נדרי זריזין חלק ב שנג

וכתב בי' שמואל ירחינאי חכים יתקרי ורבי אל יתקרי וא"כ הרי כאן אמרינן רש"ס אמר ר' שמואל בע"כ אינו זה גם בלא"ה לפמ"ש התו' בזבחים די"ל ביבש ביבש אף ר"י מודה דמב"מ בטל א"ש ולפמ"ש לעיל דבתר בטל אזלינן נמי א"ש ודו"ק. ובעיקר קושייתינו הנ"ל על המרדכי מסוגיא הנ"ל אף אם נפרש האיבעיא כפירוש הר"ן נראה דא"ש והוא כלל נכון לפענ"ד. דע"כ לא אמר רבינו משולם דהיכי דתחלת ביאתו ע"י תערובות אינו בטל רק דהאיסור והיתר תלוי מצד גופו ומהותו מפאת עצמו כגון בנדון דידי' שזה רוק וזה דם והוי השינוי מפאת גופו ואיכותו מצד גוף הבריא' בזה אזלינן אחר הבריא' ואמרינן כיון דמתחלת בריאתו לעולם הוי בהתחברות הוי כגוף אחד ואינו בטל אבל אם אין השינוי מצד גופו רק מצד דבר אחר הגורם לו ואינו מצד גוף תולדתו כגון שביעית דבגופם זה בצל וזה בצל ואין החילוק ביניהם רק מבחוץ דזה נזרע בשביעית וזה בשמינית והוי השינוי מבחוץ רק מצד הזמן בזה אין חילוק בין בא ע"י תערובות או לא ועיין כיוצא בזה בחילוק זה מפורש בש"ס פ"ג דפסחים בסוגיא דהואיל גבי מוקצה יצא זה שאיסור ד"א גורם לו מבואר שם דיש חילוק בין איסור מצד גופו בין איסור מצד ד"א והן אמת דהש"ס קאמר שם דאי ס"ד מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו וכו' ומוכח דבדאורייתא אין לחלק בזה אך ז"א דכאן לענין הך סברא דביאתו לעולם ע"י תערובות דהוי האיסור רק מצד תולדותם בזה שפיר יש לחלק כן דבאיסור גופו אזלינן בתר מה דהם באין לעולם ביחד אבל כאיסור ד"א אין חילוק בין בא לעולם ע"י תערובות או לא ובהכי א"ש הך דינא דגיגית מלאה ענבי' והך דינא המפורש ביו"ד סי' י"ד גבי חלב מאבר היוצא דהתם נמי הרי כל האברים שוין ואין איסורו רק מצד דבר אחר דזה יצא חוץ למחיצתו אין חילוק בין בא לעולם ע"י תערובות או לא וז"ב בסברא לפענ"ד ודו"ק ויותר מזה אין פנאי להאריך כעת:

לר"פ השותפין דף מ"ו ע"ב ג בתוס' ד"ה מחלוקת ביש בו דין חלוקה וכו' הנה יש כאן ט"ס והגירסא מהופכת וצ"ל להיפוך תחלה צריך להיות לפיכך קנסוהו רבנן ובסיפא צ"ל אבל באין בו דין חלוקה וכו' צריך להיות לפיכך לא קנסוהו רבנן ומ"ש דמתהני בחלוק' הכוונ' כיון דאפשר להיות נהנה מן החצר דרך חלוקה לכך קנסוהו שלא יהי' נהנה בעוד שלא חלקוהו וק"ל:

לש"ס סוף פרק השותפין דף מ"ח ע"כ תשובה ד גמרא וכל קני ע"מ להקנות לא קני הנה מה שסותר זה לסוגיא דערובין דף ע' ע"א וגם בטעם למה קני ע"מ למקני למה גרע משליח עיין בחבורי לא"ח ה' עירובין סי' ש"פ מ"ש בזה בעזה"י ואעתיקנו כאן:

בסעיף ד' ואפילו אמר לאחד אני מבטל לך ע"מ שתחזור ותבטל לחבירך אינו מועיל ועיין בט"ז הטעם וז"ל כיון שלא זכה בחלק שביטל לו בענין שיוכל לטלטל בחצר א"י להקנות לחברו וכן הוא בפירש"י דף ע' וז"ל מה"ד שליח שוי' קמ"ל כיון דלא קנה הוא לא מצי לאקנויי והנה מקור דין זה הוא מן הש"ס פ"ו דעירובין דף ע' וצ"ע שזה סותר לש"ס פ"ק דקדושין דהנה הכא בע"כ הוי הטעם מה שא"י לזכות לחברו הוי הטעם מכח דהוי ליתי' בנפשי' וא"י להיות שליח דאל"כ מה בכך שהוא לא זכה הרי כל המזכ' לחברו ע"י אחר הוי כן דאינו זוכה לעצמו וזוכה לאחרים ובע"כ הטעם דהתם נהי דהשתא אינו זוכה לעצמו דאין הנותן מזכה לו מ"מ אם הי' הנותן מזכה לו הי' יכול לזכות לנפשו לכך איתא בנפשי' אבל כאן אף אם נותן לו הנותן א"י לזכות לעצמו לכך א"י לזכות לאחרים ולפ"ז קשה מן הש"ס פ"ק דקדושין דף כ"ג ע"ב בסוגיא דהני כהני שלוחא דרחמנא נינהו דפריך שם והא עבדא דאיהו לא מצי מקבל גיטא ושליח מצי משוי ולא היא ישראל לא שייכא בתורת קרבנות כלל עבד שייך בגיטין דתנן נראין הדברים שהעבד מקבל גיטו של חברו מיד רבו של חברו אבל לא מיד רבו שלו וכו', וא"כ מפורש שם דאף דא"י לקבל גיטו מיד רבו שלו מ"מ נחשב איתא בנפשי' ויכול לעשות שליח אף לדבר שהוא א"י לעשות א"כ מוכח דזה נחשב איתא בנפשי' לענין להיות משוי שליח וה"ה להיות שליח דמה לי זה או זה בשניהם בעינן איתא בנפשי' ובפרט דאיך עבד נעשה שליח לקבל גיטו של חברו הרי ליתי' בנפשי' דלגט שלו א"י לקבל ואיך נעשה שליח ובע"כ דמ"מ איתא בנפשי' וא"כ הכא למה יחשב ליתי' בנפשי' הרי עכ"פ אם לא הי' השני עמו הי' יכול לזכות לנפשו ולמה לא יועיל על ידו הביטול להקנות לחברו וצ"ע. ובאמת בנדרים סוף פרק השותפין איתא שם פלוגתא בקני ע"מ להקנות אי קני או לא. ולכך תמי' לי עוד דנראה דמה דמשני הש"ס בעירובין דא"ל קני ע"מ להקנות איתא כמ"ד קני ע"מ להקנות לא קני אבל לדידן דקיי"ל דקני ע"מ להקנות קני י"ל אף בזה מהני וקושיות הש"ס דפריך ואין נוטלין רשות למ"ל י"ל איידי דתנא אין נותנין רשות תנא נמי אין נוטלין רשות כדמשני בכמה דוכתא רק הש"ס דלא משני כן היינו מכח די"ל דקני ע"מ להקנות לא קני לכך דעדיף מני' משני אבל למה דקיי"ל דקני ע"מ להקנות קני יהי' כוונת הברייתא איידי ולעולם קני ע"מ להקנות מהני אף בזה ולכך צ"ע על הפוסקים שפסקו כאן כן והתם קיי"ל דקני ע"מ להקנות קני וצ"ע:

ועוד י"ל יותר נכון די"ל דהנה קשה מהו פריך הש"ס ואין נוטלין רשות פשיטא וכו' ופירש"י דכבר תנא היו שנים אוסרין זע"ז ומהו פריך נימא דאי מרישא הוי ס"ד דוקא אם מבטל לאחד מהם לא מהני אם שנים דבשלמא אם ערבו הוי כולם כאיש אחד.. דלכך מהני ביטול לאחד מהם אבל אם ביטל בפירוש לשניהם אפשר דמהני לכך קמ"ל בסיפא דאין נוטלין רשות אפילו ביטל לשניהם בפירוש אך י"ל דהרי קיי"ל דהמבטל צריך לבטל לכל א' מהם כדמסיק רבה שם דף ע' א"כ בע"כ מהו דתנא תחלה דיחיד יכול לבטל היינו רק במבטל לכולם וממילא מה דקיי"ל דהיו שניהם אוסרין זע"ז קמ"ל אפילו ביטול לשניהם לא מהני ולכך שוב פריך שפיר מה דתנא ואין נוטלין רשות הא תו למה לי והוצרך לפרש בקני ע"מ להקנות ויסבור באמת דקני ע"מ להקנות לא קני. והרי התוס' כתבו בדף ע' דאביי ורבה לא ידעו הפלוגתא דר"א ורבנן דפליגי בזה לעיל דף כ"ו והברייתא כר"א ייע"ש וא"כ לפ"ז א"ש דבדף ע' למה דלא ידע הפלוגתא דתנאי והוי ס"ל דלכ"ע צריך לבטל לכולם הוי קשה להו הא תו למה לי ומוכרח לומר דקני ע"מ להקנות לא קני אבל לפי האמת דמבואר לעיל דף כ"ו דפליגי בזה ר"א ורבנן וברייתא כר"א א"כ י"ל גם ברייתא זו אתיא כר"א ולכך הוי ס"ל דדוקא במבטל לאחד לא מהני אם הם שנים אבל אם מבטל בפירוש לשניהם מהני לכך קמ"ל דאף זה לא מהני וא"צ לאוקמי בקני ע"מ להקנות וי"ל בקני ע"מ להקנות קני כדעת ר"נ דס"ל כן בנדרים ולכך לא קיי"ל כהך דינא כנלפענ"ד הי' נכון לולי שאיני כדי לחלו' אך תור' היא וללמוד אני צריך ודו"ק. שוב ראיתי בספר ישועות יעקב על א"ח סי' זה שכבר הרגישו הפוסקים בסתירת הסוגיות דנדרים ועירובין ושהרמב"ם דחה סוגיא זו דעירובין מהלכ' נגד סוגיא דנדרים. אך לא ביארו טעמו במה הסוגיות מחולקים ולפמ"ש א"ש ולא סתרי אהדדי דתליא בפלוגתא הנ"ל ולכך פסק הרמב"ם דלא כסוגיא דעירובין וא"ש דברינו בעזה"י גם י"ל דהרמב"ם דחה הסוגיא דעירובין מכח סוגיא דקדושין הנ"ל וא"ש:

והנה ליישב הסוגיות דקדושין ודעירובין ולהבין טעם מ"ד בנדרים דכל קני ע"מ להקנות לא קני ומאי טעמא יגרע משליחות י"ל כך דבשלמא בשליח הוא מקנה ידו להזוכ' המקבל ונעשה הוא כאלו הי' הזוכה ושמעון השליח נחשב כאלו הי' הוא ראובן הזוכה א"כ מה בכך דהוא אינו יכול לזכות בו דאינו נותן לו מ"מ הרי הוא אינו של עצמו ואינו שמעון רק ראובן והוי כאלו ראובן בעצמו זכה בו ומה לראובן בכך במה ששמעון אינו יכול לזכות בו מ"מ ראובן יכול לזכות בו ולכך בזה נהי דזה גופו ליתי' בנפשי' כל דמשכחת לה באיזה ענין הדומה לו שיהי' שייך בנפשי' יכול להיות נעשה שליח ולעשות שליח אבל באומר קני ע"מ להקנות א"כ אינו אומר שיהי' הוא ראובן הזוכה רק הוא יהי' נשאר הוא כבתחלה. רק שהוא יזכה ע"מ להקנות להזוכה ובאופן זה שלא יהי' ידו כיד ראובן הזוכה רק ביד עצמו, ומ"מ יקנה הוא ע"מ שאחר כך יקנה אותו לראובן בזה סבירא לי' דלא מהני דאיך יקנהו הוא תחלה כיון דאין יכול לזכות בו לנפשו אין יכול לקנות על מנת להקנות ואתי שפיר ונכון בסברא בעזרת השם יתברך. לפרק השותפין בדף מ"ו ע"ב תשובה ה בר"ן ד"ה אמר לי' רבי יוסף וכו' אבל הרמב"ם זכרונו לברכה כתב וכו' אפילו הכי על דרך כן נשתתפו שלא יוכל כל אחד לאסור וכו' הנה נשאלתי ממשכיל אחד מלבוב ממה דפריך הש"ס בעירובין פרק ג' שר"י אית לי' ברירה משתי נשים שלקחו קיניהן וכו' ומהו פריך נימא אף דל"ל ברירה ש"ה דאנן סהדי דלא נשתתפו על דרך שיאסור אחד על חברו והשבתי דלק"מ וזה טעות גדול. דהכא בנדרים הוי קנינים בשותפות עבור ד"א כדי להשתמש בו אבל לא לנדור הנאה זה עם זה לכך בזה הוי כאן סהדי דלא נשתתפו זה עם זה על דעת שיאסור זע"ז והוי כאלו התנה שבאם ינדור זה על זה הנאה אז יהי' הכל של חברו וכאלו אין לו בו קנין על דרך לאסרו רק הוי של חברו ואין אדם אוסר פירות חברו על חברו אבל בעירובין על דעת כן נשתתפו שיקריבו בשותפות ואיך שייך התם לומר דהוי כהתנו, דאם יאסור זה מל זה אין לו חלק בו דאם כן אין לו מה להקריב ועוד הכא הוי איסורא רק על פיו אבל החם הוי איסורא דממילא וכיון שלקחו לשם קרבן נאסרו ממילא ולא על ידו הוא הגרם איסור וז"ב ונכון דאין לו דמיון זה לזה כלל ואין להאריך בזה: