נדרי זריזין חלק ב שנב

סתמא דהנדרים חלין ע"ד מצוה. משמע אפילו נדר עד"ר שאין לו התרה ושוב בכה"ג ראוי לומר עשה דוחה ל"ת אבל באפשר על ידי שאלה לא שייך עשה דוחה ל"ת וא"כ הכא פריך להיפוך כיון דנקט סתם ומקריב קרבנותיו משמע דאפילו לא נדר שלא עד"ר דומיא דתורם את תרומותיו דהוי בכל ענין וא"כ כשלא נדר עד"ר שוב הוי אפשר לקיים שתיהן כיון דאפשר בשאלה ויותר נ"ל דמהו דאפשר בשאלה לא הוי אפשר לקיים שתיהם כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרא א"כ לא ישאר האיסור כלל מעיקרא. וע"כ אמרינן אפשר לקיים שתיהם דהלאו ישאר לאו והעשה עשה. ואעפ"כ א"צ לעבור על שום אחד מהם זה הוי אפשר לקיים שתיהן אבל היכי שא"א רק שאחד יהי' נעקר מעיקרא ולא יהי' כאן לאו זה כלל זה לא נחשב אפשר לקיים שתיהן דומה לזה כתבו התוס' פ"ג דפסחים דף מ"ד ד"ה והוה"ד לערלה בשתיים דמה שיש לו היתר ע"י שאלה לא נחשב היתר לאיסורו מה"ט גופא י"ל בזה כן אך י"ל הרי בידו להיות נשאל רק על עיקר המצוה ושאר הנדר יהי' נשאר קיים. אך זה שפיר הוי אפשר לקיים שתיהם. אך הרשב"א מיירי שנדר רק ע"ד מצוה דהרי אזיל שם על הש"ס דמחלק בין נדר לשבועה ואם ע"י כולל גם בשבועה חל ובע"כ מיירי בנדר רק ע"ד מצוה וא"כ אם ישאל לא יהי' נשאר האיסור כלל גם אפילו אם נדר בכולל הרי קיי"ל דנדר שהותר מקצתו הותר כולו ג"כ אם יהי' נשאר יהי' מותר הכל. ואף אם ידור מחדש הוי פנים חדשות באו לכאן אבל איסור הראשון הלך לו ואין זה בכלל אפשר לקיים שתיהם אך זהו למ"ד אפשר לקיים שתיהם דנדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל למ"ד נדר שהותר מקצתו לא הותר כולו א"כ אפשר להיות נשאל על מקצתו והשאר יהי' קיים ונחשב אפשר לקיים שתיהם וא"כ הרי בזה פלוגתא דתנאי דבראשונה היו אומרים דנדר שהותר מקצתו לא הותר כולו רק שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו וא"כ הכא פריך שפיר כיון דנקט סתם ומקריב קרבנותיו משמע אף הוא מנדר סתם מכל הנאות דומיא דתורם את תרומותיו וגם כיון דנקט סתם משמע דכ"ע מודים בזה והרי למ"ד דנדר שהותר מקצתו לא הותר כולו הוי אפשר לקיים שתיהן ע"י שאלה ואינו דוחה ולמה מקריב קרבנותיו וא"ש ודו"ק היטב את זה ראיתי להשיב בקצר כרגע ועוד חזון למועד:

והנה אחרי שובי ראיתי כי עפ"י הנ"ל י"ל מה שהקשו האחרונים ביו"ד סי' רכ"א דברי ב"י אהדדי דשם פסק דמודר הנאה משופר הוא עצמו תוקע בו ובא"ח סי' תקפ"ו פסק דאחר תוקע בו ולא הוא מכח דאיכא הנאת גופו בהדי מצוה יחד ייע"ש ובחבורי ספר החיים ולפי הנ"ל א"ש די"ל דביו"ד מיירי שהוא לא נדר רק חבירו הדירו שלא יהנה משופר זה וא"כ בזה כיון דליכא עשה רק לאו ולא נחשב בזה אפשר לקיים שתיהן מה דאפשר באחר דמצוה בו יותר מבשלוחו ולכך תוקע בעצמו אבל בא"ח מיירי שהוא נדר הנאה והוי עשה ול"ת ואין היתר רק מכח דלאו להנות ניתנו וזה אסור כשתוקע בעצמו כיון דהרבה בני אדם נהנין בו כמ"ש הכלבו שם ודו"ק ובלא זה דעשה דוחה ל"ת י"ל על נכון והוא ע"ד מה שכתבו האחרונים דהיכי דהוי עשה אינו מקיים רק בודאי ולהיפוך היכי דאיכא לאו אינו עובר רק בודאי כן י"ל ה"נ בזה דהדירו כי דעת כמה פוסקים דאף הנאת הגוף בהדי מצוה נמי לאו להנות נתנו א"כ חזינן דלאו הנאה ברורה הוא. לכך י"ל דאף להכלבו המחמיר היינו דוקא דעשה עובר בזה דעכ"פ כל היוצא מפיו יעשה אינו מקיים בזה כיון דהוי עכ"פ הנאת הגוף בהדי' אבל מ"מ בל"ת אינו עובר כיון שאינו מחלל לגמרי דנהי דאינו מקיים לגמרי כיון דאיכא גם הנאת הגוף בהדי מצוה אינו מקיים לגמרי כל היוצא מפיו יעשה מ"מ גם בלא יחל דברו אינו עובר דעכ"פ אינו מחלל דבריו לגמרי ובפרט דהוי ספק אולי לא יכוין למצוה וא"כ נהי דכל היוצא מפיו יעשה אינו מקיים דאין זה ברור דלמא יכוין למצוה מ"מ גם בל יחל אינו עובר כיון דאינו מחלל לגמרי דהרי אינו תוקע להנאתו לבד רק גם למצוה גם אולי לא יכוין להנאתו ואינו עושה איסור ודאי ולכך הכלבו מודה דהיכי דאיכא הנאת הגוף בהדי מצוה אינו עובר רק בעשה ולכך ביו"ד מיירי שחברו הדירו מהשופר ובא"ח מיירי שהוא עצמו נדר לכך הוי בעשה וא"ש ודו"ק היטב:

דף נא ע"א פרק ה תשובה א גמרא מהו בן אלעשא וכו' הנה שאלת הש"ס מהו בן אלעשא אין לו הבנה כלל לפי פשוטו אך נראה הכוונה דהנה מה שהברייתא סיפרה לנו מה שבן אלעשא לא יכול למסבל ומה נ"מ לנו בזה והרי בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב אך הכוונה דבא להגדיל מעלת רבינו הקדוש איך עבור דבר מה מן התורה הי' מבזה עצמו כהדיוט ואיך דברי תורה היו חביבין עליו אך מאן יאמר שהי' זה בזיון גדול לו דלמא לא הוי לו בזיון כל כך לכך סיפר לנו איך בן אלעשא לא יכול לסבול ומוכח דהוי בזיון גדול ואעפ"כ עשאו רבי וניכר מעלת רבי ובפרט דכל דבר לא ניכר. רק מתוך ההפכו כיתרון האור מן החושך ולכך אם לא הי' בן אלעשא יוצא לא הוי ניכר כל כך מעלת רבי אבל ממנו שלא יכול לסבול ורבי עשאו ניכר מעלת רבי ולכך שאל הש"ס שפיר דמה ראי' הוי מכן אלעשא לרבי הרי י"ל שהוא הי' איש פשוט ואין ד"ת חביבין עליו ואין ממנו ראי' מן יציאתו להגדיל מעלת רבי לכך אמר מהו בן אלעשא ומה רבותי' מה דקמ"ל שהוא לא הי' יכול לסבול לכך אמר שפיר דתניא לא לחנם פיזר וכו' אלא כדי ללמוד תספורת של כה"ג א"כ מוכח דגם הוא הי' ד"ת חביבין עליו ועבור דבר קטן להבין תספורת של כה"ג פיזר מעותיו א"כ גם הוא הי' ד"ת חביבין עליו ואעפ"כ לא הי' יכול לסבול זה מזה מוכח מעלת רבינו הקדוש וא"ש זה נראה כוונה אמתיות בעזה"י:

דף נ"ז ע"ב תשובה ב גמרא בצל שעיקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גדוליו על עיקרו וכו':

אעתיק כאן מ"ש בזה לק"ק קראקא להרבני החריף מוהר"ר מנחם מענדיל בהרבני המופלג מו' שמואל אייזן בערג נ"י:

הנה ע"ד אשר הקשה בנדרים דף נ"ז ע"ב לדעת המרדכי דהיכי דתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות אינו בטל א"כ ה"נ כיון דבא לעולם ע"י תערובות איך אפשר להיות בטל הנה בחבורי נדרי זריזין חלק שני ה' יזכני להוציאו לאורה הרגשתי בזה בר"ן ד"ה ורבו גדוליו על עקרו מ"ש שם וז"ל דעיקר ספקו וכו' כתבנו שם דספקו הוי בענין אחר כדברי המרדכי הנ"ל דהנה בנו"ב מה"ת כתב לחלק בהך דינא דגיגית מלאה ענבים בשבת דבטל היין בסמ"ך מכח דכיון דלא הוכר מעולם בטל וקשה הרי אדרבא מגרע גרע דבא לעולם ע"י תערובות ותרצו דש"ה דההיתר הי' ניכר מתחלה ייע"ש וא"כ ה"נ אין לו דמיון לדין המרדכי דשם שניהם לא היו מתחלה בעולם. בלא כאן הבצל הוי בעולם רק הגדולין לא היו בעולם לכך מבעיא לי' אם נלך בתר הבצל שהי' בעולם הגדולין מבטלין אותו או נלך בתר הגדולין כיון דהם לא היו בעולם ובאין ע"י תערובות אין מבטלין וי"ל עוד דמבעיא לי' כעין דפליגי במנחות דף כ"ג אם בתר בטל אזלינן או בתר מבטל אזלינן. כן י"ל בזה דאם בתר בטל אזלינן הוי ק"ו דמה התם בגיגית דהבטל לא הי' בעולם ובא ע"י תערובות ומ"מ בטל מכ"ש בזה דהבטל הי' בעולם בפ"ע דבטל לי' ולא נחשב בא לעולם ע"י תערובות או י"ל להיפוך בתר מבטל אזלינן ולכך בניגית דהמבטל הוי בעולם תחלה וניכר בפ"ע לכך מבטל להאיסור משא"כ כאן בבצל דהמבטל לא הי' בעולם י"ל דנחשב בא לעולם ע"י תערובות ואינו בטל והנה בזה י"ל מה דמשני הש"ס ודלמ' לחומרא שאני והרגישו שם הראשוני' והר"ן דא"כ הוי מעשר מפטור על החיוב ודלמא מעשר מן העיקר ייע"ש בר"ן ולפענ"ד י"ל כך דהנה י"ל הטעם דס"ל להמרדכי דבא לעולם ע"י תערובות אינו בטל היינו מכח דהרי חזינן דר"י ס"ל מין במינו לא בטל ונהי דקיי"ל כרבנן דבטל היינו אם הי' תחלה גופין נפרדין ואח"כ נתערבו אבל אם מתחלה היו גוף אחד ואף דלא הוי מין במינו ממש מ"מ הרי כתבו התוס' בביצה דף ל"ט גבי מים ומלח כיון דזה בא לתקן זה הוי כמב"מ והמג"א הביא דברי הרשב"א בה"פ סי' תמ"ב דדבר שדרכו בכך אף דהוי מין באינו מינו אינו בטל ייע"ש א"כ ה"נ כיון דבא לעולם ע"י תערובות ודרכן בכך הוי כמין במינו ובזה לכ"ע אינו בטל והנה במנחות דף כ"ג פליגי שם אם בתר מבטל אזלינן או בתר בטל ואמרינן שם דנבלה אפשר להיות כמוהו דכי מסרחא פקע לה טומאה אבל שחיטה א"א שתהי' נבלה וא"א להיות כמוהו ונחשב מין באינו מינו. כן י"ל בזה נהי דבאין לעולם ע"י תערובות אינו בטל מ"מ בעינן שיהי' אפשר להיות כמוהו ובלא"ה לא הוי מינו ולכך זה הוי כוונת הש"ס די"ל בבצל שזרעה ונטעה דחייב במעשר היינו אף דבא לעולם ע"י תערובות מ"מ בטל מכח דהרי אי אפשר להבטל להיות חייב במעשר כיון דכבר נפטר וא"כ כיון דא"א לבטל להיות כמוהו וי"ל דבתר כטל אזלינן לכך הוי כמין באינו מינו ואף דבא לעולם ע"י תערובות בטל לי' אבל התם להיפוך בבצל של שביעית שנטעו בשמינית הרי אפשר לבצל של שביעית להיות בהיתר דלכי מסרחא פקע לי' איסורא אם נפסל מאכילת אדם וכיון דאפשר לבטל להיות כמוהו שפיר דהוי כמין במינו וכיון דבא לעולם ע"י תערובות אינו בטל וזה כוונת הש"ס מה דקאמר לחומרא שאני אין הכוונה דלהחמיר מחמרינן רק הכוונה דלחומרא שפיר בטל לי' ההיתר באיסור מכח דא"א להיתר להיות כאיסור אבל לקולא דאפשר להיות האיסור כהיתר י"ל דאינו בטל דהוי כמין במינו ודו"ק ומה שהביא דברי הנו"ב לחלק בין רוב לסמך עיין בחבורי ספר החיים סי' שצ"ז שדחיתי דבריו בטיב טעם ודעת ואחר הימים ושנים נדפס ספר ישועות יעקב על יורה דעה כתב שם נמי בסימן י"ד כן ואני זכיתי בו תחלה בעזה"י וד"ל. וגם עיי"ש בחבורי הנ"ל מה שכתבתי פירוש חדש בדברי המרדכי הנ"ל והוא אמיתי בעזה"י:

ומ"ש מעלתו להקשות על הר"ן מ"ש רבי' לאו דוקא ומה קושיא הרי יבש ביבש בטל ברוב גם בזה הרגשתי בחבורי נדרי זריזין ח"ש שם במקומו וכתבתי דהר"ן ס"ל כשיטת הסוברים דברוב בעינן חד בתרי דוקא בכפליים וכן הוא דעת המנחת יעקב וכמה אחרונים וכן יסבור הר"ן לכך כתב דלאו רבי' בעלמא קאמר כלומר רק בעינן כדינו היינו בכפל גם מה דהקשה אדברי ר"ש בן נחמני ממה דס"ל לשמואל במין במינו במשהו הנה זה ודאי אמת דרשב"ן לאו היינו שמואל דכל הש"ס דהרי אמרינן בש"ס דרבי הוי מצטער למסמכי' אמר לי' שמואל אל תצטער לדידי חזי לי ספרא דאדה"ר