נדרי זריזין חלק ב שנו

בשלמא מחזיר לו אבידתו שפיר דהתם מפרש בש"ס הטעם דמידי דנפשי' מהדר לי' דגוף האבידה של בעל אבידה הוא אבל כאן גוף הנכסים של המלוה הוא ואינו יכול להנות משלו ומהו פריך ש"מ אין מסדרין וכו' וצ"ע (ועימ"ש לקמן מזה):

והנה ליישב קושיות מכ"ת הי' נראה דהנה יש לדייק כיון דכבר נקט במשנה פותחין לאדם בכתובת אשתו למה הביא שוב המעשה באחד שבא לפני אחד דהוא למותר גם אף אם רצה להביא המעשה עכ"פ מ"ש אפי' אתה מוכר שער ראשך זה הוי למותר כאן והי' די לומר וחייבו ליתן לה כתובתה ואמר אלו הייתי יודע לא הייתי נודר והתירו ר"ע ומדהביא סיום זה כאן מוכח דקמ"ל אף אם ידע הדין שצריך ליתן לה כתובתה ואין יכול לומר אלו הייתי יודע שאצטרך לפרוע לה כתובתה רק זה לא ידע מ"ש לו ר"ע אפי' אתה מוכר שער ראשך אם רק זה לא ידע הוי נמי פתח ומתירין לו ולפ"ז הלה עיקר הפרק מיירי שם מדין אין פותחין בנולד וא"כ מה דקמ"ל דפותחין בכתובות אשתו נמי הוי כן דלא נטעה לומר דאף זה הוי נולד מה דחייבוהו הב"ד לסלק לה כתובתה אפשר דזה הוי נמי נולד לכך קמ"ל דזה לאו נולד הוא ושכיח הוא ולפ"ז כיון דקמ"ל דאף זה מ"ש לו ר"ע אפי' אתה מוכר שער ראשך ואמר לו אלו הייתי יודע שהוא כן דהיינו שזה עכ"פ לא הייתי יודע לחייבו כל כך אף זה לאו נולד הוא ולפ"ז הנה עיקר הטעם דאין פותחין בנולד הוי מכח דבמלתא דשכיחא אסיק אדעתי' והוי פתח אבל מלתא דלא שכיחא לא אסיק אדעתי' ולא הוי פתח וכן מוכח בש"ס ופוסקים שם דבשכיח ולאו שכיח תליא מלתא ולכך פריך הש"ס כך ש"מ אין מסדרין לבע"ח דלכל בע"ח אין מסדרין א"כ מלתא דשכיחא ליטול מאדם כל אשר לו ולכך אף כאן מה דחייבוהו ר"ע ליתן הכל הוי מלתא דשכיחא ולא נקרא נולד והוי פתח אבל אם בכל בע"ח מסדרין רק בכתובה אין מסדרין א"כ זה הוי מיתא דלא שכיחא דדברים שאין באין מחמת הלואה לא שכיחי שיזדמן ויהי' הנתבע עני ויטלו כל אשר לו זה לא שכיח הוא א"כ מה שחייבו ר"ע כעת ליתן הכל הוי לא שכיח והוי נולד והי' ראוי שלא לפתוח בי' ולכך משני דאין מקרעין שטר כתובתה וזה בכל הלואה דינו כך דאין השטר בטל ולכך הוי פתח דאם הי' יודע שאף אם יתן כל אשר לו אעפ"כ לא יקרע השטר הוי פתח וזה לא הוי נולד. ומזה יצא לנו דין חדש שלהני פוסקים יהי' מוכרח לומר דאם מודה דידע שיצטרך לסלק לה כתובתה רק דסבר שיסדרו לו על ל' יום כדין ב"ח ואם הי' יודע שלא יסדרו לו לא הי' נודר אין זה פתח כיון דבב"ח מסדרין רק דבכתובה וכה"ג אין מסדרין נקרא מלתא דל"ש ולא אסיק אדעתי' והוי כעין נולד:

והנה מ"ש לעיל למה שנותנין לו הכל הוי משל המלוה כן מבואר בש"ס ב"מ דף קי"ד דפריך שם לימא לי' מלוה ללוה לאו עלי דידי רמית לפרנסך ומשני איברא עליו קרמו דכתיב ולך תהי' צדקה וכו' א"כ מה פריך ודאי דהנודר הנאה מחבירו אסור לקבל ממנו צדקה ומהו פריך ש"מ אין מסדרין וצ"ע:

והנה ליישב קושיא הנ"ל על הפוסקים הי' נראה עוד די"ל מהו דקמ"ל מתניתין דפותחין לאדם בכתובת אשתו לאו מכח דס"ד דה"ל נולד רק דהוי ס"ד דאינו נאמן בכך דאין זה פתח דודאי כל אדם יודע דחייב ליתן לאשה כתובה ואין זה פתח לכך קמ"ל דאף זה הוי פתח ונאמן דאדעתא דהכי לא נדר ולפ"ז הוי קשה מה ראי' ממעשה דר"ע שמביא הש"ס הרי י"ל דהתם שפיר התירו ר"ע די"ל דהתם לא הוי הטעות דלא ידע שיצטרך לפרוע לה רק די"ל דלא ידע שלא יסדרו לו שיצטרך למכור שער ראשו לאכילה זה לא ידע וזה שפיר הוי טעות אבל גוף החיוב של הכתובה לא הוי פתח דמסתמא ידע וזה הוי כוונת הש"ס דש"מ בכל דוכתא אין מסדרין לב"ח א"כ אי אפשר לומר דלכך נדר דסבר דיסדרו לו דמה"ת הוי ס"ד שיסדרו לו הרי מעולם אין מסדרין ובזה טעה שיסדרו לו ובע"כ הכוונה דאלו הוי ידע כן היינו שיתחייב לסלק לה כתובתה כיון דבשאר אשה אין כופין לגרשה אף זה טעה וסבר דלא יכופו ומוכח דהטעות הוי בפרעון גוף הכתיבה בה אבל אם בעלמא מסדרין ל ע"ח אפשר לומר דהפתח שם הי' דסבר שיסדרו לו כדין שאר ב"ח וזה שפיר הוי טעות אבל גוף פרעון הכתובה אפשר דאין כאן פתח דמסתמא ידע זה תחלה והוי עיקר פרכת הש"ס מן המשנה דמביא מעשה דר"ע לראי' דפותחין בכתובת אשתו ולזה פריך ש"מ דס"ל אין מסדרין דאל"כ אין ראי' מר"ע ולזה משני רנב"י דאין הכוונה כלל כדמשני תחלה אני' אתה מוכר שער ראשך לאכול רק כמ"ש תחלה שימכור לפרעון הכתובה ומה דפריך ש"מ מטלטלי משעבדי לכתובה אין הכוונה דמחוייב לכך למכור שער ראשו רק אף אם ירצה מרצונו למכור אף שער ראשו לסלק לה כל אשר לו מ"מ לא יקרע השטר כתובה עד שיסלק לה כל החוב אבל מדין סדור לא מיירי כלל בזה. ולכך מוכח שפיר דגוף פרעון הכתובה הוי פתח וכמו דפרשו הר"ן והרא"ש לשיטתם אפי' אם ימחול דין הסידור כן יתפרש לדרכינו על גוף פרעון הכתובה אפי' אם ירצה למכור אף שער ראשו מרצונו לא יקרע שטר כתובתה עד שישלם הכל ולא ידעתי באמת מי דחקם להמפ' לפי המסקנא דקאי על הסידור דלפ"ז י"ל דנשאר כסברת הש"ס תחלה דלפרעון אמר זה וא"ש כן הי' לראה לכאורה:

אך כד דייקינן בש"ס סוף ב"מ נראה ליישב זה ברווחא בעז"ה דהנה שם פריך תחלה ויסדרו נמי בב"ח מק"ו מערכין ומה ערכין שאין מחזירין מסדרין ב"ח שמחזירין אינו דין שמסדרין אמר קרא ואם מך הוא מערכך הוא ולא בע"ח וכו', ואח"כ מסיק שם הש"ס דילפינן מיכה מיכה מערכין ולכאורה קשה ממ"נ אם דריש הוא ולא בע"ח מה מהני הגז"ש הרי כתיב קרא למעט הוא ולא ב"ח ואם לא דריש הוא רק כמ"ש שם דלאידך מ"ד הוא עד שיהא במכותו מתחלה ועד סוף א"כ למ"ל מיכה מיכה הרי יש ק"ו מה ערכין שאין מסדרין כמו דפריך תחלה ונראה דזה הוי טעם דעת הפוסקים דס"ל דבכל חובות מסדרין ועיין בטור מ"ש בשם הרמ"ה משמע שם דבחזרת העבוט לכ"ע אין מחזירין במה דאינו דרך הלואה רק גבי סידור ס"ל להרמ"ה דמחזירין יע"ש ובפרישה ולכאורה מה טעם יש סברא לחלק בינייהו אך הוי קשה להרמ"ה למ"ל הגז"ש תיפוק לי' מק"ו ולכך מוכח דהגז"ש אצטריך לשאר חוב שאינו דרך הלואה באם אינו ענין להלואה דיש ק"ו מכח דמחזירין תנהו ענין לחוב שאינו דרך הלואה דבזה נמי אין מחזירין וליכא ק"ו לכך צריך גז"ש ומזה מוכח דבכל ענין מסדרין דאל"כ גז"ש למ"ל וכן מוכח נמי אף דמסדרין מ"מ אין מחזירין העבוט דאל"כ אכתי למ"ל גז"ש הרי איכא ק"ו ובע"כ דבמה דאינו דרך הלואה אין מחזירין ומסדרין וז"ב שיטת הפוסקים הלנו:

ולפ"ז הנה התוס' במס' ב"מ שם הקשו למ"ד מסדרין למ"ל הוא ואין לומר כדמשני שם דאתי לרבות שיהא הוא במכירו מתחלתו לסופו דהרי רבנן לא ס"ל כן בערכין וכתבו די"ל דהוא אתי למעט אשתו יע"ש ולדעתי לא הוי צורך לכך לפי מה דמשני בנדרים דמשני שם למקרע שטר כתובה והקשה שם התוס' והרא"ש והר"ן דזה גופא נלמוד מערכין דנתן כשהוא עני והעשיר פטור ותרצו דלא היקש רק לזה לבד ובאמת לא הוי צריכי לכך רק כיון דכתיב הוא בערכין למעט בע"ח ויש גז"ש מיכה מיכה מערכין לכך אמרינן תרווייהו איתא הגז"ש מרבה לענין סידור דמסדרין והוא ממעט דבבע"ח מחוייב לשלם אח"כ המותר ובזה א"ש קושיות התוס' בב"מ הנ"ל דלמ"ד מסדרין ממעט מהוא דבב"ח אין מקרעין שטרו וזה יהי' מטעם שיטת הפוסקים דס"ל כל שאינו דרך הלואה אין מסדרין ולא קשה להו למ"ל גז"ש הרי יש ק"ו די"ל כעין שכתבו התוס' במס' ביצה דף י"ח ע"א דלכך צריך לב"ש לכם דלא נדרוש לה' כל דלה' וכן להיפוך לב"ה יע"ש אם כן ה"נ כיון דבאמת כתיב הוא למעט בע"ח אם כן אם לא הוי הגז"ש לא הוי מועיל הק"ו דהוי ממעטינן לי' מהוא כיון דבע"כ כתיב הוא ואתי למעט דבבע"ח אין מקרעין השטר חוב א"כ שוב ליכא ק"ו מעירוכין לענין סידור דקריעת השטר חוב יוכיח דבערכין פטור ובבע"ח חייב אף דמחזירין אם כן ליכא ק"ו אם כן שוב לא נדע דין סידור כלל לכך צריך גז"ש וכיון דצריך גז"ש לגופי' שוב בהני דלא כתיב בי' מיכה אין מסדרין ובזה א"ש כל הסוגיא דתינח למסקנא דמחדש הש"ס הך סברא דאין מקרעין שטר הכתובה אם כן דרשילן הוא למעט בע"ח שוב אפשר לומר דבכתובה אין מסדרין והא דצריך גז"ש היינו לגופי' דק"ו ליכא דס"ל קריעת שט"ח יוכיח אבל להס"ד דלא הוי ידע הך סברא דאין מקרעין אם כן י"ל דהוי ס"ל זה גופא ילפינן מערכין דפטור מן השאר למ"ד מסדרין כקושיות התוס' והרא"ש שם וא"כ שוב בע"כ דרש הוא לדרשא אחריני דיעמוד במכותו מתחלתו לסופו או למעט לאשתו א"כ שוב בהלואה יש ק"ו דמסדרין מערכין ולמ"ל הגז"ש ובע"כ לרבות אף במה דאין מחזירין מסדרין ובכל ענין מסדרין למ"ד מסדרין ולכך פריך ש"מ אין מסדרין לבע"ח ובזה משני הש"ס לומר דאין מקרעין השטר כתובה וכיון דזה לא הוי דומיא דערכין מכח דהוא ממעט לי' שוב ליכא ק"ו ושוב צריך גז"ש לגופי' ושוב י"ל דבהני דלא כתיב מיכה לעולם אין מסדרין וא"ש ודוק:

ושוב אחר החיפוש עיינתי במהרש"א בב"מ שם ומצאתי שהוא הקשה קושיא זו למ"ל הגז"ש ונהניתי מאד שכוונתי לדעתו בזה ולפמ"ש הוא שם ליישב דזה תליא בפלוגתא המבואר שם אם בהקדש מסדרין או לא יהי' א"ש שיטת הפוסקים ושיטת הש"ס די"ל דבהא פליגי הפוסקים הני דס"ל אף בכל חובות מסדרין ס"ל הלכה כמ"ד בהקדש נמי מחזירין וכיון דיש ק"ו למ"ל גז"ש ובע"כ הגז"ש אתיא לחוב שאינו מחמת הלואה ולכך ס"ל דבכל ענין מסדרין אבל הני דס"ל בשאר חובות אין מסדרין. ס"ל דהלכה כמ"ד בהקדש אין מסדרין א"כ ליכא ק"ו לכך צריך גז"ש לגופי' ושוב י"ל דוקא הני אבל לא אותן דכתיב בי' מיכה ולפ"ז א"ש הכל דהתוס' כתבו בפ"ב דב"מ ופ"ה דביצה וכמה דוכתא דמה דמשני הש"ס ארנב"י קב בד"א דהמקשן גופי' נמי הוי רנב"י והוא לשיטתו פריך כן יע"ש ולפ"ז אף אנן נאמר כאן דמה דפריך הש"ס בנדרים ש"מ אין מסדרין לב"ח היינו רק רנב"י דמשני שם כן הוא עצמו המקשה ש"מ אין מסדרין והוא יסבור כמ"ד דאף בהקדש נמי מסדרין ובלא זה למי א"ש כיון דזה הוי פלוגתא דאמוראי אם מסדרין בהקדש א"כ פריך הש"ס להך אמורא דס"ל אף בהקדש מסדרין א"כ לדידהו יש ק"ו בהלואה דמסדרין ולמ"ל מיכה מיכה בע"כ באם אינו ענין לדברים דאין מחזירין וא"כ בכל ענין יש להסדיר לכך פריך ש"מ אין מסדרין ומשני לקרוע שטר כתובה אבל לדידן ס"ל כהני פוסקים דקי"ל בהקדש אין מסדרין א"כ ליכא ק"ו ולכך דוקא היכי דאיכא גז"ש מסדרין אבל בלא"ה אין מסדרין וז"ב ונכון לדעתי:

והיוצא מזה לדינא דבכתובה תליא ממש בהני פוסקים אם