נדרי זריזין חלק ב שלח

ליישב קושייתו דהנה מריש הוי קשיא לי למ"ל קרא למעט דאין שבועה חלה ע"ד מצוה בלא זה הרי ידוע דעשה דוחה ל"ת ולמ"ל קרא ובע"כ צריך לומר דשאני שבועה דהוי עשה ול"ת אך לפ"ז קשה למ"ל קרא חד למפטרי' מלאו וחד מקרבן הרי לשיטת ריב"א דס"ל דהיכי דהוי עשה ול"ת הלאו נדחה ונשאר רק העשה וא"כ בע"כ אצטריך קרא רק למעט העשה דהלאו בלא"ה נדחה וא"כ כיון דגם עשה ליכא פשיטא דפטור מקרבן אם הוי היתר גמור ולמ"ל קרא ובע"כ יהי' מוכח דלא כהריב"א ויש כאן עשה ול"ת. לכך אצטריך תרי קראי דבלא"ה הוי ס"ד נהי דמלאו פטור דאימעטי' קרא עדיין יש עשה. ואין לומר דעשה דוחה עשה דמהו אולמא וכו' גם שבועה הוי עשה חמיר דחייב קרבן ובעלמא יש לאו גם כן לכך קמ"ל דפטור גם מקרבן ושוב הוי עשה קל והותר מכללו לגבי לאו וקרבן שוב עשה אחרת דוחה עשה זו ומותר לגמרי כן נראה כוונת הסוגי' ולכך א"ש דהנה בירושלמי פ"ג דסוכה הלכה י"א על המשנה דר"י אומר יו"ט הראשון שחל להיות בשבת ושכח וכו' פטור חברייא אמרינן דברי ר' יוסי שמצות עשה דוחה למצות ל"ת וכו' והנה מזה הוכחתי בחבורי לה' לולב דהירושלמי ס"ל כריב"א דהלאו נדחה דאל"כ מה קאמר דעשה דוחה ל"ת הרי שבת הוי עשה ול"ת. ואף אם לא ס"ל דהוי עשה ול"ת א"כ קשה אפילו לכתחל' נמי ובע"כ דס"ל כהריב"א ולכך א"ש דתחלה אסור מכח דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אף בדיעבד הרי הלאו נדחה ונשאר רק העשה ובדיעבד מהו אולמא ההוא עשה מההוא עשה לכך פטור מקרבן ושוב הראו לי שנרמז זה בפתיח' לפמ"ג א"ח ואני בעזה"י הוספתי בזה דברים לומר אף לפי מה שדוחה שם בירושלמי אחר כך מוכרחין אנו לומר דהירושלמי נשאר בהך סברא והארכנו הרבה בפלפול בעזה"י בזה ועכ"פ מוכח דהירושלמי ס"ל כריב"א ולכך א"ש דר' יוחנן הוא שחיבר הירושלמי ולכך הוא לשיטתו אזיל דס"ל כריב"א וא"כ לא בעי תרי קרא ודי בקרא דלא יחל לבד למעט העשה וממילא לא בעינן עוד קרא לקרבן אך הש"ס דילן בנדרים אזיל למה דס"ל דלא כהריב"א כמו שהקשו עליו הראשונים מכמה דוכתא לכך אצטריך תרי קרא חד ללאו וחד לקרבן אבל לר' יוחנן די בחד קרא וא"ש ודוק היטב. והנה יותר מזה לא עיינתי בדבריו כי אין לי פנאי לעיין במה שאין נוגע לדינא ואני ביומא דכלה איני משיב לשום אדם רק היות כי זה ראשונה לו לא השבתיו ריקם ופניתי על שעה חדא והשבתיו אשר פלטה קולמסי דרך כתיבה ועוד חזון למועד אי"ה לטייל עמו בזמן אחר כי ירחיב ה' לנו ועתה עת לקצר דברי ידידו:

