נדרי זריזין חלק ב שכד

דאין לומר דאין אדם עושה עצמו רשע דרוצה לעשות תשובה ואין רוצה להביא חולין בעזרה די"ל לפי דעת החו"י בתשובה דאם היא מודית דרך תשובה לא חיישינן לשמא עיני' נתנה באחר ובע"כ כל דינין הללו מיירי באומרת טמאה אני לך שלא דרך תשובה וכל שנא דרך תשובה מוכח דאין כוונתה לעשות תשובה לכך לא תלינן שמכוונת דרך תשובה וא"כ מן הדין אין ראוי להאמינה דאין אדם מע"ר רק דהוי קשה להב"י נהי דאין לה נאמנות מ"מ לגבי עצמה שוי' אנפשה חד"א וא"כ עכ"פ אסורה היא לדור עמו לזה מביא הה"מ והב"י שפיר ראי' מנדרים דעכ"פ לא אמרינן בזה שוי' אנפשה חד"א והיינו מטעמים שכתבו המפ' בזה וא"כ לענין דלא אמרינן שוי' אנפשה חד"א אין סברא לחלק בזה בין יש לה כתובה או לא לענין חד"א שלה והתוס' לא א לקו בכך רק לענין נאמנות בזה יש לחלק בין יש לה כתוב' אין ליתן לה נאמנות ובין אין לה כתובה אז כלל כהאי לא עבדה בשביל עיני' נתנה באחר אבל לענין שוי' אנפשה חד"א אין סברא כלל לחלק בין יש לה כתובה או לא לכך הוי עיקר ראייתם לענין דלא אמרינן בזה שוי' חד"א ולענין נאמנות בלא"ה אין לה נאמנות מכח דאין אדם מע"ר כן הוא נראה לומר מיהו באמת זה אי אפשר לומר שהרי הרמב"ם והטור כתבו בהדיא דלכך אין נאמנת מכח שמא עיני' נתנה באחר ולא מכח אין אמע"ר וא"כ אי אפשר לומר כן וצ"ע ועיין מ"ש לקמן בישוב זה:

והנה מה דאמרינן אי באשת ישראל כו' קשה לי נימא דמיירי באומרת טמאה אני לך שזוכרת שזנתה ושכחה שאינה יודעת אם הי' באונס או ברצון ולכך לענין איסור יוצאת דספק תורה לחומר' מן התורה ולכך חיישינן לחומר' וצריך ליתן גט אבל לענין ממון כיון דבודאי נתחייב לה וספק אם נפטר הוי כמו ספק בפרעון והיכי דהש"ח ודאי והפרעון ספק חייב לשלם. אף בטוענים שניהם ספק המלוה והלוה חייב לשלם כמ"ש להדיא בסי' פ"ב ובש"ך סי' נ"ט וא"כ כיון דהוי לשניהם ספק אם הוי באונס או ברצון חייב לשלם כיון דאונס בישראל משרי שרי אבל לענין איסור חיישינן לחומרא ואסורה מספק ולכך יוצאת ונוטלת כתובה אבל אונס בכהן י"ל דאין לה כתובה ואין לומר דאכתי מוכח כיון דסוף סוף יוצאת ואעפ"כ יש לה כתובה א"כ ה"ה באשת כהן ז"א די"ל דשאני ושאני דבאשת כהן כיון דתיכף בשעת מעשה שנאנסה נאסרה לו י"ל דאבדה כתובתה אבל כאן י"ל בשעת מעשה באונס הוי ומגיע לה כתובה כיון דהיתה מותרת לו רק דאח"כ שכחה מה הוי אם באונס או ברצון ועל השכחה ודאי אין לקונסה כמו דלא קנסינן המלוה אם שכח הפרעון או לא וא"כ צ"ע בזה ונראה לומר כיון דאונס הוי מיעוט ורוב הוי ברצון כמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות כה"ג אינה יכולה לגבות אם אין לה טענת ברי כיון דהרוב מסייע לחזקת ממון אינה יכולה לגבות מספק ומכאן מוכח דין זה ודו"ק:

שם גמרא איבעיא להו אמרה לבעלה גרשתני מהו לכאורה קשה מה מבעיא לי' לפשוט ממתניתין מדלא מנה אומרת גרשתני והו"ל למתני ארבעה נשים יוצאת ונוטלת כתובה כו'. אך זה לק"מ די"ל דבעל האיבעיא ידע דגרשתני אין דינו שוה להני שלשה מדלא מנה להו במשנה רק דמספקא לי' מ"ט לא מנה אם לכך לא מנה זה מכח דאף למשנה ראשונ' אינה נאמנת בזה או להיפוך לכך לא מנאו מכח דאף למשנה אחרונ' נאמנת זה הוי עיקר איבעיא שלו מיהו זה קשה לי מ"ט לא תהי' נאמנת הני שלשה במגו דגרשתני לרב המנונא דס"ל נאמנת מיהו י"ל דהוי מגו דהעזה ואף להסוברים דאמרינן מגו דהעזה י"ל כמ"ש הב"ש באה"ע סי' פ"ה לענין אתה נתת לי כו' כן ה"נ כיון דאינה נאמנת לומר גרשתני רק מכח חזקה דאין אשה מעיזה א"כ שוב לא שייך מגו להיפוך במגו דגרשתני די"ל דאינה יכולה להעיז אך זה קשה מהו פריך לרבא מן השמים ביני לבינך דליכ' כסופא דילמא לכך נאמנת מכח מגו כיון דבטמאה אני לך נאמנת מכח כסופא נאמנת לומר השמים ביני לבינך במגו דטמאה אני לך. מיהו בזה י"ל דגם בזה ליכא מגו דאם תאמר טמאה אני לך מבזית נפשה וליכא מגו אך קשה דילמא נאמנת מכח שבידה להפקיע עצמה ע"י נטולה אני מיהודים שבידה לנדור נדר בזה ואין לומר שא"כ תתסור לכל העולם ז"א דהרי בידה לשאול אחר הגרושין על נדרה וא"כ יש לה מגו ואין לומר דא"כ גם באומרת גרשתני למה ס"ל לרבא דאינה נאמנת הרי יש לה הני מגו ובפרט דבגרשתני ודאי קשיא דתהי' נאמנת במגו דטמאה אני לך ואף דבזה מבזית נפשה הרי בגרשתני הוי העזה וא"כ שקולים הם וראוי לומר מגו בכל ענין וכיוצא בזה כתב הסמ"ע לענין החזרתי במגו דנאנסו ייע"ש אך נראה דא"ש די"ל דודאי לדינ' מודה רבא דנאמנת למשנה ראשונ' ולא קאמר רבא דאינה נאמנת רק למשנה אחרונ' דחיישינן לשמא עיני' נתנה באחר ואף בהני אינה נאמנת ומה דקאמר רבא אפילו למשנ' ראשונ' אינה נאמנת היינו רק דאם נאמר דרק למשנ' אחרונ' אינה נאמנת בגרשתני תקשה מה שהקשיתי לעיל דלחשוב ד' נשים באומרת גרשתני ולחשוב ד' נשים ולכך רוצה רבא לומר דגרשתני גריעו' מהני דהני נאמנות מדינא מכח כסופא אבל גרשתני אין ראוי להיות נאמנ' מצד עצמ' רק מכח מגו דהני לכך לא מנאן בהדי הני דלא מנה. רק מה דיש לה נאמנות מצד עצמה אבל מה דאינה נאמנת רק מכח מגו אינו מונה ולמשנ' אחרונ' דליכא מגו אינה נאמנת מיהו לפ"ז פריך הש"ס שפיר מהשמים ביני לבינך דליכא כסופא ונאמנת ואין לומר דמכח מגו נאמנת דאם נאמנת בהשמים ביני לבינך מכח מגו קשה. ממ"נ אם לרבא גבי גרשתני נמי נאמנת במגו למשנה ראשונ' א"כ הדר קשה לימני גם גרשתני כמו דמונה השמים ביני לבינך ואם אין נאמנת אף במגו קשה על גרשתני גופא דלהימן בהני מגו ופריך שפיר הש"ס ודו"ק מיהו קשה על התוס' ביבמות פ"ו בד"ה הוא אומר מנה כו' שכתב דלמשנה אחרונ' מיירי נמי באינה אומרת בעינא חוטרא לידא כו' אבל באומרת כן נאמנת אף למשנ' אחרונ' בזה קשה שפיר להימנה באינה אומרת בעינא חוטרא לידא שאמת אומרת ואינה משקרת במגו דאי בעי אמרה בעינא חוטרא לידא וזה שפיר הוי מגו ולמה ניחוש בזה לעיני' נתנה באחר וצ"ע כעת:

שם גמרא מתיב רב משרשי' השמים ביני לבינך כו' תיובתא דרבא הכא דלית לה כסופא וקתני דמהימני משמע להדיא דלהך ס"ד הוי ס"ל דבשמים ביני לבינך ליכא כסופא ואם כן קשה טובא לפירוש הר"ן במשנה דלכך אינה נאמנת למשנ' אחרונה מכח דמדינא אינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה כיון שהיא משועבדת לו רק דאמרו חז"ל דכיון דכסופא הוא לה בודאי קושטא קאמרה כו' א"כ לפ"ז לפי הך ס"ד דגבי השמים ביני לבינך ליכ' כסופא קשה דלמה הקשה רק לרבא הו"ל להקשות לכ"ע דממ"נ כיון דליכא כסופא אם מדינא אינה נאמנת כיון דמשועבדת לו למה אמרו חז"ל להאמין לה ומ"ט נאמנת למשנ' ראשונ' ואם מדינא נאמנת מן התורה הדר בטמאה אני לך למה אינה נאמנת למשנ' אחרונ' הרי שוי' אנפשה חד"א והו"ל להקשות להך מ"ד לכ"ע ולא לרבא לבדו ואם בלא טעמי דכסופא ראוי שתהי' נאמנת בדרבנן קשה. למה כתב הר"ן בטעמו דמכח כסופא הימנוהו וצ"ע מאוד על הר"ן בזה:

שם גמרא אמר רב המנונא נאמנת אפילו למשנ' אחרונ' כו' הנה ראיתי בהרא"ש שכתב דמסתבר טעמא למפסק כרב המנונא דלצאת בלא גט לא תעשה בשביל עיני' נתנה באחר כו' ותמוה עליו דא"כ למה הוצרכו חז"ל לתקן בהני שלשה דאינה נאמנת כלל לעולם תהי' נאמנת ואי מחשש עיני' נתנה באחר ניתן לו עצה להתנות עמה בתנאי כפול שלכך מגרשה כיון שאומרת כך וכך ולולי זה לא הי' מגרשה כלל וא"כ אם שקר דברי' לא תתגרש כלל ושוב נסתלק החשש שעיני' נתנה באחר כיון דלצאת בלא גט לא תעשה כן ואפשר דדוקא להתחיל לומר כן בתחלה לאפוקי נפשה בלא גט לא תעשה כן בשביל עיני' נתנה באחר אבל אם כבר התחילה לומר כך יתכן דמכח בושה תתבייש לחזור בה מדברי' כדאמרינן בעלמא עביד אינש לאחזוקי דבוריה ולכך תתבייש לחזור בה עוד ואף אם שקר הוא לא תחזור בה לכך יש לחוש דתחלה לא תדע שיגרשנה על תנאי ותסבור אולי יאמין לה הבעל ויגרשנה בלא תנאי ובפרט דלאו כולהו נשי דינא גמירי ולא תדע שיגרשנה על תנאי ושוב אף אם כעת תאמר לה לגרשה על תנאי תתבייש לחזור בה ותסכים לצאת בלי גט אבל בגרשתני כיון דאומרת דכבר נתגרשה א"כ יודעת מעיקרא שדעתה לצאת בלא גט לכך לא חיישינן שתעשה כן בשביל מיני' נתנה באחר ודו"ק:

וי"ל בזה קושיות הפוסקים דאיך כח ביד חז"ל לעקור ד"ת בקום ועשה די"ל כך ודאי מדינא לא היתה ראוי' להיות נאמנת רק קודם התקנה שתקנו חז"ל בגיטין לומר לו הוי יודע ממילא הוי הגט בטל ועומדת כל ימי' באיסור לכך לא חששו על עיני' נתנה באחר א"כ כיון שתקנו לומר לו שלא יחזירנה עולמית שוב כאן חזרו לומר דמדינא אינה נאמנת לומר כן מכח חשש שעיני' נתנה באחר מדינא ועיין באה"ע כתבנו נמי מזה. ועוד תמוה על הרא"ש למה לא קאמר הש"ס זה הטעם דאפילו למשנה אחרונה הכי מהימנא דלא תעשה כן להיות באיסור כל ימי' ולמה נקט רב המנונ' טעם אחר והרא"ש טעם אחר ומה שהי' נראה ליישב זה דהנה י"ל דהרא"ש ס"ל דודאי לחשש עיני' נתנה באחר לא מהני הטעם דחזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה דודאי אשה פרוצה כזו דנתנה עיני' באחר דמאסה בו תעיז ותעיז בפניו רק כוונת הש"ס כך דהרא"ש ס"ל כפירוש אחרים שכתב הר"ן דלכך חיישינן בהני לשמא עיני' נתנה באחר מכח דבלא"ה אין לה נאמנות מדינא להפקיע עצמה מבעל' רק מכח כסופא המנוה רבנן והם אמרו והם אמרו וא"כ שוב באומרת גרשתני דליכ' כסופא הדר ראוי שלא תהא נאמנת מדינא להפקיע עצמה מבעלה. אך לענין נאמנות שפיר מהני חזקה זו דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה וא"כ ממ"נ מצד הדין ראוי שתהי' נאמנת מכח חזקה דאין אשה מעיזה פני' ובשביל חשש שמא עיני' נתנה באחר ליכא לחוש דלא תעשה כן להיות באיסור כל ימיה ולכך כוונת רב המנונא אין הכוונה לסלק החשש שעיני' נתנה באחר דזה הוי פשוט לו דלא תעשה כן להיות באיסור כל ימי' רק כוונתו בשלמא למשנה ראשונ' הי' אפשר לומר דהאשה נאמנת מדינא להפקיע עצמה מבעלה לכך גם בגרשתני יש לה להיות נאמנת אבל למשנה אחרונ' כיון דאמרו שטמאה אני לך תביא ראי' לדברי' וקשה קושיות המפ' איך התירו איסור תורה ובע"כ כתירוץ הר"ן דמדינא אינה נאמנת בלא"ה וז"ש רב המנונ' אפילו למשנה אחרונה דמשמע ממנה דמדינא אין לה נאמנות להפקיע שעבודא רק מכח כסופא א"כ הכא דליכ' כסופא אין להאמין לה לכך קאמר אפילו למשנה אחרונה היינו כיון דלא ידע בה דמשקרא לכך אינה נאמנת מדינא אבל היכא שידע בה בעלה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה ונאמנת מדינ' ולחשש