נדרי זריזין חלק ב שסא

משליח קבלה של האשה הנה חוץ ממ"ש לעיל י"ל עוד עפ"י הכלל שכתבתי בחדושי לה' קדושין סי' ל"ה בישוב שיטת הקדוש שם והעליתי דלפי דעת התוס' פ' א"נ והובא בקצה"ח סי' קפ"ב דהיכי דעושה שליח לזכות לו לאיזה דבר בעינן שיהי' נעשה שליח גם משכנגדו ונחשב שליח מב' הצדדין ולכך אם מצד אחד לא הוי מילי די בכך וא"כ א"ש דלא נחשב מילי רק כגון באומר הפקר נכסי או השבע עבורי בענין דליכא שכנגדו שיהי' שלוחו בזה נחשב מילי ולא ממסרי אף לשליח ראשון אבל היכי דעושהו שליח לזכות או לקבל הגט מבעלה בזה נעשה השליח גם מצד הנותן או המגרש וכיון דלגבי דידי' לא הוי מילי דעושה מעשה ונותן לו לכך אף גבי דידה לא נחשב מילי ולכך לא נחשב מילי רק כשבא לעשות שליח שני דאז השליח הראשון נסתלק תיכף בעת עשייתו את השני א"כ לא נעשה הראשון שליח רק לעשות השני ולא נעשה שליח משכנגדו וממילא אגלאי מלתא דנעשה שליח רק למילי ומילי לא ממסרי לשליח וממילא טעם מה דאין שליח עושה שלית בעלמא ומה דאין נעשה שליח לנדור או להפקיר הכל חדא טעמא דמילי לא ממסרי לשליח והכל הולך אל מקום אחד וגם זה נכון בסברא מיהו לפי מה שהוכחתי במקום אחר דלא כדעת הקצה"ח בזה ובארתי כוונת התוס' ב"מ דף ע"א בדרך אחר א"כ צריך לומר כסברתינו הראשונה דיש חילוק בין אם בא לקיים ענין חדש ובין אם בא לבטל הענין לעשותו כמעיקרא וא"ש:

ומה שהקשה ממה שאחד מוציא הרבים זה פשיטא דלק"מ דלא מבעי' אם המוציא לא יצא עדיין כיון דהוא עצמו נמי מחויב בדבר א"כ הוי כיש לו שותפות בגוי' וביש לו שותפות אף להס"ד דשם דלא הוי שלוחו כמותו ביש לו שותפות הוי שלוחו כדדחי בש"ס שם וכיון דמסברא יש בכה"ג שליחות מהני אף במילי ואף היכי דכבר יצא מ"מ כיון דהוי אחד ערב בעד חברו הוי כאית לי' שותפות בגוי' ומה"ט י"ל בברכת הנהנין אינו מוציא כיון דבזה לא שייך ערבות דהברירה בידו שלא ליהנות אם כן לא הוי כשותפות בגוי' ולא מהני שליחות דמילי לא ממסרי לשליח ואדרבא מזה יש ראי' לדברי הסוברים דאף בכה"ג הו"ל מילי דאל"כ למה בברכת הנהנין אינו מוציא דהרי בכל דוכתא שלוחו כמותו ובע"כ בכה"ג לא שייך שליחות דמילי לא ממסרי לשליח:

ומה שהקשה מסי' שפ"ח דבשלח שלוחו למסור אם הוחזק השליח ג"פ חייב אף דה"ל מיני הנה מגוף התשובה שממנו מקור דין זה ודאי לאו ראי' הוא דמשמעות הש"ך שם בסוף דבריו דמיירי שמסר לו שטרות וקרעם וכו' או מסרם לעכו"ם ובכה"ג הוי מעשה רק אף גם לפי משמעות הרמ"א דבכל ענין הוי שלוחו דהרי בלא"ה הוי ראוי שיהי' פטור במוסר בדברים דלא קעביד מעשה רק דבור והוי רק גרמא ובע"כ מה שמוסר חייב היינו דנעשה בזה הדיבור כמעשה וכיון דנחשב הדבור כמעשה לגבי גוף המוסר הוי נמי כמעשה אם עושה שליח לכך ודומה ממש למחשבה דתרומה דהוי כמעשה כמ"ש התוס' ומה"ט לא נחשב מילי בתרומה כאשר כתב רו"מ בשם הג"פ באה"ע סי' קכ"ג וכן עצה במחשבה לפני טרם ראיתי דבריו וכן מפורש בתוס' ב"ק דף ק' דדבור בכה"ג הוי כמעשה כגון במפגל יע"ש וה"ה במסור הוי כן וז"ב ודוק:

גם מה שחקר רו"מ בטעם נדר ושבועה דלא מהני ע"י שליח לדידי י"ל הטעם כך כיון דאסור לנדור והנודר כאלו בנה במה וכו' אם כן אשלד"ע והמעשה בטל ואף בשבועה יש איסור לישבע אפי' באמת לכך אשלד"ע ובהכי נדחה מה שהביא רו"מ בשם פסקי מהרא"י סי' רנ"ד דמהני שבועה ע"י שליח מן הש"ס דכי נשבעו להם נשיאי העדה והי' להם רק דין שלוחין ולפמ"ש ליכא ראי' דהתם הוי השבועה לדבר מצוה לפי דעתם שלא ידעו שהם גבעונים ועיין בתוס' גיטין דף מ"ו ובשוגג יש שלד"ע ובפרט היכי דלדעתם הוי דבר מצוה בודאי יש שליחות כה"ג ולדבר מצוה יש לומר דמהני נדר ושבועה ע"י שליח ובהכי ניחא מה שהרגיש הנו"ב למה יועיל תנאי בשבועה כיון דא"א ע"י שליח ולפמ"ש לק"מ דע"כ לא אמרינן דהיכי דא"א ע"י שליח לא מהני תנאי רק אם מצד עצם המעשה לא מהני ע"י שליח כבגוף המעשה אין ראוי ע"י שליח גם לא משכחת לה בשום אופן ע"י שליח לכך לא מהני תנאי ג"כ אבל בנדר ושבועה מצד עצם המעשה הוי אפשר לקיימו ע"י שליח רק מצד אחר אין שליחות דהוי לדבר עבירה והשליחות בטל לכך בכה"ג תנאי מהני גם בזה הרי עכ"פ לדבר מצוה מהני ע"י שליח לכך הוי אפשר לקיימו ע"י שליח ובלא"ה נמי אין ראיות המהרא"י מכי נשבעו להם ראי' דהתם חל השבועה גם לגבי עצמן ומגו דחייל עלייהו חייל אכולהו וגם הוי לי' כאית לי' שותפות בגוי' דעדיף משליח אבל היכי שאומר לשלוחו לישבע עבורו ואין השבועה חל על השליח י"ל דלא מהני ע"י שליח. גם קושיות הנו"ב מע"י שליח לק"מ אף אם נימא דהטעם דלא מהני ע"י שליח מכח מילי א"ש נמי בע"כ לא אמרינן דהיכי דאי אפשר ע"י שליח לא מהני תנאי רק היכי דהדין דלא מהני ע"י שליח הוי מטעם אחר לא מצד קלות הענין רק דבעינן שיהי' מעשה בגופו ולא בגוף אחר כגון בחליצה דאפי' ברגלו אם הוי נעל דנעל פסול מכ"ש ברגל אחר וכן בנזיר שאי אפשר שינהג חבירו נזירות עבורו ואין הטעם מכח חולשת הענין לכך הוי חלות התנאי ומה דלא מהני ע"י שליח ענינים נפרדים לכך אמרינן מה דאי אפשר ע"י שליח לא מהני תנאי אבל בנדר ושבועה מה דלא מהני ע"י שליח מכח דהוי מילי וא"כ זה מה דלא נעשה ע"י שליח הוי מכח חולשת הדבר לכך אדרבא מה"ט גופו מהני עליו תנאי כיון דהוי רק מילי אתי דבור ומבטל דבור ואדרבא מה דלא מהני ע"י שליח. ומה דמהני בי' תנאי טעם אחד להם ואל מקום אחד הולך דכיון דלא מהני ע"י שליח מכח מילי מהני בי' מכ"ש תנאי ובעלמא דלא הוי מילי ומהני בי' תנאי לבטלו מכ"ש בזה וז"ב ונכון בסברא:

ומה שהקשה רו"מ על מ"ש דהשליח הבודק הוי עושה מצוה ופטור מפרוטה דר' יוסף והקשה רו"מ דמה מצוה הוי לשליח בבדיקת חמץ של חבירו וכו' הנה אחר המחילה נעלם ממנו ש"ס מפורש בב"ק דף צ"ט דקאמר שם בגזל חמץ וכא אחר ושורפו במועד פטור שהכל מצווין עליו לבערו יע"ש א"כ מוכח דעל הכל הוי חיוב הביעור ואף דשם הוי דוקא במועד כן היינו בשלא מדעתו דקודם המועד י"ל דרוצה למכרו או לאכלו אבל היכי דהבעלים נותנין לו רשות לבערו ודאי הוי כמו התם במועד ותדע שהרי מפורש בש"ע ה' פסח סי' תל"ב דהשליח מברך ואם לא הוי נחשב לשליח מצוה איך מברך עליו וע' במג"א סוף סי' תל"ב שמפורש כן דגם השליח עביד מצוה דומיא דמילה וע' בחק יעקב שם שביאר הענין יותר ותמה על הסוברים דדי בברכת בעה"ב דאיך עושה השליח מצוה בלי ברכה. הנה מכל זה מבואר להיפוך מדברי רו"מ שעשה חילוק בין מילה ובין זה ואחר המחילה נעלם ממנו כל זה והנה מ"ש לעיל לדחות ראיות מהרא"י דשבועה מהני ע"י שליח מכי נשבעו להם נשיאי העדה מכח די"ל דהתם הוי כאית לי' שותפות בגוי' ומגו דמהני לנפשייהו וכו' והנה כעת ראי' לדברינו מגיטין דף מ"ו דקאמר שם ר"י דנדר שידעו בו רבים יחזיר וקאמר שם מ"ט דר"י דיליף לה מכי נשבעו להם נשיאי העדה וכו' וקשה לי מה ראי' מהתם דלמא לעולם נדר שידעו בו רבים אך אין השבועה חלה על הרבים באמת יש לו התרה דמה בכך דהוי ברבים כיון שלהם אין שייך אותה שבועה יש לו התרה והתם שאני כיון דהשבועה חלה על הרבים ולכך בזה י"ל שפיר כיון דידעו בו רבים גם השבועה הוי של רבים דכולם נכללו באותה שבועה לכך לא הוי להו הפרה והוא קושיא חמורה למשכיל האמת אך לפמ"ש א"ש כיון דבאמת לא הוי ראוי לחול כלל השבועה כיון דהוי ע"י שליח רק כיון דהוי חל גם עלייהו אמרינן מגו דחל עלייהו חל על הכל א"כ לא עדיף כח הטפל מכח העיקר ואם איתא דנדר שידעו בו רבים יש לו הפרה וא"כ אם הוי נשבעו נשיאי העדה לנפשייהו הוי מהני להו התרה אף דהוי ברבים ממילא גם להרבים יש לו התמה דהרי הם לא נשבעו ולא חל עליהם השבועה רק מכח מגו דחל על הנשיאים גופייהו וא"כ לא עדיף מן המגו ואם לדידהו הוי מועיל התרה ראוי שיועיל גם להכל ובע"כ דנדר שידעו בו רבים לא יפר וממילא אם הוי נשבעו לנפשייהו נמי לא ה"ל הפרה ולכך שוב אמרינן מגו דחייל עלייהו חייל אכולה ועל הכל אין להם התרה כן הוי נראה לומר אך באמת אני תמה על מהרא"י בראי' זו דהרי י"ל דלעולם נדר ושבועה לא מהני ע"י שליח מכח דמילי לא ממסרי לשליח וא"כ מהו קושיא מהתם הרי התם ר' יהודא הוא קאמר לה דהשבועה חלה ורבנן ס"ל התם בלא"ה דהשבועה לא חלה דהוי בטעות רק מכח חילול השם יע"ש א"כ ממ"נ למאן קפריך אם לרבנן הרי בלא"ה לא חל השבועה רק מכח חילול השם א"כ י"ל דבא דבאמת לא חלה השבועה ע"י שליח ומה שלא בטלוהו הוי מכח חילול השם ומה דקאמר הש"ס דהשבועה הוי בטעות ולא קאמר דהוי ע"י שליח היינו דעדיפא קפריך דאפי' הנשיאים גופייהו הוי פטורין מכח דהוי בטעות ובע"כ מכח חילול השם לא בטלוהו א"כ מה"ט לא בטלו הכל ואם לר"י קפריך דס"ל דהשבועה חלה התם הרי י"ל דר"י ס"ל כר"מ דמילי ממסרי לשליח דהרי הוי פלוגתא דתנאי ולכך ר"י כר"מ ס"ל דאמר מילי ממסרי לשליח לכך מהני גם שבועה ע"י שליח אבל לעולם לדידן דקי"ל כר' יוסי דמילי לא ממסרי לשליח לא מהני אף נדר ושבועה ע"י שליח והתם הוי טעמא מכח חילול השם דבלא"ה קי"ל התם כרבנן דנדר ברבים יש לו התרה ואין בידי פסקי מהרא"י בעצמו לעיין בזה אולי הרגיש בזה בעצמו (שוב הגיע לידי תשובת מהרא"י וראיתי שלא הרגיש בזה כלום):

