נדרי זריזין חלק ב שכז

ליישב למ"ד נזירות חלה על נזירות לכ"ע אף למ"ד דברה תורה א"כ כמו כן רוצה לתרץ להיפוך דברי רב הונא אף למ"ד לא דברה תורה אבל לפי מה דידעינן מהך דכולה פרקין ר' יוסי הוא וקשה קושיות התוס' בנטולה אני מיהודים מוכרחין אנו לומר דרב הונא דס"ל אין נזירות חל על נזירות הוי רק למ"ד דברה תורה אבל למ"ד דלא דברה תורה מודה דנזירות חל על נזירות ומיושב קושיות התוס' דלפ"ז בלא כולל חל הנדר לענין דאם פקע איסור אשת איש אתי נדר וחייל דאתקש נדרים לנזירות ודו"ק:

ובהיות כן יש לנעוץ הכל סופו בתחלתו דהנה ממתניתין דידן נראה מוכח דאתיא כמ"ד דלא דברה כלשון בני אדם ולדידי' ילפינן כינויים וידות מנדרים ונזירות מדאתקש לנדרים א"ש דנקט בריש' כנויי נדרים והדר נזיר מכח דעיקר ילפות' הוי בנדרים ונזירות אתקש להו אבל למ"ד דברה תורה כלשון ב"א. א"כ ילפינן נדרים מנזירות הו"ל להתחיל בנזירות ולסיים בנדרים ואף דפרקין מנדרים מיירי היא גופא קשיא דהו"ל להתחיל בנזיר תחלה ולומר כל כנויי נזירות כנזירות וכנויי נדרים כנדרים ולמתני נדרים אחר נזיר. ובפרט דבפ' הוי נזיר מוקדם לנדרים שזה בפ' נשא וזה בפ' מטות ובע"כ הוי ס"ל לרבי כתנא דלא דברה תורה כלשון ב"א וילפינן ידות נדרים ונזירות איתקש להו לכך תנא נדרים תחלה ואף דכתיב לנדור נדר נזיר להזיר כתיב נדר תחלה מ"מ כיון דעיקר הלימוד הוי בנזירות ומני' ילפינן נדרים הו"ל להקדים נדרים כיון דגוף הפרשה ממש בפירוש נאמר נזיר תחלה קודם לנדרים והבן:

ובזה יובן ההדרן עלך דסיים בנטולה יפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים וקשה קושיות התוס' הרי אין איסור חל על איסור ואין לומר מכח כולל דהרי הדרן עלך פרק ואלו נדרים וכיון דסיים שם דברי ר' יוסי מוכח דכולה פרקין ר' יוסי הוא. והרי ר' יוסי לית לי' כולל וקשה הא אין איסור חל על איסור לכך אמר הדרן עלך מסכת נדרים דתנא כל כנויי נדרים תחלה וכיון דנקט נדרים תחלה מוכח דר"ל כמ"ד לא דברה תורה כלשון ב"א וילפינן כנויים וידות מנדרים ונזירות הוקש לנדרים וא"כ קשה נזיר להזיר למ"ל כדפריך בש"ס ובע"כ כדמשני שם דאתיא לנזירות חל על נזירות וא"כ כיון שכן אף נדרים חל על נדרים לכך שפיר איסור נדר מתלי תלי וקאי כשפקע איסור אשת איש אתי איסור נדר וחייל ולא בעינן כולל ורב הונא דקאמר אין נזירות חל על נזירות היינו רק למ"ד דברה תורה כלשון ב"א ובאמת ממיל' לק"מ מכל הני קושיות דפריך הש"ס די"ל דהוי כמ"ד לא דברה תורה כלשון בני אדם והדרינן ממה שרוצה לאוקמ' מלתא דרב הונא כר"ע ודו"ק:

והנה בפשיטות י"ל דהתוס' דהקשו כן היינו לשיטתם דס"ל דאף דנדרים חלין ע"ד מצוה היינו רק בביטול מנוה אבל בקיום מצוה אין נדר חל ע"ד מצוה אבל להפוסקים דס"ל נדרים חלין נמי על קיום מצוה כמו על בטולו בלא"ה א"ש דלכך חל הנדר מכח דנדרים חלין על קיום מצוה בלא"ה א"ש דחל ע"ד מצוה אך לכאורה קשיא הרי נטולה אני מיהודים אינו נדר ממש רק מתורת יד הוי כמובן ואם כן דלמא דוקא נדר ממש חל ע"ד מצוה אבל ידות נדרים אינן חלין ע"ד מצוה לכך אמר הדרן עלך מסכת נדרים דקאמר כל כנויי נדרים כנדרים וידות נדרים כנדרים כדמשני הש"ס וכיון דנקט ידות נדרים כנדרים מוכח דדינם ממש כנדרים וכמו דנדרים חלין ע"ד מצוה כן נמי ידות חלין ע"ד מצוה נמי לכך חל נמי בקיום מצוה לכך תהא נטולה מן היהודים וא"ש:

ועוד הי' נראה לומר דקשה על מ"ש בנזיר דף ד' דמיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות וכגון דאמר שבועה שאשתה כו' וקשה למ"ל קרא לנזירות תיפוק לי' כיון דאתקש נדרים לנזירות ונזירות לנדרים והרי נדרים חלין ע"ד מצוה בביטול מצוה וא"כ נילוף מינייהו נזירות והן אמת להסוברים דנזירות הוי איסור גברא י"ל דלמה דמסתבר לחלק בינייהו לא היקש וכיון דעיקר הטעם דנדרים חלין ע"ד מצוה הוי מכח דהוי איסור חפצא א"כ א"ש דתינח בנדרים אבל בנזירות דהוי איסור גברא ראוי שלא יחול ע"ד מצוה לכך איצטריך קרא אבל להמבי"ט דס"ל נזירות הוי איסור חפצא עיין בש"ך סי' ר"ה קשה שפיר למ"ל קרא לנזירות דחל על יין מצוה כיין הרשות. ועוד קשה יותר משם לשיטת התוס' דס"ל דבביטול מצוה חל יותר מבקיום מצוה א"כ משמע דזה מסתבר טפי לומר שיחול בביטול מצוה ובקיומה ושם קאמר הש"ס להיפוך דאבע"א ר"ש לית לי' איסור חל על איסור ופירשו שם התוספות הכוונ' דלפ"ז אין צריך לומר לתרץ באומר שבועה שאשתה רק מיירי שפיר באומר שבועה שלא אשתה ואצטריך קרא כיון דס"ל בעלמ' אין איסור חל על איסור, א"כ מוכח דעל קיום מצוה מסתבר טפי לחול מעל ביטול מצוה דהרי אם אין איסור חל על איסור מוקמינן טפי לשבועה שלא אשתה משבועה שאשתה ולמה לא נוקמא קרא אמאי דמסתבר טפי וזה צע"ג:

וליישב קושיא הראשונה על המבי"ט הי' נראה לומר דיש חילוק בזה בין גוף לשון נדרים ללשון ידות דבאומר גוף לשון נדר חל ע"ד מצוה כמו דגלי קרא דלה' דנדרים חלין ע"ד מצוה כיון דחזינן שנדר להדיא רק שנימא שלא יחול מכח דהוי ע"ד מצוה בזה גלי קרא שחל הנדר אבל בידות נדרים דלא אמר להדיא לשון נדר רק בלשון אחר רק דאנן אמרינן דהוי ידים מוכיחות שכוונתו לנדר ולהוכיח כוונתו לא הוי ידים מוכיחות רק על דבר רשות כיון דהי' מותר בזה יש הוכחה דכוונתו לאסור עליו בנדר זה אבל ע"ד מצוה ראוי לומר הוכחה להיפוך דאין כוונתו ע"ד מצוה הן בביטולו הן בקיומו וכמ"ש השעה"מ בשם הרשב"א לענין אחר דאין דעת הנודר ע"ד מצוה כן ה"נ י"ל בזה וא"כ נהי דהוי יד מוכיח לנדר הוי יד מוכיח להיפוך דאין כוונתו לנדר וא"כ שקולים הם, והדר הו"ל כידים שאין מוכיחות לכך לא הוי כלשון נדר ממש לכך גלי קרא בנזיר מיין ושכר דאף ידות נזירות חלין ע"ד מצוה ושוב ילפינן נדרים מנזירות כיון דהוקש להדדי וכמו דילפינן מהדדי לענין גוף הכנויים וידות נמי ילפינן מני' דחלין ע"ד מצוה אפי' בידות וז"ש התנא דבנטולה אני מיהודים תהא נטולה מן היהודים וקשה הא אין איסור חל על איסור וצריך לומר דנדרים שאני דחלין ע"ד מצוה וקשה מנ"ל דלמא דוקא גוף הנדר חל ע"ד מצוה אבל ידות נדרים דלמא לא חל ע"ד מצוה והרי נטולה אני מיהודים הוי רק לשון יד לנדרים לכך אמר הדרן עלך מסכת נדרים דתנא ידות נדרים כנדרים כדמשני הש"ס רפ"ק דחסורי מחסרי ותני ידות ברישא א"כ מנ"ל דידות נדרים כנדרים הוי רק מכח דילפינן מנזירות א"כ ילפינן נמי מזה דאף ע"ד מצוה חלין ידות וא"ש:

ויש להסביר עוד יותר דלפי מה שהקשיתי על התוס' דס"ל דלקיום מצוה גרע מעל ביטול מצוה ובש"ס דנזיר מוכח להיפוך ולפמ"ש י"ל דחדא קושיא מתורצת בחברתה מה שהקשיתי לעיל על המבי"ט ובזה יהי' מחולקין שני הלשונות בש"ס בפלוגתת הש"ך והמבי"ט דלשון ראשון דאתיא לשבועה שאשתה ס"ל דנזירות הוי איסור גברא וא"כ אין דומה בזה לנדרים דיש סבר' לחלק בינייהו לכך אצטריך קרא בנזיר לשבועה שאשתה אבל אידך אבע"א ס"ל כהמבי"ט דנזירות נמי הוי איסור חפצא לא אצטריך קרא לשבועה שאשתה לכך אצטריך קרא לשבועה שלא אשתה ולפ"ז למ"ד איסור חל על איסור בכולל א"צ לשבועה שלא אשתה רק לשבועה שאשתה ומוכח דס"ל דהוי נזירות איסור גברא אבל למ"ד אין אחע"א בכולל ס"ל דשפיר הוי איסור חפצא ומ"מ אצטריך קרא לשבועה שלא אשתה וממיל' מוכח דנזירות חלין ע"ד מצוה בקיום מצוה ושוב כיון דהיקש נדרים לנזירות ילפינן נדרים מנזירות דאף נדרים חלין ע"ד מצוה בקיום מצוה ולכך קאמר דנטולה אני מיהודים יפר חלקו ותהא נטולה מיהודים וקשה הא אין אחע"א ואין לומר דהוי כולל שהרי הדרן עלך פרק ואלו נדרים דכולה פרקין ר"י הוא ור"י לית לי' כולל ולכך קאמר דהדרן עלך מס' נדרים דקאמר לכנויו נדרים כנדרים וידות נדרים כנדרים ומהיכן ילפינן מדאתקש לנזירות והרי בנזירות כתיב מיין ושכר לאסור יין מצוה כיין הרשות ויסבור ר' יוסי דנזירות הוי איסור חפצא ולמ"ל קרא נלמוד מהיקש לנדרים ובע"כ דאתיא על שבועה שלא אשתה כיון דס"ל בעלמ' אין אחע"א וא"כ כיון דגלי קרא דנזירות חל ע"ד מצוה אף בקיום מצוה הדר ילפינן נדרים מנזירות בהיקשא לכך שוב חל אף בקיום מצוה ולכך סליקא לך מסכת נדרים וא"ש דתהא נטולה מן היהודים וא"ש והשם ב"ה יראיני בתורתו נפלאות אמן סלה:

והנה בחבורי על תשובת אחר שסדרתי חבורי זה נתחדש לי עוד איזה חדושים בש"ס נדרים והועתקו בחבורי לתשובת אולי יזכני ה' להדפיס חבור זה צריך לעיין שם בתשובתינו להעתיק משם השייך למסכת זו ולהק"א ה' נדרים ייע"ש: