נדרי זריזין חלק ב שכג

היינו מה"ט גופי' לכך אינה חוזרת מוכח דעיני' נתנה באחר ואם נימא דאם אינה חוזרת בה אסורה לבעלה שוב אין ראי' ממה שאינה חוזרת די"ל מה"ט גופי' אינה חוזרת מכח דעיניה נתנה באחר ולכך אף שאינה חוזרת הוי כחוזרת בו והוי זה עצמו אמתל' לכך מותרת לבעלה בלי חזרה אבל לתרומה קשה שפיר כיון דכבר פסקו לה הדין דמותרת לבעלה אף שמחזקת בדבריה הדר ראוי' שתהיה אסורה בתרומה מכח שוי' אנפשה חד"א ואין לומר דאנן סהדי דאומרת כן בשביל עיניה נתנה באחר די"ל להיפוך כיון דמחזקת דברי' ואינה חוזרת ליתן אמתל' מוכח דקושט' קאמרה ואין לומר דאינה חוזרת מכח עיניה נתנה באחר דהרי כבר פסקו לה הדין דמותרת לבעלה אף במחזקת כדבריה שוב הי' לה לחזור ומדלא חזרה מוכח דקושט' אמרה וזה כוונת הרא"ש דהוא בא לתרץ כתירוץ התוס' כיון דיש כח לרבנן לתקן היכי דהוי מגדר מלתא כן ה"נ הוי מגדר מילתא וגדר גדול כיון שראו רוב נשים אומרת כן הוי מגדר מלתא ויש להם לעקור בקום ועשה ולכך הביא ראיה לדבריו דבע"כ מה"ט הוא דאין לומר מכח טעם של מהרי"ט הוי מכח דהוי כחוזרת ונותנת אמתל' לדבריה דהרי שנינו שם דתאכל בתרומה ובזה לא שייך הך אומדנ' עוד דאדרב' מדאינה חוזרת מוכח דקושט' הוא ובע"כ דיש כח לחז"ל לעקור בקום ועשה משום מגדר מלתא ולכך שוב דוחה די"ל דבאמת גבי תרומה מיירי בחוזרת בו לכך מותרת והמשנה אף דשם מיירי באינה חוזרת י"ל כטעם של מהרי"ט מכח דבזה אף שלא חזרה הוי כחזרה וא"ש ודוק היטב:

מיהו זה קשה לי על הרא"ש איך כתב דמיירי בחוזרת בו א"כ מ"ט דרבא ולמה לרבא לא אכלה אם חזרה בה כבר והרי אמתל' מהני בודאי ועיניה נתנה באחר הוי אמתל' טובה שהרי סומכין ע"ז להתיר אפילו בלא אמירתה וצ"ע. ואפשר כיון דבאמחל' זו נעשית רשעה דהרי זה גופא עולה היא לשום עיניה באחר ודרך פריצות הוא וא"כ כיון דעושה עצמה רשעה בזה לכך לא מהני לה אמתל' זו ובשלמ' לבעלה מהני אף שלא אמרה הוי כאמרה היינו דלבעלה מהני אמתלא כזו אף דתהי' בזה רשעה אבל להועיל לעצמה במה שתהי' רשעה לא מהני דבשלמא לחוב לעצמו עדיף מלאחרים דאף דלאחרים אין אדם מע"ר לעצמו מהני לחוב לו אבל לטובתו הוי להיפוך דאף דצא נעשית בזה רשעה גמורה ומהני אמתלא זו לאחרים אבל לטובת עצמה לא מהני אמתלא כזו כיון דעושית בעצמה קצת רשעה ולפ"ז הי' נראה להיפוך דבאומרת טמאה אני לך ברצון עדיף מאם אמרה באונס לרבא דס"ל אינה אוכלת ופירש הרא"ש דמיירי בחזרה בה דהיינו דאם אמרה נאנסתי לא משוי נפשה רשעה כלל דאשה מותרת לעבור ואל תהרוג שהיא קרקע עולם וא"כ לא משוי נפשה רשעה כלל ולהיפוך אם תאמר עיניה נתנה באחר משוי נפשה רשעה ולכך לא מהני להתיר א"ע בתרומה אבל באומרת נטמאתי ברצון דאז משוי נפשה רשעה גמורה, א"כ אם תאמר עיניה נהנה באחר מכשרת נפשה דודאי זה קל יותר מאם זינתה ממש לכך בזה מהני לה אמתלא זו לכ"ע ובזה י"ל עוד לשון הירושלמי הנ"ל דהנה הרב בעל נ"ב רצה להגיה שם בירושלמי הלשון תמן באה לאסור א"ע ואסרה כו' ולפי דרכו אם נבא להגי' נראה דהגירס' הוי כמו שהיא לפנינו תמן בא להתירה ואסרה רק בתחלה יהי' הגירס' להיפוך שבאסטרשיא נכנס לעיר יהי' הגירס' ואסרה בתרומה ואחר כך בהבאם שלי פתני יהי' הגירס' והתירה בתרומה וא"ש דפריך הש"ס מ"ש דהתם אסרה והכא התירה ומפרש הירושלמי כך דהוא יסבור רבא דאינה אוכלת בתרומה ולפי דעת הרא"ש הנ"ל משמע דאף אמתל' לא מהני לרבא ולכך מתרץ כך דבתחלה מיירי שאמרה דהאסטרט' בא עליה באונס וא"כ באה להתיר א"ע מן החשד כלומר שבאה לומר שהיא כשרה ולא פשעה ומ"ש באה להתיר א"ע היינו שבאה להחזיק א"ע לצדקת להיות לה היתר ונאמנת כשאר הנשים לכך אסרה בתרומה דלא שייך לומר דאנן סהדי דאמרה כן בשביל עיניה נתנה באחר דמה בכך אף אם תאמר בפירוש אמתל' זו לא מהני כיון דמשוית נפשה רשיע' לא מהני כן ולא עדיף לא אמרה מאמרה אבל באידך מעשה כיון דאמרה הבאם שלי פתני והוי ברצון א"כ באה לאסור א"ע כלומר להחזיקה לרשעה ולאסור א"ע שלא יהי' לה נאמנות וא"כ שוב אם תאמר עיני' נתנה באחר תכשיר א"ע לכך מהני אמתל' זו ולכך אף שלא אמרה הוי כאמרה ולכך מותרת אף בתרומה וא"ש ודוק:

זה שייך לקמן לדף קכ"ה ע"א הנכתב כאן שלא במקומו והנה לעיל הבאתי לשון הרא"ש סוף ועוד נראה דמסתבר למפסק כרב המנונ' כו' ממה דלא קאמר רב המנונא הך טעמ' וכעת נראה עוד די"ל מ"ש הרא"ש ועוד נראה היינו רק דעכ"פ באשת כהן ראוי להיות נאמנת גרשתני והיינו כיון דעיקר הטעם דלא אמרינן בזה שוי' נפשה חד"א היינו כיון די"ל עיניה נתנה באחר הוי כאלו נתנה אמתל' לדברי'. ואף בלא אמרה הוי כאמרה כמ"ש המהרי"ט והבאתיו לעיל אבל בגרשתני דלא שייך עיני' נתנה באחר א"כ שוי' אנפשה חד"א וא"כ כיון דשוי' אנפשה חד"א ובין כך ובין כך פקע שיעבוד הבעל דמ"ט לא היתה ראוי' להיות נאמנת מדינ' היינו דאין יכולה להפקיע שעבוד הבעל כמ"ש הר"ן א"כ תינח אם נימא דאינה נאמנת אז תהי' מותרת לו לכך שייך לומר דאינה נאמנת להפקיע שעבוד הבעל אבל בגרשתני כיון דלא שייך עיני' נתנה באחר א"כ אף אם נימא דאינה נאמנת למשנ' אחרונ' עכ"פ שוי' אנפש' חד"א א"כ סוף סוף פקע שעבוד הבעל וכיון דפקע שעבוד' הדר נאמנת מדינ' כיון דליכ' עוד שעבוד הבעל ודוק ולכך לא קאמר רב המנונ' הך טעמ' דהוא מיירי אף באשת ישראל דנאמנת ובאשת ישראל בגרשתני לא שייך לומר שוי' נפשה חד"א לכך הוצרך לטעמ' דחזקה אין אשה מעיזה אבל באשת כהן ראוי עכ"פ למפסק כרב המנונ' ולא כרבא ובזה י"ל הענין יותר דהרא"ש מוכיח דבע"כ לגמרי לית הלכת' כרבא והיינו לפמ"ש לעיל דמה דמבעי' הש"ס בגרשתני מהו אין הכוונ' שיהי' גרשתני דומה ממש להני שלשה דא"כ קשה למה לא מנאו במשנה בהדי הני ג' ולחשוב ד' רק דמבעי' לי' אם לכך לא מנאו מכח דאף למשנ' ראשונ' אינה נאמנת או להיפוך דאף למשנ' אחרונ' נאמנת ולכך רב המנונ' קאמר דאפילו למשנ' אחרונ' נאמנת אבל רבא קאמר להיפוך דלכך לא מנאו מכח דאף למשנ' ראשונ' אינה נאמנת מכח דתקיף לה מבעל' מעיז' ומעיז' וכבר כתבנו לעיל דאין כוונת רבא דאינה נאמנת כלל דודאי נאמנת במגו דטמא' אני לך אף דזה הוי כסיפ' זה הוי העז' וכעין שכתב הסמ"ע בסי' ק"ח רק כוונתו כיון דאינ' נאמנת מצד עצמ' רק במגו לכך לא מנאו וממיל' למשנ' אחרונ' דלא הוי מגו אינה נאמנת וע"ז כתב הרא"ש להוכיח דאי אפשר לומר כן דלמשנ' ראשונ' לא תהי' נאמנת מצד עצמו דהרי בזה קשה שפיר דשוי' אנפש' חד"א וכמו שהקשו האחרונים למשנ' אחרונ' כן תקשה לרבא בגרשתני באשת כהן למשנ' ראשונ' הרי שוי' נפשה חד"א ובע"כ כמ"ש המהרי"ט למשנה אחרונ' דהוי כאלו נתנה אמתל' דעיני' נתנה באחר כן הוי בגרשתני למשנה ראשונה נמי כיון דלא מבזית נפשה חיישינן לעיני' נתנה באחר והיינו כמו דלדידן כיון דנתקלקלו הדורות והוי חדא לריעות' לראי' שאומרת כן בשביל שנתקלקלו הדורות מכל מקום הרי יש הוכחה להיפוך דמבזית נפשה וראוי לומר שלא תעשה כן בשביל עיני' נתנה באחר א"כ מוכח היכי דיש חדא לריעות' וחדא למעליות' חיישינן לעיניה נתנה באחר והוי כנתנה אמתל' ה"ה נמי להיפוך למשנה ראשונה דהוי חדא למעליותא דליכא קלקול הדורות ומיהו ליכא למעליותא דמבזית נפשה נמי שקולים הם וחיישינן לעיני' נתנה באחר א"כ לא שייך שוי' נפשה חד"א והוי כפירשה אמתלא וכיון דמותרת לו שוב אין לה נאמנת להפקיע א"ע מבעלה זה הוי סברת רבא וע"ז כתב הרא"ש דאין ראי' די"ל בשלמ' בטמא' אני לך למשנ' אחרונ' נהי דחיישינן לעיני' נתנה באחר היכי דשקול הדבר היינו כיון דאינה יוצאת בלא גט זה תעש' בשביל עיני' נתנה באתר אבל בגרשתני דיוצאת בלא גט אז אין לחוש לעיני' נתנה באחר למשנ' ראשונ' כיון דאז לא הי' קלקול הדורות והדבר שקול הדר ראוי שלא לחוש בזה לעיני' נתנה באחר וא"כ כיון דלא שייך חשש עיני' נתנה באחר למשנ' ראשונ' א"כ שוב עכ"פ שוי' נפשה חד"א וא"כ כיון דבאשת כהן אסור' לו א"כ בין כך ובין כך נפקע השעבוד שלו ראוי שתהי' נאמנת על עצמ' מדינ' ולא יצטרך למגו כלל וא"כ כיון דהמשנ' באשת כהן מיירי הדר קשיא למני ד' נשים יוצאת ונוטלת כתובה ובע"כ מדלא מנאו מוכח דאף למשנ' אחרונ' נאמנת בזה מיהו למשנה אחרונה דיש קלקול הדורות א"כ נהי דאיכ' חדא למעליות' דתהי' באיסור כל ימי' יש חדא לריעות' קלקול הדורות וא"כ כמו בטמאה אני לך דבחדא למעליותא דהוי מבזית נפשה וחדא לריעותא חיישינן לעיני' נתנה באחר כן ה"נ בגרשתני דליכא כיסופא נהי דהוי חדא למעליות' דתהי' באיסור כל ימי' מ"מ הוי חדא לריעותא קלקול הדורות א"כ ראוי לחוש לעיני' נתנה באחר לכך מפרש רב המנונא דיש עוד טעם להיתר דחזקה אין אשה מעיזה פני' וא"כ הוי תרתי למעליותא אין אשה מעיזה פני' וגם תהי' באיסור כל ימי' וחדא לריעותא קלקול הדורות וחדא במקום תרתי לאו כלום הוא לכך ל"ח אף למשנ' אחרונ' לעיני' נתנה באחר אבל טמאה אני לך דהוי הדבר שקול חיישינן לעיני' נתנה באחר זה הוי כוונת הרא"ש לפענ"ד:

ע"כ שייך לדף קכ"ה ע"א שם גמרא אלא לאו באשת כהן כו' הנה מריש הוי קשיא לי על הפוסקים דפסקו באומרת שזינתה ברצון דאינה נאמנת מכח עיניה נתנה באחר וקשה מנ"ל כן דלמא דוקא באשת כהן כיון דאינה מפסדת את הכתובה לכך יש לחוש בשביל עיני' נתנה באחר אומרת כן אבל היכי דמפסדת הכתובה יש לומר דלא עבידה להפסיד ממון עבור מה שנתנה עיניה באחר ושוב ראיתי בספר שער המלך הלכות אישות שכתב סברא זו דיש חילוק בין מפסדת הכתובה או לא בשם התוס' ביבמות ותמה מכח זה על הב"י באה"ע סי' קט"ו שכתב על הטור דזה הוי משנה בנדרים דמה ראי' הרי המשנה מיירי באונס היכי דיש לה כתובה ומה ראי' לרצון מיהו לא ידעתי למה עמד כן דוקא על הב"י והי' לו להקשות כן על הה"מ שכתב כן על הרמב"ם בהלכות אישות יע"ש ולכאורה הי' נראה ליישב קושייתו והוא דהנה קי"ל אין אדם משים עצמו רשע ואם כן בלאו הכי אין לה להאמין שזינתה ברצון דאין אדם משים עצמו רשע ואפילו במגו אינו נאמן ואין לומר דדומה למ"ש התוספות בפרק קמא דבבא מציעא בשנים אמרו לו אכלת חלב