נדרי זריזין חלק ב שכה

שמא עיני' נתנה באחר אין לחוש כיון דתהי' באיסור כל ימי' ודוק ועיין לעיל בביאור לשון הרא"ש בזה בדף קכ"ג ע"ב השייך לכאן המתחיל והנה לעיל הבאתי לשון הרא"ש כו':

רש"י ד"ה גרשתני מי מהימנא ואם אשת כהן אסור לו להחזירה קשה לי מ"ט נקט רש"י הנ"מ לענין אם הוא כהן ולהחזיר ולא פירש כפשוטו אם מותרת להנשא לבעל בטענה זו וזה שייך בכל איש ואשה וצ"ע טובא:

תוספות ד"ה השמים ביני לבינך כו' בבאה מחמת טענה דבעי' חוטרא לידי כו' הנה בדברי התוס' ביבמות יש שם פירוש אחר דכאן מיירי דאינה באה מחמת טענה ואף על פי כן למשנה ראשונה נאמנת אבל בבאה מחמת טענה אף למשנה אחרונה נאמנת ייע"ש וכבר הקשיתי בזה לעיל דא"כ יש לה מגו דהיתה אומרת בעי חוטרא לידא וא"כ אף באינה באה מחמת טענה תהי' נאמנת במגו וכעת נראה דיש לתמוה ביותר מה הועילו חז"ל בתקנתן שתקנו דבאומרת השמים ביני לבינך דאינה נאמנת מחמת עיני' נתנה באחר הרי עדיין אם תרצה ליתן עיני' באחר תאמר בעינא חוטרא לידי כו' ואם עכ"פ הועילו חז"ל בתקנתן היכי דכבר יש להם בנים א"כ לא הו"ל להתוס' לחלק בין באה מחמת טענה או לא הו"ל לחלק בין יש להם בנים או לא דביש להם בנים חיישינן לשמא עיני' נתנה באחר ואם אין לה בנים נאמנת בכל ענין וצריך עיון:

ד"ה נטולה אני מיהודים כו' א"כ היא נתנה אצבע בין שיני' כו' הנה הרא"ש הוסיף בלשונו כמ"ש בפ' המדיר היא נתנה אצבע ב"ש כו' וזה אינו מדוקדק דהרי התם הוי פלוגתא דתנאי אם הוא נותן אצבע ב"ש או היא ור' יוסי שם ס"ל הוא נתן אצבע ב"ש וכיון דקיי"ל כולה פרקין ר' יוסי וא"כ מעיקרא לק"מ רק דמ"מ קשה דהתם מיירי באם הוא יכול להפר ולא היפר אבל היכי שא"י להפר בודאי היא נתנה ולכך הקשו התוס' שפיר אך מה שהביא הרא"ש בלשונו פרק המדיר אינו מדוקדק ובעיקר קושייתם הנה נראה מלשונם מלשון רש"י ביבמות והתוס' כאן והרא"ש שכולם הוי קשיא להו רק מן הכתובה למה יש לה כתובה וע"ז תרצו זה שנראה כאנוסה אבל ממה שאין יכול להפר לא הוי קשה להו אף להס"ד דלא ידעו מהך סברא דאנוסה היא והדבר תמוה דלמה דלא ידעו כלל מהך סברא הו"ל להקשות על גוף הדין למה יוצאת למה לא יפר כיון דהוי בינו לבינה ואף דהרא"ש כתב בלשונו כיון דאפשר שיגרשנ' בע"כ זה לבדו אינו מספיק דא"כ בכל הדברים שבינו לבינה נימא כן ובע"כ דש"ה דעיקר טעמו הוי דאנוסה הוא ולכך אין יכול להפר רק שלא תקשה מה לה ולאונסו הרי למה ידור הוא בלא אשה לכך כתב דאפשר לו שיגרשנ' וכיון דאין הפסד לו כל כך ולה יש הפסד יותר דמוכח דאנוסה היא לכך חשו טפי על תקנה שלה משלו דלו אפשר בגרושין ולה לא אפשר אבל לעולם עיקר הטעם מכח דאנוס' היא א"כ לפי הס"ד דלא ידעו מהך סברא דאנוסה היא הו"ל להקשות על גוף הפרה למה לא יפר וזה צע"ג לדעתי בלשון הר"ן באמת מורה דבא לתרץ שניהם דלכך יוצאת ונוטלת כתובה אבל מלשון רש"י והתוס' והרא"ש לא משמע כן ומה שהי' נראה לי בישוב דבריהם הוא כך דהרי חזינן לחד מ"ד דס"ל בנדרה מתאנים וענבים והיפר למקצתו אינו מופר דבעינן יפירנה לכולה נדר קאמר וכן לחד מ"ד ס"ל בנדרה משני ככרות באחת מתענה ובאחת אינו מתענה דמיפר לשתיהן ופירש הר"ן בטעמו כיון דבעינן יפירנו לכולה נדר א"כ אם לא יפר לאינו מתענ' לא יחול הפר' גם על המתענ' וא"כ נראה נהי דאף למ"ד דיכול להפר מקצת הנדר וכן למ"ד מתוך שמיפר למתענה מיפר לאינו מתענה היינו רק אם הנדרים שקולים בשוה אז יכול להפר מקצת ולקיים מקצת ולחד מ"ד אמרינן מתוך כו' אבל אם רוב הנדר הוי במה שאינו יכול להפר ומיעוטו הוי במה שיכול להפר אזלינן בתר רוב הנדר ועוקרו וכיון דרובו אין יכול להפר אף מיעוטו ממנו לאו בר הפרה הוא כלל וקיים לי' כולו נדרא ולכך א"ש דבנטולה אני מיהודים כיון דאסרה כל העולם עלי' הוי נדר הבעל לבדו טפל אל רוב הנדר וכיון שרוב הנדר לאו בר הפרה הוא לכך אף מיעוטו נשאר קיים ולא אמרינן מתוך שמיפר על המיעוט יפר על הרוב דלא שדינן רובא בתר מיעוטא רק להיפוך שדינן מיעוטא בתר רובא ולכך אין יכול להפר למשנה ראשונה ולמשנה אחרונה אמרו כיון דיתכן להיות דנדרה בשביל שנתנה עיני' באחר א"כ בזה הוי עוקרו בשביל הבעל וכיון דכוונתה הוי רק עבור הבעל הדר הוי כנדרה מבעל לבדו ולכך יכול להפר ויש כח לחז"ל לתקן כה"ג כמ"ש התוס' לענין טמאה אני לך ולכך הקשו רק מכתובה ודו"ק היטב:

ד"ה ותהא נטולה מיהודים כו' הנה לכאורה אין הבנה לקושייתם דמהו הקשו הרי מפורש אמרינן בפ"ג דיבמות דף ל"ג דאיסו' אחות אשה מחלה תלי וקאי אם פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל א"כ מוכח דאף דאחע"א מ"מ לא נפקע לגמרי רק תליא וקאי אם מוצא מקום לחול חייל א"כ ה"נ איסור נדר מתלי תלי וקאי אם פקע איסור אשת איש אתיא איסור נדר וחייל ואין לומר דלהתוס' הוי משמע להו דתהא נטולה מיהודים מיד אף בחיי בעלה זה אינו דהם עצמן כתבו תחלה דמ"ש ותהא נטולה מיהודים היינו לאחר שתתגרש וא"כ מה הקשו כאן הרי י"ל דאיסור נדר מתלי תלי וקאי כשפקע איסור א"א אתי נדר וחייל ואדרבא נדרים חלין טפי על דשלב"ל וכן בנדרה לאחר שתתגרש והנה זה אפשר ליישב ע"פ מה שנסתפק בספר בני יעקב הובא בשעה"מ ה' נדרים אם בנדר שאינו חל מעיקרא אם אמרינן נדר שבטל מקצתו בטל כולו ולפ"ז יהי' נראה דהתוס' ס"ל אף בבטל מעיקרא בטל כולו ולכך הקשו כך ממ"נ אם מה שאמרו נטולה אני מיהודים הי' כוונתו תחלה שיחול רק אחר גרושין א"כ למה יהי' יפר חלקו הרי א"צ הפרה כלל דלא נדרה תחלה רק אחר גרושין ובע"כ דמסתמא הוי כוונתה לאלתר וא"כ אם נדרה על הכל תיכף וכיון דעל אחרים לא חל נדרה דאין אחע"א א"כ גם על הבעל לא יחול דנדר שבטל מקצתו בטל כולו וא"כ הקשו ממ"נ אם על אחרים אינו חל גם על הבעל לא יחול תיכ' דבטל מקצתו בטל כולו ובע"כ דגם על אחרי חל מיד וא"כ קשה למה יחול הרי אין אחע"א ותרצו דמכח כולל הכל חל ומהו דאמרינן נדר שבטל מקצתו בטל כולו היינו בגווני דא"א לומ' שחל כול' דהוי לבטל את המצוה וכדומה מיהו עדיין לא הונח לי מה שהקשו ובפרט מה שסיימו בקושיא דלר"י לית לי' כולל הרי מפורש אמרינן בפ"ג דיבמות שם דמודה ר' יוסי דשני איסורים יש ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים ורק מלקות אינו חייב ב' אבל תרי לאוין הוי א"כ הרי כאן לא קאמר כלל דחייב מלקות מכח נדרו רק סתם ותהא נטולה מן היהודים וא"כ דלמא כוונתו לאיסורא בעלמא דיש עלי' גם איסור נדר ונ"מ לקוברה בין רשעים גמורים וצ"ע בזה ועיין לקמן מה שהקשיתי עוד עליהם:

ד"ה אשת כהן שנאנסה יש לה לה כתובה כו' נלפענ"ד ליישב קושייתם והוא דהרי ספקו של הש"ס בע"כ הוי אם יש לה כתובה והיינו אף דנאנסה וא"כ מה חטאה ומה פשעה רק דמבעיא לי' על מי נימא נסתחפה שדהו אם נאמר דמזלו שלו גרם שנאנסה ונסתחפה שדהו או י"ל מזל דידה גרם ונסתחפה שדה שלה ונתלה במזל דידה טפי ולפ"ז נראה דהיינו דוקא אם אירע לה האונס קודם הגעת הזמן פרעון דאז לא שייך לומר דשטר העומד לגבות כגבוי דמי כיון דלא הגיע זמנו לגבות ואף דאמרינן אף בזה כגבוי דמי מ"מ לאו לכל מילי הוי כגבוי דסוף סוף לא הוי כגבוי ממש כיון דלא מטו זמני' ולכך כיון דלא נחשב כגבוי ממש י"ל דטפי מזל דידה גרם ואינה יכולה להוציא ממון מספק מכח דילמא מזל שלה גרם ולכך הוי סבירא להו דאין לה כתובה וזה אם אירע אונס שקודם זמן פרעון כגון לענין כתובה הרי כתובה לא נתנה לגבות רק כשמגרשה ואז כבר נאנסה מקודם אבל לענין חיוב פדיון הרי מה ששבוי' אסורה לכהן הוי מכח חשש שנאנסה ואימתי נולד לנו חשש זה אחר שכבר נשבית ואימתי חל הפדיון תיכף בשעת השבי' חל אז חיוב הפדיון והוי כהגיע זמ"פ קודם ואח"כ אירע אונס וכיון שכבר הגיע זמ"פ תחלה כבר הוי כגבוי ממש וכיון דנחשבת היא מוחזקת ממש ודאי תלינן בו דנסתחפה שדהו וא"י לבטל שטר חוב ברור שלה מכח ספק ולכך אמת דתנאי כתובה ככתובה דמי מ"מ כאן אם הי' מגרשה ברגע זו גם כתובה הי' חייב לה דעדיין לא נאנסה ומה שפטור מכתובה הוי רק מכח דלא גרשה תיכף ובינתיים נולד לו חשש א' קודם הגעת זמ"פ וי"ל נסתחפה שדה שלה אבל בפדיון דחל הזמ"פ תיכף ומיד לכך בזה הוי כגבתה ממש ושוב א"י לבטל זכות שלה מספק ויש להסביר עוד דעיקר ספיקו של הש"ס הוי אם אשת כהן שנאנסה יש לה כתובה או לא הוי כך אם נימא דבעל שמתחייב לאשתו ולכתובה הוי כמתנה עמה תנאי שמתחייב לה ע"מ שתהי' יושבת תחתיו ומשמשתו והוי כאלו התנ' עמה בתנאי כן ואם הוא מתנה תנאי כן אף אם אירע שנאסרה מכח אונס מ"מ מה לו ולאונסו כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ק"א דאונס רחמנא פטרא והמחייב לחברו ע"מ שיעשה לו השני דבר פלוני אף אם לא עשאו הלה מכח אונס פטור השני וה"נ בזה או נימא דלא הוי כמתנה עמה תנאי כלל רק הבעל התחייב לה בכל אופן סתם רק אם זנתה במזיד ורצון אז נחשב כהזיק' בידים וגרמ' לו בידים להיות נאסר לכך הפסידה כתובתה אבל באונס דלא פשעה בידים שפיר י"ל דנסתחפה שדהו:

ולפ"ז הנה אף אם נימא דהוי כמתנה עמה תנאי שתעש' לו דבר פלוני היינו רק שתעש' קודם זמן הפרעון אבל ודאי אין כוונת התנאי אחר הגעת הזמן פרעון דאנן סהדי שאינו מכוין על התנאי רק אם תעבור קודם הגעת זמ"פ אבל אחר העברת זמ"פ לא הוי דעתו ולכך בשלמא בכתוב' דהוי עברת התנאי קודם הגעת זמ"פ לכך י"ל דהי' כוונתו בתורת תנאי ומה לו ולאונסו אבל בפדיון דכיון דחל החיוב תיכף בשעת שבי' ואז עדיין לא נעשה האונס וכיון דלא עברה על תנאי עד הגעת זמ"פ בזה בודאי יש לה תנאי כתוב' דאנן סהדי אף אם הוי תנאי לא כיון רק עד זמן הפרעון ולא יותר ואם הי' מגרשה אז גם כתובה הי' חייב לה ולכך מה בכך. דתנאי כתוב' ככתוב' דמי והוי כמו אם פדה אות' פעם אחת ואח"כ נאנסה אטו יצטרך להחזיר לו פדיון הראשון זה ודאי אינו וה"נ כה"ג ודוק ועיין לקמן מ"ש בישוב קושייתם ובד"ה קסבר רב המנונא כו' עיין בדבריהם ויש שם כמה ט"ס הניכר לכל מעיין ייע"ש:

ע"ב אמר ר"נ עיני' נתנה באחר ולית בה מששא במלת' כו' הנה יש לדייק שינוי הלשון מה שכאן אמר ולית בי' מששא במלת' ואח"כ אמר לא תשגיחין בה עיני' נתנה באחר נרא' לומר דרב נחמן ס"ל כרב ששת דמותרת לאכול בתרומ' אך מחלק לפי הענינים דיש ענין שניכר שאין ממש בדברי' כלל ומותרת לאכול אף בתרומ' ויש ענין דיש הוכחה לדברי' רק דמ"מ כיון דמדינא לא הי' ראוי להאמין לה לגמרי דאינ' יכול' להפקיע שיעבודו של בעל רק דחז"ל