נדרי זריזין חלק ב שכא

עיני' נתנה באחר מיירי המשנה ביבם וקמ"ל דיוצאת בע"כ של יבם היינו רק אם נדרה תחת הבעל אבל אם נדרה תחת היבם ודאי יש חשש שעיני' נתנה באחר כמו בבעל וא"כ דילמא מיירי המשנה ביבם וקמ"ל דיוצאת בע"כ של יבם ואעפ"כ יש לה כתובה ולעולם י"ל באונס באשת כהן היכי דאירע לה תחת הבעל אין לה כתובה ונראה דמזה יהי' הוכחה לפירוש הר"ן בשם אחרים דהטעם דמותרת לו דמדינה אינה נאמנת מכח דאינה יכולה להפקיע שעבודו של בעל ולכך רק מדרבנן נאמנת ולכך הם אמרו והם אמרו וא"כ א"ש תינח לבעל אבל לגבי יבם עדיין אינה משועבדת לו ומדינא נאמנת ושוב לא שייך חשש עיני' נתנה באחר כמו שהקשה הר"ן ולכך כה"ג אף למשנ' אחרונ' נאמנת ואי אפשר לפרש המשנ' כה"ג ונראה ראי' לדברינו ממ"ש שם ביבמות דמבעיא לי' בנטולה אני מיהודים ליבם מהו כו', וקשה לפירוש של התוס' שם דמבעיא לי' אם שייך לומר ביבם עיני' נתנה באחר אם מסקא אדעת' דתפול קמי' יבם וא"כ קשה לי למה מבעי' לי' בנטולה אני מיהודים ולא מבעיא לי' באומרת טמאה אני לך ומת הבעל אם מותרת ליבם אם אמרינן גם ליבם עיני' נתנה באחר ואינה נאמנת אף כנגדו או דילמא כיון דהוי בפני הבעל בחייו א"כ כיון דלפי דינא לנגד הבעל אינה נאמנת א"כ לא שייך עוד חשש עיני' נתנה באחר ולכך שוב אסורה ליבם אחר מיתת הבעל כיון דלא שייך נגדו עיני' נתנה באחר כיון דלא מסקא אדעת' שתפול קמי' יבם למבעיא בטמאה אני לך אם מותרת ליבם או לא כמו דאמרינן בסוגי' לענין תרומ' אחר מיתתו דאסורה לכ"ע ובשלמ' לפרש"י שם ביבמות דמפרש האיבעיא בע"א א"ש אבל לפירוש התוס' שם קשה למה לא מבעיא בכך אלא ודאי דליבם אסור' אף אם יש חשש שעיני' נתנה באחר מכח כיון דאינה משועבדת לו מדינ' נאמנת ולכך הדרא קושיות הר"ן למקומה דשוי' אנפשה חד"א ולשאר הפירושים של הר"ן עדיין נשאר הך קושיא במקומה ודו"ק:

והנה מה שהקשיתי לעיל דילמא מתני' מיירי בכתב לה והאיבעי' שלו הוי בלא כתב לה אך כעת נראה דא"ש כיון דאף שיש לה כתובה מ"מ אין לה תוספת מכח דאדעת' למשקל ולמיפק לא אקני לה וא"כ לפ"ז י"ל בשלמא לפי האמת דיש לה כתובתה מכח תנאי ב"ד לכך אף אם יוצאת מ"מ יש לה כתובה אבל אם נימא דמכח תנאי ב"ד אין לה כתובה רק מכח דהוא כתב לה א"כ הדר דינא כמו תוספת אדעת' למשקל לא אקני לה ולמה יש לה כתובה ואין לומר דמיירי שכתב לה בכתובה אף אם יזדמן לה אונס נמי יתן לה כתובה מ"מ ממ"נ אם לא פירש לה שתהי' נאמנת בדבורה שנאנס' א"כ הדר י"ל דלא אקני נה רק אם תצא בעדים אבל אם תצא רק ע"פ דבורה לבדו לא אקני לה אדעת' דהכי ואם פירש לה אע"פ דבורה יתן לה כתובה א"כ למה אמרינן למשנ' אחרונ' דחיישינן שמא עיני' נתנה באחר הרי נתחייב בעצמו להאמין לה בדיבורה ובע"כ שלא פירש שיאמין לה בדבורה לבד א"כ הדר י"ל דלמשקל ולמיפק לא אקני לה ובהכי מיושב מה שהקשו התוספות דלפשוט ממתניתין דנשבית חייב לפדותה דהתם שפיר י"ל דמיירי בכתב לה כתובה וקמ"ל המשנ' כיון דכתב לה רק כתובה מסתמ' נתחייב בכל אופן כדרך שתקנו הב"ד וחייב אף לפדותה ומיירי בנתחייב לה אף אם תצא ממנה נמי יתן לה כתובה ולא שייך לומר דלמשקל ולמיפק לא אקני לה וקמ"ל כיון דנתחייב בגוף הכתובה חייב אף בתנאי ב"ד דכל תנאי כתובה ככתובה דמי וא"ש ובעיות הש"ס בלא כתב לה ודו"ק:

והנה לעיל הבאתי קושיות השעה"מ בפ"ט מה"א מנ"ל להב"י בסי' קט"ו דבאומרת טמאה אני לך ברצון דמשנה הוא בנדרים ומה ראי' הרי י"ל דוקא באונס דאינה מפסדת הכתובה בזה חיישינן לעיני נתנה באחר ולא היכי דמפסדת הכתובה והנה מ"ש לעיל מכח אין אדם מע"ר שוב ראיתי בשעה"מ עצמו שהרגיש בזה וכעת נראה דא"ש והוא דהנה דאם נימא דעיקר חשה עיני' נתנה באחר הוי מכח הכתוב' קשה למה תקנו רבנן שלא תהי' נאמנת כלל להימנה ולהימנה רק לתקנו דתשבע תחלה קודם שבאה לגבות כתובת' שהאמת כדברי' והרי חזינן בכמה דברים שחששו חז"ל לשמא מורי התיר' תקנו שלא יטול אלא בשבוע' א"כ ה"נ אם חששו לשמא עיני' נתנה באחר לתקנו שלא תגבה כתובת' עד שתשבע תחלה שכדברי' כן הוא והרי בלא"ה דעת הרמב"ם והוב' באה"ע סי' קט"ו שבאם גובות כתוב' תשבע שלא זינתה ברצון כו' ונהי דזה הוי דוק' בטוען עלי' ברי אבל בטוען שמא א"י להשבוע' היינו דוק' מצד עיקר דינא אבל קשה דכאן חששו לשמא עיני' נתנה באחר לתקנו רבנן דתשבע אף בשמא וכיון דתשבע ודאי האמת כן ומה לנו לחוש יותר אם נשבעת ולתקנו רבנן שבוע' ולא נצטרך לבוא לידי איסור' כלל ולומר דהפקיעו חז"ל הקדושין וכדומ' לא ודאי מוכח דאף היכי דאינה גובות כתובת' חיישינן לשמא עיני' נתנה באחר וא"כ ממ"נ אי אפשר בתקנה ע"י שבועה דאם יתקנו שבועה דילמ' לא תרצה לגבות כתובת' ולא תשבע ותמחול לו הכתוב' או מה נעשה אם תטעון שזנתה ברצון ואין לה כתובה ולא יחול עלי' שבועה מעיקר' וא"כ מה יועילו חז"ל בתקנתן שיתקנו שבועה תטעון ברצון ולא תבא לידי שבועה ולתקן שתשבע עבור הגט לבדו לא אפשר לתקן רק שלא תהי' נאמנת כלל וא"ש ומה שהקשו התוס' בפ' אע"פ דאם אומרת מאוס עלי ניחוש לשמא עיני' נתנה באחר ומזה הוכיחו דיש חילוק בין יש לה כתובה לאין לה כתובה אך לפמ"ש והוכחתי דאף באין לה כתובה חיישינן לעיני' נתנה באחר אם כן נשאר קושיות התוספות למה גבי מאוס עלי לא חיישינן לעיני' נתנה באחר ונראה לתרץ דע"כ לא חיישינן לעיני' נתנה באחר רק אם לפני בעלה אומרת טענה אחרת שאינה כמועלת בו כגון בנטולה אני מיהודים דהוי מכח דתשמיש קשה לה וכן בשמים ביני לבינך או בטמאה אני לך לא מבעיא באונס דודאי לא פשעה בו אף גם ברצון מ"מ אין מזה ראי' שמאסה בו לגמרי רק לפי שעה גבר עלי' יצרה לעבור אבל אינה מואסת בו וא"כ בזה יתכן דעשוי' ליתן עיני' באחר בלבה ומ"מ לא יכירו בה ובשקרה וגם הבעל לא יכיר בה דהרי אומרת לפניו התנצלות אחר וכן מורה לשון רש"י ביבמות דף קי"ב גבי נטולה אני מיהודים ליבם מהו דפרש"י שם דעשוי' לנדור מכל היהודים כדי להתנצל לפני בעלה א"כ מוכח שם דרצונה אדרבא להוציא את נפשה מן החשד לפני בעלה כו' אבל באומרת מאוס עלי אם כן אדרבא מגידה להדיא לו שמואסת בו א"כ אומרת בפירוש שמואסת בו וחפצה באחר ובזה מידע ידעה דהבעל וכל העולם יחשדנה לנותנת עיני' באחר כל כה"ג אינה עשוי' לומר כן להכניס את נפשה לידי חשד ומסקת אדעתא שיכירו הכל בכוונת' ובזה אינה עשוי' לומר כן אם לא שהאמת כדברי' שמאוס עלי' וכיוצא בזה מחלק הש"ס בכאן לרבא לענין גרשתני דאף למשנה ראשונה אינה נאמנת רק מכח דמבזית נפשה אבל היכי דאין מבזית נפשה אף למשנה ראשונה אינה נאמנת א"כ י"ל אף חילוק זה לדידן דאף למשנה אחרונה דחיישינן לעיני' נתנה באחר היינו היכי דלא מבזית נפשה כל כך שסוברת שאין העולם מכירין בכוונתה שנותנת עיני' באחר דלא הוי מעין הטענה שלה וסוברת שיאמינו לה אבל היכי דהטענה שלה הוי מעין החשד שהרי היא אומרת מאוס עלי וחפצה באחר הטוב בעיני' והחשד הוי נמי שנתנה עיני' באחר א"כ מידע מדעה דהעולם יחשדו אותה שנותנת עיני' באחר לכך בזה מבזית נפשה ומכנסת א"ע לחשד ובזה אינה עשוי' לומר כן רק אם האמת כן ולכך אין לחוש לעיני' נתנה באחר כה"ג וזה נכון בסברא לפענ"ד:

והנה בהיותי בזה ראיתי בשעה"מ פ"ט מה"א שתמ' על המהרי"ט שמתרץ קושיות התוס' גבי אמרה לי אם קיבל בך אביך קידושין כו' דלא אמרינן בזה שוי' אנפשה חד"א מכח דעיני נתנה באחר והשעה"מ תמה עליו איך שייך בזה עיני' נתנה באחר דהרי היא אומרת שקיבל בה אבי' קידושין ואינה יודעת למי ואסורה לכ"ע ייע"ש ובמחכת"ה נעלם ממנו לשון רש"י ביבמות דף קי"ב והר"ן בסוגיא שכתב דהחשש שנותנת עיני' באחר היינו דתלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא והכוונה פרשנו לעיל מכח דבנטולה אני מיהודים אסורה לכל העולם וא"כ איך שייך עיני' נתנה באחר ובע"כ דיש