נדרי זריזין חלק ב שנח

עצמו בע"כ ס"ל כרבי דפרטא הוי ודו"ק. ולפ"ז הנה יגדל יותר התמי' על הרמב"ם מה דפסק להך משנה דראשונה מעשרות ותמה התוי"ט דהרי קיי"ל כר' יוסי ובחדושי לאה"ע ישבתי זה בסי' מ"א ובחדושי פסחים דף הנ"ל בפ"ה נמי ישבתי זה ולפי הנ"ל תקשה עליו יותר דמוכח גם מש"ס דילן דהך משנה כר"מ מדלא מחלק לר"מ בין בוי"ו בין בלא וי"ו מיהו אין אי זה. תימא די"ל דהרמב"ם מיישב קושייתינו כמ"ש לעיל כאן בזה דרוצה לאוקמא אף כרבי כנ"ל וא"ש ודו"ק:

בדף ע"ב ע"ב בעי רמב"ח בעל שופר בנא שמיעה וכו' עד ת"ש האומר לאפוטרופוס לבאר סוגיא זו אעתיק מ"ש בתשובה בחבורי לא"ח שנת תקצ"ב לדין קדיש וממנו יתבאר סוגיא זו בעזה"י אעתיק מ"ש בתשובה להרב המאה"ג מו' שמעריל אבדק"ק הרומבלוב:

תשובה ג ע"ד אשר שאל באחד שהוא אומר קדיש על אביו והוא דר בכפר ואי אפשר לו לבא העיר' לומר קדיש ורוצה לשכור איש במקומו לומר קדיש אם יחשב לו כאומר בעצמו או לא:

והנה מעכ"ת האריך בפלפול בזה בדברי התוס' רי"ד והקצה"ח בסי' קפ"ב והנה טרם אחלה לדבר בעז"ה אומר שלא הבנתי שאלתו מתרי טעמי אחד במ"ש בלשונו אם יחשב לו כאומר בעצמו זה ודאי אינו דאף אם הוי שייך בזה שליחות מ"מ לא עדיף מכל השליחות דקיי"ל מצוה בו יותר מבשלוחו וא"כ ודאי מה ששוכר לאחר לא הוי כאומר בעצמו ואם יאמר מכ"ת שמ"ש בלשונו כאלו אומר בעצמו הוא חלא בדקדוק וכוונתו רק אם יש בזה תועלת להמת ושכר הנה בזה א"צ לשאלה פוק חזי מה עמא דבר שנוהגין בכל המקומות לשכור לומר קדיש ובמג"א סי' קל"א הביא בשם הב"ש בסי' ר"א דמוטב לבנו להשכיר קדיש במקומו משיאמר אחר בחנם משמע דבשכר הוי תועלת להמת ממש וראיתי באלי' רבה שם שהעתיק בשם הב"ש דאם הבן נוסע למרחקים משמע בתשובת ב"ש סי' ר"א שטוב לשכור אחר במקומו ואולי אף שיש שאר אבילי אב ואם אין יכולין למחות דשלוחו כמותו כמ"ש ב"ז שם עכ"ל הא"ר והנה שם מבואר שאלת כת"ר בביאור יותר דשאלת מכ"ת לא הבנתי דפשיטא שיש בזה מעלה אם א"י לומר בעצמו ואם יכול לומר בעצמו ודאי מצוה בו יותר מבשלוחו אך לפי מה דנקט הא"ר יש שאלה שפיר אם יכולין שאר אבלים לדחותו או לא וזה תליא שפיר בדין שליחות אם הוי כמותו בנדון כזה והא"ר כתב בשם ב"ש בפשיטות דשייך בזה שליחות ואין בידם לדחותו:

והנה באמת דברי הא"ר צ"ע וגם על מכ"ת אני תמה איך לא הרגיש בזה דאף אם נימא דשייך במצוה נמי שליחות היינו רק כששייך בי' מעשה כגון מצוה לשלוחו לעשות לו איזה עסק אבל אם מצוה לו רק לדבר איזה דברים ודאי לא שייך בי' שליחות דקיי"ל מילי לא ממסרי לשליח ואף בדבר רשות כה"ג לא שייך שליחות במילי כמו באומר אמרו דלא מהני ואף להסוברים בחו"מ סי' רמ"ד דמהני באומר אמרו היינו מכח דזה הוי כממנה את השני שלא בפניו והראשון מעשה קוף בעלמא עדיף אבל באומר אמרו מדעתיכם לפלוני מודים דלא מהני ועיין כראשונים ובאחרונים ובקצה"ח סי' רמ"ד מבואר כן וכן מוכח בר"ן וב"י בא"ח ה"פ סי' תל"ד דשלוחו א"י לבטל מכח דדומה לאומר לשלוחו הפקר נכסי דאינו כלום ובע"כ מה"ט דמילי לא ממסרי לשליח ואף להסוברים דשלוחו יכול לבטל היינו מטעם שכתב הב"י שם מכח דהחמץ בלא"ה אינו ברשותו של אדם וכו' אבל בזה מודה דבאומר לשלוחו הפקר נכסי אינו כלום. והיינו מטעם דמילי לא ממסרי לשליח וא"כ ה"ה באמירת קדיש הוי כן:

והנה לכאורה הי' אפשר ליישב דברי הא"ר בזה די"ל דיש חילוק בין בחנם לבין בשכר דכיון דמפורש בפ"ק דב"מ דאף למ"ד מגבי' מציאה לחברו לא קני חברו שאני פועל דידו כיד בעה"ב ודעת הש"ך בחו"מ סי' ק"ה דכל שליח בשכר הוי ידו כיד בעה"ב ועדיף משליח ומהני אף במקום שחב לאחרים ודעת מח"א הובא בשעה"מ ה' תרומות דאף דאין שליחות לעכו"ם מ"מ בשכר יש שליחות לעכו"ם ייע"ש ובחדושינו הארכנו בכל זה הרבה בעז"ה ועכ"פ הי' נראה ללמוד לכיוצא בזה דמה דקיי"ל מילי לא ממסרי לשליח היינו בשליח בחנם אבל בשכר הוי פועל וידו כיד בעה"ב ומהני אף במילי ובזה הוי א"ש טעם דברי המג"א שכתב דטוב יותר לשכור מי שיאמר קדיש ממה שיאמר אחד בחנם והיינו מה"ט גופו דבשכר הוי שלוחו כמותו משא"כ בחנם אינו כמותו דמילי לא ממסרי לשליח ובהכי הוי א"ש מה שהקשה בקצה"ח סי' קפ"ב וסי' רמ"ד להקדוש מרדוש דס"ל דהיכי דהדבר ספק אם יסכים השני בכך הו"ל מילי ולא ממסרי לשליח. אך לדידן כותבין בהרשאה דהשליח יכול לעשות שליח והלא כיון דהוי חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ א"כ תלוי הדבר בדעתה והו"ל מילי ייע"ש ולפמ"ש י"ל דהשליחות שלנו הוי בשכר והוי פועל וידו כיד בעה"ב ולא קאמר הקדוש רק כשעושה השליח בחנם אז הוי מילי אבל בשכר לא הו"ל מילי ובזה י"ל מה שהקשה הקצה"ח בסי' רמ"ד מן הש"ס דגיטין גבי אשה עצמה מביאה את גיטה כגון דקאמר לה הוי את שליח הולכ' וכו' והרי אם היא שליח להולכה ודאי תלוי הדבר ברצונה. וא"כ הו"ל מילי וי"ל דאשה שאני כיון דיד אשה כיד בעלה כדמשמע בכמה דוכת' ומהם במס' נדרים ועירובין דאינו מזכה לו ע"י אשתו דיד אשה כיד בעלה ולכך עדיפא מפועל ולא נחשב מילי ודוקא בשליח אחר אמרינן דמילי לא ממסרי לשליח אבל ביד אשתו דידו כידה מהני אף במילי מיהו בלא"ה קושיות הקצה"ח הנ"ל לק"מ דע"כ לא קאמר שם הקדוש דהו"ל מילי רק אם הדבר תלוי ביד אחרים ולא ביד השליח עצמו אבל אם הדבר תלוי בדעת השליח עצמו ורצונו לא הו"ל מילי ודו"ק. ואכ"מ להאריך בזה ובעז"ה כבר הארכנו בזה במ"א. אבל זה הי' נראה לומר דבשכר הו"ל כפועל וידו כידו ומהני אף במילי. ובזה הי' נראה להחזיק דעת הסוברים דשלוחו יכול לבטל ועיין בב"י וט"ז מה שנדחקו לחלק ובין דין אם אומר לשליח הפקר נכסי שאינו כלום ולפמ"ש י"ל כך כיון דקיי"ל דשומר אבדה הוי כשומ' שכר מכח דמרויח ליתן פרוטה לענייא וא"כ מוכח דזה נחשב כמקבל שכר ממש וא"כ י"ל ה"ה בזה בשלמא באומר הפקר נכסי דלא הוי מצוה שפיר הוי רק שליח בחנם ומילי לא ממסרי לשליח אך בלבטל חמץ אף אם הוי בחנם כיון דמצוה קעביד שפטור מליתן פרוטה לענייא באותה שעה ואם כן כיון דהוי כמקבל שכר באותה שעה שוב הוי כפועל ומהני אף במילי:

