נדרי זריזין חלק ב שמז

חולק על ר"י רק גם הוא סובר כר"י דהכל צריכין דעת א"כ לא הי' יכול לומר הש"ס בנדרים נ"מ זו דבלא"ה צריך דעת לכך קאמר נ"מ למודר הנאה וממילא אזיל לי' קושייתך מיהו גם בזה צריך לתירוץ קמא דידי דאל"כ קשה התם בב"ק דקאמר דנותנו לכל כהן שירצה הרי גם בישראל צריך דעת וא"י להקריב בע"כ וצריך לומר כתירוצו דבישראל הי' צריך לעכבו למשמר אחר אבל כהן יכול להקריב באותו משמר ע"י כהן שירצה וז"ב ונכון:

ומה שהקש' על דברי התוס' בגיטין שהוכיחו דאומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך דאיך עובר הכהן אעש' דהשלמה שיזכה זה לפסח והקשית דמה ראי' הוא זה אי נימא דהוי נמי שלוחא דידן הרי אמרינן בכתובות מי איכא מידי דאלו עביד הוא לא מחייב ושלוחו מחייב וא"כ ה"נ כיון דבו עשה דוחה לעשה דהשלמה לכך גם הכהן מותר משא"כ בשחרר עבדו הוא גופו עוש' איסור עכ"ד הנה מאוד תמהתי עליך בקושיא זו דאין כאן אפילו ריח קושיא חדא אף לפי הבנתך הרי עכ"פ הוי בעיא דלא אפשיטא וא"כ הקשו התוס' שפיר דלפשוט מזה דהוי נמי שלוחא דידן. דאי שלוחא דשמיא לבד א"כ איך אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך ובע"כ דהוי נמי שליחא דידן ובע"כ מדלא הוכיח כן מוכח דאין זה ראי' דאומרים לאדם חטא וכו', כה"ג כל זה לפי הבנתך אבל באמת בלא"ה הוא טעות דהש"ס לא קאמר הך מי איכ' מידי רק אם באמת המשל יכול לעשותו והוי שלוחו ממש וידו כידו והוי רק שלוח' דידי' לכך לא שייך לומר שיתחייב השליח כיון דידו כיד המשלח והוי כאלו עשאו המשלח אבל בזה הרי אין הישראל יכול להקריבו ואיך שייך לומר דהמעש' הכהן הוי כאלו ישראל עשאו הרי הוא א"י לעשותו ומה"ט אינו שלוח' דידן לבד מכח מי איכ' מידי ונהי דבצירוף שלוחא דשמיא יכול להיות נמי שלוחא דידן ולא בעינן מצי עביד אבל עכ"פ הכהן עושה איסור אף דלמשלח אין איסור כיון דלא הוי ידו. כידו ממש כיון דהוא לא מצי עביד מטעם אחר וז"ב ופשוט ועיין ב"י א"ח סי' נ"ג דכתב בש"ץ דיכול יחיד למחות דאין מקריבין קרבן של אדם בלי דעתו והוא תמוה דבתוס' הנ"ל פי' להיפוך דאם הוי שלוח' דשמיא יכול להקריב בלי דעתו ואף דבש"ץ הוי שלוחא דידן מ"מ הלשון לא א"ש ולומר דהב"י מיירי באינו מחוסר כפרה. דא"כ לא הוי דומי' דתפלה דהוי חובה וצ"ע:

והנה גוף דברי התוס' הם קשה הבנה דלמה אם הוי כולו שלוחא דידן יכול לעכב ואם הוי. נמי שלוח' דידן א"י לעכב דמה בכך הרי סוף סוף כיון דהוי נמי שלוח' דידן למה לא יהי' יכול לעכב ולמה במודר הנא' יהי' אסור ונעכב לא יהי' יכול ומה הנאה הוי לו אם א"י לעכב ולכך הי' נראה דהתוס' ס"ל כהרשב"א דאם הוי זכות גמור אף אם מוח' לא מהני אך י"ל דס"ל דזכי' אינו מטעם שליחות ובשליחות בעינן דוק' דעת מיהו זכי' הוי נמי קצת שליחות רק אין לו דין שליחות ממש וכדמוכח בנדרים שם גבי תורם משלו על של חבירו ולכך אם הוי נמי שלוחא דשמיא הוי רק מטעם זכי' ולכך אף אם מוחה לא מהני מ"מ הנאה הוי כיון דהוי מטעם זכי' אבל אם הוי רק שלוחא דידן בעינן דין שליחות ממש ובעינן דוקא דעת והבן זה דברי ידידו הכותב לפי שעה ידידו נצח:

והנה חזר השואל והשיב לי וזה אשר השבתי לו:

הנה מכתבך קבלתי ע"י זקנך הרב ולא הי' לי פנאי. להשיב עד אישון לילה פניתי מעט והנה לא הי' מן הצורך להשיב בזה כי אין במכתבך קושיא רק פלפול ואין דרכי להשיב על פלפול אך מחמת שבקשת להשיבך הנני עושה רצונך כי כדאי אתה למלאות רצונך כי נפשך חשקה בתור' והנה אני תמה על כך שאתה נבון דבר ולמה אתה ממהר להשיב הנה מה שכתבתי דמה זכות הוא לו מה שיקריב ולא ימתין על משמר אחר תמה אני מאוד איך נעלם ממך לא מבעי' דמשכחת לה בשהה ג' רגלים דעובר בבל תאחר וא"כ כל שעה עובר מיד בלאו ואף גם בלי ג' רגלים עכ"פ ברגל אחד עובר בעשה ומלבד דין הרי אתה בקי ובפרט במס' נדרים ואיך לא נזכרת מה דאמרינן שם דף ד' באומר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר דהוי נזיר מיד דלמא מיית ומביא שם ראי' דחיישינן למיתה ועיין ט"ז ה' ת"ב דמותר לברך שהחיינו בין המצרים מה"ט מכ"ש דהוי זכות לו להקריבו מיד דלמא מיית ומכ"ש אם הוא מחוסר כפורים הרי הוא זכות לו שיהי' מותר בקדשים ונזיר ביין גם אם הוא כפר' זכות הוא לו שיתכפר מקודם ועיין ביומא דהבבלים הי' מתלשין בשערו מה שהה צפרא הדין וחובי דרא סגיאין גם, מ"ש דניח' לי' להמתין אולי ישתנה דעתו אח"כ למעבד מצוה מן המובחר להקריב קרבן גדול הנה גם זה חמי' דלמה נקטת האיבעי' דשם ולא הפשיטות דהרי מסיק הש"ס דא"י לומר ניחא לי למעבד מצוה מן המובחר א"כ מוכח דלא הוי זכות לו דאל"כ למה לא יהי' לו טענה זו נגד הגנב ועוד אף אם הוי זה זכות לו הרי אנו מדברין מענין שכבר הביא הקרבן לעזרה רק שאינו רוצה בכהן זה א"כ כיון דהפריש והביאו לעזרה איך יכול לומר דניח' בקרבן גדול:

והנה עכ"פ שלא להוציא הדבר בלי תור' אדכרתן מלת' דע"פ הש"ס דב"ק דף ע"ח יש ליישב דברי הרמב"ם בפ"ד מתרומות הלכ' א' דפוסק התורם משלו על של חברו א"צ דעת והוא תמוה דבש"ס הוא בעיא דלא אפשיט' ועיין כ"מ שם ודבריו תמוהין וכבר תמה המשל"מ ועיין חבורי נ"ז וכעת נרא' כך דהנה מה דקאמר שם בש"ס בהאיבעי' או דלמא מצו' דילי' הוא וניחא לי' למעבדי' הקשיתי בחבורי שם להסוברים דזכי' מטעם שליחות א"כ השת' נמי נעש' שלוחו ואיהו קעביד וע"כ הכוונה דמצוה בו יותר מבשלוחו וניח' לי' למעבד מצוה מן המובחר או אף בתרומ' לא אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו כמ"ש בחבורי מכבר כיון דדי בדבור ומחשב' מה לי דבור זה או זה עכ"פ הוי בזה מצוה מן המובחר שיפריש משלו ולא משל חברו ולפ"ז קשה דהרי בב"ק מסיק דא"י לומר ניחא לי למעבד מצוה מן המובחר א"כ הוי ק"ו דמה התם שאין לו ריוח ממון וגם כבר הפריש כבש או שור וגילה דעתו דניחא לי' בקרבן גדול מ"מ אינו יכול לומר דניחא לי' למעבד מצוה מן המובחר מכ"ש בתורם משלו על של חבירו דיש צו הרווחת ממון ולא גילה דעתו תחל' דא"י לומר דניחא לי' למעבד מצוה מן המובחר ומה מבעיא בנדרים ובע"כ דבעיות הש"ס הוי רק למפשט ממשנה וברייתא כמ"ש הר"ן בבעיא דהני כהני וכמ"ש המשל"מ לדרכו אבל לדידן דקיי"ל בסוגייא דב"ק נפשוט גם בעיא דנדרים ושפיר פסק הרמב"ם כן ודו"ק הפוך בה והפוך בה כי הדברים נכונים וביתר דבריך האמת אגיד שלא הבנתי דבריך כלל ואין להם שורש שכתבת בתוך דבריך בזה"ל בין אמרינן דהוי שלוחא דידן ואי אמרינן דהוי נמי שלוחא דידן בין כך ובין כך יכול לעכב ולהמתין עד משמר של כהן אחר וכן סיימת בדבריך וז"ל ולפמ"ש א"ש דבאמת בע"כ אין מקריבין את הקרבן בע"כ בשום אופן כו' מה ראית לכתוב כן והרי ביומא מפורש להיפוך דאם הוי נמי שלוחי דידן א"י למחות ובע"כ דמקריבין בע"כ ומשמע מדבריהם דאם הוי רק שלוחא דשמיא מכ"ש שמקריבין בע"כ ואיך אתה כותב להיפוך ושכחת דברי התוס' במקומן ודברי התוס' תמוהין במה דאמרינן דצריך דעת ובע"כ כמ"ש דס"ל דר"ת חולק על ר"י ז"ז אין להאריך ושלומך יגדל כנפש ידידך נצח ועיין בחבורי על השיר השירים בהשמטות בשנת תר"ו מ"ש ליישב קושיות התוס' והר"ן בכמה דרכים נכונין בעזה"י ייע"ש בסוף חבורי קהלת יעקב על דרושי' לפסק ייע"ש ייע"ש בדרוש לזיי"ן של פסח תר"ו לפ"ק גם עיין בחבורי לתורה פ' אמור שנת תר"ו מ"ש בזה ייע"ש:

בדף ל"ד ע"ב:

תשובה י איבעיא להו הני כהני עיין בחבורי שהבאתי קושיות הפמ"א דנלמוד מדרש איש איש לרבות דנכרים מתנדבין וכו' והנה י"ל עוד בזה כיון דמוכח בקדושין דאית לי' שותפות בגוי' עדיף משליחות א"כ י"ל דגלי קרא דנכרים מתנדבין נדרים ונדבות היינו בשותפות ישראל או בשותף כהן או הרי מוכח פ"ק דב"מ גבי אשלד"ע דאם זוכה לנפשי' זוכה נמי לחברי' אף דאין לו דין שליחות א"כ י"ל ה"נ הרי הכהן יש לו זכי' בו רק בישראל אמרינן דמשלחן גבוה. קזכה א"כ י"ל היינו בקרבן ישראל דחשיבין אבל בקרבן נכרי דהרי לולי קרא הוי ס"ד דאין מקבלין מהם קרבן כלל א"כ נהי דגלי קרא דמקבלין מהם מ"מ י"ל דאין חשובין כל כך לומר בהם משולחן גבוה קזכה ולכך שוב הוי לכהן זכי' בגוי' ובזה י"ל דיש שליחות גם לנכרי מכח מגו דזכי לנפשי' ונהי דלדידן נרא' דאף במקדש בחלקו מקרבן נכרים נמי אינה מקודשת דכן מורה לשון הש"ס ממה דקאמר לרבות דנודרין נדרים ונדבות כישראל א"כ משמע דהוי כישראל ממש מיהו י"ל היינו לדידן דקיי"ל שלוחי דרחמנא נינהו אבל אם הוי אמרי' שלוחי דידן נינהו הוי אמרי' מה דגלי קרא דנודרין נדרי' ונדבות מ"מ אינו כישראל רק בהם לא הוי משולחן גבוה ולכך ליכא להביא ראי' מזה לפשוט האיבעיא וגם הרי לדידן נמי יש חילוק בין קרבן ישראל לנכרים לענין סמיכה דאין נכרים סומכין א"כ י"ל ה"ה לענין זה כן ודו"ק:

להשמטות לסוגיא דהני כהני וכו' תשובה יא הנה מה שהקשה על מה שהקשיתי בנדרי זריזין בסוגיא דהני כהני הרי הוא זוז"ג וע"ז הקשה ממ"ש בחבורי ה' לולב בקונטרס לקיחה תמה פרק וי"ו שזה לא נחשב זוז"ג הנה אם כי לכאור' יפה אמרת אך מ"מ ראית שם סוף דברינו דהרי הקשיתי שם מתנור ואש וסיימתי דיש לחלק בין היכי דהפעולות שוות או לא וא"כ ה"נ הוי כן דבשלמא בד' מינין שבלולב. דהוי כולם בנטילה בשוה והוי חד פעולה לכך נחשבין כאחד כיון דא"א לזה בלא זה אבל היכי דאין הפעולות שוות אף בא"א. לזה בלא זה הוי זוז"ג כדמוכח מתנור ואש דהוי זוז"ג וא"כ ה"נ בכהן וקרבן הוי כן וא"ש:

ומ"ש לתרץ קושייתי בסוגיא הנ"ל מה שהקשיתי דמה פריך הש"ס אלא מעתה יביא אדם פסח על חבירו דהא שכן מביא על בניו ובנותיו הקטנים והקשיתי דמה ראי' התם י"ל טעמא מכח מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וע"ז כתבת דמדברי הפ"י בגיטן פ"ג גבי בעיא דר"א אמר לסופר כתוב וכו' מוכח משם דהמשנ' לא מיירי דהמנה גם עצמו עליו דא"כ נשאר קושיות הפ"י הנה זה לא ניתן להאמר דהרי גם התם תקשה כן דמהו פריך על ר"א ממתניתין