשוב ואל בודאי אז י"ל דתכ"ד לאו כד"ד ואינו רק דרבנן וא"ש ודו"ק וזה נכון מאוד בעזה"י:

והנה חזר השואל והשיב לי וזה אשר השבתי לו:

הנה מה ששאל על תירוץ בתרא שלי על דברי ר"ת וחלקתי בין עדות לשאר דברים שאל רו"מ דהרי בנדרים נמי אם לא הי' מגלי קרא דלא יחל דברו הי' מותר לשנות הנה ידידי תמה אני על שלא הבין דברינו יפה דבנדרים אם לא הוי מגלי קרא דלא יחל הוי מותר מטעם חזרה דהוי ס"ל דנהי דדבור הראשון קיים מ"מ יכול לחזור בו אח"כ אבל לא בתורת ביטול הראשון למפרע ולכך כעת שכבר גלת' התור' שאינו יכול לחזור בו וא"כ מה דמהני חזרה תכ"ד היינו מכח דבתכ"ד עוקר הדבור הראשון למפרע ומבטלו כאלו לא הי' וכדמוכח ברפ"ב דנזיר ובקצה"ח סי' רנ"ה דחזרה תכ"ד הוי מעין שאל' ודומ' לשאל' דמבטלו למפרע ולכך זה אינו סברא אבל בעדות אם לא גלי קרא דאם לא יגיד הי' יכול לחזור בו תמיד זה לא הוי מעין חזרה דאיך יכול לחזור במה שאינו שלו והרי את אשר ידע הוא מעיד ואין בידו לשנות הידוע לו ובע"כ הי' מטעם ביטול למפרע שהי' יכול לחזור בו לבטל דבור הראשון לעולם ולכך כיון דהוי ס"ד שיכול לבטל למפרע לעולם הדבור נהי דגלי קרא דא"י לבטלו מ"מ תכ"ד נשאר על הסברא מבחוץ שיכול לבטלו וז"ב בעזה"י:

ומ"ש שמצא בתוס' ב"ק דף ע"ג ע"ב שכתבו בשם ר"ח כשאדם צריך להעיד עדות או מקח וכו' הרי דנקטו עדות ג"כ הנה סבר שמציאה מצא ובאמת לא כן הוא כי שם אין כוונתם לענין עדות לחזר' דזה הוי ודאי מן התור' כדברינו רק כוונתם למ"ש במכות דף וי"ו דאמר רבא והוא שהעידו כ"א תכ"ד של חברו ייע"ש לענין זה דלאו חזרה הוא רק דלהוי כל עדותן כאלו העידו ביחד בזה נתנו הך טעמא דלפעמים נותנין להם שלום וא"א להעיד ביחד ממש לכך עשו שיהי' בזה תכ"ד כד"ד וגם זה ברור:

וגם מ"ש רו"מ דבעיוני שם בתוס' בלא"ה לק"מ קושייתו דמשמע דדוקא למ"ד כדי שאילת תלמיד לרב קאמר ר"ת כן אבל לר' יוסי דס"ל כדי שאילת רב לתלמיד לא שייך ה"ט ובע"כ הוי דאורייתא ובב"ק משמע דאביי ס"ל כברייתא דפלוגתא דר"י וע"כ ס"ל כר' יוסי ולא כרבנן מדפריך בכתובות ונתרי בהו תכ"ד ממילא לדידי' ודאי הוי ד"ת הנה לא ידעתי מהיכן פשיטא לי' דלמ"ד כדי שאילת רב הוי דאורייתא אם כוונתו דברב לתלמיד ליכא מצו' לשאלו בשלום זה אינו דמשנה מפורשת הוי מקדים בשלום כל אדם באבות ואמרו על ר' יוחנן שלא קדמו אדם בשלום מעולם ואם כוונתו דאם כדברי ר"ת מאי אריא כדי שאילת רב לתלמיד למה לא תקנו גם בכדי שאילת תלמיד לרב גם זה אינו די"ל דודאי שאלת רב לתלמיד ושאילת אדם לחברו שוה הוא וא"כ י"ל בשלמא בכדי שאילת רב לתלמיד דשכיח טובא נמי בבן אדם לחברו וזה מלתא דשכיחא לכך תקני כן אבל שאילת תלמיד לרב דזה לא שכיח רק בתלמיד לרב וזה מלתא דלא שכיחא לכך עבור זה לא חקנו ועיין בתוס' שם שנקטו בלשונם בב"ק תלמיד לרב או באדם לחברו ולמ"ל תרוייהו כיון דבתלמיד לרב הוי כד"ד מכ"ש בבין אדם לחברו והוי לי' למינקט רק דלפעמים פוגע תלמיד לרב ובע"כ הוי כוונתם לכל חד כדאית לי' למ"ד כדי שאילת תלמיד לרב נתקן בשביל שמא יפגע התלמיד ברב ולמ"ד כדי שאילת רב לתלמיל בע"כ לא הוי התקנ' מכח זה דא"כ קשה מ"ש בין רב לתלמיד ובין אדם לחברו לכך כתבו דלפ"ז הוי התקנ' פן יפגע אדם בחבירו וזה שכיח טובא אבל בשביל לא שכיח לא תקנו גם בלא זה דבריו תמוהין דמהיכן משמע לי' מן הסוגי' דב"ק דאביי ס"ל כברייתא דר' יוסי בתכ"ד פליגי דס"ל דהלכה כן הרי י"ל דנהי דבפירושא דברייתא ס"ל דבתוך כד"ד פליגי ור' יוסי מחלק בין כ"ד קטן לגדול מ"מ להלכה אינו סובר כן רק כברייתא דנזיר דס"ל תכ"ד גדול. ובפרט אטו דוקא לתירוצו של אביי מוכרח הש"ס לתרץ דתרי תכ"ד הוי הרי גם לרבא מוכרח תירוץ זה דהרי לרבא שם קאמר דלכ"ע תכ"ד כד"ד ובהא פליגי אם למפרע הוא נפסל או להבא א"כ קשה נמי איך לכ"ע הוי תכ"ד כד"ד הרי לר' יוסי לא ס"ל תכ"ד כד"ד ובע"כ הוי כחילוק הש"ס דתרי תכ"ד הוי וא"כ גם לרבנן הוי כן דבהא לא פליגי וקושיות הש"ס וסבר ר' יוסי תכ"ד הוי לכ"ע בין לאביי בין לרבא וא"כ יהי' גם רבא סובר כן ואיך קי"ל אנן דתכ"ד גדול הוי נמי כד"ד ובע"כ כמ"ש נהי דבפירושא דברייתא ס"ל כן הם ס"ל להלכה כברייתא דנזיר א"כ גם לאביי הוי כן והמחוורתא כמ"ש אני בישוב דברי ר"ת והוא ברור בעזה"י וע' מ"ש עוד ראי' לפירושינו וסברא הנ"ל בתשובה לאה"ע ה' פ"ו ס"ד לק"ק טרניפאל במהדורא ד' סי' ס"ה יע"ש:

בדף פה אעתיק כאן מ"ש להחריף מו' צבי הירש הורוויץ נ"י תשובה ב הנה מה שהקשה על הר"ן שהשיג על הרשב"א שכ' דלא חיישינן לשאלה ממה דדשיל"מ אינו בטל דחיישי' לשאלה וכ' מעלתו דלדברי הר"ן קשה מן המשנה דנזיר דאם אמרו לו אל תשתה אל חשת' הרי הוי ה"ס והתוס' בגיטין תירצו דמוקמינן אחזקה שלא ישאל ולדברי הר"ן קשה מן המשנה הנה זה לא קשה מתרי טעמי חדא דקושייתו השני' שהביא משם הפר"ח דלענין דשיל"מ אזלינן מדרבנן בתר חזקה ורובא אדרבא זה הוי תירוץ לקושיא הראשונה דגם כוונת הר"ן הוי רק להוכיח דעכ"פ מדרבנן חיישינן לשאלה לכך דשיזיו אינו בטל וה"ה לענין ממון נמי אסור ליטלו מכח חשש זה אבל התם לענין התראת ספק בתר דאורייתא אזלינן וכיון דמדאורייתא אין לחוש לשאלה חייב מלקות דמה דחששו לשאלה היינו לחומרא ולא לקולא היינו לפטרו ממלקות ולענין ממון שפיר חששו לשאלה כיון דאין הולכין בממון אחר הרוב וכיון דלענין איסור חששו לחומרא ולא אזלי בתר רובא מכ"ש לענין ממון דהרי באיסור הולכין אחר הרוב ובממון אין הולכין אחר הרוב ועיין בתוס' פ"ק דב"מ דף כ' ע"ב ובקדושין לא חששו לחומרא לשאלה דהתם לא נחשב דשיל"מ כיון דאצטריך גט ותתסר לכהן ובזה אוקמוהו אדינא ועוד א"ש ולא קשה קושייתו די"ל דהתם לענין התראת ספק בעדים תליא מילתא במה דהוי ספק לעדים ובזה שפיר כתבו דלעדים אינו ספק דהם סומכין על החזקה שלא ישאל והוי להם ברי שלא ישאל אבל לדידן י"ל שפיר דחיישינן לשאלה דאנחנו אין סומכין על הרוב במה דהוי בידו לעשות להיפוך כמו דבעלמא לא מהני חזקה בדבר שבידו לסלק החזקה כן ה"נ בזה ותירוץ זה עיקר כי תירוצי הראשון א"א להאמר להמעיין בהר"ן שמפרש חילוק אחר למה בקדושין מקודשת ולמה לא מתרץ כדברינו בע"כ דס"ל דמן התורה חיישינן לשאלה לכך נראה כפירוש השני שכתבנו גם עוד לא קשה מידי קושייתו דהתם יש חזקת ממון דהוי שלו מתחלה לכך בודאי ראוי לחוש שמא ולא שייך תירוץ התוס' בגיטין דמוקמינן לי' אחזקה דכאן יש חזקת מרא קמא להיפוך ובקדושין יש חזקת פנוי' לכך מדמה להו הר"ן להדדי והנה במה שעוררני רו"מ על דברי התוס' בגיטין שכתבו מכח דמוקמינן לי' אחזק' שלא ישאל והרי להבא לא מהני חזקה ויפה כתב רו"מ דכיון דאין סופו להיות כן גם להבא אזלינן בתר חזק' כמ"ש התוס' בקדושין והנה בזה ארווח לן פרפרת אחת ליישב דברי הכ"מ פ"ד דנדרים התמוהין שכתב דלכך גדולי תרומ' תרומ' ולא הוי זוז"ג מכח דה"ל דשיל"מ והוא תמוה חדא דמפורש בנדרים בדף נ"ו דתרומ' לא ה"ל דשיל"מ והשנית תמהתי עליו מן הש"ס פ"ק דשבת דף כ' דקאמר שם דגדולי תרומ' תרומ' הוי מכח גזיר' דלמא משהי לה ומשום תרומ' ביד כהן ועיין בחבורי ספר החיים קונטרס רשפי אש פרק ט"ז מ"ש בזה וכעת נרא' ליישבו כך די"ל דטעם הש"ס בנדרים דמחלק היכי דהוי מצוה לתשולי נחשב דשיל"מ והיכי דלא הוי מצוה לתשולי לא הו"ל דבר שיש לו מתירין ולכאור' הוא מחוסר טעם הרי סוף סוף יש לו היתר הן אמת לפי דעת הפוסקים דבעינן שההיתר יבא ממילא בודאי א"ש החילוק מ"מ לדעתי י"ל טעם אחר עפ"י דברי התוס' בגיטין הנ"ל די"ל בשלמא היכי דהוי מצוה לתשולי א"כ מן הסתם ישאל עליו אח"כ הוי כדבר שסופו להיות בודאי לכך לא מהני חזק' דמעיקרא לומר שלא ישאל עליו אבל במה דלא הוי מצוה א"כ אין סופו להיות בודאי לכך שוב לא נחשב דשיל"מ מכח דמוקמינן לי' אחזקה שלא ישאל עליו ולפ"ז כיון דעיקר הטעם דלכך לא הוי תרומה דשיל"מ מכח דבזה אזלינן בתר חזקה דמעיקרא א"כ תינח בתערובות דנהי דלדבר שנפל בהחולין היינו התרומ' הוי לו חזקת איסור מ"מ הרי ההיתר שנפל בו יש לו חזקת היתר א"כ סלק חזקה כנגד חזקה ושוב אזלינן בתר חזקה זו כיון דעד הנה לא נשאל עליו שוב לא ישאל לכך לא נחשב דשיל"מ אבל בגדולי תרומ' דאין לפנינו רק הגדולין ועליהן לבדן אנו דנין ובזה הרי התרומ' מעיקרא הו"ל חזקת איסור וא"כ אף דיש חזקה להיפוך כיון דלא נשאל שוב לא ישאל מ"מ סלק חזקה כנגד חזקה