נדרי זריזין חלק ב שכ

כיון דקיי"ל בש"ע אה"ע סי' קט"ו דבאשת ישראל שאומרת טמאה אני לך אף שאינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה מ"מ אין לה כתובה עיקר ותוס' כי הודאת בע"ד כמאה עדים דמי א"כ ה"נ באנוסה לכהן לפי הך ס"ד דבאנוסה לכהן אין כתובה אז אף באומרת שהיא אנוסה נהי דאינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה מכל מקום אין לה כתובה דהודאת בע"ד הוי יותר ממאה עדים ולמה פירש רש"י בעדים וצריך עיון בזה. ר"ן ד"ה חזרו לומר שלא תהא עיני' נותנת באחר ומקלקלת על בעלה שמא תלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא כוונתו בזה שהוי קשה לו בשלמא בטמאה והשמים ביני לבינך דמותרת אחר גרושין לאחרים שפיר יש לחוש שעיני' נותנה באחר ומקלקלת על בעלה אבל בנטולה אני מיהודים הרי נאסרה על כל היהודים וא"כ לא אפשר לה להנשא לאחר כלל ואיך נאמר שעיני' נותנה באחר לכך מפרש הר"ן שתלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא מיהו באמת לא ידעתי למה הוצרך הר"ן לזה הרי בלא"ה יש לחוש שתלך אח"כ לגבי חכם ויתיר לה נדרה אחר הגט דאף להסוברי' דשאלה אחר הקמת הבעל לא מהני כאן הרי למשנה ראשונה כתב הר"ן דלא מהני הפרתו ולכ"ע יכולה לשאול א"כ יש לחוש שתשאל לגבי חכם ועוד אף אם לא תשאל ממ"נ אם חיישינן שתלך למקום שאין מכירין ולא תחוש על נדרה כמו כן יש לחוש שתנשא במקומה ותאמר שכבר התירה לה נדרה ובפרט גם בזה אין לשון הר"ן מדויק מ"ש שאין מכירין בה ובנדרה משמע דחיישינן שתעשה איסור ממש ותעבור על נדרה ומי דחקו לכך נימא דנטולה אני מיהודים מיירי נמי כעין דומיא דטמאה אני לך דהיינו שלא נדרה השתא רק שאומרת לבעלה נטולה אני מיהודים מחמת נדר שנדרה כבר שלא בפני' ולמשנה ראשונה היתה נאמנת וגם לא הי' יכול להפר ולמשנה אחרונה חששו שמא משקרת ולא נדרה כלל ורק עיני' נתנה באחר ואח"כ תנשא למי שתרצה ותאמר ששקר דברה לבעלה ותהי' נאמנת במגו שבידה לשאול או שתאמר שבאמת נשאלה לחכם או שתלך למקום שאין מכירין בה ולמה הוסיף הר"ן לומר ובנדרה הרי יכול להיות שלא נדרה כלל וצ"ע:

דף צא ע"א גמרא אמרינן לי' מתניתין הוא כו' קשה לי מה ראי' הרי עיקר הטעם שתקנו רבנן כתובה הוי מכח שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אבל בלא"ה לא הי' מגיע לה כתובה כלל וא"כ נימא דבעיא דרבא הוי אם לא כתב לה כתובה והיא באה לגבות בתנאי ב"ד בזה מה בכך דהוי באונס ויכולה לומר גברא נסתפחה שדהו סוף סוף הרי אסורה לו ומחויב לגרשה א"כ לא שייך הטעם שלא תהא קשה בעיניו לגרשה אדרבא יוציא ויוציא דהרי חייב להוציאה ולכך בכה"ג לא תקנו רבנן כתובה אבל המשנה מיירי בכתב לה כתובה כיון דהוא נתחייב לה מדעתו כתובה בזה שפיר חייב לשלם לה כפי חיובו רק אם זנתה ברצון א"כ פשעה היא דגרמה לעצמה האיסור ובפרט דהוי כהתנה עמה תנאי שלא תזנה ועברה על התנאי וכמ"ש כעין זה הב"ש סי' ס"ח אבל אם זינתה באונס דלא פשעה ולא עברה על התנאי רק דנסתחפה שדהו בזה שפיר חייב לשלם לה מכח חיובו ובזה שפיר י"נ אנא הא חזינא וצ"ע בזה ועיין מ"ש לקמן ליישב זה:

ועוד קשה לי לפי דעת המהרי"ק שאשה שזינתה תחת בעלה בסברה שמותרת לזנות אסורה לבעלה אף דאומר מותר שוגג הוא מ"מ כיון שנתכוונה למעול מעל בבעלה אסורה דכתיב למעול מעל כו' א"כ דילמא לעולם מיירי המשנה באשת ישראל וברצון רק דסברה שמותרת לזנות תחת בעלה ולכך לענין איסור אסורה דנתכוונה למעול מעל בבעלה ולענין כתובה יש לה דלא שייך לקונסה דזנתה ברצון דהרי סוברת שמותרת לזנות תחת בעלה ולא תתסר עליו א"כ הוי אומר מותר שוגג הוא לכך יש לה כתובה מיהו זה טעות דסוף סוף מוכח הך דינא ומכח ק"ו דמה זו שזנתה מדעתה כיון דטעתה באומרת מותר יש לה כתובה אף דבאמת אסורה לו מכ"ש באשת כהן דהוי אנוסה ממש דיש לה כתובה:

