נדרי זריזין חלק ב שנה

ותרצו דמהאומר לעבדו מוכח כן והנה משם אין. ראי' לפי הנ"ל כדעת הירושלמי די"ל דעבד הוי מטעם יד דלכך מהני אף דאינו עמו בעזרה אבל באין עמו בעזרה ואינו עבדו י"ל דלא מהני אך באית לי' שותפות בגוי' י"ל דמהני אף באינו עומד בעזרה א"כ ביש לו שותפות הוי מותר לעסוק במלאכה לכך אמר אבל אסרו דחכמים אסרו אף ביש לו שותפות נמי אסרו דגזרו אטו אין לו שותפות ואבל הוי מלשון באמת כמ"ש הקרבן עדה, רק דלשון אסרו לא משמע כפירושו רק משמע דרבנן אסרו רק לדברינו הוי הכל על נכון בעזה"י דבשביל באין לו שותפות דאסור מן התור' במלאכ' לכך באמת אסרו אף ביש לו שותפות דגזרו זה אטו זה כנלפענ"ד נכון ה' יראני בתורתו נפלאות ועיין בדרוש לסוכת בחבורי לתורה שנת תר"ו שם הבאתי ראי' מירושלמי דסוכה לזה ייע"ש:

לדף נ"ח בכל הסוגיא דבצל הנה עיין בק"א בסי' רט"ז בתשובתי לק"ק לבוב מ"ש בסוגיא זו:

תשובה ה ברש"י ד"ה מפריש עלי' ממקום אחד וכו' ל"א ממקום אחר ולא ידעינן מ"ר עכ"ל נראה דט"ס הוא וצ"ל דלא ידעינן מקומו כלומר דאם הוי ידענו מקומו הי' מפריש ממנו בעצמו אבל כיון דלא ידעינן מקומו לכך צ"ל ממקום אחר כן נלפענ"ד:

לשון הר"ן ד"ה ורבו גדוליו על עיקרו וכו' עד ואי אין מעלין פשיטא דאסירי דאי שרי היו מעלין עכ"ל וקשה לי הרי אמרינן יבמה שרקקה דם תחלוץ דאי אפשר לדם בלי צחצוחי רוק. והקשה המרדכי דלמה אינו בטל הרוק בהם ותירץ כל שבא מתחלה ע"י תערובות אינו בטל והרי חזינן דהדם אינו נעשה כרוק דאם נחשב כרוק למ"ל הטעם שא"א. ובע"כ אין הדם נחשב כרוק ומ"מ אינו מבטל וכן אמרינן בקרי שא"א בלי צחצוחי זיבה הרי דהקרי אינו כזיבה ומ"מ אינו מבטל וצ"ע והנה זה אין להקשות איך מספקא לי' כאן אם גדולין מענין העיקר הרי בא לעולם ע"י תערובות אך י"ל כעין שהקשו האחרוני' על המרדכי מדין גיגית מלאה ענבים בשבת דמותרת והרי הוי ביאת לעולם ותרצו כיון דההיתר הי' ניכר בפ"ע תחלה א"כ י"ל ה"נ להיפוך כיון דהאיסור הוי ניכר בפ"ע תחלה בטל הוא אך קשה על האחרונים להס"ד שלהם למה הקשו מגיגית ולא מן הש"ס ערוך דכאן וצ"ע:

והנה בהיותי בזה קשה לי עוד לדעת התוס' בתמורה שהקשו דבכל איסורין שברורה שנתערבו נימא ברירה ותירוץ הרמ"ר כיון דהוי ניכר בפ"ע לא שייך ברירה וא"כ בשלמא בבצל של שביעית דהעיקר הוי איסור וניכר בפ"ע לכך לא שייך ברירה אבל גבי בצל שתיקנן וזרען דמתעשרת לפי כולה דהתם מתחלה היתר הי' ורק ע"י הזריעה נאסרת א"כ בא לעולם ע"י תערובות אם כן נימא ברירה ולמה מתעשרת לפי כולה ואין לומר דס"ל כמ"ד אין ברירה הרי בדרבנן קיי"ל דיש ברירה וצ"ל דס"ל כמ"ד דאפילו בדרבנן אין ברירה. והנה בזה י"ל מ"ש הרמב"ם בה' נדרים דהגדולין הוי ספק והקשה הראב"ד דבש"ס משמע דהוי ודאי ועיימ"ש בסי' רט"ז בתשובה ללבוב ולפי הנ"ל הוי כך כיון דלדידן דקיי"ל אין ברירה בשל תורה ובדרבנן יש ברירה בע"כ הוי מה דקיי"ל אין ברירה הוי רק מכח ספק וא"כ י"נ דס"ל להרמב"ם דאף דהאיסור הוי ניכר בפ"ע אם אין ההיתר ניכר בפ"ע נמי שייך ברירה ודוקא היכי דכל אחד הוי תחלה בפ"ע ונתערבו אז לא שייך ברירה אבל היכי דאין ההיתר בא לעולם רח בתערובות שייך ברירה וא"כ הוי לנו לומר ברירה מה הוי העיקר ולהתיר הגדולין אך כיון דקיי"ל אין ברירה לכך אסורין אך לפ"ז הוי רק ספק בדין אין ברירה ובש"ס דמשמע דהגדולין הוי ודאי איסור היינו דאתיא כמ"ד דאף בדרבנן אין ברירה א"כ י"ל מכח ודאי אין ברירה לכך הגדולין אסורין בודאי כדין תערובות איסור בהיתר אבל לדידן דקיי"ל בדרבנן י"ב א"כ הוי אין ברירה רק ספק לכך הוי הגדולין ספק ודו"ק:

בר"ן ד"ה אף הם לא אמרו אלא לביעור וכו' דשביעית הו"ל כדשיל"מ הנה קשה לי מכאן להחולקים על הרי"ף והכי קיי"ל דפת שאפאה עם הצלי לא נחשב דשיל"מ והרי כאן מוכח דהו"ל כדשיל"מ מה דאפשר לאכלה קודם זמן הביעור ואפשר דמחלקין בי' אם עכ"פ היום אפשר לאכלה בכל הענינים והחילוק רק בזמן ובין אם הוי חילוק בין המאכלים דבזה מותר ובזה אסור. וצ"ע:

גמרא מאן ציית לך ולר"י רב וכי היתר שבהן להיכן הלך מכאן תמוה על דעת הר"ח כהן ודעימי' דס"ל דההיתר נהפך לאיסור דא"כ מהו פריך הש"ס וכי ההיתר שבהם להיכן הלך הרי י"ל דההיתר נהפך לאיסור וצ"ע בזה:

בלשון דרא"ש ד"ה שאני שבועות דאיסור' ע"י קרקע וכו' ודמי למבטל איסור קשה לי לפי טעם זה דדומה למבטל איסור הרי במבטל איסור יש חילוק בין שוגג למזיד דבמזיד אסור ובשוגג מותר א"כ ה"נ מהו פריך הש"ס מכמה ענינים נימא דמה דמשמע דאין גדולין מבטלין העיקר היינו במזיד ומה דמשמע דגדולין מבטלין האיסור היינו באם זרע בשוגג ומהו פריך דלמא גם בזה יש חילוק זה וצ"ע:

ובזה הי' מקום ליישב קושיות התוס' בע"ז דף מ"ט ד"ה שאם נטע ייע"ש די"ל דהוי חילוק בין אם נטע בשוגג או במזיד אך כאן צ"ע:

גם עיין לקמן בלשון הרא"ש ד"ה דקא טרח שם כתב הסברא להיפוך דהיכי דכיון לבטל עדיף וסותר דבריו שבכאן בלשון הרא"ש דף נ"ט ד"ה אבל בדבר שאין זרעו כלה וכו' ונהי דלא דמי לשביעית וכו' הכה לשון זה אין לו הבנה כלל דאדרבא אם לא דמי למעשר א"כ לכך שפיר הגדולין אסורין ומהו פריך וצ"ע:

והנה בסוגיא זו הי' מקום לדבר הרבה עוד בעזה"י אך אין הזמן גורם אולי יזכני ה' בזמן אחר לבאר עוד בזה. פרק ט דף סה ע"ב תשובה א גמרא ש"מ אין מסדרין לבע"ח אעתיק כאן מ"ש בתשובה בחבורי מה"ק לחו"מ ה' גביות מלוה סי' צ"ז סעיף כ"ג מסדרין לבע"ת כו' ואעתיק כאן מ"ש בתשובה לכבוד הרב הגאון מוה' יהודא ליב אב"ד דפה ק"ק ז"ל:

ע"ד אשר נסתפק מכ"ת אם שייך בכתובה דין סידור בע"ח וע"ז רצה להביא ראי' מפ"ט דנדרים דפריך ש"מ אין מסדרין לב"ח מוכח דאף בכתובה שייך סידור הנה לכאורה הי' נראה בפשיטות דדין זה יהי' תלוי בזה דפליגי הפוסקים בסי' צ"ז אם בחוב שלא מחמת הלואה שייך דין סידור או לא ולהפוסקים דס"ל דבכולם שייך סידור אף בכתובה שייך כן ולהסוברים דלא שייך דין סידור רק בחוב שמחמת הלוא' דילפינן מיכה מיכה אבל שלא מחמת הלוא' דלא כתיב בי' מיכה ליכא דין סידור אף בכתובה לא הוי שייך דין סידור דלא כתיב בי' מיכה אך א"כ יהי' קושיא חמור' על הפוסקים הללו מן הש"ס דנדרי' הנ"ל מוכח דאף בכתוב' שייך סידור למ"ד דמסדרין ולכך הי' נראה דלכ"ע מסדרין בזה בכתוב' כיון דעיקר טעמא דהני דס"ל בשאר דברים אין מסדרין היינו דלא כתיב בהו מיכה מיכה. א"כ י"ל דבהו לא הקילה התור' על הלוה לסדר לו' ולפ"ז היינו דוקא בכל החובות דלא קילו בשאר דינים מן הלוואה וליכא למילף בהו ק"ו מהלוואה לכך אמרינן בהו שאין מסדרין דלא כתיב בהו מיכה אבל בכתוב' כיון דאינה נגבית אלא מן הקרקע א"כ קיל הוא מהלוואה דהלואה מני' אפי' מגלימא דעל כתפאו וא"כ קיל הוא כתוב' מהלוא' לכך ילפינן מק"ו מה הלוא' דגובה אף מטלטלין מ"מ מסדרין מכ"ש כתובה דאינו גובה ממטלטלין דמסדרין לכך הוי כאלו כתיב בי' מיכה בגופי' ואינו דומה לשמיט' דאינו משמט ולא ילפינן ק"ו מן הלואה דהתם בגבוי ולא גבוי תליא מלתא דמה דהוי כגבוי אינו משמט ולכך כתובה כיון דהוי בתנאי ב"ד והוי כגבוי אינו משמט והרי אף בהלוא' במסר שטרותיו לב"ד אינו משמט מכח דהוי כגבוי ולכך כתובה דהוי תמיד תנאי ב"ד והוי כגכוי אינו משמט אבל לענין סידור בע"ח דלאו בגבוי תליא מלתא ודאי י"ל דילפינן ק"ו מהלואה דמסדרין אך אכתי לא הונח לי דממ"נ איך נדון בתוכו כתובה אם מסדרין או לא אם נימא דתוספת כתובה ככתובה דאף בזה מסדרין קשה למה לא חשבו בר"פ אע"פ גבי מהו דמונה התם מה דהוי תנאי כתוב' ככתובה הו"ל למנות גם לענין סידור בע"ח כיון דלהני פוסקים כל שאר דברים שאינו הלואה אין מסדרין והוי ראוי לאשמעינן דתוס' כתובה אף דלא הוי הלואה מ"מ מסדרין כמו בכתובה ואם נימא דבתוס' כתובה באמת אינו נדון ככתובה בזה ואין מסדרין אם כן הדרא קושייתינו לדוכתא מהו פריך בנדרים ש"מ אין מסדרין הלא קי"ל בסי' פ"ג דמי שיש לו שני חובות יכול המלוה לגבות איזה שירצ' אפי' אם הלוה פרעו על חוב אחר יכול המלוה לגבותו על חוב שהוא רוצה א"כ ה"נ תבא האשה תחלה ותגבה גוף הכתובה ולא תצטרך סידור כיון דישאר לו עדיין מאתים זוז ואח"כ תבא לגבות גם התוספת ובתוספת אין מסדרין לכך אמר לו אפי' אתה מוכר שער ראשך ומה פריך גם גוף הק"ו י"ל דק"ו פריכא הוא די"ל מה להלוואה שכן שביעית משמטתו אבל כתובה דאין שביעית משמטתו אין מסדרין ועוד הוי קשה לי בעיוני בסוגיא זו מהו פריך הש"ס ש"מ אין מסדרין לבע"ח הלא אין נותנין לו מזונות רק על ל' יום ולא יותר א"כ דלמא מ"ש אתה מוכר שער ראשך ואוכל היינו אחר למ"ד יום יצטרך למכור שער ראשו ולאכול ומנ"ל דאין מסדרין ועוד הוי קשה לי כיון דעיקר דין סידור ילפינן מקרא דאם מך הוא מערכך החייהו מערכך ואם כן משמע דמה שמסדרין לו נמי של המלוה הוא ובפרט כיון דזוכה בשעבוד נכסים א"כ הכל של המלוה הוא רק דהתורה אמרה החייהו מערכך משל המלוה יתן לו דהתורה הטילה על המלוה לשייר לו משלו על למ"ד יום א"כ תינח בעלמא אבל כאן דנדר הנאה מאשתו, ובע"כ מיירי דאמר הנאת תשמישך עלי דאם אמר הנאתי עליך הרי משועבד לה והיכי מצי מדיר לה ובע"כ דהנאתך עלי אמר א"כ איך תהי' רשאי לסדר לו מזונות ל' יום הלא הכל משועבד לה ומשלה היא נהנה