נדרי זריזין חלק ב שמב

בזה ע' בחבורי לחו"מ מהדורא תליתאי סי' קכ"ח ייע"ש בעזה"י:

לדף כט לסוגיא דבר פדא אעתיק פה בעזה"י מ"ש לק"ק קראקא למשכיל אחד שמו כמר משה הורוויץ נכד ההפלאה:

תשובה ד הנה ע"ד אשר הקשה על הרשב"א שהביא הר"ן בנדרים דף כ"ט בסוגיא דבר פדא באומר לחברו לך חזק וקני וכו' מעכשיו עד שאלך לירושלים וחזר וקנאה ממנו קודם שעלה לירושלים דחוזר וזוכה בה מיהו דוקא באמר לו מעכשיו וכו' והקשת ממ"ש הרשב"א בתשוב' הובא בר"ן בקדושין פ' האומר שכתב וז"ל ולא עוד, אלא אפי' אמר לה מעכשיו ולאחר שאגרשך סברא לומר כן שהרי אי אפשר להם לחול מעכשיו שכבר היא אשתו מחמת נשואין הראשונים והקשה דברי הרשב"א אהדדי עד כאן דבריו:

הנה העלה את המדומע לדמות ענינים נפרדים דהרשב"א בקדושין מיירי שתחל' הית' אשתו וחוזר ומקדש אות' שתהי' מקודשת מעכשיו זה ודאי לא מהני דאין כאן מקום לחול מעכשיו וגם בשדה אם הי' המוכר חוזר ואומר ללוקח שדה זו מכור' לך מעכשיו ולאחר זמן שיוחזר לי ודאי לא מהני כיון דאין מקום לחול מעכשיו אך זה בחוזר המוכר הראשון ומכר' שנית ללוקח אבל להיפוך אם הי' הלוקח קנא' מעכשיו ולאחר למ"ד כשיקוים התנאי וחוזר ומכר' למוכר קודם התנאי ומעכשיו ולאחר קיום התנאי ודאי חל ממ"נ אם קנין מעכשיו הוי כשלו כבר יכול אח"כ לחזור ולמכר' ואם מעכשיו אינו כשלו עדיין א"כ עדיין הוא ברשות מוכר ומהני סילוק מה שמסתלק מקנייתן קודם קיום התנאי והתם בקדושין אדרב' אם אמרינן דמעכשיו הוי לגמרי כאלו היא כבר אשתו לא מהני לתפוס בה קדושין מחדש כיון דכבר היא עדיין אשת איש אבל בנדרים הוי להיפוך אדרבא אם מעכשיו הוי קנין ממש מעתה והוי כשלו יכול לחזור ולמכרה ונ"מ מהני ב' טעמים שכתבתי דלטעם הראשון מכח ממ"נ א"י למכור הלוקח רק להמוכר אבל לאחר לא מהני המכירה דליכ' ממ"נ אבל לפי טעם השני שכתבתי גם לאחר יכול למכרה מכח דמעכשיו הוי כאלו כבר שלו ומהני לחול בי' קנין שלו לאחר וזה פשוט ונכון:

ובמה שהקשה מה פריך תפשוט דבעי' ר"א התם אין בידו לקדשה וכו' חרה אפי עליו וטובה תוכחת מגולה חדלו לכם מדרך זה מלהתלבש באינו שלו כי הרי ספרי נ"ז בק"ק קראקא והשעה"מ ודאי ישנו שם ודאי עיין בהם כי אני מביא שם קושי' זו בשמו ואח"כ כתבתי שמצאתיו בשעה"מ יע"ש גם מה שהקשה על הר"ן דדחה דברי הרשב"א שהבי' הר"ן דכתב דבעי' דר"א אפשוט מדר' אילא בכתובות והר"ן כתב דלא תפשוט משם דהתם בידו להקדישה עתה אבל בבר פדא אינו בידו ועל זה הקשית דהרי הש"ס פריך דתפשוט מבר פדא רק דדוחה דמבעי' ליה אם אשה הוי כפדאן אחרים וא"כ ממ"נ כר' אילא נמי הוי פדאן אחרים וא"כ ממ"נ אינו בידו תפשוט מבר פדא ומה דהוי כפדאן אחרים תפשוט מר' אילא דהוי נמי כפדאן אחרים עכ"ד גם זה לק"מ דאכתי מבעי' דר"א די"ל דבזה הוי תרתי לריעות' דאינו בידו וכפדאן אחרים משא"כ באינך הוי רק חדא לריעות' כר' איל' נהי דהוי כפדאן אחרים כיון דהוי בידו י"ל דמהני ולא קאמר בר פדא דפדאן אחרים לא מהני רק מכח דאינו בידו אבל מה דהוי בידו מהני אף בפדאן אחרים ומבר פדא אין ראי' דנהי דאינו בידו הוי פדאן בעצמו אבל באינו בידו ופדאן אחרים י"ל דלא מהני וע' כיוצא בזה בסמ"ע סי' רע"ט ס"ק ב' דקמ"ל אף דהוי תר"ל יע"ש לענין דשלב"ל וא"כ מכ"ש בזה די"ל כיון דהוי תר"ל גרע ודברי הר"ן נכונין לפענ"ד:

ומה שהקשה על דברי הר"ן בשם רבינו יונה למה כתב דבקונם פרטי פקעה בכדי כיון דקי"ל דאין לו פדיון והוא כתב הסבר' להיפוך ערבב הדברים יחד דהיכי דאין לו פדיון מכח חומר איסורו בזה לא פקעה בכדי אבל היכי דאין לו פדיון מכח קולות איסורו דלא מצי למתפיס דבר אחר זה פקע בכדי ומה דמפקיע מידי שעבוד זה אינו ענין זה לזה דלענין הפקעת השעבוד אף קדושת דמים הוי ראוי להפקיע רק היכי דמהני פדיון אז כיון דהשעבוד יש לו תקנה בתשלומי דמים וההקדש נמי מהני דמים א"כ כיון דשוין המה והשעבוד הוי קודם לו משפט הקדימה אבל היכי דאין לו פדיון לו יהא דקל איסורו עכ"פ חמור הוא מן השעבוד דיש לו פדיון וזה אין לו פדיון לכך מפקיע אבל לענין להפקיע בכדי ודאי כיון דקי"ל פקע בכדי ומ"מ חמור הוא מן השעבוד דבשעבוד נמי פקע בכדי ותשלומי דמים נמי מהני בי' וזה לא מהני לו פדיון לכך חמור משעבוד ולכך מפקיע וכל זה פשוט ונכון ז"ז אין להאריך. דברי ידידו:

דף לא תשובה ה גמרא אמר שמואל הלוקח כלי וכו' הנה מה שדברי הר"ן סתרי אהדדי דכאן ש"ל דהוי שואל ובע"ז פ"ק בסוגי' לנסיוני ס"ל דהוי לוקח וכן הרא"ש בפירושו כאן מפרש דהוי שואל ובב"ב דף פ"ח מסיק דהוי לוקח עיין מ"ש בתשובה לק"ק באטשאן קנה מקומה בחבורי לא"ח ה' ר"ה סי' תר"ג דרך אגב ישבתי שם גם זה בדרך נכון מאד בעזה"י ואעתיקנו כאן וזה לשוני שם:

ומה שהקשה דברי ר"ן אהדדי דבפ"ק דע"ז בסוגי' הנסיוני כתב דהלוקח ע"מ לבקרו הוי לוקח ולא שואל ובנדרים דף ל"א כתב דהוי שואל וגם סותר להירושלמי שהבי' הרמב"ן שם דמפורש בי' דאם לקחו לנסותו הוי המוכר עובר דאין בהמתו שובת וגם הקשה דברי הרא"ש אהדדי דבב"ב דף פ"ח ס"ל דהוי כלוקח ובנדרים פירש דהוי כשואל. הנה בסתירת גוף הדברים עיין בחבורי נדרי זריזין שם בנדרים מה שהרגשתי בזה אם כי לא הבאתי שם דברי הר"ן בע"ז אבל בגוף הדברים הרגשתי בעזה"י ובמ"ש ליישב שם יתיישב דקדוקו וידעתי כי ספרי נדרי זריזין מצוי שם וכעת נראה עוד דזה יהי' תלי' בדין ברירה כעין דאמרינן בש"ס דאחין אם הוי כלקוחות או כיורשים תלי' בדין ברירה ה"ה נמי בזה למ"ד יש ברירה א"כ כיון דנתברר אח"כ דלא לקחו או דנאנס מידו הוברר הדבר שמעולם לא הוי כלוקח עליו לכך לא הוי כלוקח ומוכרח לפרש מטעם דהוי כשואל אבל למ"ד אין ברירה א"כ נהי דבחוץ לא לקחו מ"מ עד שעת הבירור הוי כלוקח ולכך א"ש דהירושלמי יהי' הולך כדעת הסוברים דיש ברירה אבל הר"ן בע"ז מתרץ שפיר הסוגי' דקאמר מטעם מחמר ולא מכח שביתת בהמתו דא"כ תקשה למ"ד אין ברירה א"כ ליכא שביתת בהמתו דשל הנכרי הוא לכך משני מכח מחמר דהוי לכ"ע ניחא אף למ"ד אין ברירה אבל בנדרים פי' הר"ן להיפוך שלא תקשה למ"ד יש ברירה למה חייב הרי אינו לוקח לכך מפרש דלדידי' נמי ניחא דעכ"פ שואל הוי ובזה יתיישב דברי הרא"ש ג"כ דבב"ב הוי פוסק ולדינ' קי"ל א"ב לכך כתב דהוי לוקח אבל בנדרים הוי מפרש ומפרש גם למ"ד י"ב א"ש ויובן יותר דלדידן דקי"ל בשל תורה א"ב ובדרבנן י"ב ובע"כ יהי' א"ב ספק כהסכמת רוב הפוסקים דהוי ספק א"כ קשה למה יתחייב לשלם הרי הוא מוחזק והמע"ה ודלמ' יש ברירה ולא הוי לוקח ובע"כ הוי שואל אבל למ"ד דגם בדרבנן אין בריר' א"כ הוי ודאי מכח ודאי לכך חייב מכח לוקח ולכך א"ש דבע"ז מתרץ הר"ן שפיר דהש"ס בא לתרץ גם להני דס"ל דגם בדרבנן אין בריר' דהרב' אמוראים ס"ל כן עיין במס' ביצה לכך לדידהו ליכא שביתת בהמתו לכך מוכרח לתרץ מכח לאו דמחמר אבל בנדרים פי' אליב' דהלכת' דקי"ל בדרבנן יש בריר' א"כ יפטור מלשלם לכך הוכרח לפרש מכח שואל ולכך א"ש גם הירושלמי גם הרא"ש בפסקיו שם אזיל אליב' דשמואל ושמואל ס"ל בב"ב דף ק"ז דאחין שחלקו הוי ודאי לקוחות בלי ספק כדמוכח שם דר' אסי מספק' לי' אי כיורשים או כלקוחות ומוכח דלשמואל הוי ודאי לקוחות וס"ל אין בריר' מכח ודאי לכך הוי כלוקח אבל בפירושו אזיל לדידן דקי"ל בדרבנן יש בריר' והוי רק ספק לכך הוכרח לפרש מכח שואל וא"ש בעזה"י זה אשר ראיתי להשיב לו על שעה חדא מאפס הפנאי וחולשת כחי ועוד חזון למועד לטייל עמו עת כי ירחיב ד' לנו כנפשו ונפש ידידו:

פרק ד דף לה ע"ב תשובה א' בחבורי ד"ה הרא"ש ד"ה הכל צריכין דעת וכו' והכהן אינו יודע שהוא של קטן וכו' עיין בפנים מה שתמהתי עליו וכעת נתתי ללבי ליישב קצת שלא יהי' תמוה כל כך ואען ואומר דהנה לכאור' קשה לפי דעת אהפוסקים שהביא הב"י ה' פסח סי' ת"ס דמהני במצה בקטן וישראל עומד ע"ג וס"ל דכוונת העומד ע"ג הוי ככוונת הקטן א"כ מהו ראי' מייתי הש"ס דמח"כ א"צ דעת דהרי אדם מביא על בניו ובנותיו כשהם קטנים וקטן אין לו דעת ומה קושי' וראי' הרי י"ל דע"י האב העומד ע"ג ומכוין בלבו לשם קרבן נחשב גם דעת הקטן דעת ואין לומר כסברת רבינו יונה שהביא הב"י שם דעע"ג לא מהני רק במה דשייך בי' שליחות אבל במה דלא שייך שליחות לא מהני עע"ג וכאן שלוחי דרחמנ' נינהו ולא שייך בי' שליחות לכך לא מהני עע"ג ז"א חדא דהרי כאן דוח' הש"ס ורוצ' לומר דהני כהני שלוחי דידן וא"כ לפי הך ס"ד קשה דלמא מהני מכח עע"ג ואף אי נימא כסברת התוס' בקדושין וכאן דזה ידע הש"ס דאינן שלוחי דידן לבד רק שלוחי דשמיא רק דמבעיא לי' אם הוי שלוחי דידן בצירוף שלוחי דשמיא או לא וא"כ כיון דעכ"פ אין שייך בזה שליחות דידן לבד לכך לא מהני עע"ג אך גם זה אינו חדא דנימ' דהאב הוי נמי שלוחי דשמיא עם שלוחי דידן ועוד הרי אף בגדול כשניתן לכהן אין הכהן שלוחו להקריב ואינו עוש' רק המסיר' לכהן והנה זה אפשר בשליחות דהרי קיי"ל דיכול לשלוח קרבנותיו וא"כ המסיר' לכהן אפשר בשליחות א"כ י"ל דמהני עע"ג ומהו פריך ונרא' דמזה יהי' ראי' לדעת הפוסקים שהביא הב"י שם דמחלקין בין עע"ג דמהני מיירי במורים אותם ומלמדם האיך לעשות אז כיון דעוש' הקטן על פיהם כן זה מהני אבל ברוא' אותו לבד לא מהני ייע"ש א"כ ה"נ כיון דהכא ליכ' מעש' רק המסיר' לכהן אף אם הקטן ימסרנו אין זה מעש' המוכיח דמכוין לדעת הגדול לכך לא מהני בזה עע"ג ולפ"ז יהי' כוונת הרא"ש כך דהנה להסביר דעת הפוסקים הנ"ל נרא' כך דנהי דדעת הקטן לא נחשב דעת היינו דאין לו דעה שלימ' להיות דעת בפ"ע