נדרי זריזין חלק ב שלו

דבעי ג' מתירין ייע"ש ות"ל מצאתי און לתירוצי הנ"ל על קושייתי הנ"ל דהרי תמוה על הרשב"א דהרי מפורש בש"ס בשבת ויבמות דזה נחשב בידו דבידו לתשולי ובע"כ הכוונה דלענין שינוי החוזר בעינן שיהי' השינוי בידו ממש כאלו כבר הוא בעולם אבל מה שאינו בידו רק ביד אחרים ונחשב דשלב"ל לא נחשב שינוי החוזר כיון דעתה אינו בעולם וזה ראי' ברורה לדברינו:

ובאמת לפמ"ש לעיל בשם התוס' פ"ג דפתחים דשאלה לא נחשב יש היתר לאיסורו כיון דחכם עוקר הנדר מעיקר' והוי כלא הי' איסור בעולם מיושב גם קושיות הרשב"א דשינוי החוזר לא נקרא רק אם אחר החזרה מ"מ יהי' השינוי הראשון כאלו הי' בעולם תחלה כגון כסף ועשאו מטבע דאף אם יתכנו מ"מ עד שעת התכה הי' עליו שם מטבע ואינו מבטל השינוי למפרע זה נקרא שינוי החוזר ואינו קונה אבל נדרים והקדש ע"י שאלה אם שאל עליו הוי כלא הי' קודש מעולם אבל להיותו נחשב שהי' קודש ויהי' מותר אח"כ זה א"א לכך לא נחשב שינוי החוזר דאם הוי עניו שם השינוי א"א שיחזיר להיתרו וז"ב ונכון לפענ"ד:

הנה חזר השואל והשיב לי' וזה אשר השבתי לו שנית. הנה מ"ש על מ"ש דלכך לא נחשב בידו דמי יימר דמזדקקי לי' תלתא כיון דבזה ליכא מצוה לתשולי דאם ישאל על הראשונה תחול השני' וע"ז כתבת דמ"מ הוי מצוה כיון דעתה שלא חל השני' אי אפשר לו לשאול על השני' אבל אם יהי' נשאל על הראשונה תחול השני' ויהי' נשאל גם עליו הנה אם כי הוא דבר שכל והוטב בעיני מ"מ לפי האמת כנים דברינו בעזה"י לפמ"ש בחבורי והבאתי ראיות מן הש"ס ומספר חסידים דאף דנשאל על הנדר אינו מתקן רק סוף הנדר אבל התחלת הנדר כאלו בנה במה נשאר קיים וא"כ לפ"ז התחלת הנדר הוי עבירה שוה לסוף הנדר ושקולין הם מיהו אם כבר נדר מצוה לשאול דלמה יעשה ב' עבירות תחלת הנדר וסופו יהי' נשאל ויתקן עכ"פ אחת אך זה בנדר אחד אבל באם נדר נדר על נדר א"כ אם לא ישאל על הראשונה לא חל נדר השני כלל ולא הוי בו איסור כלל ואם ישאל על הראשונה ויחול השני' נהי שישאל עליו מ"מ תחלת הנדר יהי' נשאר א"כ מה ני סוף נדר הראשון ומה לי תחלת התחלת נדר השני שוין המה וא"כ ליכא מצוה בהתרת הראשון דאם ישאל ויתקן סוף הראשון יהי' עליו התחלת השני ודו"ק:

ב מ"ש דנהי דהרא"ש כתב דף נ"ט דלכך הוי דשיל"מ מכח כיון דמצוה לשאול בודאי ישאל עליו וזה הוי כמ"ש אני מ"מ הרי רש"י והר"ן פירשו דהוי כמאן דאתשיל וזה מורה כדברינו הנה זה אינו דודאי אין הכוונה להיות לדינא נחשב כמאן דאתשיל רק הכוונה דכל כך ברור לנו שיהי' נשאל עליו דכיון דמצוה הוא הוי לנו בירור הדבר כאלו כבר נעשה וכעין דאמרינן בעלמא. ודמי לי' כמאן דמנח בקופסא כן ה"נ הכוונה שברור לנו שיהי' נתשל עלה והוי ברור כאלו כבר נשאל ושוב הוי דשיל"מ כיון דסופו לשאול אבל אין הכוונה שיהי' נחשב כאלו כבר נשאל עליו לדינא ותדע דאם הכוונה דלדינא נחשב כאלו כבר נשאל עליו א"כ למה לא יתבטל למה נחשב דשיל"מ דהרי הוי ממ"נ אם אינו כאלו נשאל לא הוי דשיל"מ ואם הו כאלו כבר נשאל הוא מותר כבר וכעין זה הקשה הצמח צדק על הרשב"א בספק טרפה ותירוצו לא שייך כאן כיון דכאן הוי כידענו שהוי כאלו כבר נשאל א"כ קשה ממ"נ בע"כ דאינו כאלו כבר נשאל לענין דינא:

ומ"ש אתה לתרץ קושייתי עפמ"ש בחבורי לקיים הגירסא אם אוכל וכיון דהוי כנדר על תנאי יהי' די בחרטה דהשתא כמ"ש בשעה"מ ה' נדרים בשם הרשב"א וכיון דדי בחרטה דהשתא לא ירצה להטריח לשאול בחרטה דמעיקר' ובחרטה דהשתא אינו עוקר הנדר למפרע ולא יחול השני ע"כ תוכן דבריך הנה זה אינו דא"כ בסתם נדר דהו"ל דשיל"מ מכח דבידו לשאול ואם אית' דלא שייך בכל נדר חרטה דמעיקר' וצריך להצטער למה נחשב דשיל"מ הרי אולי אין לו חרטה דמעיקר' ואף שיהי' לו אם הוי ע"י טרחא לא יהי' נחשב דשיל"מ כמו במעשר שני בגבולין דלא נחשב דשיל"מ דהוי טרחא להעלותו לירושלים ובע"כ דשייך חרטה דמעיקר' ונמצא הוא ככל נדרים ואין לו טרחא וצער בדבר א"כ ה"נ הוי בידו לשאול ע"י חרטה דמעיקר' לכך לא נחשב דשלב"ל ולא נתיישב בזה קושייתי רק עפמ"ש אני כיון דבזה לאו מצוה הוא לא נחשב בידו. ואשר הקשה על מ"ש בישוב הסוגיות דשבת ונדרים דלא סתרי אהדדי מכח דגרים ליכא מצוה לקבלן ועל זה הקשה ממ"ש בנדרים דלכך נענש אברהם. מכח שהרחיק בני אדם מתחת כנפי השכינה הנה זה לק"מ ואם קשה לך על דברי הו"ל להקשות הש"ס אהדדי דביבמות אמרינן דגר שבא להתגייר דוחין אותו ומחמירין עליו מפני שקשים גרים כספחת ולמה אברהם נענש על שהרחיק אך באמת לק"מ דא דמה שקשין גרים לישראל כספחת היינו לאחר מתן תורה שהם מצווין ועושין אבל קודם מתן תורה אינן קשים כספחת הן לפירש"י הן לפירוש הרי"ף ועוד דהתם לא הוי רק אברהם ולא שאר ישראל ולאברהם לא יזיקו הגרים בין לפירוש זה או זה ועוד הרי יש לדייק למה אמר מפני שהרחיק בני אדם מתחת כנפי השכינה הו"ל לומר שלא קירב בני אדם תחת כנפי השכינה אך א"ש דהתם כבר היו האנשים בידו והוא מסרן מידו ליד מלך סדום לכך כיון שכבר הי' בידו והוא הרחיקם לכך נענש אבל אלו שלא היו עדיין גרים לקרבן תחת כנפי השכינה זה אינו מחויב וראוי שלא לקרבם ושאני מגני ומיקם וז"פ:

ומ"ש על מ"ש דלא הוי מצוה לאתשולי כיון דאם ישאל עליו יחול נזירות שני' ואף דאם לא ישאל יהי' עליו ב' נזירות הרי הר"ן כתב כיון דלא חייל עתה לא יחול גם אח"כ ועל זה כתב דהוי כשגגה היוצאה מלפני השליט דהרי לפי קושייתי יחול אח"כ הנה לא הבין וטח עיניו מראות האמת דהרי אדרב' אני אומר דבמאת אין מצוה לתשולי ואינו בידו מכח דלא ירויח שאם ישאל ע"ז תחול השני' אח"כ עכ"פ אך אם אמרינן דאינו מצוה א"כ אינו בידו ושוב כיון דלא חיילא השתא לא יחול כלל וישאר עליו רק אחת ואני לא הקשיתי רק להס"ד דהוי בידו לשאול אז כתבתי דתחול גם השני' אבל אי נימא כמ"ש דאינו מצוה ואינו בידו לא תחול השני' עתה ולא אח"כ א"כ אדרב' למה נימא דהוי מצוה הרי לא ירויח בזה דאם הוי מצוה תחול השני' ואם לא יהי' מצוה לא תחול השני' כלל וז"פ ולא ידעתי מה הי' לך בדבור זה ולהרחיב פיך לומר דהוי כשגגה היוצאת מלפני השליט:

ומ"ש על מה שדחיתי דבריו דאיך אפשר לומר דהוי כמאן דאתשיל א"כ גם בהשני נאמר כן ע"ז כתבת דיותר הי' לי להקשות דא"כ בטל לי' הנדר מן התורה הנה גם זה אינו דבשלמ' השתא דהצריכה התורה שאלה שוב י"ל דמדינ' הוי כאלו אתשיל אבל אם לא יצטרך שאלה כלל שוב לא יהי' שייך לומר דהוי כאלו שאל עליו אך כיון דאסור בלי שאלה ואין ל היתר רק ע"י שאלה שוב י"ל דלענין שאר דינים נחשב כאלו נשאל ולכך לא הקשיתי רק דא"כ נימא גם בשני כן ומ"ש אתה די"ל דלחומר' הוי כאלו נשאל לא לקולא זה אינו דאם באמת מצינו הרבה בזה לחלק כין לחומר' בין לקול' מיהו היינו רק היכי דלא סתרי אהדדי אבל היכי דסתרי אהדדי הוי כסיל בחושך הולך כמ"ש בפ"ק דעירובין גבי שדרה וגלגולת ובפ"ק דר"ה וא"כ ה"נ ממ"נ אם הוי כמאן דאתשיל גבי ראשון גם גבי השני הוי כן ואין כאן נדר ואם לא הוי כמאן דאתשיל השני גם הראשון אינו כמאן דאתשיל וא"כ הוי דשלב"ל וכל זה פשוט:

ומה שהביא ראי' לדבריו דהוי כמאן דאתשיל מב"ב דף קכ"ו גבי בכור שויתר. הנה דימה ב' ענינים נפרדים שאין להם חבור זה לזה. ומה ענין שמטה אצל הר סיני ומה קמדמית איסור' לממונ' כדאמרינן בעלמ' גם התם הוי בידו לבד משא"כ השאלה תלוי בדעת אחרים גם לענין מחילה לא בעינן שיהי' שלמים רק כל מה שיש לו איזה זכות יכול למחול ותדע דהרי בחוב קיי"ל דמכאן ולהבא הוא גובה ומ"מ יכול למחול ולכך ה"נ כל דבידו ליטול הוי לו שייכות בו ולכך מהני מחילה אבל חלות הנדר א"א רק כשנתבטל הראשון לגמרי וא"ש:

ומ"ש לדחות ראייתי דהיכי דהוי דרך איסור נחשב בידו מתוס' סוכה וכתב שם הכוונה ע"י אחרים שיש להם הושענא אחריתי גם זה טעות דמה דאינו בידו רק ביד אחרים לא נחשב בידו וגם אולי לא יהי' לו אחרים שיש להם אחריתי וא"כ יהי' דחוי ולמה פסק ותני ואם מעטן כשר והש"ס לא משני בדאית לי' אחריתי רק על ראב"ש דקאמר ממעטין ולמה לא פריך גם על הרישא דאם מעטן כשר הו"ל נמי להקשות דהא הוי דחוי למה דלא ידע מהך תירוצ' דאית לי' אחריתי ובודאי דוחק לומר דלא ידע שיש לו אבל ידע שיש ביד אחרים דכל זה דוחק גדול גם עיין בתוס' זבחים שם וכמה מקומות יראה בעליל כן וגם מדכתבו בידו למעט ולא כתבו ליתן לאחרים למעט מוכח נמי כוונתם בפשיטות כן ומ"ש לדחות הראי' מגיטין לא נהיר ולא צהיר ואין צריך דחי':

גם ביתר דבריך אין לי פנאי להשיב יותר ואני רואה בך דרך עקשות ואין רצונך לגמור ולקבל כי בראשונה ראיתי שאתה שואל כהוגן והשבתיך אבל עתה אני רואה שהוא דרך עקשות ואין רצונך לקבל האמת והמסתבר לכך קצרתי ביתר דבריך ואין פנאי להאריך יותר:

לש"ס דף יט ע"א ולחבורי דף לה ע"ג ו' בפירש"י ד"ה ספק משקין וכו' עיימ"ש לחלק בין ספק ד"ת ממש לספק דברי קבלה ושבתי וראיתי דא"ש יותר עפ"י פירש"י בפ"ק דתענית והובא בתוי"ט שם במשנה מ"ש שם ובדברי קבלה הוא אומר מפורש שם דלא נקרא ד"ק רק מה דנאמר לצוות לישראל אבל מה דלא נאמר דרך צווי לא נקרא ד"ק ולכך א"ש דברינו יותר כן כיון דהך קרא דטוב אשר לא תדור אינו דרך צווי רק כמספר והולך שזה טוב מזה ולא נאמר בלשון אזהרה וצווי לכך אין זה ד"ק ודינו רק כשאר דרבנן וספקו להקל וא"ש ייע"ש ודוק. בפ"ב דנדרים דף ט"ו ז' גמרא והא מצות לאו להנות נתנו עיין בפנים מה שהקשיתי מזה על מ"ש בספר החיים אך בחבורי לא"ח ה' ר"ה