ועוד הוי קשה לי מהו פריך ומנ"ל לש"ס כלל דטמאה אני לך היינו מחמת זנות דילמא הכוונה מ"ש טמאה אני לך היינו שהיא רואית מחמת תשמיש שכבר ראתה ג"פ רצופין מחמת תשמיש ואסורה לו ומ"ש עד שתביא ראי' לדברי' היינו אם ימצא על עד שלו דם ג"פ או שתביא עדים שכבר יצא מאנשים אחרים מחמת כן ולמשנה ראשונ' היו מאמינין לה אף שלא מצא הוא על שלו או שלא בדק א"ע כלל והיא אומרת שכבר ראתה ג"פ מחמת תשמיש נאמנת ואח"כ חששו שמא עיני' נתנה באחר לכך אין מאמינין לה עד שתביא ראי' שתשמש עוד וימצא על שלו דם או מבעלים אחרים כנ"ל. והנה לטעם הר"ן דלכך אינה נאמנת מכח דאפקינהו לקדושין מינה הוי א"ש דבאיסור נדה לא שייך זה אבל לאינך טעמים קשה גם לטעם הר"ן קשה כיון דרואית מ"ת הוי רק דרבנן כמ"ש הפוסקים וא"כ בדרבנן הם אמרו והם אמרו ובודאי יכולין להתיר מכח עיני' נתנה באחר ולכאורה צ"ע והי' נראה דמזה מוכח כדעת הסוברים דמהני בדיקה לבעל ראשון א"כ א"א לפרש בכך דממ"נ אם מיירי בבעל ג' פשיטא דמהני בדיקה ואף אם מיירי בבעל א' כיון דמהני בדיקה א"כ לא שייך לומר דעיני' נתנה באחר דמ"מ אם אין הבעל רוצה שתבדוק א"כ מדעתו מגרשה ולא חשש שמא נתנה עיני' באחר ואם חושש שמא עיני' נתנה באחר א"כ תבדוק עצמה וממ"נ אם תראה בשפופרת מוכח שדברי' אמת ואם לא תראה מוכח דמותרת לו ובזה אף למשנה ראשונ' יכול הבעל לכופה שתבדק ואם לאו אין לה כתובה ולא שייך בזה חילוק בין משנה ראשונ' לאחרונ' גם י"ל דלשון טמאה אני לך משמע דהוי בזנות דבסוט' טומאה כתיב בה אבל רואה מחמת תשמיש שייך בה לשון איסור ולא לשון טומא' והו"ל לומר אסורה אני לך מיהו עכ"פ מדנקט המשנ' הני שלשה דינין ולא נקט נמי דין זה דאסורה אני אי גם זה הו"ל למנקט ועוד דלמה נקט התנאי בטמאה אני לך וכיון דרוצה לאשמעינן דאף יש לה כתובה מוכרח למתני בכהן דוקא ולמ"ל כל זה לאשמעינן באשת ישראל ובאומרת אסורה אני לך דיוצאות ונוטלת כתובה ובשלמא לרבא דקאמר דטעמ' דמשנה ראשונ' מכח דמבזית נפשה א"כ ברואות מ"ת דאינ' מבזית נפשה י"ל אף למשנה ראשונ' אינה נאמנת אבל לרב המנונא והכי קיי"ל דלא ס"ל הך סברא דמבזית נפשה א"כ קשה לנקוט באומרת אסור' אני לך ובע"כ כה"ג יש לה תקנה בבדיקה לבעל א'. מיהו אין מזה ראי' גמורה די"ל אף לרב המנונא ס"ל הך סברא דמבזית נפשה והיינו דס"ל דבעוד מהני טעמי נאמנת או במכיר בה שהיא משקרת אף שלא מכזית נפשה מכח חזקה דאין אשה מעיזה ואם אינו מכיר בה שהיא כך אז היכי דמבזית נפשה נאמנת אבל היכי דאינה מבזית נפשה וגם אינו מכיר בה אם משקרת אף למשנה ראשונ' אינה נאמנת ובזה י"ל דברי הר"ן שכתב הטעם דלכך לא מהני למשנ' ראשונ' הפרה מכח דמוכח דתשמיש קשה לה כו' ולכאורה מי דחקו לפרש כך נימא דהכוונה כך כיון דבעל אינו מיפר בקודמין וגם לענין הפרה אזלינן בתר אמירת הנדר לר"ע דקיי"ל כוותי' וא"כ מיירי המשנה דלא נדרה עכשיו רק שאמרה שנדר' קודם האירוסין על אחר זמן שאחר זמן תהא נטולה מן היהודים וביני ביני נשאת לבעל ועתה חל הנדר שלה וא"כ אם אמת כדברי' אין יכול להפר דאין הבעל מיפר בקודמין ולכך למשנ' ראשונ' היתה נאמנת שכבר נדרה ומ"ש יש לה כתובה למ"ד קדשה סתם וכנסה סתם יש לה כתובה אבל למשנ' אחרונ' אינה נאמנת מכח חשש שמא עיני' נתנה באחר. אך כיון דלדעת כמה הוי שוי' אנפשה חד"א הוי מטעם נדר והוי מכ"פ בנדרה עכשיו ולכך בטמאה אני לך אם הוי כנדרה הוי כאומרת תשמישי עליך ובכה"ג אם נדרה לא הוי חל נדרה לכך אף לשון זה לא עדיף מנדרה ממש אבל אם אומרת נטולה אני מיהודים הוי כאומרת תשמישך עלי לכך נהי דאינה נאמנת שנדרה מכבר הוי עכ"פ בנדרה עכשיו ולכך אמרינן דמיפר חלקו גם י"ל כיון דקיי"ל בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן על להבא מכח שבידו לגרשה אבל על למפרע אינו נאמן א"כ ה"נ הרי בידה לנדור עתה לכך על למפרע אין לה מגו ואינה נאמנת כלל אבל על להבא הוי לה מגו דבידה לנדור עתה לכך נאמנת על להבא אך שוב יפר חלקו כיון דהוי כנדרה עכשיו ולמ"ל להר"ן לדחקו בענין אחר אך לפמ"ש א"ש בכה"ג דאינה מבזית נפשה גם אינו מכיר בה שמשקרת לכ"ע אינה נאמנת אף למשנ' ראשונ' א"ש. גם י"ל דהר"ן הוכרח לתרץ למ"ד קדשה סתם וכנסה סתם אין לה כתובה דא"כ למה בנדרה קודם יש לה כתובה ובע"כ מיירי דאומרת דנדרה תחתיו ודו"ק:

והנה לכאורה יש ליישב בפשיטות דבשלמא לדידן דאשת כהן שנאנסה יש לה כתובה מכח דאמרינן נסתחפה שדהו א"כ ה"נ ברואות מ"ת אף דאסור' לו מ"מ יש לה כתובה אבל להס"ד דאשת כהן אין לה כתובה מכח דאסורה לו, אף דלא חטאה ולא פשעה כן ה"נ ברואות מ"ת תחתיו נמי כיון דאסורה לו אין לה כתובה כיון דעכ"פ יוצאת מתחתיו וא"כ שפיר פשיט מהך משנה מיהו לפ"ז תקשה לפשוט הש"ס בעיא דאשת כהן שנאנסה מברייתא המובא בספ"ק דנדה דאשה שאין לה וסת אסורה לשמש כו' אין לה כתובה כו' מוכח דוקא אם מתחלה אין לה וסת אז אין לה כתובה אבל אם מתחלה הוי לה וסת ואח"כ נתקלקלה יש לה כתובה וא"כ מוכח דאמרינן נסתחפה שדהו וגם מברייתא דנדה דף ס"ו דקאמר בראתה מ"ת דתתגרש ותנשא לשני ולא קאמר דאין לה כתובה מוכח דיש לה כתובה א"כ מוכח דלא אמרינן נסתפקה שדהו א"כ ה"ה באשת כהן שנאנסה ואם הוי ס"ל להש"ס דיש מקום לחלק בינייהו בין רואות מחמת תשמיש לנאנסה הדרא קושייתינו לדוכתא נימא דהמשנה מיירי בראתה מ"ת ודו"ק היטב:

ועוד קשה לי מנ"ל דמיירי באונס באשת כהן הרי קיי"ל באה"ע סי' קנ"ט בשומרת יבם שזנתה אסורה ליבם אם הוא כהן כמ"ש הב"ש שם א"כ נימא דמתניתין מיירי באומרת ליבם טמאה אני לך שזנתה תחת היבם באונס או ברצון והיבם הוי כהן ולכך אסורה עליו ומה דנקט יוצאת היינו דיוצאת בחליצה דכופין אותו לחלוץ ונוטלת כתובה דביבמה כיון דכתובתה על בעלה הראשון בזה ודאי יש לה כתובה דהרי לא זינתה תחתיו ולכך יש לה כתובה דכתובה על נכסי בעלה הראשון ותחתיו לא זינתה ואף דאינך גווני מיירי מבעל מ"מ גם השתא לא הוי כולם בחד גוני ובע"כ מה דנקטה המשנ' כן באשת כהן ולא באשת ישראל וברצון ובע"כ דרוצה לאשמעינן רבותא דאף לענין כתובה נאמנת ולכתובה לא משכחת רק באשת כהן א"כ לפ"ז י"ל דאף באשת כהן באונס אין לה כתובה וכיון דהמשנה רוצה למנקט דיש לה נמי כתובה לכך לא יכול למנקט רק ביבמה ובכהן ולכך אסור' עליו ומ"מ יש לה כתובה ונקט יוצאת כל חד כדיני זו בגט וזו בחליצה דכופין היבם לחלוץ ואף דבעיא היא ביבמות דף קי"ב אם אמרינן ביבם חשש