נדרי זריזין חלק ב שלב

חד ביטול הנזירות י"ל אף בנזירות אינו בב"א ואין ראי' מנזיר להזיר להיכי דהוי חד ביטול הנזירות וכל זה פשוט:

גם מה שהקש' על דברי הר"ן גבי יש יד לקדושין שמסיק דלענין קדושין הוי לחומרא ולענין מעשר וצדקה. הוי ספק ממון ולהקל וע"ז הקשה הרי לדברי הר"ן מיירי שנתן שני הפרוטות לאשה אחת וא"כ אם נאמר דלשני' אמר ואת חזאי הוי פרוט' השני' מתנה לאחרת וא"כ למה הוי אפילו ספק קדושין הרי אי אפשר להוציא ממון מיד האש' האחרת מספק וא"כ במה תתקדש הנה גם זה לק"מ כיון דהוי הכל במעמד אחד וכיון דהיא ידעה שלא תוכל להוציא ממנה הפרוטה והסכימ' להתקדש ולא מתנה לומר שלא תתקדש עד שיתן לה הפרוט' הסכימ' להתקדש במה שנתן לחברתה והוי נתן מנה לפלוני ואקדש אני לך דמקודשת וגם מ"ש לפרש דהכוונה דנתן להשני' הפרוט' ומה שהקש' הר"ן דא"כ מוכח דהוי לקדושין דהרי מוכח מתוך מעשיו והקש' רו"מ דהרי לא אמרינן הוכיח סופו על תחלתו לרבנן ולכך קיים פירוש זה הנה לא דמי כעוכלא לדנא דהתם לא הוי תכ"ד לכך לא אמרינן הוכיח סופו על תחלתו כיון דאינו בב"א אבל כאן דהוי תכ"ד וכד"ד והוי בב"א לכך ודאי מוכיח זה על זה ועוד שם הוי ענינים שונים. נפרדי' דשחיט' הוי ענין בפ"ע וזריק' ענין בפ"ע רק שנימ' דכיון בזריק' לע"ז כן כיון בשחיטה ג"כ זה לא אמרינן אבל באמיר' בקדושין ונתינה דשייכין זה לזה וזה בלא זה לא מהני כלל לכך לכ"ע אמרינן הוכיח סופו על תחלתו ומ"ש רו"מ ליישב קושיות. הב"ש סי' ך"ז ס"ק ג' דלמה בקדושין צריך לחזור וליטול הימנו ולא בגיטן וכתב ליישב משום בקדושין אם לא הוי קדושין לא תצטרך להחזיר המעות דהוי כמו מקדש אחותו והיא מוחזקת משא"כ בגט דהבעל נחשב מוחזק דכל מה שביד אשה בחזקת בעלה וכו' הנה זה טעות ונעלם ממנו דין מפורש בש"ע אה"ע סי' נו"ן דבכל ספק קדושין צריכה להחזיר המעות ומ"ש דקיי"ל כשמואל במקדש אחותו הנה דוקא באחותו קיי"ל ולא בנכרי' דיש חילוק בין אחותו לנוכראה ואף החולקים שם בסי' נו"ן היינו רק בקדושי ספק כיון דצריכה גט שייך שמא יאמרו ייע"ש אבל היכי דלא בעי גט מודים דצריכה להחזיר המעות וחלף והלך לו תרוצו בזה ז"ז אין פנאי להאריך דברי ידידו:

דף ב' אעתיק כאן מ"ש לק"ק זלאעשוב למשכיל אחד מוה' ליבוש במוהר"ר מענדל:

תשובה יד הנה ע"ד שאלתו על דברי התוס' בנדרים בתוס' דף ע"ב ד"ה נדרים איסור חפצא שכתבו התוס' דנ"מ באומר שלא אוכל לך דבשבועה. מהני ובנדרים לא אמר כלום והקשה מדברי התוס' פ"ג דשבועות דף כ' ששם כתבו ד"ה שלא אוכל לך דהתנא לא דק בלישני' דבלשון שלא אוכל לך הוי דבר שאין בו ממש ואח"כ כתבו ושמא יש לחלק וכו' ולמה לא הקשו בלא זה הרי הוי בלשון שבועה ומוכח דס"ל כדעת הסוברים דנדר בלשון שבועה לא מהני ואח"כ הוסיף להקשות על התוס' דשבועות גופייהו הרי הטעם דדבר שאין בו ממש אינו חל בנדר הוא נמי מה"ט דנדרים איסור חפצא ומה דאינו חל בלשון שבועה הוא נמי מה"ט דהוי איסור חפצא וא"כ אם מכח הלשון מהני מכח יד א"כ גם דבר שאין בו ממש יועיל מכח יד ומה הקשו עכת"ד והנה תירוצו בזה אין ענין כלל ונדון קושייתו הנה דימה ב' ענינים נפרדים דבשלמא לענין הלשון דאין החסרון מצד גוף הנדר הנודר אותו רק מצד הל 'בזה י"ל נהי דלא מהני מפאת עצם הלשון מהני מטעם יד אבל מה דאין החסרון מצד הלשון, רק מצד הנאסר בו שאין בו ממש לא שייך בו טעם יד וראי' לזה דיותר מזה הו"ל להקשות אדברי המחבר דבה' נדרים סי' ר"ו הביא גם דעת הסוברים דנדר בלשון שבועה מהני מטעם יד ובסי' רי"ג פסק בפשיטות. דנדר לא מהני בדבר שאין בו ממש ולא הביא דעת החולקים בע"כ מוכח דבהא ליכא מאן דפליג דדבר שאין בו ממש לא שייך בי' דין יד וז"ב כמ"ש ודברי התוס' לא סתרי אהדדי די"ל דבשני המקומות ס"ל דנדר בלשון שבועה לא מהני רק בשבועות לא מצי להוכיח מזה כיון דזה אינו ש"ס מפורש דלא מהני נדר בלשון שבועה וא"כ ודאי מסתבר טפי לומר דנדר בלשון. שבועה מהני משנאמר דהתנא לא דק בלישני' ולכך הוכיחו דבע"כ בלא"ה מוכח דלא דק בלישני' דהרי הוי אין בו ממש וזה ש"ס מפורש דלא מהני ובע"כ מוכח דלא דק בלישני' וכיון דבלא"ה מוכח דלא דק בלישני' שוב י"ל דאף נדר בלשון שבועה לא מהני והתנא לא דק בלישני' וי"ל להיפוך ג"כ דבנדרים נמי ס"ל דנדר בלשון שבועה מהני מטעם יד ומ"ש דבנדר אם אמר לשון שלא אוכל לא אמר כלום היינו דאין לו דין נדר רק דין יד ונ"מ י"ל לענין להתפיס בי' ד"א לפמ"ש התוס' ברפ"ג דשבועות לענין מתפיס בשבועה דאם לאו כמוציא שבועה מפיו דמי נהי דאסור מן התורה מ"מ א"י להתפיס בו ד"א ואין השלישי נאסר כן י"ל בזה דבגוף הנדר יכול להתפיס בו ד"א אבל בדבר דהוי מכח יד א"י להתפיס בו ד"א דנהי דמצינו במשנה פלוגת' דר"ע ור"י בתלאן זה בזה אם הותרו כולן היינו רק אם עכ"פ הראשון הוי נדר ממש אז כולן נמשכין אחריו אבל אם נדר בלשון ידו עיקר איסורו לא אלים רק מכח יד א"י להתפיס בו דבר אחר וזה הוי כוונתם בהנ"מ שכתבו ויותר מזה אין לי פנאי להאריך מיהו שלא להוציא הדבר בלי חידוש כל דהו נראה לומר דבר חדש שלא יהיו דברי התוס' סותרין זא"ז והוא דנראה לי לומר דהא דמהני נדר בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר מטעם יד היינו אם הנודר יודע שאין זה עיקר הנדר והשבועה רק יד ומכוין לנדור בתורת יד אז חל הנדר אבל אם הוא אינו יודע כלל שזה אינו עיקר האיסור והוא רוצה לנדור בעיק' הנדר והשבועה וסובר דזה עיקר הנדר והשבועה בזה באמת מותר לכ"ע דלא נחשב האדם בשבועה והוי כעין נדר טעות דהרי בתורת יד לא כיון לנדור רק בעיקר הנדר ולשון זה באמת אינו עיקר הנדר לכך הוי כנדרי טעות ושגגות שמותרין ומזה מיירי התוס' בפ"ק דנדרים דנ"מ אם כיון לנדור בעיקר הנדר דבנדרים לא מהני, ולא אמר כלום ובשבועה מהני אבל בשבועות לא מצי להוכיח מזה דדלמ' מיירי הבריית' בכיון לנדור בתורת יד לכך הוכיחו רק מכח דהוי אין בו ממש וזה חידוש דין לפענ"ד:

דף י תשובה טו בש"ס אמר אביי ר"א הקפר וכו' כולהו ס"ל דנזיר וחוטא הוא עיין בחבורי שתמהתי על הרמב"ם כיון דהוי שיטה אין הלכה כן יע"ש. והנה כעת מצאתי דיפה פסק הרמב"ם דהוי סתם משנה דנזיר חוטא הוא במנחות פרק ט' משנה ו' אלא שחטאתו ואשמו של מצורע טעונים נסכים ופי' שם הרע"ב דשל נזיר אינו טעון נסכים דנזיר חוטא הוא יע"ש א"כ ס"ל לסתם משנה כן וקי"ל הלכה כסתם משנה אלא דלפ"ז תקשה להיפוך על אביי למה עשה מזה שיטה כיון דס"ל לסתם משנה כן וגם על הש"ס למה הביא ראי' דנזיר חוטא מברייתא דשמעון הצדיק הו"ל להביא ראי' מן המשנה דס"ל נזיר חוטא מדאינו טעון נסכים וצ"ע ואין פנאי להאריך יותר אולי יזכני ה' בזמן אחר לפרש יותר בזה.:

דף יא אעתיק מ"ש להרב מו' נחום גינצבורג נ"י:

תשובה טז גמרא אלא תרי תנאי אליבא דר"י עיין בר"ן מ"ש דתנא דידן סבר דלר"י דעתו על דבר הקרוב בירושלים וכי אמר כירושלים מתסר וכו' ותמה רו"מ דזה סותר דברי הש"ס בפ"ב דקדושין דף נ"ד דשם מסיק הש"ס דתרי תנאי ואליבא דר"י דר"י ס"ל ירושלים עצמה מקדשה וכי נדר בה נמי הוי נדר עכ"ד והנה באמת דברי הר"ן נכונים מאד וכל דבריו נאמרו בהשכל והשגחה דהרי קשה על הש"ס דקדושין דפריך אי ר"י ירושלים מי מקדשא והתנן כאימרא וכו' ומהו פריך מהך משנה אדרבא לסייעו מהך משנה מכח פרכת הש"ס בנדרים דבע"כ דגם רישא ר"י וא"כ מוכח להיפוך דלר"י ירושלים מקדשא ובע"כ בלא"ה תרי תנאי ולמה התחיל להקשות מהך משנה דהאומר כאימרא הרי אדרבא משם הוי סייעתא ומוכח דירושלים מקדשא מכח פרכת הש"ס בנדרים וגם למה דמסיק הש"ס בקדושין דתרי תנאי אליבא דר"י הו"ל לומר ולטעמיך ולעשות הוכחה דהוי תרי תנאי מקושיות הש"ס בנדרים ובע"כ כוונת הש"ס בנדרים נהי דהוי תרי תנאי אליבא דר"י מ"מ אין ראי' דירושלים מקדשא דדלמא לא מקדשא רק דטעמא דמתניתין דס"ל דהוי כאומר כדבר הקרב בירושלים ולכך פריך בקדושין כך ממתניתין דהרי חזינן דלתנא דברייתא ודאי ס"ל דירושלים לא מקדשא א"כ אף לתנא דמתניתן דפליג וס"ל דלר"י לכירושלים הוי נדר מ"מ למעט בפלוגתא עדיף וראוי לומר דטעמי הוי מכח דהוי כוונתו לדבר הקרב בירושלים אבל לא לומר דס"ל דירושלים מקדשא כן יהי' פרכת הש"ס ולזה משני הש"ס דלא כן הוא דתרי תנאי אליבא דר"י בזה עצמו אם ירושלים מקדשא ולכך לא קאמר תדע מכח קושיות הש"ס בנדרי' דמזה אין ראי די"ל אף לתנא דמתניתן הוי הטעם רק מכח כדבר הקרב בירושלים וא"ש:

ועוד נראה ליישב ביותר עפ"י מה שהקשיתי בחבורי דף י"ט למה אינו מחלק בין בזמן הבית לזה"ז גם בדף כ"ב בחבורי שם הקשיתי כיון דקיי"ל דבאו בה פריצים וחללוהו א"כ יהי' מוכח מזה דבעיקרא קמתפיס ייע"ש והנה לפ"ז יהי' א"ש דהש"ס שם דמוקי תרי תנאי אליבא דר"י ולא משני דהך משנה דס"ל ירושלים נתקדשה הוי בזמן הבית ומאי דקאמר כירושלים לא אמר כלום היינו בזמן הזה דירושלים נתחלל היינו מכח דאזיל להך לישנא דבעיקרו קמתפיס א"כ לו יהא דנתחלל כיון דמעיקרא הוי קודש ראוי לחול הנדר ובע"כ מוכח דס"ל ירושלים לא נתקדשה ומוכרח לאוקמא כתנאי הך משנה ומשנה דשירי לשכה וכו' אבל הר"ן בנדרים אזיל להך לישנא דבהשתא קמתפיס לכך נהי דס"ל לר"י דירושלים קודש מ"מ הרי ר"י הי' אחר החורבן וכבר נתחלל וא"כ תנא דמתניתן דס"ל דחל הנדר בע"כ אין הכוונה כירושלים עצמה דא"כ בהשתא קמתפיס ובע"כ דס"ל דהוי כוונתו לדבר הקרב בירושלים והיכי דאין הדבר בעין השתא ודאי הוי בעיקרו קמתפיס לכך פירש"י כן ודו"ק ובתוס' ורש"י והרא"ש מפרשים באמת כדברי רו"מ ז"ז אין להאריך דברי ידידו:

במס' שבועות פ"ד י"ז דף לב ע"ב בתוס' ד"ה אבל כפירה והודאה אימא