נדרי זריזין חלק ב שלט

בלשון עקב וז"ש המסתכל בעקב' של אשה והולך עפ"י דרכה הו"ל בנים שאינן מהוגנין אך היינו דוק' אם היא אשה שאינ' הגונה אבל באשה הגונ' וצדקת אדרבא מצוה לשמוע לה וכמ"ש כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה והנה. נדה פירוש התרגום רחוקה שהיא מרוחקת והנה אשה רעה מצוה לגרש' וז"ש ובאשתו נדה שראוי לרחקה והוא מסתכל בעקב' והולך אחרי' ורשב"ל מפרש בע"א דאפי' בצדקת יש להבחין מה ישמע לה ומה לא ישמע לה דהנה יש דברים דהנשים דעתן קלות בו כמ"ש חז"ל אשה עיניה צרה באורחים וכדומ' והוי עבירות שאדם דש בעקביו כמו כן יש דברים שהאש' דשה אותן בעקב' וז"ש רשב"ל אפילו באשה צנוע' משכחת לה במקום הטנופת בדברים המגונים שבה ומכוין כנגד בית העקב שהוי עבירות שאדם דש בעקביו וזה יתכן אפילו באשה צנוע' אם שומע לה כמקום הטנופת שבה ומכוין כנגד בית העקב ובזה יובן מ"ש הקב"ה לאברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקול' כי ביצחק יקרא לך זרע והך נתינת טעם אינו מובן דאם הכוונ' למעט ישמעאל ולגרשו לא הו"ל לומר בלשון כל אשר תאמר אליך שרה רק הו"ל לומר שמע אל שרה כי כיצחק וכו' אך הכוונה דהקב"ה צוה לאברהם שישמע תמיד אל שרה כל אשר תאמר לו והי' חושש אברהם הלא המסתכל בעקב' של אשה הו"ל בנים שאינן מהוגנים ואף כי לא יהי' לו עוד בנים הרי בני בנים כבנים ויהי' לו בני בנים שאין הגונים לכך אמר לו שלא יחוש על כך כי ביצחק יקרא לך זרע אני מבטיחך שיהי' בנים של יצחק דומין לך ונקראים לך זרע ולא יזיק לך מה שתשמע לקול שרה:

שם שהבוש' מביאה לידי יראת חטא ואח"כ אמרו אחרים שהמתבייש לא במהרה הוא חוטא לכאורה היינו דברי ת"ק אך הנה מזה ראי' למ"ש בחבורי מגן אבות דיראת חטא הוי שמתיירא פן כבר חטא ומתיירא מעברות שבידו וז"ש כאן דת"ק ס"ל דהכוונ' שהבוש' מביא' לידי יראת חטאו שמתוך הבוש' מתיירא פן חטא כבר ומתוך כך חוזר בתשוב' ומפרש מ"ש למען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו שלא ישתיירו בחטאם כמ"ש כעין זה בכמה דוכתא והוי הכוונה לבלתי תחטאו שלא ישתיירו בחטא ובפרט כיון דתשוב' מהפך זדונות לזכיות א"כ נעקר החטא למפרע כאלו לא לא חטא ולכך מי שאינו עושה תשובה נחשב קיום החטא בידו כאלו עכשיו הוא חוטא ולזה אמר לבלתי תחטאו אבל אחרים מפרשים דהבושה מביא שלא יחטא להבא לכך אמרי כל המתבייש לא במהרה הוא חוטא הוא להבא או אפשר לומר דיש חילוק בין מחשב' למעש' דיש שאינו חוטא במעש' אבל במחשב' הי' חפץ לחטוא ויש שאף בלבו אינו חפץ לחטוא והנה הנזה"ק כתב בפ' נח דיש שני יצה"ר אחד שבגוף היינו טבע הגוף שמתאוה לשמוע ליצה"ר ויש יצה"ר ממש המלאך וכיון שהאדם יש לו אויב פנימי לכך קשה לכבוש את היצה"ר ייע"ש והארכנו בזה בעזה"י בהמה דוכתא ומהם בדרוש קפיטל ק"מ ייע"ש ולכך ת"ק ס"ל דהבוש' מביאה שאינו מתאוה לדבר עביר' והוא ירא מגוף החטא וכיון שאינו מתאו' כלל לעביר' ובלבו הוא מתיירא לכך נקל לכבוש. את יצה"ר שחוץ לגוף ולכך אמר מביא' לידי יראת חטא שירא מן החטא ממש ואינו חוטא כלל אבל אחרים ס"ל דבלבו מתאו' לחטוא רק מ"מ אינו ציא מחשבתו לפועל ולא במהר' הוא חוטא אבל סופו לחטוא כיון דבלבו מתאוה לחטוא סופו שיצטרפו יחד שניהם זה עם זה רק עכ"פ לא במהר' הוא חוטא ובזה נבין טעם פלוגתתם דהנה לישראל הי' אז בוש' דהנה בפ' ואתחנן אמר שהם אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות וכו' ולכאור' דבריהם סותרין תכ"ד דתחל' אמרו כי ידבר אלהים את האדם וחי ואח"כ אמרו ועתה למה נמות וכו' אך הכוונ' דודאי ידעו שלא ימותו לחלוטין כי ראו שמתו וחזרו והחיו רק שאמרו דבשלמא אם גם משה רבינו הי' מת כמותם לא הי' להם בוש' כיון דהכל שוין אך היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי שמשה רבינו חי ועתה למה נמות אנחנו בע"כ שהוא לחסרון שלנו שאין אנו ראוין וצדיקים א"כ יש לנו בושה מזה שניכר פחיתות שלנו וא"כ מוכח דהי' להם בושה והשיב הקב"ה הטיבו כל אשר דברו מה שיש להם בוש' מי יתן והי' לבבם זה להם לירא' דהרי הבוש' מביא לידי ירא ולכך הת"ק סבר דכוונת מי יתן הוי כמו שהם מתביישים עכשיו כן יהי' להם תמיד ונמשך בקשתו ית' מי יתן על הסוף על תיבת לעולם דמי יתן שיהי' לבבם זה להם לירא' אותי וכו' לעולם כמו שהם עכשיו ולכך ס"ל דבוש' מביא לידי יראת חטא בלב שלם ואחרים ס"ל דעיקר הדיוק הוי תיבת לבבם דעד עתה הוי להם בוש' א"כ איש כזה אינו חוטא. במהר' בפועל אבל מ"מ בלבו מתאוה לחטוא ולזה ביקש הקב"ה מי יתן והי' לבבם זה להם שיהי' מתייראין גם בלב דאז למען ייטב להם ולבניהם לעולם כי מי שאינו חוטא מחמת בוש' ולא בלב שלם הוי רק שבמהר' אינו חוטא אבל בסוף חוטא אבל מי יתן והי' לבבם זה להם לירא' שיהי' כן בלב שלם אז למען ייטב להם לעולם כי איש כזה אינו חוטא לעולם ובזה נבין מ"ש התנא באבות כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת ולכאור' למה יהי' כן אף אם הוי יראת חטאו אח"כ למה לא תקיים אך אחז"ל כאן דבוש' מביאה לידי ירא' ובחכמ' אמרו להיפוך ולא הביישן למד הרי דהוי החכמ' והירא' ענינים נפרדים דהירא' צריך בושה והחכמה צריכ' העזה והנה זה ידוע דרשע אין זוכה לחכמ' כמ"ש ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וכו' ולכך כל זמן שאין לאדם יראת חטא צריך להיות ביישן ולא הביישן למד וממ"נ אם יהי' ביישן לא הביישן למד ולא יזכה לחכמה ואם יתחיל להעיז א"כ שוב יתבטל מן הירא' ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וכו' אבל מי שהוי כבר ירא א"כ כיון שכבר יש לו יראת חטא שוב אין צריך לבושה לכך יכול להיות מעיז ולזכות לחכמ' וז"ש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו הוא אין צריך להיות ביישן עוד חכמתו מתקיימת כי מתחיל לסלק ממנו הבוש' ויזכה לחכמה, אבל מי שחכמתו קודמת. ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת ממ"נ אם הוא ביישן ולא הביישן למד ואם יסלק הבוש' מתבטל מן הירא' ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי לכך אינו זוכה לחכמה ממ"נ:

ואמר ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני נרא' הכוונה דהנה אמרו חז"ל סי' בישראל ביישנים כל מי שיש בו ג' מדות הללו הוא מזרעו של אברהם וכו' והנה לאו דוקא כל השלשה מדות רק אף מי שאין בו אחד משלש מדות נמי אינו מזרעו של אברהם כמו שמשמע בפ"ד דביצה דאמר שם הנהו מערב רב קאתי דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך וכו' א"כ משמע דאף מי שאין בו רחמנות לבדו נמי אינו זרע אברהם א"כ בחד הוי כן ואך נהי דאינו מזרע אברהם יתכן שהוא מזרע הערב רב כמ"ש שם בביצה הנהו מערב רב קאתי וגם הערב רב עמדו על הר סיני אבל כאן אמר כל מי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני ואף מזרע ערב רב אינו רק אבותיו הי' גוים ממש אז:

והנה מה שמוכח שלא עמדו אבותיו. על הר סיני י"ל שני טעמים דהנה מבואר בש"ס שהחזיר הקב"ה התור' על כל אומה ולשון וכולם שאלו מה כתיב בה אך ישראל לא שאלו כלל. רק אמרו נעש' ומשמע אחז"ל בפ"ט דשבת אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם וכו' והיינו מחמת דהם הוי עזי פנים ולכך העיזו לפניו ית' ושאלו מה כתיב בה. אך אנן דיש לנו בוש' מאוד היינו מתביישין מפני' ית' לשאול מה כתיב בה ולכך אמרו נעש' ונשמע וז"ש הפסוק תומת ישרים תנאם כיון דאחז"ל דבוש' מביא' לידי יראת חטא ולכך אמר תומת ישרים זה התומת שהלכו בתמימות ולא שאלו מה כתיב בה. והי' זה מחמת שיש להם בושה זה תנחם ותנהגם תמיד כי הבוש' מביאה לידי יראה וז"ש כאן דמי שאין לו בושה מוכח דגם אבותיו לא הי' להם בושה ואז לא עמדו על הר סיני כי הי' שואל מה כתיב בה ואיש שאין לו בושה לא הי' מקדים נעשה לנשמע ואם לא אמר כן רק שאל מה כתיב בה בודאי לא ניתן לו התורה או י"ל עפמ"ש במדרש דמה"ש טענו מה לילוד אשה בינינו מה עשה הקב"ה צר קלסתר פני' של משה דומה לאברהם אמר אי אתם מתביישין ממנו שירדתם אצלו ואכלתם א"כ מוכח דלא זכה משה לחבל התורה רק מכח בושה שנתביישו מלערער עליו אבל זולת הבוש' לא הי' מניחין ליתן להם התורה ולכך מוכרחין ישראל לקבל עליהם מדת הבושה כי הרי ע"י כן זכו לתורה ולולי הבושה לא הי' מקבלין התורה ולכך מוכרחין לקבל הבושה ועבור כן זכו לקבל התורה אבל מי שאין לו בושה אין ראוי ליתן לו התורה ולכך בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני כי לו אין ראוי התורה. והנה לשון הר"ן בזה תמוה מ"ש שהרי נתן טעם למעמד הר סיני למען תהי' יראתו על פניכם וכתיב את אשר ישנו פה ואשר איננו פה ומי שאין לו בושת פנים אינו מזרעם הנה מה שנקט הך קרא אשר ישנו פה ואשר איננו פה אין לו הבנה כיון דאמר אינו מזרעם א"כ מוכח דעל האבות קאי וכן מפורש בש"ס דבידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני ולענין האבות מה לי לקרא אשר ישנו פה ואשר איננו פה בשלמא אם הוי אמר בידוע שלא עמד הוא על הר סיני הוי א"ש דמביא ראי' שכל הנשמות הי' שם והוא לא הי' כיון דאין לו בוש' אבל כיון דאמר בידוע שלא עמדו אבותיו מה ענין הך קרא לכאן ונרא' דהר"ן הו' גורס כאן בידוע שלא עמדו הוא ואבותיו וכמו כן הוי גרסת הר"ן לעיל גבי ואל תהי רגיל אצל כהן ע"ה שבש"ס שלנו הוי הגרסא שם סתם שסופך להאכילך תרומה והר"ן גורס שסופך להאכילך תרומ' טמאה ולכך נדחק לפרש דנ"מ לכהן כלומר ולכך הוכרח לפרש תרומ' טמא' ולא סתם תרומה כן ה"נ גם לגרסא שלנו תקשה כיון דבאמת כל הנשמות היו שם כמ"ש ואשר איננו פה א"כ הי"ל לומר בידוע שלא עמד על הר סיני וצריך לומר. דרבותא קמ"ל לא מבעיא הוא ודאי לא עמד רק גם אבותיו לא עמדו אך הר"ן הי' גורס באמת שניהם שבידוע שלא עמדו הוא ואבותיו על הר סיני ולכך מביא הר"ן ראי' שכולם הי' שם ומוכח דזה לא הי' שם וכיון שכן אינו מזרעם ואף אבותיו לא הוי שם ועיימ"ש בזה בחבורי מגן אבות פ"ג בסופו ייע"ש במשנה אם אין ד"א אין תורה:

והנה אמרו תחל' המתבייש לא במהר' הוא חוטא אמר לשון המתבייש ולא אמר מי שיש לו בושת פנים ובסיפא אמר מי שאין לו בושת פנים ולא אמר מי שאינו מחבייש אך נראה דהנה טבעי האדם נולדין עמו ממעי אמו נולד כ"א בטבע שלו זה עזות פנים וזה בושת פנים וכדומה בשאר ענינים אבל יתכן שאח"כ ילמוד לעצמו להיות ההרגל נעשה טבע לשנות מטבעו שנולד עמו כי יכול אדם לבטל הטבע ולשנותו להיפוך ולפ"ז שלשה חלוקים הוי מי שמתבייש באמת אז לא במהרה הוא חוטא אבל מי שאינו מתבייש