והנה חזר השואל והשיב לי' וזה אשר השבתי לו הנה מ"ש לדחות תירוצי די"ל דמבעולת בעל ילפינן לכל התורה וע"ז דחה די"ל דש"ה דגלי קרא הנה זה כמעט לא הי' צריך תשובה כי רוב מקומות בש"ס עצמו מספר הוי נגדו דמוכח דילפינן מד"א לכל התורה וננקוט חדא מינייהו שליחות ילפינן מקדושין וגרושין ומ"ט לא נימא ש"ה דגלי קרא ובסוגי' דהאב זכאי וכו', וכ"ת נילוף מיני' ממונא מאיסור' לא ילפינן וכו' משמע הא לא"ה הוי ילפינן מיני' לכל התורה ובאין שלד"ע פריך הש"ס נילוף ממעילה דיש שלד"ע ומשני משום דהו"ל ב' כתובים הבאים כא' מוכח הא בלא"ה הוי ילפינן מיני' ולא אמרינן ש"ה דגלי קרא והכלל כך הוא דהיכי דהוי מיני דסברא ואין זה חידוש בזה מסתבר ללמוד ממנו לכל התורה אך היכי דהוי הדבר ענין חידוש אז לא ילפינן מיני' ועיין בסוגי' דמשרת וסוגי' דטע"כ דילפינן מגעולי מדין לכל התורה ובב"ח קאמר דש"ה דחידוש הוא ולא גמרינן מיני' וזה כלל בכל התורה ובזה י"ל דפליגי כאן דחד ס"ל דלישנא דקרא סובל נמי לפרש או או ונהי דאם לא הוי גלי קרא לא הוי מפרשינן כן אבל כיון דגלי קרא ילפינן מיני' לכל התורה ור' מייאש' סובר דלישנ' דקרא אינו סובל כלל לפרש או או ולכך מה דגלי קרא הוי חידוש ולא ילפינן מיני' לכל התור' וז"ב ונכון ומה דאיית' עלן דברי התוס' סנהדרין דף כ"ה ע"א ד"ה ההוא ר"י הוא משום ר"ט הוא שתמה רו"מ שזה הוי ש"ס מפורש עירובין דף פ"ב הנה י"ל דלא הי' גירסא זו לפני התוס' רק הי' שם בקיצור ההוא ר"י משום ר"ט הוא וכעין דאית' כן בסנהדרין ונזיר רק דרש"י לפי פירושו הגי' שם כן וכדאשכחן כן בכמה דוכתי ואחד מהם בפ"ק דב"מ בסוגי' דמצא שט"ח משום דקשי' לי' לאביי שכתב בשיטה מקובצת שם שנוסף זה בש"ס אח"כ וכה"ג בכמה דוכתא כן י"ל כאן כן וראי' דהרי לא סיים כן הש"ס בשום מקום רק שם ולכך נראה דהוגה כן אח"כ בש"ס ואף אם ראו כן בש"ס י"ל דאין קושייתם דוקא על פרש"י רק על גוף הש"ס תמהו דמה מדמה זה לזה רק כיון דכאן אינו מפורש בש"ס כן רק ברש"י לכך הביאו פרש"י והקשו כן ומה שתמה עלי על מ"ש די"ל דמלא יחל דברו לבד ילפי' למפטרי' מקרבן ולאו וע"ז תמה האיך משמע מלא יחל לבד למעט דבר מצוה בשלמא מדברו שפיר משתמע אבל לא חפצי שמים אך איך נלמוד זה מלא יחל הנה גם זה לק"מ דודאי לא יחל משמע מרצונו אבל לא מה שמוכרח לעשות ואינו מרצונו דבזה הוא אינו מיחל רק התורה מוחלת לו וכופהו על כך והרי על מ"ע כופין אותו עד שתצא נפשו ולכך כמו דדרשינן הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו כן אפשר למדרש הוא אינו מיחל אבל התורה מיחלת לו ומה שהתורה כופהו לעשות ולא מרצונו זה מותר ומדברו נמי נפקא והוי תרי למודים וא"ש גם מה שתמה על דברי שדברי בתחלה סותרין סוף דברינו מה שהקשיתי על הריב"א הנה זה ודאי אינו תמי' כי ד"ת כפטיש יפוצץ סלע ואפשר לומר כך ואפשר לומר כך בסוף דברינו נמשכתי אחר דעת הר"ן דמשמע לי' דלא יחל מיירי דוקא בלאו ולפי דבריו הקשיתי על הריב"א מיהו ליישב דעת הרשב"א י"ל דלא ס"ל כהר"ן רק י"ל באם אין לו ענין ללאו אתי למעט מקרבן וכדדרשינן בכמה דוכתא באם אינו ענין ועוד דבשלמא אם יש ב' למודים מיוחדים לקרבן במקום אחר וללאו במקום אחר ודאי אין לפרש דאידך קרא יהי' ללאו ולא יחל יהי' לקרבן מענין דלא מיירי מיני' כלל אינו סברא אך לפמ"ש דלאו וקרבן יהי' שניהם מקרא אחד דלא יחל דברו ודאי י"ל דעיקרו ללאו אתי ואגב דממעט לאו ממעט נמי קרבן וממעט שניהם מחד קרא זה י"ל שפיר ואתי שפיר דברינו:

גם מה שתמה עלי על מ"ש דר' יוחנן ס"ל באמת, דלא מפטר רק מקרבן אבל לאו איכא וע"ז הקשה אכתי מה יענה ר' יוחנן למשנה דנדרים דמפורש התם דמותר בדף ט"ז ע"א הנה גם זה לא תברא די"ל דהרי הרשב"א הקשה למה לא יהי' מותר בנדר ע"ד מצוה לקיים נימא עשה דוחה ל"ת. ותירץ דככל היוצא מפיו הוי עשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ובאמת בלא"ה לק"מ דהרי י"ל דש"ה דגלו קרא דכתיב לה' ומפורש שם בנדרים דאפי' לה' לא יחל דברו אך זה בנדר דהוי איסור חפצא אבל בשבועות דהוי איסור גברא שפיר י"ל דעשה דוחה ל"ת וכדמשני שם אביי ורבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי הא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה יע"ש בהר"ן. ואני אסביר יותר הדבר בעזה"י דהנה עשה דוחה ל"ת לא שייך רק באם התפילין כשרים והסוכה כשרה אבל על תפילין פסולין וסוכה פסולה לא שייך העשה כלל וא"כ ה"נ בכל הענינים דהוי איסור גברא וכן בשבועה בזה כיון דעכ"פ החפץ הוי ראוי לקיים בו המצוה רק עליו חל האיסור שלא לעשותו בזה י"ל כיון דחייב לעשות המצוה עשה דוחה ל"ת אבל נדרים כיון דהוי איסור חפצא א"כ חל האיסור על החפץ שלא יקיים בו המצוה והוי כאלו נפסלו התפילין והסוכה נפסלה א"כ לא שייך לומר בי' עשה דוחה ל"ת דהוי כאלו אלו הדברים אין בהם קיום מצוה כלל ויצאו מכלל קיום מצוה, וא"כ י"ל דלכך קאמר שם דמותר מכח עשה דוחה ל"ת אבל היכי דלא שייך עשה דוחה ל"ת כגון באפשר לקיים שתיהן וכדומה יש לומר דשפיר הוי לאו ולא פטרו קרא רק מקרבן ודוק:

ומה שתמה עלי על מ"ש דהני תנאי דחגיגה דרשו כללא ופרטא ע"ז תמה דבשבועות דף ל"ז ובנזיר דף ל"ד ובעירובין דף כ"ז מפורש להיפוך הנה מלבד דזה אינו סותר לגוף הבנין שכתבנו ומ"מ גוף דברינו נתנו להאמר אך מלבד זה י"ל דהרי ג' ר"א הוי ר"א בן הורקנוס ור"א בן שמוע ור"א בן עזרי' וא"כ י"ל דתרי ר"א הם דחגיגה הוי ר"א אחר והתם הוי ר"א אחר:

. ומה שתמה עלי על מ"ש דרבא לשיטתו דס"ל קרבן לא בעי אזהרה נדחק לפרש דברי ר"י בע"א וכתב דזה לא אמר רבא רק ר' אבוהו הנה באמת טעות הוא בידו וצריך להעביר עליו הקולמוס רק צריך להיות דר"א יסבור כרבא בזה ולשיטתו נדחק לפרש דברי ר' יוחנן בע"א ומחמת טרדתי פלטת הקולמוס דבר שאינו וכן הי' כוונתי:

ומ"ש על מ"ש באגרת לו על קושייתו דלריה"ג למ"ל בעולת בעל וכתבתי די"ל דאתי' למה דדרשינן בפ' אע"פ לעולה עמו ואינה יורדת עמו וע"ז כתב דהך קרא דהתם הוי בפ' וירא והך קרא דקדושין הוי בב' כי תצא הנה אם לו יהא כדבריו א"ש דהרי קי"ל דכל דבר שנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ ואם נשנית בסיני לזה ולזה נאמרה ולכך אם לא הוי נאמר שנית בעולת בעל במשנה תורה הוי אמרינן דלישראל נאמרה ולא לבני נח אך כיון שכתוב שנית בעולת בעל דעולה עמו ואינה יורדת מוכח דלזה ולזה נאמרה והרבה הי' לדבר בזה בעזה"י אלא שלא גרם הזמן אולי יזכני ה' בזמן אחר לפרש יותר בזה:

י דף יט גמרא א"ל נזיר שמשון לא תניא וכו' אי תניא עיימ"ש בזה בעזה"י בק"א סי' רכ"ח בהשמטות לק"ק טרנפאל בישוב קושייתי מה שהקשיתי בהשמטות הנדפסין ובביאור גוף הסוגיא ייע"ש:

דף כ' תשובה יא ואמר כל הצופ' בנשים וכו' ואח"כ אמר כל המסתכל בעקבה של אשה וכו' מ"ש כאן הסתכלות וכאן צופה נרא' דהסתכל משמע הסתכלות היטב כמ"ש גבי המסתכל בקשת אבל ראי' דרך מקר' לית לן בה אבל בשאר נשים אף אם אינו מסתכל היטב רק צופ' לבד נמי אסור ומ"מ אינו כמו ראי' בעלמא ולכך אמר הצופה בנשים דשלש' חלוקים יש דיש ראי' בעלמא דרך מקרה ויש הבטה דרך שהי' בכוונה אבל מ"מ אינו זמן מרוב' רק דעושהו בכונה וזה נקרא צופה ויש הסתכלות דהוא עומד ומסתכל זמן מה ובודאי ראי' דרך מקרה שהאשה באה לקראתו אינו מזיק לו כלל אבל הצופ' בכוונה בנשים זה בא לידי עבר' והמסתכל בעקבה היינו שמסתכל בה הרבה והנה אפשר לומר מ"ש המסתכל בעקכ' של אשה היינו ע"ד שכתוב המה עקבי ישמורו דהליכ' נקרא