נדרי זריזין חלק ב שכח

בעזה"י מה"ת לחידושי הש"ס מס' נדרים פרק א תשובה א ד"ה בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה עיין בחבורי בפנים מ"ש בזה די"ל דמשכחת לה אם קיבל נזירות לאחר כ' יום ואח"כ קיבל נזירות תיכף ומיד ייע"ש:

והנה נשאלתי מאחד דזה הוי בעיא בנזיר דף י"ד ע"א ומסיק דמונה עד כ' יום נזירות הראשון ואח"כ מונה נזירות שני ואין לומר דהתם דוקא כשהוי דבור אחד אבל בנדר זאח"ז לא חיילי תרווייהו כך דברמב"ם בה' נזירות מפורש דאף בנדר בזאח"ז הוי כן והשבתי דאעפ"כ א"ש דברי חדא כיון דזה הוי בעיא שם בש"ס א"כ מהו פריך בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה הרי י"ל דמשכחת לה כה"ג ותפשוט בעיא דרבא באמת ועוד אף לפי האמת קשה כיון דעכ"פ כשמגיע יום עשרים מוכרח להתחיל למנות השני' א"כ מעכב הוא עשרה ימים מנזירות הראשונ' ועובר על הראשונ' בבל תאחר ולא הו"ל למנדר כה"ג ואם ימנו גם אנו לתשלום הראשונ' עובר על השני' בבל תאחר וממ"נ עובר על בל תאחר ואין לומר דעל הראשונ' לא עבר בבל תאחר כיון דידע שכבר קיבל עליו נזירות אחר תחלה ויהי' מוכרח להפסיק באמצע ז"א חדא דמה בכך דידע הרי סוף סוף אמר קוף יום מעתה ולשון זה משמע דמעתה יהי' כל המאה ימים בצירוף ובאמת מוכרח הוא להפסיק א"כ עובר בבל תאחר גם משכחת לה בל תאחר אם אינו מכוין בסוף כ' יום על השני' רק על הראשונ' ואז אם כיון על הראשונ' עובר על השני' בבל תאחר גם משכחת לה אם שכח בשעת נדרו השני' שנדר בראשונ' וא"כ הוי דעתו לקיים תיכף נזירות השני' ועכשיו שהוא מוכרח להפסיק עובר על הראשונ' בב"ת גם בר מן דין קשה קושייתינו דהרי מה דקאמר בש"ס דאחר היום מפסיק ומונה השני' היינו למה דידעינן דיש בנזירות בל תאחר לכך כדי שלא לעבור אבל תאחר מפסיק באמצע ומונה השני' הא אם לא הוי בל תאחר בנזירות אז הוי מונה השני' כולו תחלה. ואח"כ הראשונ' וא"כ שפיר קמ"ל דיש בל תאחר בנזירות וממיל' אם ימנה כל השני' יעבור בבל תאחר על הראשונ' לכך מפסיק ואם כן מהו פריך בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה ויפה הקשיתי. מיהו מה שהנחתי שם בצ"ע בפנים זה באמת אינו לפי המבואר בנזיר שם:

לסוגיות הש"ס דף ג' ע"ב ד"ה שהנזירות הל על נזירות אעתיק כאן מה שהשבתי למשכיל אחד מסנאטין נכד הרב דשם. תשובה ב הנה ע"ד אשר שאל על מה שהקשיתי בחבורי דף ב' באומר הרי עלי ב' נזירות למה יחול הרי אינו בזאח"ז לדעת האומר בהריני נזיר היום הריני נזיר היום אין השני חל וע"ז כתב דמה דאמר נן דהריני נזיר היום הריני נזיר היום לא חל היינו מכח דאמרינן דלא כיון אלא לחד נזירות אבל אם קיבל עליו בפירוש הריני מקבל עלי שתי נזירות שפיר חל וכו' הנה לא כיון יפה בזה ושקר עונה לומר דהטעם בזה דאמרינן דכיון לנזירות אחת דבזה לא הוי פליג אידך דהרי פירושיהן להקל ונאמן הוא לפרש כוונתו דלא כיון רק לנזירות אחר והם לא פליגי רק במודה דכיון לנזירות חדש. ועוד מוכח כן כל הסוגיא דלקמן דף ח"י כן דלא מצי גווני שיחול ב' נזירות רק כמו דקאמר שם שקיבל עליו ב' נזירות בבת אחת וקשה למ"ל בב"א הרי באומר שמקבל ב' נזירות בע"כ נזירות חדש הוא מקבל וא"כ שוב למ"ל בב"א תיפוק לי' אפילו באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום אם מפרש הריני נזיר היום נזירות אחר דנמי חל כה"ג. וגם אדפריך שם דלפלוג ולתני בדידה באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר לפרוך טפי דבאומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום גופו הו"ל לחלק בין אם אמר סתם הריני נזיר היום הריני נזיר היום ובין אם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום נזירות אחר או נזירות חדש ובע"כ דליתנייהו להני מילי ומ"ש לעיין בתוס' גיטין דף מ"ב הנה ידעתי מזה ידעתי והוזכר כבר דבור זה בחידושינו כמה פעמים אך לא דמי כעוכלא לדנא דהרי הם לא כתבו רק דלא שייך הך כללא דכל שאינו בזאח"ז רק היכי דהראשון מונע השני מלחול ולולי הראשון הי' חל השני והרי ה"נ כן הוא דאם לא הוי אומר תחלה הריני נזיר היום הרי חל אמירה שני' רק מכח דכבר אמר תחלה הריני נזיר היום לא חל השני וא"כ היינו ממש כמקדש באחריות ואתה היית נבהל להשיב מאוד בזה. וע"ד אשר רוצה ליישב קושייתי בחבורי דף ד' ע"ג ד"ה תיתי במה מצינו מנדרים על שיטת הפרישה וב"ח וע"ז כתבת עפ"י דברי המבי"ט דס"ל דנזירות הוי איסור חפצא והוי כאוסר פיו ליין וידיו לטמאות למתי' ולא שייך בזה כולל והנה דבר זה מביא לידי גיחוך לחלק את האדם לאיברים ומעולם לא שמענו לומר שחלות האיסור הוי על האבר והרי האבר אינו בר דעת ולא בני מעביד מצוה ועיקר האיסור חל על האדם בכללו וגם טעה בדמיונו דאדרבא להמבי"ט דהוי איסור חפצא אז החפץ נאסר עליו והחפץ היינו היין והמת נאסרו עליו ולהסוברים דהוי איסור גברא אז חל האיסור על האדם אבל להמבי"ט הוי חלות האיסור על החפץ ובאמת בין כך או כך אין לדבריו מקום כלל ומ"ש בתירוץ השני דכולל לא שייך רק היכי דאפשר לחול זה בלא זה אבל בנזירות א"א לחול על טומאת מת בלתי אם חל על יין ג"כ. הנה בזה אני קורא לכאורה על עצמו מאמר חז"ל דסדנא בסדנא יתיב מדויל ידי' משתלם דראה רו"מ זה בספרי ספר החיים סי' ת"ר שהשבתי על המק"ח כן בסברא זו ובהשמטות ריש הספר הוספתי לומר דאף אי נימא דבבא מאליו אף בכה"ג חל בכולל. אך עכ"פ באיסור הבא מחמת עצמו ודאי, אפשר לומר דבכה"ג לא חל בכולל כיון דר"ל ס"ל דבכל ענין לא אמרינן כולל בבא מעצמו ולכך נהי דר"י פליג י"ל בכה"ג מודה ייע"ש מיהו באמת זה אינו ענין לנ"ד חדא דהרי נזירות ונדרים הוי להם שם אחד והרי אפשר לחול על טומאת מת לכד בתורת נדר ודוקא בתורת נזירות אין נזירות לחצאין אבל בדרך נדר אפשר להיות נאסר בטומאת מת לבד ועוד אף בנזירות עצמו הרי בעל אינו עוקר הנדר למפרע ואינו מתיר רק מכאן ולהבא א"כ אין זה בכלל אין נזירות לחצאין דהרי עכ"פ עד שיפר חל כל הנזירות רק דהש"ס קאמר דנילוף במה מצינו מנדרים דהבעל מיפר ע"ז שפיר הקשיתי דהרי עכ"פ לענין טומאה אינו יכול להפר ומגו דא"י להפר לטומאה א"י להפר גם ליין ובאמת שבתי וראיתי שמה שהקשיתי קושיא זו דוקא לשיטת הפרישה וב"ח אינו מדויק לכאורה דאף בלעדי שיטתם הוי קשה דאיך אפשר ללמוד מנדרים הרי בנדרים אינו רק עינוי נפש לכך יכול להפר אכל בנזירות כיון דיש בו גם טומאת מת דאינו עינוי נפש' וי"ל דאין לו כח להפר אותו כיון שע"י הפרתו יתבטל גם דבר שאינו עינוי נפש וא"כ לא הייתי צריך לשיטת הפרישה וב"ח רק מה שהוצרכתי לשיטתם היינו דבלא"ה הי' אפשר לומר דבאמת אינו מיפר רק ליין אבל לטומאת מת כדקאי קאי ולכך הקשיתי לשיטתם קשה ממ"נ אי נימא דאי אפשר להפרה לחול לחצאין א"כ בלא"ה אין ללמדו במה מצינו מנדרים ואם נימא דשייך הפרה לחצאין וטומאת מת כדקאי קאי א"כ שוב קשיא לשיטתם ראוי לומר דחל בכולל מגו דחייל ולא מהני הפרתו לטומאה חייל נמי על יין ודוק היטב זה תוכן כוונתי על נכון בעזה"י:

ועל מה שהקשיתי בחבורי בסוגיא דידות למה לא מבעיא לי' אם יש יד למוקצה וכתב רו"מ ליישב קושיות התוס' דלמה מבעי' לי' הרי זה לא אתקיש לקרבנות ותירץ רו"מ כיון דכתיב בי' והי' מחנך קדוש הוי כקרבנות משא"כ במוקצה וכו' הנה בראותי זה לא פסק חוכא מפומא כולא יומא לומר זה וע"ז אמרתי שדבר זה ראוי לאמרו בבהכ"ס ואם כי הדבר א"צ סתירה מ"מ אפרש לו כפי דעתו. דבשלמא בקדושין גוף הקדושין הוי כהקדש. דאסר לה אכ"ע כהקדש משא"כ שם מאמר והי' מחניך קדוש הוי להיפוך שיהיו הם קדושים ולא יהי' בה"כ במחניהם והוי מניעת הדבר קדושה ולא שח"ו הבה"כ יהי' היקש לקרבנות ואדרב' מוקצה למצותו שפיר י"ל דהוי כקרבנות דבלא"ה למה יתסר בהנאה אפילו בחול ובפרט דסוכה אתקיש לחגיגה כמ"ש בביצה וסוכה ואמרינן שם בביצה דעצי סוכה דחלה קדושה עלייהו אתקצו למצותו הרי מפורש בי' דהוי מצד קדושה וי"ל ה"ה באתרוג דאתקיש לולב לסוכה וגם א"צ לומר מכח ההיקש רק כיון שהקשו התוס' בפ"ב דשבת ד"ה אביהון דכולהו דם דהו"ל לומר אביהון דכולהו עצי סוכה ותרצו דמהתם לא מוכח היכי דליכ' ביטול מצוה ייע"ש א"כ תינח התם אבל לענין הפריש שבעה אתרוגים להיות כ"א ואחד מותר באכילה זה שפיר הוי ביטול מצוה ממש וא"כ הוי אביהון דכולהו עצי סוכה והרי על עצי סוכה חלה קדושה עלייהו דאתקש לקרבנות ויפה הקשיתי:

ועל מה שעמד על מה שהקשיתי בחבורי דף כ"ד ע"א ד"ה הקרבן דלמה לא מוכיח כן מגוף המשנה דר"מ הוא ועל זה כתבתי דלק"מ כיון דהמשנה תנא האומר קרבן וכו' אסור ר"י מחיר ואח"כ תנא הקרבן וכו' לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר ומזה מוכח דרישא לאו ר"מ הוא דאל"כ הו"ל לכללם יחד וכו' הנה ע"י החפזו להשיב לא עיין שם בהר"ן במקומו שכתב הטעם למה לא כללינהו יחד ייע"ש וחלף הלך לו תירוצו וז"ב ועל מ"ש על דברי דף נ"ז ע"א ד"ה בראש הקשה וכו' וע"ז כתב דקשה לו על דברי התוס' בגיטין דף ל"ד דמה הקשו ותאכל בפנינו הרי קיי"ל אכלה כולה נשאלין עליו וכו' הנה דבר זה כבר גלוי אפי' לתינוקות של בית רבן ועיין בשער המלך הקשה ג"כ כן ובחידושינו הארכנו בישובו על נכון בעזרת השם יתברך:

ועל מ"ש על מ"ש בחבורי דף ס"א ד"ה ככרי עליך למה לא מבעיא להיפוך בככרך עלי וע"ז כתב וכי זה קושיא אם הי' מבעיא להיפוך הוי קשה להיפוך וכו' לא דק בזה דאטו קושייתי דרק להיפוך הו"ל למבעיא אני לא הקשיתי רק דהו"ל למבעיא גם זה ובודאי חד מחברי' לא יליף דאף את"ל בככרי עליך ונתנו לו במתנה אסור דשוי' עלייהו כהקדש מ"מ י"ל דהיינו דוקא לחברו דאין דעתו קרובה אצל חברו אבל אם אוסר שחברו על עצמו י"ל דדעתו קרובה אצל עצמו והוי דעתו רק כשהוא ברשות חברו ולא כשיבא לרשותו ולהרשב"א שהבאתי בחבורי י"ל הסברא להיפוך דבאוסר של חברו על עצמו אסרו לעולם וא"כ כיון די"ל הסבר' לכאן ולכאן הו"ל למבעיא בתרווייהו ותו נא מידי דברי ידידו:

ומה שהוסיף וחזר במכתבו השנית להביא דברי התוספות רי"ד