ובזה י"ל פרפרת אחת דבזה א"ש דיוק הלשון אמר ר"י אמר רב הבודק צריך שיבטל ולמה אמר בלשון כזה ולא אמר וצריך לבטל בזמן בדיקה אך י"ל כך דודאי בביטול לבד י"ל דאינו פטור מליתן פרוטה לעני כיון דאינו עושה מעשה רק דבור וא"כ לא נחשב עוסק במצוה כל כך ובפרט כיון דקיי"ל בא"ח סי' נ"ח דעוסק במצוה פטור מן המצוה הוי רק היכי דיתבטל מן המצוה אם יעסוק באחרת אבל היכי דלא יתבטל מן המצו' אם יעשה האחרת חייב לקיים שתיהם ובביטול דהוי רק דבור בלבד יכול הוא ליתן פרוט' לעני וגם לבטל א"כ אינו פטור מפרוט' לעני אך בבודק דהוי במעש' ואם ירצה ליתן פרוט' לעני יתבטל מעסק הבדיק' בזה שפיר פטור מפרוט' לעני וא"כ י"ל דזה קמ"ל רב דודאי שליח יכול לבטל אך היינו דוק' כשבודק ג"כ דאז כיון דמרויח פרוט' לעני הוי כמקבל שכר ונעשה כפועל לכך יכול לבטל ג"כ דלא שייך בזה מילי לא ממסרי לשליח אך אם אינו בודק א"כ אינו מרויח פרוט' לעני שוב הוי שליח בחנם וא"י לבטל דמילי לא ממסרו לשליח לכך דייק רב בלשונו הבודק זה שבודק צריך שיבטל ואז יכול לבטל אף שאינו שלו אבל אם אינו בודק א"י לבטל כיון דאינו שלו וא"ש ודו"ק. הן אמת דבהיותי בזה קשה לי לשיטת הר"ן דס"ל שלוחו אין יכול לבטל ומדמה לה לאומר לשלוחו הפקר נכסי שאינו כלום. ומה דפשיטא לי' להר"ן שבהפקר נכסי לא שייך שליחות בע"כ ה"ט דהו"ל מילי ולא ממסרי לשליח וקשה לי מן הש"ס דנדרים פ"ו דף ע"ב ע"ב דהאומר לאפוטרופוס כל נדרי' שנדרה אשתי מכאן עד שאבא ממקום פלוני יכול יהא מופרין ת"ל אשה יקימנו וכו'. ר' יונתן אומר מצינו בכל התור' שלוחו של אדם כמותו ואפי' ר' יאשי' לא קאמר אלא מטעמא דכתיב אישה יקימנו הא לאו הכי מצי מיפר ואיך מיפר הרי מילי לא ממסרי לשליח ומה לי אומר לשליח הפקר נכסי מה לי באומר לו להפר נדרי אשתו ובפרט אם לבטל חמצו א"י ע"י שליח למה יהי' יכול להפר ע"י שליח ולמ"ל קרא שוב הוגד לי שכבר הרגיש בקושיא זו הגאון מווילנא וכוונתי לדעתו בכך מיהו לפמ"ש לעיל לחלק בין