נדרי זריזין חלק ב שמא

אבל מי שהוא חכם ואינו נבון הוי רק במדרגת נקבה שמקבלת מאחר כן ה"נ אין לו רק חכמה שמקבל מאחרים והוי במדרגת נקבה. וע"ז כיוונו חז"ל באמרם בפסוק ואת תדבר אלינו ואמרו שתשש כחו כנקבה שלפי ערך מדרגת ישראל עלה משה רבינו מעלה מעלה יותר ואם היו הם עצמן שומעין מפיו ית' התורה הוי משה רבינו עולה למדרג' יותר גדונ' למדת בינה להיות משפיע מתורתו לאחרים וכמ"ש חז"ל ותחסרהו מעט מאלהים שמ"ט שערי בינה נפתחו למשה רבינו והי' במדרגת נבון אבל כיון שהם לא רצו לשמוע מפי הקב"ה. רק ממשה רבינו אז גם משה רבינו ירד ממדרגתו ודי לו אם יהי' במדרגת נקבה לקבל ממנו ית' החכמה. ולא למדרגת בינה להיות בדמות זכר וז"ש שתשש כחו כנקבה והנה כל התחלות נקראים בלשון זריעה כמו זרעו לכם לצדק' והרבה מזה והנה אם האשה מתחלת לתבעו ומתחיל הלידת הבן ממנה. אז אשה כי תזריע דאשה מזרעת תחלה שהיא מתחלת נתבעו ונמשך המעש' ממנה ויולדת זכר שהוא נבון ומשפיע לאחרים איש מזריע תחלה והוי הוא תובע אותה יולדת נקבה רק חכם לבד. ובזה נבין מה שכתב בפרשת בראשית בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך ופירש"י תשוקתך לתשמיש ואעפ"כ אין לך מצח לתבעו בפה אלא הוא ימשול בך הכל ממנו ולא ממך והכוונה לפי מה דמשני כאן דארצוי ארצי קמי' אבל בתבעתו בפה ממש אדרבא הו"ל בני חצופה והנה כבר כתבנו דנבון הוי מדרגת בן זכר והחכם הוי רק במדרגת בת נקבה ולפ"ז אין להאשה תקנה לזכות לכן נבון רק ע"י נער גדול דממ"נ אם תשתוק לגמרי ותמתין עד שהוא יתחיל לא יהי' נה בן נבון ואם תתבענו בפה יהי' בני חצופה ומוכרחת היא רק להרצות לפניו ונשמור הפה ואולי לא ירגיש הבעל בדבר מה כוונתה והוי לה צער גדול וז"ש לה בעצב תלדי בנים אם תרצה להוליד מדרגת בן להיות נבון דהיינו רק אם יהי' אל אישך תשוקתך ותתחיל לתבעו אותו ומ"מ והוא ימשל בך דאין לך מצח לתבעו בפה רק הכל ממנו דאם תתבענו בפה יהיו בני חצופה ולזאת מוכרח אתה לשתוק ומ"מ צריך להתחיל עמו ואז תזכה להוליד נבונים וזה שפיר בעצב תלדי בנים אבל נשים צדקניות שאינן בפתקאות של חוה נא היו בקללות חוה והם מותרין לתבוע אף בפה ובהכי א"ש מה דמשני ארצוי ארצי קמי' והלא בלא"ה הי' תביעה ממש דכתיב אני תבא אך האמהות לא היו בפתקאות של חוה והם תקנו חטא חוה לכך היו מותרין לתבעו בפה כיון שזה נמשך רק מקללות חוה והוא ימשל בך והם לא היו בקללה זו רח דהש"ס פריך ממה דר' יונתן יליף לכל אשה שתבעתו הו"ל בנים חצופים ובסתם אשה פריך שפיר דהוי בני חצופה ולכך משני בסתם אשה משכחת לה דארצוי ארצי קמי' אבל תבעתו בפה הו"ל בנים רשעים מכח דכן קללה הקב"ה בכוונה בדרך קללה שלא תהי' רשאי לתבעו דאם הה' תבעו בפה יהי' לה בנים רשעים ולכך מוכרחת לשתוק וזה הוי דרך קללה לה אבל הנשים צדקניות שלא היו בקללות חוה שוב מותרות אף לתבוע בפה ואין צורך לדוחק של הר"ן בזה ועיין בחבורי לעין יעקב בביאור מאמר וברותי מכם המורדים השייך לכאן:

פרק ג' דף כב תשובה א גמרא כל הכועס כל מיני גיהנם שולטת בו וכו' לכאורה אינו מובן דמנ"ל דכל מיני גיהנם שולטת בו דהרי אמר רק והעבר רעה מבשרך ואין רעה אלא גיהנם א"כ משמע רק שינצל מן הגיהנם אבל מנ"ל דכל מיני גיהנם שולטת בו אך נראה דהוי קשה לו מ"ש והעבר רעה מבשרך דתיבת בשרך מיותר והו"ל לומר והעבר רעה ממך ולכך מפרש הכוונה דהנה הכועס משלמין לו מדה כנגד מדה ונותנין לו אשה רעה שכועסת עליו או אם הוא נשוי כבר נעשית רעה עליו וכועסת עליו וע"ד אמרם ז"ל כל המזנה אשתו מזנית עליו איהו בקרי ואיהי בבונינא כן ה"נ בכל הענינים הוי כן דנפרע לו מדה כנגד מדה ועיין בפנים יפות מה שפירש במשנה מ"ש כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו היינו דהאשה נעשית לו אשה רעה וגם סופו יורש גיהנם וכן יהי' הכוונה כאן והנה האשה נקראת בשרו כמ"ש והיו לבשר אחד וז"ש והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך מן האש' שהיא לא תהי' נעשית אשה רעה עליך אך אם מרמז על אשה רעה לבדו לא הו"ל לומר לשון רעה רק והסר כעס מלבך והעבירו מבשרך דהוי משמע שאם הוא לא יכעוס גם האשה צא תכעוס עליו ולמ"ל להאריך והעבר רעה מבשרך ובע"כ דבא לרמז גם על הגיהנם שיהי' ניצל ממנו דנקרא רעה וא"כ משמ' דאם הוא כועס יש לו תרתי דהאש נעשית רעה וגם הוא בגיהנם וכיון שאמרו חז"ל שמי שיש לו אשה רעה אינו רואה פני גיהנם מוכח דאשה רעה הוי מעין גיהנם וכאן דיהי' לו תרתי אשה רעה וגם גיהנם לכך אמר כל הכועס כל מיני גיהנם שולטת בו הן אשה רעה הן גיהנם שנאמר והעבר רעה מבשרך והיינו דמשלמין לו מדה כנגד מדה דאם מעצמה הוי האשה רעה אז נפטר בזה מגיהנם אבל אם לא היתה רעה רק דהוא גרם ע"י מעשיו שתהי' נעשית רעה א"כ איהו דאפסיד אנפשי' לכך אינו נפטר בזה מן הגיהנם ואפשר דאדרבא מכא זה מתחייב גיהנם ע"ד כל המחטיא את הרבים וכו' שלא יהי' הוא בג"ע ותלמידיו בגיהנם כן ה"נ האשה ע"י כעס שלה תהי' בגיהנם וכיון שנעשית רעה על ידו לכך אף הוא יהי' בגיהנם דהיא הוי תלמיד שלו ולמדה ממנו וא"ש וכיוצא בזה בענין זה שמעתי בש' הר' הגאון בעל הפלא' בביאורו עה"ת על המשנ' המרב' שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו וכו' וסופו יורש גיהנם ייע"ש:

ועוד י"ל בביאור הסוגיא והוא דהנה אחז"ל בספ"ג דחגיגה שת"ח אין אש של גיהנם שולט בו ק"ו מסלמנדרא ייע"ש:

והנה מזה משמע דבישראל אחר שולט בו גיהנם ובאמת במדרש אמרינן דאברהם עומד על פתחו של גיהנם ואינו מניח לישראל ליכנס שם רק במי שבא על הארמית דנעשה משוך בערלתו וכו' וא"כ סתרי אהדדי וצריך לומר דשני גיהנם הוי דיש גיהנם שהרשעים נדונין בה כעת ויש גיהנם של עתיד ועיין בדף ח' ע"ב מה דאמרינן ופליגא אדר"ל דאין גיהנם לע"ל ומשמע דדעה הראשונה ס"ל דיש גיהנם לע"ל ותרתי גיהנם הוי עיין שם בר"ן משמע כן ולכך א"ש דבגיהנם של עתיד אין אברהם מניח לכנוס לשום ישראל רק מי שימשוך בערלתו אבל גיהנם של עכשיו הכל נדונין בה חוץ מת"ח ועיין בחבורי ס' תהלות ישראל קפיטל ו' שם בארתי טעמו של דבר על נכון בעז"ה מה חילוק בין זה לזה גם בחבורי על התורה פ' וישב. והנה אמרו חז"ל בפ"ו דפסחים כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ולפ"ז גיהנם זה של עכשיו דהכל נדונים רק דת"ח ניצל ממנו וכיון דהכועס חכמתו מסתלקת ממנו שולט בו אש של גיהנם אלא אף גיהנם של עתיד כיון דידוע מ"ש המפ' דברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור ולכך הפוגם לשונו בכעס נעשה משוך בערלתו ובפרט לפמ"ש בחדושי תורה שלי במה דאמרינן הבא על ארמית נעשה משוך בערלתו היינו ע"ד אמרם ז"ל בפ"ק דברכות לא תגנו על מטות ארמית לא חגנו בלא ק"ש ולכך הבא על מטות ארמית ושוכב בלא ק"ש נעשה משוך בערלתו ויומתק יותר כיון דאחז"ל במס' ברכות הקורא ק"ש ומדקדק באותיותי' מצננין לו גיהנם וכו' ולכך אם אינו קורא ק"ש כלל נופל בגיהנם ונעשה משוך מערלחו וכיון דאז"ל כל הכועס אין השכינה נגד פניו ופי' הרא"ש דכופר בו ית' ממש ייע"ש בפי' הרא"ש והרי עיקר ק"ש הוי קבלת עול מ"ש וכיון שזה כועס ומסלק השכינה מפניו א"כ מבטל מדת ק"ש שהוא קורא וכיון דמבטל הק"ש הוי כבא על הארמית ונעשה משוך בערלתו ויורד לגיהנם של עתיד נמי והנה המילה נקראת בשרו וכמ"ש במ"ר פ' וירא ומבשרי אחזה אלהי אלולי שעשיתי כן מהיכן הי' הקב"ה נגלה עלי א"כ מוכח דהמילה נקראת בשרו וע"י המילה זוכה לראות אותו ית' ולכך נמי להיפוך אם כועס ואין השכינה נגד פניו אז נעשה משוך בערלתו כיון דעיקר המילה הוי לראות הקב"ה בזה להיות בזה ראוי למשכן השם כי אין ראוי למשכן השם בלא המיל' וכמ"ש במדרש פ' לך דאמר הקב"ה פנו הטומאה מכאן ואני נכנס ייע"ש מוכח דערלה מעכב השראת השכינה ולכך הוי המילה הכנה למשכן השם וכיון שזה כועס והוי כאלו אין השכינה נגד עיניו למ"ל המילה ולכך נעשה משוך בערלתו ושוב יורד אף לעתיד לגיהנם וז"ש חז"ל כל הכוע' כל מיני גיהנם בין של עתה בין של עתיד שולטת בו ועל של עתה אין צריך לראי' כיון דמזה אינו ניצול רק ת"ח וכל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו פשיטא דאינו ניצול רק על גיהנם של עתיד דשום בן ישראל אינו נדון רק המשוך בערלתו צריך לראי' ומביא ראי' מקרא והסר כעס מלבך ואז יהי' נשאר מהול ואז והעבר רעה הגיהנם מבשרך מן המילה ע"י המילה תעבור הרעה הגיהנם ממש ומזה מוכח הא ע"י הכעס נעשה משוך בערל' ויורד לע"ל בגיהנם ומכ"ש בגיהנם של עכשיו כנ"ל וא"ש ודוק היטב:

דף כו ע"א תשובה ב הר"ן ד"ה ורבא אמר לא נחלקו וכו' הנה נשאלתי מהרב מו' שמעריל אבד"ק הרומלוב דכאן משמע מפירש"י והר"ן דלר"י דס"ל בגמר דבריו אדם נתפס אף בלא סתרי דבריו נמי רק בגמר דבריו אדם נתפס ושאל שזה סותר פירש"י ותוס' נזיר דף ט' ייע"ש והנה באמת לא הוי נצרך להביא פירש"י ותוס' דבתמורה גופא גבי פלוגתייהו דר"מ ור' יוסי מוכח כן דהיכי דאפשר לחול שניהם שניהם קיימין אך באמת להמעיין היטב בלשון הר"ן כאן יראה דלק"מ דלא כתב הר"ן כלל דבלא סתרי לא חל לשון ראשון רק לשון אחרון אדרבא כתב תחל' רק בסתרי אהדדי אז חל לשון אחר לבד רק זה לשון הר"ן כיון דסבירא לן דבסותרין זא"ז תפוס לשון ראשון כשאין סותרין נמי ג"כ עושין עיקר מתחלת דבורו וכן כ' אח"כ גבי ר' יוסי דאמ' כשסותרין זא"ז הולכין אחר גמר דבריו וה"נ כשאין סותרין שיש לעשות עיקר מגמר דבריו וכו' וכוונתו כך דודאי באין סותרין זא"ז חלין שניהם רק איזה הוי מיקר אז לר' יוסי דס"ל בסותרין הולכין רק אחר גמר דבריו ואז אף באין סותרין נהי דחלין שניהם מ"מ נחשב הגמר עיקר והראשון טפל וא"כ כיון דגמר דבריו אי אפשר לקיים נחשב נדר טעות בעיקרו והטפל נגרר אחר העיקר לכך נחשב נדר טעות אבל לר"מ דס"ל בראש דבריו אדם נתפס אם כן אף באין סותרין הוי על כל פנים הראשון עיקר וכיון דבעיקרו ליכא טעות לא הוי נדר טעות וא"ש ולק"מ ודוק:

דף לג ע"ב ג גמרא מאן תנא אר"א חנן הוא וכו' מה שיש להקשות