נדרי זריזין חלק ב שלא

כיון דבעלמ' שבועה לא חלה לבטל המצוה ונדר חל לבטל המצוה ולדעת קצת אפילו בקיום מצוה חלין וא"כ נדר אלים טפי לכך תלה השבועה בנדר ואמר נדר גדול נדר לאלהי ישראל אבל אם הוי כוונתו רק לענין קרבן אדרב' בשבועה איכא קרבן ובנדר ליכא קרבן ואיך תלה השבועה בנדר ובפרט להוכיח מזה דמיירי בנשבע להדי' והדר' קושייתי לדוכת' דמהו פריך דלמא מיירי בלא נשבע להדי' וצדקו דברינו ז"ז אין להאריך דברי ידידו:

בעזה"י מה שהשבתי לק"ק דראהביטש איזה הערות למס' זו אחת הנה ואחת הנה לשואל אחד:

תשובה ט הנה על מה ששאל על מ"ש הרא"ש בפירושו בדף ב' ד"ה כל כנויי וכו' או שנשבע עליו וכו' והקשה הרי קי"ל כרבא דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ואף למ"ש הרא"ש שם בשם הראב"ד הוי רק איסור דרבנן וכו' הנה אני תמה עליו בתמי' זו הרי מפורש שם בלשון הראב"ד דבבל יחל קאי ולא מפטר אלא מקרבן א"כ מוכח דבבל יחל עויבר מן התורה ועוד י"ל דמה דס"ל לרבא מתפיס בשבועה לאו כמוצא שבועה מפיו דמי היינו שאין עליו דין שבועה אבל יש עליו דין נדר והוא דהרי דעת הר"ן בלא"ה הובא בסי' ר"ו דשבועה שאמרו בלשון נדר ונדר בלשון שבועה מהני מטעם יד עכ"פ ונהי דהרא"ש חולק שם בזה היינו אם אינו אומרו בלשון נדר רק בלשון שבועה לא הוי יד לנדר אבל אם אמרו בלשון נדר כדינו רק דהתפסה אינו במה שנאסר בנדר רק במה שנאסר בשבועה ודאי מהני עכ"פ להיות חל בתורת נדר וזה הוי כוונת הרא"ש דאם התפיס במה שנשבע עליו ועכשיו נדר חל בתורת נדר עכ"פ ואפשר דזה יהי' כוונת הראב"ד מה דמחלק בין קרבן לבל יחל דהכוונה כן דלהיות מתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי להיות חייב בקרבן כדין שבועה זה לא אמרינן אבל הוי עכ"פ כמוציא נדר מפיו וחייב במלקות וא"ש כוונת הרא"ש:

ומ"ש על מ"ש התוס' בדף ב' ע"ב ד"ה ומ"ש נדר דסיימו אבל בשבועות ליכא ידות ותמה ממ"ש במשנה דף ט' בנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה, אם כן יש יד לשבועה נלפע"ד כוונתם דודאי להיות יד לשבועה בפ"ע כמו דיש יד לנדרים בפ"ע ס"ל דזה לא שייך בשבועה והמשנה דכנדרי רשעים הכוונה כפי' המפ' שם דאומר כנדרי רשעים הימנו ובזה היי לשון שבועה וס"ל דוקא בכה"ג הוי יד לשבועה מכח מגו דהוי לשון כזה יד לנדר אם סיים בלשון נדר לכך הוי נמי יד לשבועה אם סיים הימנו וכעין דאמרינן בעלמא מגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה וכן להיפוך כן ה"נ אבל לשון יד דלא הוי בלשון נדר לא מהני בשבוע' וכן מדויק בלשון הש"ע סימן רל"ו דכתב ידות שבועות כשבועות כיצד אמר כנדרי רשעים וכו' משמע הא בלא"ה לא מצינו יד בשבוע' רק בנקט יד דמהני בנדר אבל בנדרים מצינו ידות אף בלי לשון שבוע' כן נלפענ"ד נכון. ומה שהקש' על דברי הר"ן בר"פ במתניתין מ"ש בשם ר"ת ותמה עליו ורו"מ תמה עליו מן הש"ס דשבועות דף ל"א דפליגי ר"מ ורבנן בדין מנה ואוקי באתר' וקיי"ל כרבנן דאוקי באתר' בזה לא הבנתי קושייתו כלל אם כוונתו נהי דילפינן אומר אמן כמוציא שבוע' מפיו דמי מסוט' מ"מ לענין שם לא ילפינן מסוט' רק אוקי באתר' דלא בעי שם הנה מלבד דבמכתכו לא כתב כן רק אף אי נימ' דהוי ט"ס במכתבו נמי לא ידעתי מה קשי' לי' הרי אינו דומה כיון דלענין שבועת עדות עיקר הגז"ש מסוט' רק לענין דבעי שם וא"כ בזה לא שייך לומר אוקי באתר' ממילא גם במושבע מפי עצמו בעי שבוע' בשם דזה נחשב אוקי באתר' כיון דכבר ידענו דשבוע' בעי שם בשבועת עדות דהוי הגז"ש רק לענין זה גם עיקר תמיהת הר"ן על ר"ת ד דאיך אמר דשבועת סוטה הוי מפי אחרים ובש"ס מוכח דסוט' נחשב מפי עצמו ולכך אין פירוש לדבריו בתמי' זו:

ומה שהגיה בפרש"י דף ח"י ע"ב ד"ה אם כחרמי שמים וכתב דמ"ש רש"י דלא ניתן לפדות הוא ט"ס וצריך להיות בסיפ' על חרמי כהנים הוא טעות ולא עיין בש"ס תמור' וכו' דהך קרא דכל חרם קודש קדשים הוא לד' מיירי בקדשי שמים לא בחרמי כהנים וכן מוכח בכמה דוכתא ומה ששאל על הגהתי דניתן לפדות מה שייכות כאן הך קרא שהביא רש"י הנה ת"ל הגהתי מצאתי גם במהרש"א כן ועיין רו"מ בתו"כ הובא בילקוט פ' בחקותי שם מפורש ריב"ב אומר מניין דסתם חרמים לבדק הבית דכתיב כל חרם קודש קדשים הוא לה' ייע"ש א"כ זה הוי כוונת רש"י דקשה לי' על המשנ' דנקט אם כחרמי שמים נדר וכו' דמשמע דסתם חרמי שמי' ניתן לפדות דאם קדושת מזבח אין לו פדיון לכך הביא רש"י הך קרא דכל חרם קדש קדשים לה' דמזה מוכח דסתם חרמי' הוי לבדק הבית ויש לו פדיון גם בע"כ מהך קרא גופו מוכח דיש לו פדיון דאל"כ מניין מהך קרא דסתם חרמי' הוי לבד"ה בע"כ מכח דמהך קרא מוכח דיש לו פדיון וקדושת מזבח אין לו פדיון מזה מוכח דסתם חרמי' לבד"ה וממילא בע"כ מוכח מהך קרא דיש לו פדיון ושפיר כתב רש"י דניתן לפדות דכתיב כל חרם וכו' וא"ש ומה שהגי' על מ"ש רש"י תמור' דף ל"ב צריך להיות תמור' דף ה' או בכורת ל"ב זה יתכן להיות נכון ז"ז אין להאריך:

דף ד' ע"ב ולחבורי דף ד' ע"ג:

תשובה ד"ה חטאת חלב לכפר' הנה נשאלתי מהרב מו' שמשון חמאדייש מק"ק סטריא היות שמדברי משמע דאף אחר ג' רגלים נמי אין ממשכנין ושאל הרב הנ"ל דהוא היפוך מדברי התוס' פ"ק דר"ה דף וי"ו ששם כתבו להיפוך דאחר ג' רגלי' ממשכנין רק שבתוס' בעירוכין מבואר כדברינו גם בב"ק דף מ"ם גבי כופר אם ממשכנין מוכח כדברינו והשבתי הנה מלבד שאין זה תמי' על דברינו כיון דבעצמו מוכיח כדברינו אך זולת זה נמי אין סתירה לדברינו אף לדברי התוס' במס' ר"ה והרי התוס' כתבו שם דמכח בל תאחר לכך ממשכנין כן משמע מלשונם וגם הדבר מוכרח כן דאל"כ מה חילוק יש בין קודם ג' לאחר ג' רגלי' וא"כ א"ש דברינו דלכך אמר הש"ס מכח בל תאחר דהרי לולי בל תאחר לא הי' ממשכנין וא"ש דברינו ומה שהקש' רו"מ מב"ק דף מ"ם נמי מתורץ עפ"י הנ"ל כיון דעיקר הטעם דעל דאחר ג' רגלי' ממשכנין הוי מכח דעובר בבל תאחר א"כ בכופר דליכא. בל תאחר א"כ הוי בכופר תמיד כמו בחטאת קודם ג' רגלים אך מצד אחר דברי התוס' תמוהין דמשמע מדבריהם דכופין אותו וממשכנין אותו הוי דין אחד ובאמת הם ענינים שונים דכופין אותו היינו רק בדברים או בהכאה אבל מ"מ לא נחתינן לנכסי' אבל ממשכנין הוי יריד' לנכסי' ובזה י"ל אף אחר ג' רגלים אף דעובר אבל תאחר נמי אין ממשכנין רק כופין והרי מצינו כמו כן בשבוע' דרבנן דמשמתין לי' אבל לא נחתינן לנכסי' וכן הוי הדין בריבית ייע"ש ביו"ד סי' קס"ת וצ"ע בהבנת דבריהם:

בחידושי הש"ס פ"ד דף ל"ד:

יא גמרא איבעי' להו תורם משלו וכו' צריך דעת וכו' עיין בחבורי לתור' בדרוש לסוכת שנת תר"ז (בחבור חלק צ"ד) עיי"ש מ"ש בביאור סוגי' זו ומה שקשה ע"ז כמה קושיות ומה שבארתי שם כוונת הש"ס והוכחתי דלא שייך בתרומ' מצוה בו יותר מבשלוחו ייע"ש בעזה"י:

בסוגיות הש"ס נדרים דף י"א יב גמרא הוא דאמר כשמעון הצדיק וכו' ואח"כ אמר ר"י לטעמי' דאמר חסידי' הראשונים עיימ"ש ביאורו בזה בעזה"י בחבורי לתורה פ' תרומה שנת תר"ז מה דמחדש אח"כ טעם אחר ולא משני כשמעון הצדיק כדמשני מעיקרא ייע"ש:

לנדרים רפ"ק דף ג' ע"כ אעתיק מ"ש להרב מו' מאיר העללר הלוי אבדק"ק בייאן:

תשובה יג הנה מה שהעיר על מ"ש בחבורי נדרי זריזין דף ב' ע"ד ד"ה שהנזירות חל על הנזירות. שהקשיתי דהא כל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו וע"ז תמה רו"מ מדברי התוס' זבחים דף למ"ד הנה תמיהתו על תיקו חשוב ואני תמה עליו וכי לא הי' לו עינים לראות שהתוס' בתירוץ א' תרנו בע"א מכח דבקרבן אפשר לחצאין ייע"ש וא"כ בנזירות לא אפשר לחצאין ואטו לא אפשר להקשות לפי תירוץ הראשון שבתוס' ומה בכך אם לא הי' קשה לתירוץ השני ועוד אף לתירוצם ב' נהי דכתבו דעיקר הטעם הוי מכח דאין זה מעכב על זה היינו דעיקר הטעם דישנו בב"א היינו מכח דאין זה מעכב על זה ומ"מ מה דאין זה מעכב על זה היינו מה"ט כיון דאפשר לחול בב"א להיות עול' ושלמי' וימכר ויביא בחצי' עול' ובחצי' שלמים אבל בנזירות הרי א"א שיחולו ביחד דאין די בלמ"ד יום להיות עול' לב' נזירות א"כ שפיר אחד מעכב על חברו דאם לא הי' הוא הי' נזירות השני חל מיד וע"י נזירות הראשון א"א לקיים השני רק אח"כ אחר כלות הראשון וא"כ שפיר הוי מעכב זה על זה ונהי דחלין שניהם מיד מ"מ לקיימן הוי זה מעכב על זה וא"א לקיימן בב"א וקשה אף לפי תירוצם השני' גם אדתמה עלי יתמה על מהר"ל מפראג והט"ז בה"פ סי' תע"ה שנכנסו שם בתירוצים אחרים ולא ניחא להו בתירוץ התוס' שם ייע"ש שלא הביאם כלל ומה תימא עלי גם מה שהקשה איך יסבור כשמואל בהא ולא בהא אין זה תימ' ומצינו כן בכמה דוכת' גם מה שהקש' על דברינו דא"כ לרבה דס"ל דכל שאינו בזאח"ז אינו בב"א יסבור דאין נזירות חל על נזירות ונזיר להזיר אתיא לנדר ב' נזירות דהרי מוכח בגיטין דף מ"א דרבה לא ס"ל דברה תור' כלשון. ב"א וא"כ בע"כ דנזיר להזיר אתי' לב' נזירות בב"א וא"כ למה פשוט גבי קיים לכי ומיפר לכי דכל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו הרי כיון דאתקיש נזירות לנדרים לענין ידות א"כ אין היקש למחצ' ובנזירות יש בב"א הנה גם זה לק"מ דנהי דאין היקש למחצה היינו רק חלות נדרים ונזירות אבל ביטול נזירות ונדרים בזה לא היקש שם והרי בקיים לכי ומיפר לכי הוי בו גם ביטול הנדרי' ונזירות. ולזה לא הוקש וגם בנזירות גופו נהי דגלתה התור' דישנו בב"א היינו באם שתיהן הוי חלות הנזירות ואין זה סותר את זה אבל בקיים לכי ומיפר לכי דהוי