בשכר ובין בחנם הוי א"ש גם זה והוי ניחא מה דדייק בברייתא ותני האומר לאפוטרופוס שלו ולא נקט לשלוחו ולכך נראה דלשלוחו ודאי לא מהני רק לאפוטרופוס שלו דהוי בשכר והוי כפועל דידו כידו.. בזה סבירא לי' לרבי יונתן דמהני ולרבי יאשי' ממעט לי' מאישה יקימנו וכו'. ובזה י"ל פרפרת אחת מה דקאמר ר' יונתן מצינו בכל התור' שלוחו של אדם כמותו ומעודי לא הבנתי לשון הזה דבשלמא אם לא הוי ר' יאשי' למדו ממיעוט דקרא רק הוי אומר מסברא דשליח אינו כמותו שפיר קאמר לו ר' יונתן דמצינו בכל התורה שלוחו כמותו אך כיון דר' יאשי' יליף לה ממיעוטא דאישה יקימנו משמע הא לא"ה הוי מודה דשלוחו כמותו א"כ גם הוא מודה דבכל התור' שלוחו כמותו רק כאן ממעט לי' קרא א"כ מה משיב לו ר' יונתן מצינו בכל התור' וכו' הרי מי מכחיש לו זה ואם לא ס"ל מיעוטא דר' יאשי' הו"ל לומר כן דאף בזה שלוחו כמותו אך לפמ"ש א"ש דידוע הפלוגתא דר' יוסי ורבנן בפ"ו דגיטין אם מילי ממסרי לשליח או לא דרבנן ס"ל דמילי ממסרי לשליח ור' יוסי ס"ל דמילי לא ממסרי לשליח ונראה דבזה פליגי ר' יאשי' ור' יונתן דר' יאשי' ס"ל כר' יוסי וכהלכתא דמילי לא ממסרי לשליח לכך ס"ל דלמעט אומר לשלוחו בחנם להפר לה א"צ קרא דבלא"ה מילי לא ממסרי לשליח וא"צ קרא למעטו ובע"כ לא אתי קרא רק למעט האומר לאפוטרופס דהוי ידו כיד בעה"ב ולא שייך בי' מילי לא ממסרי לשליח לכך בכה"ג ממעט לי' כאן ור' יונתן ס"ל כרבנן דמילי נמי ממסרי לשליח, וא"כ לולי דגלי קרא דאישה יקימנו הוי מועיל אף הפרה ע"י שליח וא"כ י"ל דהך קרא לא ממעט רק ע"י שליח אבל ע"י אפוטרופס דהוי ידו כיד בעה"ב מהני ואין לו מיעוט למעטו ולכך אמר ר' יונתן בדיוק מצינו בכל התור' שלוחו של אדם כמותו כלומר דבכל התור' הוי כן דשלוחו כמותו אף במילי דאף במילי הוי שלוחו כמותו וא"כ י"ל דאצטריך קרא למעט שלוחו אבל באפוטרופו' אין לנו מיעוט וי"ל דהפרתו מהני ופליגי רק באפוטרופוס אבל ע"י שליח מודים כ"ע דלא מהני וא"ש פירוש הסוגיא: