נדרי זריזין חלק ב שסב

דבעשאו שליח לבטל לבד מיירי ואח"כ כתבתי לפרש דברי ר' יוחנן דדוקא בבודק דהוי מעשה יכול לבטל וכו' הנה לא ידעתי ידידי איך נעלם ממנו כל דרך הפלפול דהרי כן דרך הפלפול להראות פנים לכל חד צד ובפרט דכאן תהלה כתבתי טעם הסוברים דמהני תמיד ביטול ע"י שליח ואח"כ כתבתי מה שנראה להכריע לדינא דבדרך הכרעה יש לחלק בין אם הוא שליח גם לבדוק או לא גם מ"ש רו"מ דאם עשאו שליח גם לבדוק בלאו הכי אין התחלה לקושיות המפרשים דהוי מיני כיון דעיקר השליחות הוי על הבדיקה דלא הוי מילי ונסתייע שכן כחוב בספר חוקי דעת הנה ידידי דברי הספר הנ"ל לא שמיע לי ואם הוי שמיע לי לא סבירא לי דמה ענין זה לזה הרי הבדיקה הוי ענין בפ"ע וביטול ענין בפ"ע והמה ענינים נפרדי' שאין תלוין זה בזה דלפעמים מצינו בדיקה בלא ביטול כגון בתוך הפסח ולפעמים מצינו ביטול בלי בדיקה בכל הני דאמרינן מבטלו בלבו ודיו וא"כ כיון דהם שני ענינים נפרדים ואין תלוין זה בזה ומה שתלאום חז"ל לבטל בשעת הבדיקה הוי רק מכח דבזמן אחר חיישינן שמא יפשע אבל זולת זה הי' מבטל בחמש וד' וא"כ מה בכך דלבדיקה מהני שליחות מ"מ לענין הביטול לא מהני שליחות ולומר מגו דחייל אהא חייל אהא הרי אנן קיי"ל כמ"ד דלא אמרינן מגו בקני את וחמור ותדע אטו באומר אמר לסופר לכתוב וגם תהי' שליח למכור לי חפץ אטו יהי' בה דין שליחות זה ודאי אינו ואדרב' בש"ס מפורש להיפוך באומר אמרו לסופר לכתוב ואתם חתמו נמי לא מהני והרי באומר אתם חתמו הוי מעשה וא"כ למה יועיל בזה אומר אמרו לסופר אף דהוי מילי ובע"כ דלא מהני בכה"ג להיות נעשה שליח במילי אף דהכתיבה והחתימה שייכין זה לזה ולא אמרינן מגו מכ"ש בבדיקה וביטול דלא מהני בזה מגו ובשלמא לפמ"ש א"ש כיון דעשאו שליח לבדוק ולבטל הוי הבדיקה שכרו גם על הביטול כיון דעשאו יחד לבדוק ולבטל הוי מה שמרויח בבדיקה שכרו גם על הביטול דהרי לכך עשאו שליח לבטל בשביל שעשאו נבדוק ולכך נחשב שליח בשכר אב' זולת זה מה ענין בדיקה לביטול סוף סוף לגבי ביטול הוי מילי גם מ"ש דעל גוף הדבר שכתבתי דבבדיקה הוי ש"ש מכח פרוטה דר' יוסף ע"ז כתב שנעלם ממנו דברי התוס' בשבועות שכתבו דלכך במודר הנאה משופר מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה ולא חיישינן לפרוטה דר' יוסף מכח דאפשר לתקוע במקום שלא יהי' עני שם משא"כ לשטחה ולבערה דצריך לעשות כן הרבה פעמים עכ"ד רו"מ הנה מאוד אני תמה עליו מה ראה לומר ככה הנה גוף דברי התוס' קריתי ושניתי ושלשתי ועיין בחבורי לא"ח ה' ר"ה ובגוף הדבר אין לו ענין כלל חדא הרי הש"ך בחו"מ סי' רמ"ז הביא שם בשם הקדמונים תירוץ אחר על זה דפרוטה דעני לא שכיח מיהו כיון דאפשר דמתהני מני' הוי ש"ש וא"כ הרי אני לא באתי רק ליישב שיטת הפוסקים דמהני ביטול ע"י שליח הם יסברו כחירוץ זה ולהתוס' באמת לא יועיל ביטול ע"י שליח ועוד חף לפי דברי התוס' השגה זו מביא לידי גיחוך בשלמא תקיעת שופר ונטילת לולב הדבר תלוי בידו לילך למקום שירצה ויבחר לו מקום שלא יבא עני שם אבל בדיקת חמץ אין הדבר בידו לעשותו במקום שירצה רק במקום שהחמץ מונח או שיש חשש שנכנס שם חמץ וצריך לבדוק כמה בתים ובחורין ובסדקין בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ וא"כ אין הדבר בידו שאם הוי החשש חמץ במקום דשכיח עני מה יש לו לעשות וגם בזמן אין הדבר בידו רק בשעה שתקנו חכמים בשעה שב"א מצוים בבתיהם ואם כן דומה ממש לשומר אבדה ועדיף מני' ולא ידעתי מה ראה על ככה בהשגה זו. גם מ"ש על דברי שכתבתי בביאור הש"ס דנדרים דדוקא באומר לאפוטרופוס פליגי ולא כאומר לשלוחו וע"ז הקשה דברמב"ם מפורש בלשונו באומ' לשליח וכו' לא ידעתי מה זו השג' הרי אני לא באתי רק לפרש רק לשיטת הסוברים דביטול ע"י שליח לא מהני וס"ל דאף לשליח ראשון לא ממסרי לשליח לשיטתם כתבתי כן ביאור הסוגיא אבל הרמב"ם יסבור דביטול ע"י שליח מהני ויסבו' דמילי לא ממסרו לשליח הוי רק שהוא יעשה שליח אחר אבל לראשון עצמו מהני אף במילי ולמה הוצרך להביא מהרמב"ם הרי מהרא"ש והר"ן במקומו שאני כתבתי ליישב קושייתם לא משמע כן מדבריהם ואם זה דרך השגה כשאני רוצה לחדש פירוש חדש בסוגיא שלא כדעת המפרשים להקשות שמדברי הראשונים לא משמע כן הרי עליו איני דן ולזאת גם מ"ש להשיג על מה שחדשתי בין מצוה שהי' שוה בכל וחובת הגוף או לא וכתב ר"מ שמדברי הר"ן לא משמע כן וכן מ"ש על מ"ש בישוב דברי הראשונים בענין ספק אחד בגופו וספק א' בתערובות דמדברי מהרי"ט לא משמע כן הכל אין זה דרך השגה כלל דהשגה כזו לא שייכא רק אם הייתי מכריע איזה דבר הלכה למעשה שייך לומר שדברי זה אינו מוסכם אך במה שאינו הלכה למעשה רק דרך פלפול וסברא אם הדבר מצד עצמו נכון ומלתא דמתקבל מה בכך אם יהי' משמע באיזה ספר להיפוך אטו גברא אגבר' קרמי ועל כיוצא בזה לא שייך השגה רק אם יש סתירה מן הש"ס ולא משאר איזה ספר ובפרט מן האחרונים לזאת לא ידעתי מה ראה בזה בכל השגותיו לזאת אינני רוצה להאריך אך הרב מרומלוב כתב אלי איזה ענין על חשובה ששלחתי גם לרו"מ ולו השבתיו באורך כללים חדשים ופלפול נעים בהך דין דמילי לא ממסרי לשליח ונלאיתי להעתיקו שנית יכתוב רו"מ להרב הנ"ל כי הוא סמוך לקהלתכם וישלחנה לרו"מ בודאי ושלומו ושלום תורתו יגדל נא כנפשו ונפש ידידו דו"ש כל הימים:

והנה לעיל כתבנו בדברינו בביאור הסוגיא דנדרים פ"י גבי ת"ש האומר לאפוטרופוס וכו' והעולה משם דהם לא פליגי בשליח רק באפוטרופוס דידו כיד בעה"ב ע"ש והנה זה סותר לכאורה לש"ס מפורש בפ"ח דב"מ דף צ"ו דקאמר שם באומר לשלוחו צא, והשאל לי עם פרתי מהו וכו' וקאמר שם שליח פלוגתא דר' יונתן ור' יאשי' הוא א"כ מוכח דאף בשליח פליגי אך כד דייקינן א"ש. ואדרבא מזה יהי' ראי' לדברינו דהרי התוס' הקשו שם דמה מדמי זה לזה הרי התם הוי טעמו דר' מיאשא מכח דכתיב אישה יקימנו וכו' ולכך נראה דא"ש דהנה לשון הש"ס דקאמר צא והשאל לי עם פרתי ל' לי אין לו הבנה ורש"י נדחק דהכונה בשבילי אך נראה הכונה דהנה בחדושינו לעיל כתבנו דר' יונתן ור' מיאשא פליגי בהך דינא אם מילי ממסרי לשליח או לא ממסרי לשליח ובפלוגתא דרבנן ור' יוסי אין ראי' שהם פליגי בשליח עושה שליח אבל בשליח ראשון י"ל אף במילי נעש' שליח אך מפלוגת' דר' מיאשא ור' יונתן מוכח דאף בשליח ראשון לא נעשה במילי ולפ"ז א"ש דהנה בב"מ שם לעיל והכי קיי"ל דפרה במשיכה ובעלי' באמירה וא"כ כיון דשאלת הבעלים הוי באמיר' מבעיא הש"ס כך באומר לשלוחו צא והשאל לי היינו שישאל את הבעלי' ואת הפרה ומה דנא מבעיא בבעלים לבדו אם נקנין בכך דבזה אין בו נ"מ ולכך כיון דקיי"ל בלאו הכי יכול לחזור בו בחצי יום דפועל יכול לחזור בו ואין בו נ"מ לחזרה רק לענין אם הוי שאל הבעלים ודוק. והנה בפרה דהוי במשיכה בזה ודאי הוי שלוחו כמותו אך בשאלת הבעלים דהוי באמירה מבעיא לי' אם נשאל הבעלי' ע"י שליח דהרי מילי לא ממסרי לשליח ולכך קאמר פלוגתא דר' מיאש' ור' יונתן אם בכה"ג הוי מילי לא ממסרי לשליח דלר' מיאשא בכל התורה מילי לא ממסרי לשליח ולא בעי קרא למעוטי ולכך מוקי קרא דאישה יקימנו על אפוטרופוס ממילא הכא נמי דהוי רק שליח בעלמא לא ממסרי לשליח ולר' יונתן דס"ל בכל התורה מיני ממסרי לשליח רק דבנדרים מיעט קרא ונא מוקי' לה לאפוטרופוס ממילא הכא דליכא מיעוט מהני ע"י שליח ונשאל הבעל ע"י שליח ומיושב קושיות הותס' על נכון ובזה יתיישב דברי הרמ"א שרחו"מ סי' שמ"ט הביא דעת הרמ"ה דשלוחו כמותו ובה' נדרים לא הגי' כלל נראה דמפרש כמ"ש ודו"ק ובשנת תר"ב לק"ק בוסקא ישבתי זה בע"א ייע"ש ואם כי הפוסקים לא פירשו כן הסוגיא חלקי אמרה נפשי והוא נכון בביאור הסוגיא בעז"ה. ומ"ש אח"כ דאמר לעבדו צא והשאל לי עם פרתי תבעיא למ"ד שלוחו של אדם כמותו וכו' מיירי נמי כה"ג באומר לעבדו להשאיל אותו עם הפרה ומבעיא למ"ד שלוחו של אדם כמותו אף במילי ומילי נמי ממסרי לשליח וכן נמי למ"ד דלא אמרינן שלוחו כמותו במילי ודו"ק ועיין ראי' לפירושינו בתוס' דף צ"ט ד"ה באומר הכישה במקל מפורש כפירושינו דמיירי שנשאל הבעלים בעצמן ייע"ש ות"ל כונתי לדעתם:

פרק יא בדף פ"ז בר"ן ד"ה אבל לאחר כ"ד וכו' וראיתי לרב וכו' אעתיק כאן מ"ש בתשובה להחריף מו' עקיבא חיות נ"י:

תשובה א ע"ד אשר שאל על דברי ר"ח דס"ל דתכ"ד הוי רק דרבנן איך יפרש הסוגיא דכתובות דף ל"ג ע"ב דעדים זוממין אין חייבין רק ע"י התראה וכו' וקאמר שם אביי דמתרינן להו תכ"ד וכו' ולדברי ר"ת איך משכחת לה התראה מן התור' תכ"ד הרי מן התורה תכ"ד לאו כד"ד וכתב שהוא קושיא גדולה והנה לפום ריהטא הי' נראה לומר דכוונת הש"ס כך דהרי רבא שם אמר לעיל תדע דמתרינן בהו אימת אי מעיקרא אמרינן אשתלין וכו' הרי דלולי הך חברא דאשתלין הוי אפשר להתרות בהו מעיקר' רק דיכולין לומר אשתלין ולפ"ז י"ל דמן התורה ודאי א"י לומר אשתלין דמוקמינן אחזקה שידעו ולא שכחו וכמ"ש הפוסקים בשוחט ששכח ה' שחיטה דאם ידוע שנטל קבלה וידע מוקמינן לי' אחזקה דמעיקרא רק י"ל דמדרבנן הוי הך חששא ומדרבנן לא אזלינן בתר חזקה וחיישינן לשכחה וקושיות רבא הוי רק להוכיח דכע"כ מן התורה לא בעינן התראה דאם מן התורה בעינן התראה א"כ נהי דמן התורה משכחת לה דמתרי להו מעיקרא. עכ"פ לדידן האיך משכחת לה התראה דלדידן מדרבנן יכולין לומר אשתלין א"כ הוי לדידן כל העדות עדות שאי אתה יכול להזימה א"כ לא משכחת לה שום דין בעולם לדידן וזה מבואר ההיפוך מכמה משניות ולכך לפ"ז דוחה אביי דמתרינן להו תכ"ד והיינו דמתרינן להו מעיקרא וגם תכ"ד וממ"נ מן התורה מהני התראה ראשונה ומדרבנן מהני התראה אחרונה כן הוי נראה לכאורה אך כד דייקינן א"צ לזה והאמת דקושיא זו משוחט קשה שפיר למה החם אזלינן בתר חזקה שידע עד הנה אף דיש כנגדו חזקת איסור דבהמה ולמה כאן יכולין לומר אשתלין ואכ"מ מיהו על ר"ת בלא"ה לק"מ:

והנה לכאורה הי' אפשר לומר דר"ת לא אמר זה רק במעשה היכי דעשה מעשה תחלה אז קיי"ל ג"כ דיכול לחזור בו תכ"ד ולכך בזה ס"ל לר"ת דזה רק דרבנן כיון דבאמת ראוי לומר לא אתי דבור ומבטל מעשה ולכך אף תכ"ד מן התור' לאו כד"ד רק מדרבנן הוי כן אבל היכי דהוי דבור ודבור אז מודה ר"ת דאתי דבור ומבטל דבור והוי מן התור' תכ"ד כד"ד והוא דבר הנלמוד מענינא