לחוש למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא א"כ חשש זה יש לחוש נמי באומרת שנתקדשה כשהיא קטנה סוף סוף תלך למקום שאין מכירין בה ובמאמרה ותנשא ואדרב' בזה יש לחוש יותר דאם בנטולה אני מן יהודים דבאמת נדרה וא"כ אם תלך למקום שאין מכירין ותנשא באיסור מכ"ש דיש לחוש בזה שבאמת לא אמר' לה אם כשנתקדשה כשהי' קטנה רק שמשקרת לפניו לומר כן מכח דעיני' נתנה באחר ובלבה יודעת ששקר הוא ותלך למקום שאין מכירין שאמרה כן ותנש' בהיתר וא"ש כוונת המהרי"ט:

גם ראיתי בשעה"מ שם מה שתמה בתשובת מ"צ על הראב"ד דס"ל דאין אדם משים עצמו רשע אף לגבי הודאת עצמו א"כ מהו קאמר הש"ס אי ברצון מי אית לה כתובה טפי הו"ל להקשות למה יגרשנ' כלל למשנ' ראשונ' גם הקש' למה לא השיג הראב"ד על הרמב"ם בדין אם היא אומרת שזינתה ברצון דאין לה כתובה הו"ל להשיג דיש לה כתובה ייע"ש ולדעתי נראה ליישב כל זה דידוע מ"ש הפוסקים ומוכח כן בש"ס דהיכי דהוי בידו לעשות הדבר עדיף משאר מגו א"כ א"כ ה"נ ע"כ לא ס"ל להראב"ד דאף לגבי עצמו אינו נאמן להשים עצמו רשע רק היכי דאין בידה לעשות הדבר כן מעתה כגון במאכילתו שאינו מעושר דמיירי מיני' הראב"ד שם דבזה נהי דהוי בידה למפר' מ"מ מגו למפרע לא מהני ומהיום והלאה אין בידה להאכילו שאינו מעושר דהרי בידו לשמור א"ע ולא יאמין לה רק מה שתעשה לפניו או שיפריש הוא ויתן לה דבר שהוא כבר מעוש' וכיון דאין בידה לעשו' כן לכך אינה נאמנת אף לעצמה דאין אדם משים עצמו רשע אבל הכא מה שאומרת טמאה אני לך עדיין בידה לזנות עם כמה פרוצים דהרבה פרוצים בעולם כמ"ש לעיל בשם הרא"ש הובא בש"ך סי' קל"ג דכמה גנבי איכא בשוקא כן ה"נ כמה פרוצים איכא בשוקא ואין אפוטרופס לעריות לכך הוי בידה לעשות עוד כן וכל שבידה לעשות כן נאמנת אף דשוי' נפשה רשיע' ובפרט מה דאין אדם משים עצמו רשע הוי מכח חזקת כשרות שלו וכל שבידה מהני אף לגבי חזקה ונהי דלעלמא להעיד אינו נאמן לשום עצמו רשע אף במה שבידו מכל מקום לגבי עצמו דלדידן קיי"ל דיכול לשום עצמו רשע אף להראב"ד החולק מ"מ ס"ל לחלק בין היכי שאין בידו לעשות כן ובין היכי שבידו לעשות כן נאמן עכ"פ לגבי עצמו כה"ג וא"ש ודו"ק היטב ועיין מ"ש לקמן ישוב אחר בזה:

והנה מה שהקשינו לעיל וכן הקשה בשעה"מ מנ"ל להפוסקי' דאף היכי דמפסדת הכתובה נמי אמרינן אינה נאמנת דעיני' נתנה באחר ודילמ' המשנה מיירי רק בתובעת כתובתה ועיימ"ש לעיל בזה וכעת נראה לומר עוד דהי' הוכחה להו מן הש"ס ממה דקאמר רב המנונ' דבאומרת גרשתני נאמנת אפילו למשנ' אחרו' דבמשנ'