נדרי זריזין חלק ב שלה

הראשון נאמר דהוי כבר אתשיל ובנדר השני לא נאמר דהוי כאלו כבר אתשיל ולמה יגרע זה מזה ואם גם בנדר השני הוי כאלו כשר אתשיל א"כ אין כאן מה לחול וממ"נ אם לא הוי כאלו כבר אתשיל יש כאן נדר הראשון ואם הוי כאלו כבר אתשיל. א"כ גם השני ליתי' ומה יחול וגם מה שהבנת אם אין מצוה לשאול או מצוה שלא לשאול זה לא נחשב בידו זה אינו דלענין בידו אין לחל' דדוק' לענין דשיל"מ דלא נחש' דשיל"מ רק מה דהמתי' הוי ודאי לכך כל דאינו מצוה לא נחשב ודאי אבל לענין בידו אין לחלק רק כל מה שיכול לעשות נחשב בידו ועיין בסוגיא דע"א נאמן באיסורין דנאמן לומר נתנסך יינך כיון דבידו לנסך אף דהוי דרך איסור ובגיטין שם פ"ה דנאמן לומר פגול דבידו לפגל אף דהוי לאו בתורה נחשב בידו ועיין בתוס' פ"ג דסוכה גבי אין ממעטין ביו"ט דלא נחשב דהוי דבידו למעט אף דהוי דרך איסור דאסור לתקן ביו"ט כמ"ש שם ועיין יבמות פרק האשה רבה דף פ"ח דקאמר שם אי קסבר תורם משלו על של חברו א"צ דעת דבידו לתקנו והרי מ"מ הרי מצוה בו יותר מבשלוחו וא"כ מבטל את חברו מן המצוה.. ומ"מ נחשב בידו ועיין עוד שם גבי קונמות דתחלה מפרש מה קסבר אי קסבר יש מעילה בקונמות וכו' וכן מפרש תחלה אי קסבר תורם משלו על של חברו א"צ דעת ולמה אח"כ גבי אי קסבר אין מעילה בקונמות ולמה אח"כ לא אמר כן מהו קסבר אי קסבר כר"מ דטוב מזה ומזה נודר ומשלם הוא גופו מנ"נ ואי קסבר כר"מ בידו לתשולי מדלא קאמר כן מוכח דבין לר"מ ובין לר"י הוי בידו לתשולי והרי לר"מ הוי מצוה לקיימו ומ"מ נחשב בידו ולכך אין דבריך נראין כלל מיהו כד דלית לי חספא ואשכח מרגניתא תותי' דהנה לכאורה הי' לך לומר יותר נכון דאם נדר על נדר ממיל' מה מצוה הוי בראשון לשאול עליו הרי אם ישאל עליו יחול השני ומה לי זה או זה א"כ כל כה"ג ודאי דלא הוי מצוה לתשולי ובזה י"ל דמודה ר"י דטוב מזה נודר ומשלם ונהי דאף דלא הוי מצוה נמי נחשב בידו מ"מ י"ל הרי אמרינן בפ"ג דקדושין דע"מ שאתגייר לא נחשב בידו דמי יימר דמזדקקי ני' הני תלתא ולכאורה זה סותר למ"ש בפ"ג דשבת דף מ"ו דשם אמרינן בנדרים דאף אם לא מזדקק לי' חכם סגי בג' הדיוטות א"כ משמע דתלתא שכיחי ולמה בגר אמרינן דהוי מי יימר והנה אי נימא דבגר בעינן ג' מומחין א"ש אבל להסוברים דדי בהדיוטות עיין ה' גרים קשה ובע"כ דדוקא בנדרים דהוי מצוה לתשולי בזה אמרינן דמזדקקי לי' ג' הדיוטות אבל בגר דלא הוי מצוה על ישראל לגייר גרים דאדרבא קשין גרים על ישראל כספחת א"כ שפיר לא הוי בידו דמי יימר דמזדקקי לי' תלתא וא"כ ה"נ ביש נדר בתוך נדר כיון דבזה אין מצוה לתשולי דמה לי זה או זה. וא"כ שוב הוי כדעת ר"מ דטוב מזה ומזה נודר ומשלם א"כ שוב שייך מי יימר דמזדקקי לי' הני תלתא או חכם לכך לא הוי בידו לתשולי כן הי' נראה לי לפי מושכל ראשון מיהו גם זה טעות חדא דכבר הוכחנו מיבמות דאף לר"מ דס"ל טוב מזה ומזה נודר ומשלם נמי נחשב בידו ומוכח דלא אמרינן בזה מי יימר דמזדקקי לי' ועוד הרי אף אי נימא דאין נדר בתוך נדר מ"מ יחול נזירות שני אח"כ וא"כ יהי' עליו ב' נדרים ואם ישאל על הראשון יהי' עליו רק נדר אחד א"כ גם בזה מצוה לתשולי מיהו אכתי א"ש דברינו דהרי הר"ן כתב דאם לא הוי חייל מהשתא לא יחול אחר זמן א"כ אם לא יהי' מצוה לתשולי על זה ולא יזדקקו לו הני תלתא לא יחול השני לא עתה ולא אח"כ ואם יהי' מצוה לתשולי ע"ז יחול השני' א"כ מה לי זה או זה לכך הוי מצוה לתשולי וטוב יותר נקיים הראשון דבזה הלכה כר"מ לכך לא נחשב זה בידו לתשולי ומה שהקשינו מיבמות א"ש דהתם מיירי לענין נאמנות שם שפיר כל דמשכחת לה אופן שיוכל לקיים רצונו אף אם הוי ע"י טרחה ויגיעה מ"מ הוי מגו ונאמן אבל לענין להיות נחשב דבר שבא לעולם ולא יחשב כמחוסר מעשה בזה בעינן שיהי' בידו לעשותו בודאי בלי שיהי' תלוי בדעת אחרים אבל כל שאין בידו לבד ותלוי בדעת אחרים והוי ספק אוני לא ישמעו לו נחשב מחוסר מעשה והוי דשלב"ל רק מה דבשבת אמרינן דאם לא מזדקק לי' חכם מזדקק לי' ג' הדיוטות ולא אמרינן מי יימר היינו דהתם הוי מצוה לתשולי גם הוי צורך שבת והוי מצוה אבל לענין נדר בתוך נדר בכה"ג דלאו מצוה הוא לתשולי דמה לי זה או זה לכך לא נחשב דבר שבא לעולם כיון דמי יימר דמזדקקי לי' תלתא כמ"ש בקדושין וא"ש דברי הר"ן בעזרת השם יתברך ודו"ק היטב:

ומה שהקשית אתה על הר"ן למה נחשב דשלב"ל הרי אמרינן בפסחים דשמשא ממיל' ערבא וא"כ ה"נ הרי בסוף ל' יום יחול השני ולמה נחשב דבר שלב"ל הנה דמית ענינים נפרדים דמה ענין שמיטה אצל הר סיני לענין דבר שלב"ל שיחול איזה דבר בתורת קנין או נדר בזה כל דהשתא אינו אף דעתיד לבא בודאי ואינו מחוסר מעשה לא נחשב דבר שבא לעולם והרי פירות דקל דעבידי דאתי ממיל' ולכך ס"ל לר"מ דכל כה"ג אדם מקנה דשלב"ל ולרבנן אף בזה נחשב דשלב"ל וכן במוכר ולד פרתו דלקצת ס"ל אפי' בהוכר העבור הוי דשלב"ל והרי הלידה יבא ממיל' ועוד הרבה כיוצא בזה ובע"כ לענין חלות איזה דבר חדש דרך קנין או איסור גם הבא ממיל' מכח זמן נחשב דשלב"ל אך התם בפסחים לא מיירי לענין שיחול איזה דבר חדש רק הדבר תלוי אם יהי' ראוי לאכול לערב בזה. כל דמחוסר מעשה לא נחשב ראוי לאכול כיון דבידו שלא לעשות אבל במה דבא מעיל' נחשב ראוי לאכול כיון דבזמן אכילה יהי' ראוי והדבר אינו תלוי במעשה אבל לחול איזה דבר חדש בזה בעינן שיהי' נחשב עתה ישנו בעולם וכל שאינו עתה בעולם לא מצי לחול שום דבר עליו ואף דבא ממיל' מכח זמן מיהו כד אתינא להכי גם קושייתי לק"מ די"ל דגם לענין בידו הוי כן ודוקא מה שבידו לבד בלי צירוף אחרים זה נקרא בידו. אבל מה דתלוי גם בדעת אחרים לא נקרא בידו לענין דשלב"ל דמי יימר דמזדקקי לי' תלתא ואף דבשבת דף הנ"ל ויבמות מפורש דנחשב בידו לתשולי היינו לענין שאינו מקצה מדעתו או להיות נאמן עליו אבל לחול בו דבר חדש בעינן שיהי' בעולם טפי וכל שאינו בידו לבד לא נחשב דבר שבא לעולם וא"ש:

ועוד י"ל בישוב קושייתי בחבורי עפ"י דברי התוס' בנזיר דף י"ב מ"ש שם דלכך מהני לעשות שליח לחלה בעודו קמח מכח דבידו להביא עיסה מגולגלת ולעשות חלה מזו לזו. אבל לומר דהוי בידו ללוש לא מהני וכתבתי טעם החילוק בזה דס"ל להתוס' דבידו יש חילוק בין אם יעשה כן יהי' נעשה פנים חדשות ממש ויהי' השתנות בגוף הענין אז לא מהני מה דהוי בידו אבל מה דאם יעשה כן לא יהי' נעשה פ"ח ואינו השתנות בגוף העלין זה נחשב בידו כגון פירות ערוג' זו תלושה על פירות ערוגה זו מחוברת דאף אם יתלשם אינו שינוי בגוף הפירות רק מן הצד שהי' מחובר ונתלש ופרשנו בזה כוונת הש"ס בקדושין שם מה דקאמר התם בהמה השתא דעת אחרת מקנה דהכוונה כן ייע"ש. (בחבורי לאה"ע מהדורא ה' סימן קצ"ח לק"ק בארשטשוב) ונהי דהתוס' כתבו כן רק לעשות שליח יהי' חילוק זה. אבל שיעשה הוא בעצמו ס"ל דיכול לומר עיסה זו יהי' חלה על קמח זה מכח דבידו ללוש א"כ מוכח דס"ל להתוס' דאף דהוי פנים חדשות נקרא בידו מ"מ נהי דהתוס' לא ס"ל כן מ"מ לפי האמת י"ל כן ומלת' דמסתבר הוא וכמ"ש בתשובה לק"ק בארשטשוב וי"ל הר"ן סובר כן באמת ולכך א"ש כיון דכתבו התוס' בפסחים דף מ"ד ע"ב דנזיר לא נחשב יש לו היתר לאיסורו ע"י שאלה כיון דחכם עוקר הנדר מעיקר' כאלו לא הי' מעולם ייע"ש א"כ ממילא מה"ט ע"י שאלה דנעקר האיסור למפרע הוי כפ"ח בא לכאן ולא מה שבידו לשאול לעשותו דבר שבא לעולם וא"ש:

ומ"ש אתה על הר"ן והבאתיו לעיל די"ל דלא נחשב דשלב"ל כיון דשמשא ממיל' ערבא נזכרתי אח"כ שכבר הארכתי בזה בתשובה לחו"מ ה' שכירות סי' שי"ב והבאתי שם דברי התוספות בערכין דף ק"א שם נזכר כסברתך וכן הוא בנתיבות סי' שי"ב אבל אני כתבתי שם כדברינו כאן דלענין דשלב"ל לא מהני מה דשמשא ממילא ערבא והנה ת"ל כעת מצאתי און לי דברי הר"ן הנ"ל וא"ש:

ומה שהקשית על מה שהקשיתי בחבורי בפ"ק בש"ס דף ד' למה לא משני דמשכחת לה בל תאחר דנזירות כגון דנדר הריני נזיר לאחר ל' יום וחזר ונדר נזירות מיד תוך ל' יום א"כ מאחר נזירות השני' וע"ז כתבת דהרי הר"ן כתב בסוגיא דיש נדר בתוך נדר דנדר השני חל מיד א"כ לא הוי בל תאחר כמו דמשני הש"ס בנזיר בבה"ק. ובפרט לפמ"ש אתה דהוי כאלו כבר נשאל עכ"ד. הנה במ"ש דהוי כאלו כבר נשאל כבר כתבתי שזה טעות דא"כ גם הנדר השני הוי כן ומה אולמא דהך מהך וגם מ"ש כיון דעכ"פ חל הנדר לא נקרא בל תאחר כמו בנזיר בבה"ק גם זה טעות חדא למה לא עיינת בסוף דברי הש"ס דמסיק דמ"מ עובר אבל תאחר אף שכבר חל עליו הנזירות מיד כיון דעכ"פ אינו מקיימו ואף להס"ד אינו דומה לזה דהתם חל עכ"פ באיסור יין דלוקה על יין וא"כ חל עליו נזירות ומקיימו במקצת ואף למ"ד דאינו לוקה גם על יין היינו דמלקות ליכא עליו כיון דאינו חל עליו טומאה וא"א לזה בלא זה. אבל עכ"פ אסור הוא ביין מן התורה כיון דהוי עכ"פ כמו חצי שיעור ולכך חל עליו במקצת אבל היכי דאינו מקיימו כלל אף דחיוב נזירות חל עליו דהרי בנדר והוא בבה"ק חל עליו חיוב נזירות לקיימו מ"מ עובר בבל תאחר וא"כ מכ"ש בזה דהוי כן ואדרבא מן הש"ס מוכח להיפוך ובפרט לפי המסקנ' דמסיק דעובר בבל תאחר דנזירות טהרה קשה יותר דנוכל לתרץ כמ"ש אני בחבורי:

וביתר דבריך מה שפלפלת בסוגיא דתורם משלו על של חבירו על מה שהקשיתי מסוגיא דפ"ק דפסחים הנה מ"ש שם בשם חדושי הרשב"א דב' עניני שליחות יש באמת אינו בחה"ר כלל רק אני חדשתי כן בסוגיא דשליחות ואמת דבחבורי נדפס שם הרשב"א ולא ידעתי מניין נמשך טעות זה בדפוס גם מ"ש דאם שלוחו כמותו נחשב כאלו עשה המצוה הוא הכל מרומז שם אך כתבנו שם דעכ"פ נהי דגוף המעשה נחשב כאלו עשאו הוא מ"מ אין הממון שלו והוי כאלו הוא עשה בממון חברו ובודאי לפום צערא אגרא ולזה הקשיתי שם מניחא לי' לקיים המצוה בממוני' גם אם זכי' מטעם שליחות או לא הכל כתוב שם ולא ידעתי מה חדשת בזה והכל מבואר שם גם מ"ש בסוף דבריך בזה אין לו הבנה כלל:

ומ"ש בסוף דבריך ראי' מספר חסידים הרי הכל מבואר הוא בחבורי ובק"א שם סי' כ"ח וכמה דוכתא ייע"ש וביתר דבריך נמי אין לי פנאי להאריך גם א"צ להאריך בזה כי אין בו נ"מ לדברינו:

והנה אחר כתבי זה ראיתי בספר החיים ה' סוכה סי' תרל"ז בדף י"א ע"ב הבאתי דברי הרשב"א בחדושיו בב"ק שהקשה דלמה הוי הקדש שינוי הרי חוזר לברייתו ע"י שאלה ותירץ