נדרי זריזין חלק ב שכו

אמרו דנאמנת וכיון דחזר וביטלו התקנ' מכח חשש עיני' נתנ' באחר לכך שוב בטלו לגמרי התקנה אף היכי דליכא חשש זה אינה נאמנת כמ"ש הרב בעל נ"ב ז"ל בתשוב' מהד"ת סי' י"א ייע"ש וא"כ מינח בבעלה אבל לתרומ' דהוי לגבי נפשה דמדינא נאמנת לשוי' נפשה חד"א לכך בשלמא היכי דיש לומר שכאן הוי עיני' נתנה באחר אז הוי כחוזרת ונותנת אמתלא לדבריה כמ"ש לעיל בשם מהרי"ט בתשובה דהוי כאלו אמרה האמתלא בפי' וא"כ תינח היכי דיש לומר עיני' נתנה באחר אבל היכי דלא שייך לומר כן אסור' בתרומ' ולכך הנה בקדמה ומשי ידי' דגברא כיון שהתחילה עם בעלה כן יש הוכח' דכוונתה לומר לבעל' טמא' אני לך ובשביל שיגרשנה בעלה דודאי ידעה כיון שמתחלת אם בעל' ישאלנה מה זאת ותאמר להבעל שנכרי הוא אבל באידך מעש' דלא הוי בדיחא דעתה בהדי גברא א"כ בזה כיון דלא באה לעשות דבר לבעל' רק בפני בעלה היתה הולכת בכעס מנין ידעה שבעל' ישאלנה למה היא בכעס והרי איכא לה ספקא טובא דלמא לא ישאלנה ואם ישאלנה דלמא יודה לדברי' שהוא הי' ויעל' על דעת הבעל שכוונתה ליתן עיני' באחר ויודה לדברי' שהוא הי' וא"כ כיון דיש כל הני ספיקות אנן סהדי שלא כוונה ליתן עיני' באחר לכך במעש' הראשון אמר לית בה מששא במלת ומותרת אף בתרו' כיון דשייך בזה גופא עיני' נתנה. באחר א"כ אף שלא נתנה אמתלא הוי כנתנה כן כמ"ש גם המהרי"ט בתשוב' אבל באידך מעש' דקאמר רק לא תשגיחין בה לאוסר' על בעל' כיון דמשנ' אחרונ' אמרה עיני' נתנה באחר ממילא בטלה התקנ' אף היכי דליכא חשש עיני' נתנה באחר מותרת (ומ"ש עיני' נתנה באחר הוא כוונתו דהיינו דין דעיני' נתנה הואי כלומר דדין שלה הוי כדין דמתניתין דעיני' נתנה באחר ומהני אף במקום דלא שייך עיני' נתנה באחר ודוק) וא"כ תינח לבעל' אבל לתרומ' אסור' ובזה א"ש מה שהשמיט הרא"ש הני עובדא וכבר כתבנו לקמן מה שהשמיט אידך עובדא היינו דס"ל דרבא מיירי לתרומ' וכיון דבזה"ז ליכא תרומה השמיטו אבל הני עובדי דר"נ הו"ל להביא ייע"ש לקמן ולפמ"ש כאן א"ש די"ל דס"ל להרא"ש דהני שני עובדית דר"נ מביא נמי הש"ס רק ללמוד דלפעמים מותרת בתרומ' ולפעמים אסור' וכיון דלדידן ליכא תרומה כלל לכך השמיטו הרא"ש וכמו שלא העתיק גוף הדין דאם אוכלת בתרומה כמ"ש לעיל מיהו דברי הרמב"ם שהשמיט הך דינא כולהו עדיין צע"ג כמ"ש לעיל. והנה אחר כותבי זה הוגד לי שבספר עצי ארזים על אה"ע הרגיש בזה באפס קצהו מדברינו הנ"ל בסוגיא זו ואין ספרו בידי לעיין בו והשם יודע ועד כי כל מ"ש בזה הוא בעז"ה משלי ממה שחנני ד' ואולי הייתי בר מזלם בהא לכמה ספרים שאינם בידי ר"ן ד"ה והא דאצטרכינן לה"ט כו' עיין בלשון הרא"ש פ"ב דיבמות סי' ח' שפירש דמיירי דאמרה טמאה אני לך או בשותקת ומודה כו' וכוונתו נרא' דלכאור' מה בכך שאומרת טמאה אני לך הרי תלינן שעיני' נתנה באחר ולמ"ל הני טעמי דארכוסי הוי מרכיס וצריך לומר דבלאו ה"ט הוי רגליים לדבר שהאמת שנטמא' ולכך היכי דיש רגלים לדבר בצירוף הודאתה יש להאמין לה אבל כיון דאיכא הוכחה להיפוך לכך סלק זה כנגד זה והדר הוי כלא הי' רגליים לדבר לכך שוב תלינן שעיני' נתנה באחר כן נרא' כוונתו ותימא על הרא"ש בפסקיו שהשמיט הני עובדי לגמרי ובין לפירושו שם ביבמות בין אם מפרש כפירוש הר"ן כאן עכ"פ מדהובא בש"ס הוי נ"מ לדינא ולמה השמיטם ואפשר דהרא"ש ס"ל דודאי לענין איסור לבעלה כמו דאם לא היתה אומרת טמאה אני לך היתה מותרת דאין אוסרין על היחוד כן נמי אם אמרה טמא' אני לך או שותקת כיון דאמיר' זו לאו כלום הוא דהוי מכח נתנה עיני' באחר א"כ אמרה הוי כלא אמרה ושוב אין אוסרין על היחוד רק רבא דקאמר אנתתי שריא היינו בתרומ' דלשטתו אזיל דס"ל בתרומ' אסור' ולכך כיון שמודית ואמרת טמאה אני לך ראוי שתתסר בתרומ' לכך קאמר מכח הני הוכחת דאתתא שריא אף בתרומ' אבל הרא"ש כיון דהשמיט פלוגתא דתרומ' דאינו נוהג בזה"ז לכך השמיט גם הני מעשיות וז"ב ונכון לדעתי מיהו תימא על הרמב"ם שלא העתיק הני מעשות כיון דהוא פסק בפ"ח מה' תרומות כרבא דאסור' בתרומה הו"ל להביא הני דידן וכן קשה על כולם למה לא העתיקו כולם הני מעש' דר"ל כיון דהש"ס מביא להו בע"כ דמן המשנה לא הוי ראי' דבזה ניכר דלפי תומה אומרת כך דאם כוונתה ליתן עיני' באחר יש לה לחוש דלמא מסיק הבעל אדעתי' ויודה לדברי' שהוא הי' או ישתוק ולא תועיל בדברי' לכך קמ"ל ר"נ דאף בכה"ג אמרינן עיני' נתנה באחר וא"כ למה לא הביאו הרא"ש והרמב"ם הני אוקימתות וצ"ע בזה מאוד ועיין מ"ש לעיל ליישב דעת הרא"ש אבל דברי הרמב"ם צ"ע ייע"ש:

הנה כדי לנעוץ סוף המסכת בתחלת' לכבוד התור' ולכבודו ית' ולכבוד המסכת נרא' לומר דהנה המשנה סיימה בנטול' אני מיהודים מפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטול' מיהודים והנה התוס' הקשו דאיך חל הנדר על שאר יהודים הרי אין איסור חל ע"א דבלא"ה היתה א"א ותרצו דהוי מכח כולל ואח"כ הקשו דתרי כול' פרקין ר' יוסי הוא ור"י ל"ל כולל והנה ליישב קושייתם נרא' בשום לב שדבריהם תמוהין ביותר למה הקשו מכח דכול' פרקין ר' יוסי הוא והו"ל להקשות בפשיטות לריש לקיש דס"ל בפ"ג דשבועות כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאילי' אבל הבא מעצמו לא אמרינן כולל וא"כ ס"ל דלא אמרינן כולל כלל באיסור הבא מעצמו א"כ לדידי' תקשה מתניתין דתהא נטול' מן היהודים הרי אין איסור חל על איסור ואי מכח כולל הרי באיסור הבא מחמת עצמו לית לי' כולל והדבר תמוה לכאור' ומה שנרא' ליישב הוא ע"פ מה שהקשיתי לעיל דמה הקשו התוס' דאין איסור חל על איסור הרי אמרינן ביבמות דאיסור אחות אשה מתלי תלי וקאי כשפקע איסור אשת איש אתי איסור אחות אשה וחייל א"כ ה"נ נימא דאיסור נדר מחלי חלי וקאי כשפקע איסור אשת איש אתי איסור נדר וחייל והנחתי לעיל בצ"ע וכעת נרא' די"ל דהרי חזינן דלר"ל יש חילוק לענין כולל דבאיסור מאליו אמרינן כולל אבל באיסור מחמת עצמו לא אמרינן כולל א"כ ה"נ נהי דלדידן קיי"ל דיש כולל כה"ג מ"מ בזה הוי חילוק באם האיסור בא מאליו אז אמרינן דלא פקע רק מתלי חלי וקאי וכשבטל הראשון חל השני אבל באיסור הבא מעצמו אם ראוי לחול תיכף חל אבל אם אינו חל תיכף אינו חל אחר זמן ואף דקיי"ל באומרת הריני נזיר' לכשאתגרש חל הנדר וכן קיי"ל דנדר חל על דשלב"ל היינו אם נדרה בפירוש על אחר זמן אבל אם נדרה סתם דמשמע מהשתא אם לא חל עתה לא חל לאחר זמן דכבר כלתה אמירתה ואינו חל כלל וכן מור' לשון הר"ן ספ"ב דף י"ז ע"א גבי אמר רב הונא ל"ש אלא שאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר כו' וכתב שם הר"ן במשנ' ד"ה יש נדר בתוך נדר וז"ל וקרי לי' לההוא גיני נדר בתוך נדר לפי שהנזירות שני' חלה בתוך זמן הראשונ' אלא שאי אפשר שימנה אותה עד שימנה את הראשונ' דאם איתא דלא חיילא השתא בשעת. נדרו היאך תחול לאחר מכן והרי אינו נודר באותו זמן כיון דלא חיילא השתא לא חיילא נמי בתר זימני אלא ודאי מהשתא הוא דחיילא לכך מש"ה קתני דיש נדר בתוך נדר א"כ מבואר מדבריו דהיכי דלא חייל עתה לא חייל אח"כ א"כ שפיר הקשו התוס' כיון דלא חל עתה דאין איסור חע"א לא יחול אח"כ אך לפ"ז נרא' דדין זה יהי' בתלוי בפלוגת' המבואר שם בדף י"ז אם יש נזירות בתוך נזירות אם נזירות חלה. על נזירות או לא דלמ"ד נזירות. חלה על נזירות ומוכח להדיא דבאומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום חל השני לענין דאם נשלם הראשון חל השני כן ה"נ חל נדרים על איסור אשת איש היינו לענין דאיסור נדר מתלי וקאי כשפקע הראשון חל השני והיינו כיון דנדרים אתקיש לנזירות כמ"ש ברפ"ק א"כ כמו דיש נזירות בתוך נזירות יש נדר בתוך נדר וחל הנדר לענין זה דמתלי תלי וקאי אם פקע הראון חל השני ובפרט די"ל דאיסור אשת איש כיון דמכח קידושין אתי וקדושין הוי כהקדש דאסר לה אכ"ע כהקדש כמ"ש במס' קדושין ונדרים נמי הוי כהקדש הוי כיש נדר בתוך נדר ולכך חל הנדר מעתה לכשנפקע אשת איש יחול איסור הנדר אבל לרב הונא דס"ל אין נזירות חל על נזירות רק אם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר כו' אבל בלא"ה לא. חל כלל ולא אמרינן דנזירות השני מתלי תלי וקאי אם לא חייל השתא חייל אח"כ כן ה"נ אין הנדר חל על איסור אשת איש וכיון דלא חל עתה לא חייל אח"כ כלל ולכך א"ש דברי התוס' דהם הקשו כאן למ"ד אין נזירות חל על נזירות ולכך הקשו שפיר דאיך יחול איסור נדר על איסור אשת איש ובפרט דרב הונא דס"ל לעיל בפרקין דכולהו פרקין ר' יוסי היא והיא ס"ל דאין נזירות חל על נזירות א"כ הקשו שפיר דאיך יחול איסור נדר על איסור אשת איש אבל על ר"ל לא קשה די"ל דהוא ס"ל כמ"ד יש נזירות על נזירות ובפרט דהרי רב הונא ס"ל אין נזירות חל על נזירות מוקי להך משנה דיש נדר בתוך נדר באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר מכח מגו דאתוסף יומא דהתירא כו' וא"כ לריש לקיש דלית לי' באיסור מחמת עצמו כולל לא מהני לי' באומר הריני נזיר למחר ולא שייך לדידי' לומר מגו דאתוסף ובע"כ דס"ל יש נזירות על נזירות כפשוטו לכך ממיל' לק"מ קושיות התוס' מכח דאיסור נדר מחלי תלי וקאי כשפקע איסור אשת איש אתי איסור נדר וחייל ובהיות כן י"ל נמי מהי שהקשו התוס' דהרי כולה פרקין ר' יוסי הוא ור"י לית לי' כולל והוא דהנה ספ"ק אמרינן שם דף ב' דילפינן ידות נדרים וכנויין מהיקשא דנזירות ופריך מ"ש גבי נזירות דכתיב נזיר להזיר בנדרים נמי כתיב לנדור נדר ומשני דברה תורה כלשון ב"א ופריך הניחא למ"ד דברה תור' אלא למ"ד דלא דברה תור' כלשון ב"א מהו איכא למימר דריש לי' לידות נדרים כנדרים ומקיש נזירו' לנדרים נזיר להזיר מהו דריש לי' שנזירו' חל על נזירות כו' ולמאן דאמר דברה תור' כלשון ב"א הניחא אם ס"ל כמ"ד אין נזירות חל על נזירות אבל אם ס"ל כמ"ד נזירות חל על נזירות כו' ולפ"ז שי"ל כך דרב הונא דקאמר דאין נזירות חל על נזירות היינו דס"ל כמ"ד שדברה תור'. כלשון ב"א לכך לדידי' יליף מנזיר להזיר ידות לכך ס"ל דאין נזירות חל על נזירות אבל למ"ד לא דברה תורה כלשון בני אדם מוד' רב הונא דלמ"ד לא דבר' תור' כלשון בר אדם מוד' דנזירות חל על נזירות לכך י"ל ר' יוסי סובר כמ"ד לא דברה תור' כלשון ב"א ונזירות חלין על נזירות לכך איסור נדר מתלי תלי וקאי כשפקע איסור אשת איש אתי נדר וחייל ואין להקשות א"כ מהו פריך הש"ס לר"ה מכמה מקומות ולא מתרץ דהתם אתיא כמ"ד לא דברה תור' ורב הונא אזל למ"ד דברה כו' די"ל דלפי מה דלא ידע הש"ס הך משנה דאלו נדרים שמוכח כולה פרקין ר' יוסי הוא רוצה ליישב דברי ר"ה ככ"ע כמו שרוצה הש"ס