נדרי זריזין חלק ב שלז

סימן תקפ"ו עודנו בכת"י בשנת תר"א ישבתי זה על נכון והבאתי אדרבא ראי' מכאן לדברינו שם ייע"ש:

דף יד ע"ב ח' גמרא בה ובמ"ש בה עיין בחבורי בפנים מה שהקשיתי בזה וזה מה שהשבתי למשכיל אחד הנה מה שלא הבין קושייתי בזה סמיות עינים יש כאן דהרי אני הקשיתי בפירוש רק להסוברים דאף בנדר שלא חל מעיקרא מקצתו נמי אמרינן נדר שהות' מקצתו הותר כולו ובע"כ זה לא הוי הטעם מכח נדר טעות רק בע"כ הוי הטעם מכח דאמרינן מגו דלא חייל אהא לא חייל אהא או דדעתו הוי רק שיחול הכל אבל אם לא יחול הכל לא יחול כלל וא"כ ה"נ כיון שאמר בה ובמ"ש בה נימא כיון דבטל מקצתו בטל כולו או דהוי דעתו אם יחול בה ג"כ יחול במ"ש בה ואם א"א לחול בה לא יחול גם במ"ש בה ויפה הקשיתי ולדעתי אין סברא כלל לחלק בין נדר שבטל מקצתו דבטל כולו להסוברים כן ובין הך דינא דבה ובמ"ש בה ויפה הנחתי שם בצ"ע בזה וממ"נ אם הוי זה מגז"ה דבטל כולו אין טעם לחלק בין זה לזה ואם הוי זה מכח דהוי דעתו שיחול כולו דוקא א"כ ה"נ נימא דהוי דעתו שיחול בכולו ואם לא חל בה לא חל במ"ש בה:

דף טז ע"ב תשובה ט' גמרא הא מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא להרע אי להיטב:

הנני מעתיק כאן מ"ש בתשובה לק"ק טולטשין להחריף מו' עקיבא חיות בן הרב מו' עקיבא חיות נ"י ונכד להגאון בעל זרע יצחק זלה"ה והיות שנוגע לסוגיא זו אעתיקנו כאן:

הנה מה שהקשה רו"מ על הרשב"א בחידושיו בפ"ק דקדושין בסוגיא דאר"י בעולת בעל מלמד שאשה נקנית בביאה וכו' עד אי מהתם הוי אמינא עד דמקדש וכו' והקשה הרשב"א דרבי למה לא חשש לזה ותירץ דרבי ור' יוחנן פליגי בפלוגתא דר"מ ור' יונתן גבי אביו קילל וכו' דרבי ס"ל כר' יונתן דלא מצריך או לחלק ור' יוחנן ס"ל כר' מייאשא דמצריך או לחלק עכ"ד הרשב"א והקשה רו"מ איך אפשר דר' יוחנן ס"ל כר"מ הרי בשבועות דף ל"ז רצה ר' ירמי' לומר דר"י דס"ל משביע עדי קרקע פטור ס"ל כרבנן דפטרי בגזל קרקע ושטפה נהר והרי טעמא דרבנן דדרשי כללא ופרטא כמפורש שם וא"כ ר' יוחנן נמי יסבור דדרשינן כללא ופרטא וא"כ איך יפרש המשנה דפ"ג דשבועות דנשבע לבטל את המצוה פטור דמנ"ל הרי מפורש שם בש"ס דלר' מייאשא בע"כ יליף זה דדריש רבוי ומיעוטא וא"כ ר' יוחנן דס"ל כר"מ דבעינן או וס"ל כללי ופרטי ומזכה שטרא לבי תרי מנ"ל דנשבע לבטל את המצוה פטור עכ"ד בקושייתו ולכאורה יפה הקשה והראה בקיאותו בש"ס והנה בהשקפה ראשונה אמרתי דלק"מ דודאי אין הכרח לומר דר' יוחנן ס"ל כר' מייאשא רח י"ל דס"ל ג"כ כר' יונתן דלא בעינן או רק דס"ל דמזה גופו למד ר' יונתן כיון דכתיב ובעלה ולא כתיב או והרי כתיב בעולת בעל משמע דביאה לכד קונה ובע"כ דהך ובעלה הוי במקום או מזה ילפינן לכל התורה דלא בעינן או ובזה מחולקין רבי ור' יוחנן דרבי ס"ל דמסברא הוי ו' במקום או ולא בעינן רבויא לכך וממילא א"צ בעולת בעל ור' יוחנן ס"ל דר' יונתן לא ס"ל כן מכח סברא רק דיליף מובעלה כן כיון דכתיב בעולת בעל מזה נלמוד לכל התורה כולה וה"ה נשבע לבטל את המצוה רק דהרשב"א שכתב דר' יוחנן ס"ל כר' מייאשא היינו לפי האמת דמסיק הש"ס בדף ל"ז בשבועות דר' יוחנן נמי ס"ל כר"א דדריש רבוי ומיעוטי א"כ שוב טפי עדיף לומר דר' יוחנן ס"ל כר' מייאשא ולא נעשה ג' מחלוקת בדבר לומר דר' יוחנן ורבי פליגי אליבא דר' יונתן עצמו אם ס"ל כן מסבר' או מקר' וטפי עדי' לומ' דפליגי במה דפליגי כבר תנאי אבל לפי הס"ד שם דר' יוחנן ס"ל כרבנן דדרשי כלל ופרט' הוי אמרינן דרבי ור' יוחנן פליגי אליבא דר' יונתן בעצמו וא"ש כן עלה בלבי לפום ריהטא אך אח"כ נזכרתי דבלא"ה א"ש ונעלם מרו"מ סוגיא ערוכה נדרים דף ט"ז ע"ב דקאמר שם שמואל מניין שאין נשבעין לעבור את המצוה דכתיב לא יחל דברו אבל מיחל הוא לחפצי שמים ופריך ושאין נשבעין נעבור את המצוה מהכא נפקא מהתם נפקא לי' דתניא וכו' ומשני חד למפטרי' מנאו דשבועה וחד למפטרי' מקרבן שבועה וכו' וא"כ שוב מהו קשיא לי' י"ל דר' יוחנן יליף לי' מלא יחל דברו וס"ל באמת דנשבע לעבור את המצוה אינו פטור רק מקרבן והמשנה מקרבן מיירי ובלאו באמת עובר להך ס"ד דס"ל כרבנן דדריש כללא ופרטא ועוד א"ש יותר דהרי בחגיגה דף ז' למד שם שמואל היתר נדרים מלא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו והקשו שם התוס' הרי כאן למד שמואל מזה דאין נשבעין לעבור את המצות ותרצו התם מדברו נפקא א"כ מוכח דב' למודים יש חד מלא יחל וחד מדברו וא"כ י"ל דמזה גופו ילפינן חד מנאו דשבוע' וחד מקרבן שבועה והש"ס דמשני חד למפטרי' מלאו היינו לשמואל גופו דהוא יליף מלא יחל להיתר נדרים וא"כ איכא רק חד לימוד לנשבע לבטל את המצוה לכך בעינן הך לימודא דלהרע או להיטב לחד למפטרי' מקרבן וחד למפטרי' מלאו אבל ר' יוחנן י"ל דיליף לי' היתר נדרי' כאינך תנאי בחגיגה וא"כ אייתר לי' לא יחל דברו לגמרי ולמד מזה למפטרי' מלאו ומקרבן והך ברייתא דיליף מלהרע או להיטב ס"ל כשמואל דילפינן מדברו להיתר נדרי' ואיכ' רק חד לימוד מלא יחל לכך איצטריך להיקש דלהרע או להיטב ואדרבא בזה יונח לנו דקדוק אחד דאיך פליג שמואל על כל הני תנאים דילפי היתר נדרים מקרא אחר וגם הני תנאים למה לא ילפי מהך לא יחל דברו כשמואל להיתר נדרים הן אמת דמצינו כיוצא בזה ביומא ופ"ק דמגילה אך אנו נאמר חדא דא"ש דשמואל מצא הך ברייתא דלהרע או להיטב דמסייע לי' דאל"כ קשה למ"ל להרע או להיטב בלא זה מלא יחל דברו משמע כן ואין לומר חד למפטרי' וכו' דהרי תרוייהו נשמע מלא יחל בע"כ דהך ברייתא דלהרע ס"ל דדברו אתיא להיתר נדרים לכך בעי לימוד דלהרע או להיטב והני תנאים דילפי היתר נדרים מקרא אחר ס"ל כר' מייאשא דבעי או וס"ל כמ"ד דדרשינן כללא ופרטי וא"כ לא נשמע מלהרע או להיטב מידי ובעי לא יחל דברו למעט נשבע לבטל המצוה לכך מוכרחין ללמוד היתר נדרים מע"א ולכך יש לשמואל סייעתא מהך ברייתא דלהרע או להיטב דס"ל כוותי' ולכך א"ש יותר דר' ירמי' בדף ל"ז יסתור דהני למודים דהיתר נדרים טובים הם ולא בעינן לדשמואל לכך מוקי לה דר' יוחנן נמי יסבור כוותייהו וממילא י"ל דס"ל דדרשינן כללא ופרטא ואף דסבר כר' מייאשא מ"מ מלא יחל דברו לבדו ילפינן נשבע לבטל המצוה הן מלאו הן מקרבן אבל רבא לשטתו דקאמר שם בחגיגה דכולהו אית להו פרכא לבר מדשמואל וא"כ לשטתו בע"כ צריכין לא יחל להיתר נדרים וא"כ צריך לראי' לנשבע לבטל המצוה מלהרע או להיטב ובע"כ דר"י דס"ל כר"ע ס"ל דדרישנן רבוי ומיעוטי לכך נדחק שם לומר דר' יוחנן נמי ס"ל כר"א ולא כרבנן ודו"ק ועוד יש ליישב קושייתו עפמ"ש בעז"ה בחבורי נדרי זריזין על נדרים הנדפס מכבר חלק א' כתבנו שם בדף ט"ז ע"ב להקשות דמה קאמר הש"ס חד למפטרי' מלאו וחד מקרבן הרי אמרינן במכות דף י"ג דקרבן בעי אזהרה וא"כ כיון שכתב הר"ן שם דמלא יחל נשמע לאו ומלהרע או להיטב קרבן וא"כ קשה כיון דנשמע מלא יחל דליכא לאו ממילא נדע דפטור מקרבן כיון דבעי אזהרה וכתבנו לישב דהסוגיא אזיל למ"ד קרבן לא בעי אזהרה כרבא והכי קיי"ל ייע"ש וא"כ א"ש גם זה דלר' ירמי' אליבא דר' יוחנן יסבור דקרבן בעי אזהרה וכרבינא שם דמשני לעולם כדאמרינן ייע"ש במכות ומוכח דס"ל דחייבי כריחות הוי נמי לאו שניתן לאזהרת כרת ולמ"ל אזהרה בע"כ לקרבן ובע"כ דס"ל דקרבן בעי אזהרה וא"כ די בחד קרא בלא יחל למעט נשבע לבטל המצוה והך ברייתא דיליף מלהרע או להיטב והש"ס דמשני לר' מייאשא כע"א אזיל לרבא דס"ל קרבן לא בעי אזהרה לכך בעי תרי קראי למפטרי' מלאו וקרבן ולכך רבא לשטתו דס"ל קרבן לא בעי אזהרה נדחק באמת לפרש דר' יוחנן ס"ל כר"א דדרשינן רבוי ומיעוטא וא"ש ודוק ומיושב קושייתו על נכון:

מיהו זה תמי' לי דמהו פריך הש"ס בנדרים לשמואל דאין נשבעין לקיים המנות מהכא נפקא מהתם נפקא דתני' להרע וכו' ומהו פריך נימא דהך בריית' אתיא כר' יוחנן דס"ל דלא בעינן או לחלק ושמואל ס"ל כר' מייאשא לכך אין ראיה מלהרע או להיטב וס"ל דדרשינן כללא ופרטי ולכך אצטריך ללמוד מלא יחל ובשלמא להיפוך לא חשה דמה פריך הש"ס משבועות לר' מייאשא מנ"ל הנשבע לבטל המצוה נימא דיליף מלא יחל כשמואל די"ל דאזיל למסקנ' דנדרים דבעי חרי קראי חד למפטרי' מלאו וחד מקרבן ולכך פריך למפטרי' מקרבן מנ"ל ואזיל למ"ד דקרבן נא בעי אזהרה אבל בנדרי' להס"ד דלא בעי תרי קראי מהו פריך מהתם נפקא נימא התם אזיל לר' יונתן כדמוכח בשבועות ושמואל יסבור כר' מייאשא וכמו דס"ל לר' יוחנן לדעת הרשב"א וכמ"ש בב"מ דף צ"ה דאביי ס"ל כר' מייאשא יע"ש ואין לומר דקושיות הש"ס הוי להך לישנא שם בנדרים דרב אמר הך לימודא דלא יחל ורב ס"ל בפ"ג דשבועות גבי לאו והן כר"ע דדריש רבוי ומיעוט' א"כ נהי דס"ל כר' מייאש' איכא לימוד אחר מרבוי ומיעוט' זה אינו דא"כ הו"ל להש"ס להבי' הך לימוד' דרבו ומיעוט' ולא הך בריית' דלהרע או להיטב דזה אזיל למ"ד דדרשינן כללא ופרטי כמ"ש התוס' ברפ"ג דשבועות ובע"כ כמ"ש בחבורי נדרי זריזין דהפירכ' כאן אזיל לשמואל יע"ש וא"כ לשמואל מהו פריך בריית' דלהרע או להיטב נאמר דהך בריית' בע"כ כר' יונתן ושמואל יסבור כר' מייאשא ובפרט דהש"ס בשבועות דף כ"ה רוצה לומר דשמואל יסבור כר' ישמעאל דר' ישמעאל שם דריש כללא ופרטא וא"כ מוכח דאפשר לומר דשמואל דריש כללא ופרטא וא"כ מהו פריך כיון דסובר כללא ופרטא ויסבור כר' מייאש' לכך בעינן לימוד אחר וצע"ג בזה:

והנה אזיל לי' מה שהעיר על דברי הפלאה פ"ג דכתובות די"ל דריה"ג ס"ל דנערה יש לה קנס ורו"מ הוכיח דריה"ג ס"ל כללא ופרטא ובע"כ דס"ל כר' יונתן דאל"כ מנ"ל נשבע לבטל המצוה וא"כ יליף מובעלה לבד דנקנית בביאה ולמ"ל בעולת בעל בע"כ למעט שלא כדרכה ומזה האריך להוכיח דלריה"ג ס"ל דאין קנס בקטנה והנה בכל מ"ש לעיל נדחה כל הוכחתו לגמרי וא"צ עוד חשובה גם י"ל אף לולי זה די"ל בעולת בעל אצטריך להיות עולה עמו ואינה יורדת כדיליף בכתובות דף ס"א לרב הונא והני דילפי מבעולת בעל לימודים אחרי' ס"ל כר"א שם דיליף לה מקרא דאם כל חי יע"ש אבל הני דאייתר להו בעולת בעל ס"ל כר"ה דדריש לה לעולה עמו ואינה יורדת עמו וא"כ נסתר ממילא כל בניינו ועוד הוי עולה על רעיוני