נדרי זריזין חלק ב שכט

דבאיסור ב"א לא שייך כל שאינו בזאח"ז וכו' הנה זה לא דמי כעוכלא לדנא דשם הוי באיסור תורה הבא מאליו בזה שפיר כתב דאיך נאמר דאתגורי אתגר ויהי' מותר באיסור תורה אבל באיסור הבא מחמת עצמו כגון נזירות מה בכך אם לא תחול הנזירות הרי כמה אופנים יש נדרים ונזירות אם לא נדר באופן המועיל לא חל כלל כן ה"נ נימא בזה אם קיבל ב' נזירות בב"א לא הוי כדין נזירות ולא חל וע' בתוס' זבחים דף ל' דהקשו מתמורת עולה ושלמים כן והתם נמי אם לא יחול כלל תהי' מותרת לגמרי ומה לי איסור נזירות או הקדש וכן בקדושין גופא דפריך מני' הש"ס דלא יחולו הקדושין ויהי' מותרין שניהם לעלמ' והדבר ברור כאשר כתבתי ודו"ק:

דף ט ע"ב תשובה ג' בפרש"י ד"ה נדבה נמי וכו' אבל בל תאחר ליכ' דכל היכי דאית' בי גזא דרחמנ' אית' הנה נשאלתי מידידי החריף מו' יעקב שפירא שדברים הללו סותרין דברי הש"ס בפ"ק דמגילה דקאמר שם הא לענין בל תאחר זה וזה שוין ויפה העיר שוב הוגד לי שבתשובת פנים מאירות העיר בזה והנה באמת מלשון הרא"ש בפירושו נמי משמע כן שכתב דבנדבה איכ' חשש תקלה שלא יבא לידי מעילה משמע הא בל תאחר ליכ' בנדבה והנה באמת עולה על זכרוני שכבר כתבנו מזה במקום אחר אך כעת יצא הדבר מלבי אי' הוא וכעת נראה כך דא"ש עפ"י פירש"י בפ"ק דחולין לל"ב שם דלכך לא שייך בנדבה תקלה כיון דכבר הפרישה לא יחזיר בה וכוונתו נראה אף דבנדר עובר בבל תאחר אף דאפריש ולא אקריב וכמפורש בפ"ק דר"ה, מ"מ י"ל בנדר הוא חושש על אחריות הדרך להביאו לירושלי' כיון דהוי באחריותו יש לחוש פן מחשש אחריות אונס בדרך שיתרשל מלהביאו לכך אסרו לנדור ולא פליג בין אם קיא בירושלים לשאר מקומות או שיש חשש פן ימצא טרפה ויצטרך להביא אחר ויעבור בבל תאחר אבל בנדבה דאין אחריותו עליו מסתמ' לא יתרשל ויביאנו מיד וזה הוי כוונת רש"י כאן ואין כוונתו דליכ' לאו דבל תאחר בנדבה רק כוונתו דחשש פן יעבור אבל תאחר ליכ' בזה כיון דכל היכי דאית' בי' גזא דרחמנ' אית' ולמה יאחר מסתמ' יביאנו מיד אבל באמת אם עבר אבל תאחר זה וזה שוין או י"ל דבאמת זה יהי' תלוי בפלוגתת ר"מ ור"י לל"ב דבנדבה פליגי יהי' בזה גופו פלוגתת ר"מ ור"י דלר"מ דס"ל דאף לנדוב אסורה ס"ל דאף בנדבה עובר בבל תאחר ור"י דס"ל דנדבה מותר ס"ל דבנדבה ליכ' בל תאחר וכיון דסתם מתניתין ר"מ היא וקיי"ל כל"ב דבנדבה פליגי וכדקאמר כן סתמ' דגמר' פ"ק דחולין וכמ"ש בק"א שלי ולכך כיון דלר"מ אף נדבה אסורה לכך קאמר הש"ס דהא לענין בל תאחר זה וזה שוין ולל"ק דר"מ פליג רק בנדרים ובנדבה מודה דמותר ובע"כ דהוא ס"ל דלא שייך בל תאחר בנדבה לא קשיא א"כ למה לא מנה התנא במגילה לבל תאחר די"ל דלפי שיטה זו דר"מ מחלק בין נדר לנדבה לבל תאחר בע"כ דבל תאחר באחריות תליא מלתא דמה דהוי באחריותו עובר בכל תאחר ומה דלא הוי באחריותו אינו עובר בבל תאחר ממיל' לא הוי צריך התנא להזכירו רק דזה נשמע ממיל' כיון דתנא דבנדרים חייבין באחריות ובנדבה אין חייבין ממיל' נדע דבזה עובר בבל תאחר ובזה אינו עובר דכל היכ' דאית' בי' גזא דרחמנ' אית' רק דהש"ס במגילה הוי קשה לו לל"ב דבנדבה פליגי א"כ לר"מ אף בנדבה עובר בבל תאחר א"כ אין בל תאחר תלוי באחריות והו"ל להזכיר בל תאחר לכך אמר דלהך לישנ' הוי לענין בל תאחר זה וזה שוין לר"מ דסתם מתניתין כוותי' וא"ש ודו"ק:

ועוד הוי נראה ליישב די"ל דודאי כיון דמבואר בש"ס פ"ק דר"ה דמרבה מקרא דאפילו באפריש ולא אקריב נמי עובר בבל תאחר ראוי לומר דגם בנדבה עובר בבל תאחר ולא שייך טעם של רש"י דכל היכי דאית' בי' גזא דרחמנ' אית' דהרי בנדרים נמי הוי באפריש בי' גזא דרחמנ' ואעפ"כ עובר בבל תאחר גם בנדבה הוי כן אך י"ל דבנדרים נהי דהפרישו הרי יש חשש שמא ימצא טרפה ויצטרך להביא אחרת לכך לא שייך לומר בי' גזא דרחמנ' אית' שמא כבר הוא טרפה ואינו בגזא דרחמנ' ולא קיים עדיין נדרו לכך עובר בבל תאחר אבל בנדבה דאמר הרי זו א"כ אם הוי כבר טרפה נמי פטור דלא נדר רק זו לכך ל"ש בזה בל תאחר אך י"ל כיון דהולכין בתר רוב ורוב בהמו' כשרות הם א"כ אף בנדרי' כיון דאפריש הוי בי' גזא דרחמנ' ואעפ"כ עוב' בבל תאחר ה"ה נמי בנדב' אך זה לרבנן דאזלי בתר רוב' אבל לר"מ דחייש למעוטא שפיר יש לחוש בנדרים לטרפה ואין ראי' מזה לנדבה ולכך א"ש דכאן פרשינן לל"ק דר"מ דמחלק בין נדר לנדבה ולר"מ שפיר י"ל דבנדבה ליכא בל תאחר דכל היכי דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא ולא קשיא מנדרים דעובר באפריש ולא אקריב דהתם י"ל דלמא כבר הוא טרפה ואינו בי' גזא דרחמנא אבל התם במגלה מוקי הש"ס המשנה כרבנן דאזלי בתר רובא ולכך כיון דגלי קרא דעובר בנדרים אף באפריש ה"ה בנדבה לכך קאמר דלענין בל תאחר זה וזה שוין ולכך לא סתרי גם פירש"י אהדדי דבחולין שם פירש טעם אחר למה בנדבה לא חיישינן לתקלה משום דשם אזיל לל"ב דהכא ור"י מחלק בין נדר לנדבה ולר"י אי אפשר לומר דבנדבה ליכא בל תאחר דמ"ש מנדרים באפריש ולא אקריב לכך הוכרח רש"י לפרש מטעם אחר אבל כאן אזיל לל"ק דר"מ הוא דמחלק כן ולר"מ שפיר י"ל דבנדבה ליכא בל תאחר כלל וא"ש:

ועוד די"ל בזה דכיון דחזינן לר"ש דס"ל קדשים שחייב באחריות הוי כשלו וחייב כפל ונקרא מבית האיש דס"ל גל"מ כמ"ד וממילא לא שייך לומר בי' כל היכי דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא אך למ"ד גל"מ לאו כמ"ד אז גם בנדרים שייך לומר כל היכי דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא אם כבר אפריש וידוע דר"מ דאין דינא דגרמי ועיין בש"ך חו"מ סי' שפ"ו די"ל דדיני דגמרי וגל"מ א' הוא ייע"ש ולכך א"ש דהמשנ' במגל' אתי' לדידן דקיי"ל גל"מ לאו כמ"ד וקדשי' שחיי' באחריותן נמי נקרא מבית האיש ולא מבית ההקדש ממילא גם בנדר שייך בי' גזא דרחמנא איתא ואם אעפ"כ גלי קרא באפריש נמי עובר בבל תאחר ה"ה נמי בנדבה לכך ס"ל דלבל תאחר זה וזה שוין אבל כאן פירש"י כל"ק דאזיל אליבא דר"מ ולדידי' גל"מ כמ"ד ואין ראי' מנדרים לנדבה לכך פירש כפשוטו דבנדבה ליכא בל תאחר ומנדר אין ראי' כנ"ל ולל"ב דר"י מחלק בין נדר לנדבה יהי' פירושו כמ"ש רש"י בחולין ולא סתרי דברי רש"י אהדדי ולא לדברי הש"ס ודוק היטב כי כל התירוצים נכונין בעזה"י למבין שוב הגיע לידי ספר צאן קדשים וראיתי בו שהרגיש בתמי' זו על רש"י שם בדרך קצר כמו שכתבתי אני בעזה"י:

לש"ס דף ד' תשובה ד' גמרא שהנזירות חל על נזירות הנה בחבורי בפנים פלפלתי שם מדין כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו והנה כעת תמי' לי טובא בש"ס ספ"ק דמעילה דף ז' ע"ב במשנה אר"ע הרי המפריש חטאתו ואבדה וכו'. והרי שתיהן עומדות ובגמ' שם דף ז' אר"א כי אמר ר"ע בב"א אבל בזאח"ז לא ייע"ש ובפירוש הברטנורא ותמי' לי טובא הרי כל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו וכאן לא שייך תירוץ התוס' בגיטין דף מ"ב דהרי הכא א' מעכב את חברו דאם לא הי' אחת נשחט תחלה הוי השני' לרצון והנה לכמ"ש התו' בזבחי' ד' ל' דהיכי דחלין שתיהן ישנו בב"א הוי א"ש דבזה כיון דדמה פוט' א"ע ואת חברת' חלין בב"א אך לפ"ז קשה מה קאמר שם ר"ל דתשובה גנובה השיבו ר"ע דכיון דפסול הוא מה לי בב"א מה לי בזאח"ז ומה קושי' הרי י"ל שאני ושאני דבזאח"ז אף אם יופסל הב' הראשון כשר לכך השני פסול. אבל בב"א אי נימא דאינו מכשיר השני' א"כ שוב הוי כל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו ויפסל הכל לכך שוב מכשיר הכל ומהו פריך ר"ל מיהו י"ל ר"ל שפיר פריך דאם הוי טעמו מכח זה אם כן שוב מה ראי' מייתי לכשר היוצא התם לא שייך לפסול מה"ט דכל שאינו בזאח"ז לכך אף דמכשיר לעצמו אינו מכשיר ליוצא משא"כ בזה כיון דאם לא יכשיר הכל יפסול הכל לכך מכשיר לר"ל אך אם כן קשה מהו פריך ר"י עליו מיפריש ב' אשמות ע' פרש"י ומנ"ל דר"ל רוצה לומר דאף בזאח"ז כשר דהוי חד גופא דלמא הוי כוונתו רק כך כיון דבזאח"ז פסול אם כן בב"א נמי הרי כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו ולמה יוכשר ובע"כ הוי טעמא כיון דחלין שתיהן יחד א"כ שוב אין ראי' ליוצא דהכא שאני דאם לא יכשיר השני' לא יכשיר א"ע ואפשר דעל זה באמת קאמר ר"י שם קצצתון רגליהן דינוקא שילדות הי' בו בר"ל דלא ידע להשיב דבאמת שפיר הקשה כיון דכל שאינו בזאח"ז אינו בב"א מיהו לדידן קי"ל כר"ע די"ל דיהי' ראי' לדעת הפ"י בקדושין דס"ל דקי"ל דכל שאינו בזאח"ז ישנו בב"א לכך קי"ל כר"ע ושפיר השיבו ור"י דס"ל דאינו בב"א לכך אמר קצצתון רגליהן דינוקא דלפי דעתו יפה השיב לו וא"ש ודוק:

דף ז ע"א תשובה ה בר"ן ד"ה ולענין הלכה בקדושין וכו' ותמהני עליהם וכו' עיין בחבורי בפנים מ"ש ליישב זה עפ"י דברי מהר"י באסאן יע"ש והנה תירוץ ההוא לא ניתן להאמר רק להך תירוצא דאומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך היכי דלא פשע אבל להך תירוצא דס"ל אף היכי דלא פשע נמי אין אומרים לאדם חטא וכו' א"כ לא שייך תירוץ זה ולכך נראה להסביר זה בע"א דהנה באמת על תירוץ הר"י באסאן הנ"ל הקשיתי בילדותי ממה דקי"ל אין הולכין בממון א"ה ובזה נשאר קושייתו למה לא נלך בחר רובא הרי הוי גם איסור גזל ובאיסור' אזלינן בתר רובא ואין לומר דהרי יהי' להשני איסור גזל הרי להשני הוי הרוב מסייע יע"ש ולכך ההכרח לתרץ כמ"ש בקונטרס הספיקות דחזקת ממון מכריע האיסור גזל אך לפ"ז י"ל דחזקת ממון לא מסייע רק נגד איסור גזל דמכח ממונא קאתי אבל לשאר איסורין לא מהני חזקת ממון להפקיע האיסור ומה דקי"ל גם בזה בספק ממון עניים דהוי לקולא. בזה י"ל שפיר כדעת מהר"י באסאן כיון דלהשני יהי' עכ"פ איסור גזל מספק ואין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך ולפ"ז היכי דהוי רוב בזה י"ל דבאמת אזלינן בתר רוב בספק מתנות עניים דאינו דומה לשאר ממון דחזקת ממון מכריע האיסור גזל אבל אין חזקת ממון מכריע שאר איסורין ואינו פטור רק מכח דלהשני יהי' נמי ספק גזל והיכי דהוי רוב לא שייך זה לכך אזלינן בתר רובא ונסתייע בזק דברינו בתשובה מכבר ה' פדיון הבן שכתבתי לחלוק על הצ"צ שכתב דבפדיון הבן. נמי לא אזלינן בתר רובא דאין הולכין במא"ה ויע"ש מה שדחיתי זה ולפי הנ"ל נדחה ג"כ דבריו ובזה יתיישב קושיות העולם והובא בחתם סופר דף ח' דמהו