ומיהו לפמ"ש יהי' מוכח דר"י ס"ל מילי לא ממסרי לשליח דאל"כ נשאר קושייתינו מה ראי' מהתם לנדר שהודר ברבים הרי י"ל התם שאני דהוי נדר של רבים וברבים לכך אין לו התרה ומה ראי' לנדר שהודר ברבים לבד ובע"כ דס"ל מילי לא ממסרי לשליח ולא חל השבועה ונדר ע"י שליח רק מכח מגו דחייל עלייהו ולכך לא עדיף מינייהו גופי' ומוכח דנדר ברבים אין לו הפרה ומוכח דנדרי שבועה לא מהני ע"י שליח ולא כדעת הנו"ב מה"ת ח' יו"ד סי' קמ"ז רק כדעת מהרי"ט דא"י להקדיש ע"י שליח וה"ה בשבועה הנה כל זה ראיתי להשיב למכ"ת מפני אהבתו ואהבת התורה וכתבתיו בהחפזי אף כי אין ראשי וכחי עלי בימים הללו אמרתי יהי מה תן לחכם ויחכם עוד ועוד חזון למועד לטייל עמו ברצות ה' דרכי להרחיב גבולינו וגבול כל הח"ח אוהבי אמת שונאי רע דברי דו"ש:

והנני מעתיק פה מ"ש בתשובה לטרניפאל על ענין הנ"ל הנה דבריו קבלתי על נכון והנה באמת בכל דבריו לא מצאתי דבר המכריחני להשיב אך כדי למען. כבודו ולמען העמידו על האמת פניתי להשיבו והנה בראש מ"ש דדברי סותרין דברי דתחלה כתבתי טעם הסוברים דמהני ביטול ע"י שליח מכח דהוי שומר שכר מכח פרוטה דר' יוסף וזה משמע