נדרי זריזין חלק ב שמ

אבל מ"ע מבטן אמו יש לו בושת פנים. דזה נקרא יש לו בושת פנים דטבע הגוף הנולד עמו יש לו בושה רק שעושה עצמו שלא להיות לו בושה. א"כ איש כזה אין ראי' על אביו דיתכן וקרוב לודאי דאביו הי' לו בושה שהרי גם הוא נולד בטבע זו רק דמהפך א"ע להיפוך ולכך נקרא בושת פנים כלומר בושת הגוף מה שטבעו הוי להיות לו בושה וז"ש כאן כל המתבייש שבאמת הוא מתבייש לא במהרה הוא חוטא אבל אם אינו מתבייש אך מ"מ בטבעו יש לו בושת פנים רק שמשנה טבעו לצד אחר לסלק ממנו הבושה זה במהרה הוא חוטא אבל מ"מ עמדו אבותיו על הר סיני כיון שנולד בבושה אבל מי שאין לו דייקא דאין לו כלל בושת פנים ונולד בטבע העזות זה מוכח דלא עמדו אבותיו על הר סיני כיון שנולד בטבע כזו:

והנה עפ"י מאמר זה נראה לפרש מה שאמר המשורר קפיטל ק"מ ראש מסבי עמל שפתימו יכסמו ימוטו עליהם גחלים באש יפילם במהמורות בל יקומו ועיין מ"ש בזה בדרוש לר"ה אך כעת נראה כך לפמ"ש לעיל שהגוים כיון ששאלו מה כתיב בה מוכח דאין להם בושה אין ראוי להם התורה דנתנה רק עבור הבושה דמביאה לידי יראה והנה אמרו חז"ל באבות עז פנים לגיהנם בושת פנים לג"ע והוא מה"ט דהבושה מביאה לידי יראה ואפשר דכוונתו על ישראל ואומות דעזי פנים המה אומות העולם דהיו עזי פנים ושאלו מה כתיב בה לגיהנם ובושת פנים ישראל דלא שאלו מה כתיב בה לג"ע וז"ש כאן ראש מסבי ראש השונאים שלי כפירש"י שם עמל שפתימו מה ששאלו בפיהם מה כתיב בה עמל זה יכסמו בארץ דבזה הראו עזות פנים שלהם והרי עזות פנים לגיהנם לכך ימוטו עליהם גחלים באש יפילם וידונו בגיהנם כיון דעזות פנים לגיהנם. וז"ש איש לשון אותן שהי' בעל לשון ופה ושאלו מה כתיב בה בל יכון וכו' ומה שהחזיר להם הקב"ה תחלה התורה הוי לרעתם איש חמס רע יצודנו הקב"ה למדחפות לדחות אותם מכח זה שלא רצו לקבלה וכדי שלא יאמרו אומה של בזוזים אתם כמ"ש בחדושי מכבר ייע"ש והבן וז"ש למדחפות לדחפם מארצם מכח זה:

ובזה נבין גוף הפסוק בפ' יתרו שהביא הש"ס כאן מה שהשיב להם משה אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ולמען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ומה זו תשובה למה שאמרו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ואיך משיב בזה אל תיראו וכן מ"ש לבעבור נסות דזה משמע לשון נסיון אם יעמדו בו ומה נסיון יש כאן ורש"י נדחק לפרש שם לשון חשיבות ולפמ"ש כאן יתיישב הכל דהם ראו שמשה רבינו הי' עומד חי וקיים והם מחים כל פעם והי' להם בושה מכח זה ולכך בקשו דבר אתה עמנו ונשמעה וכן אמרו רז"ל דלע"ל כ"א נכוה מחופתו של חברו אוי לו לאותה בושה אוי לו לאותו כלימה מוכח דגם בזה שייך בושה ולכך בקשו שמשה רבינו ידבר עמהם כדי שלא יקבלו עוד בושה ולכך השיב להם משה רבינו שאל תיראו שאף אם ידבר עמהם עוד הקב"ה לא ימותו כי מה שמתו עכשיו הוי רק לנסות אותם אם יהי' להם בושה או לא אם יתביישו בזה או לא אבל כיון שכבר גלו דעתם שיש להם בושה לא ימותו עוד ומה שנצרך לנסיון הזה היינו כי זה הוי צורך היראה שבושה מביאה לידי יראה וז"ש אל תיראו כי אף אם ידבר עמכם לא תמותו כי מה שמתו עתה הי' רק כי לבעבור נסות אתכם בא אלהים אם יהי' לכם בושה או לא והוי נסיון ממש אם יהי' לכם בושה ותועלת הבושה הוי ולמען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו כי מזה יומשך לכם יראה אבל כיון שעמדתם בנסיון זה לא תמותו עוד כלל:

תשובה יב גמרא לא ישמש באשה זו ליתן דעתו על אחרת שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' והנה מה שלמד זה מקרא זה נראה דהוי קשה לו דמ"ש אשר אתם זונים אחריהם. דהי' די לומר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כיון דידוע דעינא ולבא תרי סרסורי דעבירה ולמ"ל אשר אתם וכו' ולכך מפרש דהנה זונים יהי' מלשון מזון כמ"ש הפוס' בחו"מ באחד שקרא לאשה זונה דיכול להתנצל ולומר דכוונתו הי' לפונדקית כמו רחב הזונה ייע"ש ולפ"ז הנה ביאת האשה נמשל לאכילה כמ"ש קראן לו ויאכל לחם ודרשו חז"ל שיקח אשה וכן אמרו דאנשי ירושלים היו שואלים במה סעדת היום וכו' וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אפילו במה שאתם זונים אחריהם ונהנין מהם מה שמותר לכם לזנות אחריהם גם בזה לא תתורו אחרי לבבכם והיינו בע"כ בשתיהן נשיו דכ"א מותרת לו מכל מקום לא יתור אחר לבבו ואחר עיניו בע"כ הכוונה שלא יתן דעתו על אחרת וא"ש:

תשובה יג שם גמרא כל שאשתו תובעתו וכו' הנה בדרך הזה הי' נראה לפרש מ"ש במשלי זממה שדה ותקחי' מפרי כפי' נטעה כרם והכוונה דהנה נבון נקרא מה שמבין דבר מתוך דבר וזה הוי סוד שגוף הדבר לא נתגלה לו רק שמבינו מדעתו וזה בא ע"י יין כמ"ש כיון שנכנס יין יצא סוד דיין בגי' סוד. והנה הבעל נקרא שדה של האשה כמו שהשדה מפרנסת את האדם כן ה"נ הבעל נותן מזונות לאשתו והאשה עובדת כמו שעובדין את השדה כן נבראת האשה לשמשו ולעבדו. וז"ש זממה שדה דהיא זממה לקחת את הבעל ותקחי' והיתה היא משתדלת אותו אז מפרי כפי' מחמת שעשתה כן נטעה כרם וזכתה לנכונים שממנה תצא נבונים ונמשל לכרם דכיון שנכנס יין יצא סוד ולידת הבנים נמשל בלשון נטיעה כמ"ש אשר בנינו כנטיעים וכן אמר ה' בעילת בעלתי ונטעתי ה' ארזים בישראל ולכך מפרי כפי' שעשתה כן נטעה כרם וילדה נבונים:

והנה מה שהקשה המהרש"א למה לא בחר משה מבני יששכר כן וגם מ"ש דאפילו בדורו של משה לא אשתכח כוותי' והרי הי' משבט יששכר אך נראה דהפסוק גופי' מתרץ כן מ"ש ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה בישראל ומהו הכוונה של יודעי בינה לעתים אך הנה חכמת הגדולים בישראל תלוי והרי אחז"ל כמה פעמים ראוי הי' שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך א"כ אף דהי' ראוי מצד עצמו נמנע מכח דהדור לא הי' ראוי לכך א"כ י"ל ה"נ נבונים של יששכר אף דהי' ראוי מצד עצמו לנבונים מ"מ הי' תלוי לפי ענין הדור אם הי' הדור ראוי הי' ביששכר נבונים ואם לא הי' ראויין הדור לא הי' ביששכר נבונים וז"ש ומבני יששכר יודעי בינה לעתים רק לשעה לפעמים הי' בהם נבונים והיינו לדעת מה יעשה בישראל מהם הי' אפשר להכיר מה נעשה בישראל שאם הי' ביששכר נבונים הי' מוכח שישראל כשרים ורובם זכאי ואם לא הי' בהם נבונים הי' מוכח דרובן חייבין:

ובזה נבין מאמר הנ"ל דהנה יש להבין כיון שלא הי' בישראל נבונים איך אמר משה רבינו תחלה הכו לכם אנשים חכמים ונבונים הרי ליכא נבונים וזה דוחק לומר שמשה רבינו לא יכיר חכמי ישראל אם יש בהם נבונים או לא אך הנה רש"י פירש שם בפסוק ותענו אותי וכו' טוב הדבר אשר דברת לעשות דהיינו דהי' לכם להשיב טוב יותר ללמוד ממך רק שאמרתם שיהיו יינין מכם ויטלו שוחד ויזכו אתכם א"כ מוכח מזה דהיו מואסין אז בדין תורה ולא היו הגונין באותה שעה והנה יש במדרש פ' משפטים שאמר הקב"ה לא נתתי לכם הדינין אלא כדי שתשמרו תורתי אם אין אתם מקבלים את הדינין אני נוטל תורתי מכם ולפי"ז י"ל ודאי בשעה שדיבר משה רבינו עמהם הי' בהם נבונים אך כיון שאמרו טוב הדבר ומאסו בדין תורה וכיון מאסו בדינין ראוי ליטול התורה מהם לכך סילק מהם הקב"ה הנבונים ונשארו רק חכמים וז"ש להם משה רבינו שתחל' הי' בכם נבונים וכיון שאמרתם טוב הדבר אשר דברת לעשות אז ואקח מכם אנשים חכמים אבל נבונים נסתר מכם ולכך אמר שפיר דאפילו בדורו של משה אם לא היו ישראל צדיקים גדולים לא אשתכח כוותי':

ומה שהביא הקרא דיששכר חמור גרם ע' פרש"י ובמהרש"א בשם הערוך ולדעתי נראה להוסיף בו דבר דלכאור' קשה מנ"ל דבזכות לאה הוי ועבור מעשה זו דלמא הי' יששכר כל כך צדיק שהי' ראוי בלא"ה להוליד בנים כאלו ומנ"ל דבזכות לאה הוי אך זה שאמר הכתוב יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתיים וכו' דהיינו דמה שנעש' רובץ וכו' ללמוד תורה זה גרם החמור דאם לא הי' החמור נוער לא הוי ידעה לאה ביאת יעקב והי' הולך אצל רחל ואז בודאי רחל לא הית' משקרת והית' אומרת לו דשייך ללאה ואז הי' יעקב המתחיל לילך ולבא ללאה ולא הי' אז יששכר חכם בתורה כלל רק כיון שהחמור גרם שצעק ושמעה לאה ויצאה לקראתו נעשה חכם בתור'. וז"ש יששכר חמור גרם החמור הי' גורם מה שנעש' רובץ בין המשפתיים בבהמ"ד ללמוד תורה וא"כ כיון דבאמת ביששכר היו נבונים וכיון דמוכח מהך קרא דלולי החמור והקדמת לאה לא הי' זוכה יששכר לחכמה כלל מכ"ש דלא הי' זוכה לבינ' וכיון דבאמת הי' בו נבונים מוכח דהכל בזכות לאה וא"ש ועמ"ש בזה בחבורי מגן אבות פ"ג במשנה אם אין דעת אין בינה:

והנה מה דהוי ע"י שהיא תובעתו לכאור' הי' נראה דאם הוא תובע אותה אין חידוש כיון דהוא מצווה על פ"ו ומחויב בכך אבל אם היא תובעת אותו והרי היא אינה חייבת בפ"ו ומ"מ משחדלת על כך הוי שכרה יותר גדול לכך זוכית אף לבנים נבונים. אך לפ"ז הי' מוכח דאינו מצווה ועושה גדול שמצווה ועושה ושכר האשה גדול יותר ובאמת אנן קיי"ל דמצווה ועושה עדיף אך י"ל תרי טעמי חדא דנהי דמצווה ועוש' עדיף מ"מ הרי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אך זה במצווה ועושה אבל באינו מצווה יש שכר בההוא עלמא דזה מגיע לו שכר מן הדין ויש לו שכר בההוא עלמא וכמ"ש במקום אחר ולכך אם הוא מתחיל עמה א"כ נהי דעושה מצוה ושכרו גדול מ"מ הוא רק בעלמ' דאתי לא בעוה"ז אבל כשהאשה תובעת אותו ומתחלת היא בקיום המצוה והיא אינה מצווה ושכר שלה בההוא עלמא לכך ניתן לה שכרה להיות לה בנים נבונים:

או אפשר לומר דנהי דמחשב' טובה הקב"ה מצרפ' למעש' מ"מ לא עדיף כמעש' ממש והנה אמרו חז"ל דיצרו של איש גדול משל אשה דזה יצרו בחוץ וזו יצרה בפנים. ולכך אם האיש תובע לאשה יתכן לחשדו דמכח יצרו לתאוותו עושה כן לא לשם שמים ואף אם בלבו מתכוין לשם שמים הוי רק מחשב' לא מעשה ואין שכרו גדול כל כך אבל באשה דאין תאוותה מרוב' ואין דרכה לתבוע אותו וכיון שמתחלת לתובעו מוכח דכוונתה לשם שמים ובזה נחשב כמעש' ואין לחשדה שלתאוותה מתכוונת לכך הוי כמעש' ושכר' גדול ואפשר זה כוונת חז"ל שאמרו בפסוק אשה כי תזריע וילדה זכר ודרשו חז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. ונרא' הכוונה דהנה נבון הוי המבין דבר מתוך דבר וזה הוי כעין זכר שמשפיע מתורתו לאחרים