נדרי זריזין חלק ב שיט

ע"ב גמרא מיתיבי קונם שאיני נהנה לפלוני מו' עיין בתו' שכתבו לכל הני דמייתי לעיל לסייעתא מתיא הכא לאותיבי' ודחי להו כדדחי לעיל ובסוף מסיק בתיובתא כו'. הנה דבריהם אין מובנין חדא מה בעי בזה במ"ש כל הני דמייתי לעיל לסייעתא מייתי הכא לאתובי' ומה בעי התוס' בזה זיל קרי בי' רב הוא ובפרט מ"ש ודחי להו כדדחי לעיל מה זה שכתבו לשון רבים אזי להו הרי על פרכא השני' אינו מתרץ. כלום רק מסיק תיכף בתיובתא ולכך אין דבריהם מובנין בזה:

משנה חזרו לומר כו' טמא' אני לך אינ' נאמנת עד שתביא ראי' לדברי' עיין בר"ן שכתב דלהך טעמא דאפקינהו רבנן לקדושין מני' מיירי שלא נבעלה לפסול לה דאי לפסול לה לא מהני מה דאפקינהו רבנן לקידושין מני' והוא תמוה דלקמן קאמר הש"ס בההוא איתתא דהוי כל יומא קא משיא ידי' דגברא כו' א"כ חד מן נכרים כו' ופירש הר"ן דמיירי באשת כהן וא"כ אעפ"כ אמר ר"נ דעיני' נתנה באחר אף. דהוי נכרי והוי לפסול לה והו"ל להקשות על זה מהך סוגיא ולמה לא הקשה כן הר"ן וכבר שמעתי מי שעמד על זה ועוד קשה לי טובא על הר"ן שכתב דבאם אומרת שנבעלה לפסול לה נאמנת וא"כ קשה למה אינה נאמנת באומרת שנבעלה לאחר. הרי יש לה מגו דאי בעי אומרת לפסול נאנסתי ולמה ניחוש שאומרת כן בשביל עיני' נותנת באחר הרי אם נתנה עיני' באחר היתה יכולה לומר לפסול נבעלתי ואין לומר דתפסול מהכהונה דגם עתה כיון שרצונה להתגרש ממנו תפסל לכהונה ומה לי זה או זה וא"כ יש לה מגו וצ"ע כעת שוב ראיתי דא"ש על נכון דהרי עיקר קושיות הר"ן דהוצרך להך תירוצא הוי מכח קושיות דשויא אנפשה חד"א דמצד נאמנות אין התחל' וקושייתו דהרי מדינא אין לה נאמנות דשמא אומרת מכח דעיני נותנה באחר רק קושייתו דעכ"פ אסור' לו מכח דהיא שוי' אנפשה חד"א ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו וכן הוי לשון התוס' וכן הוי לשון רשב"א בזה ומתרץ כתירוץ הר"ן א"כ מכח דעיקר קושייתו הוי מכח שויא אנפשה חד"א ולפ"ז נראה דלא אמרינן שויא אנפשה חד"א רק אם בדבורו לבדו נגמר כל האיסור כגון באומרת טמאה אני לך או אם אומרת נבעלת לפסול לה והרי עיקר הלימוד דשוי' אנפשה חד"א נלמוד מאת בתי נחתי לאיש והרי התם בדבורו לבדו נגמר האיסור ועל פי דבריו לבדו נאסרה. לכך אמרינן שויא נפשה חד"א וכל כיוצא, בזה דנלמוד מזה היינו רק דומיא דהכא דע"פ דבורו לבדו חל האיסור ולכך ה"נ הר"ן מיירי במשנה באומרת שנבעלת לפסול לה ובזה בדבורה לבדה נגמר כל האיסור ולכך אמרינן שויא אנפשה חד"א אבל במעשה של אח"כ דלפי דברי' יתכן להיות אף דנבעלה מ"מ יתכן להיות דהבעל הוי ולא נכרי ולולי דברי הבעל שאומר לא הוא היתה מותרת דתלינן טפי בבעל דהוא מצוי לה ומוקמינן לה בחזקת היתר ולא חיישינן שמא נכרי הוא רק הבעל הוא שאומר שלא הוא הוי א"כ לא נודע איסורא רק בצירוף דברי הבעל וכיון דאין הבעל נאמן עלי' דכל דבר שיש לו חזקת היתר אין ע"א נאמן לאסרו ובשלמא היא לולי החשש דעיני' נתנה באחר היתה נאמנת מן הדין דע"א נאמן נגד החזק' במה שבידו לעשות כידוע וא"כ ה"נ בידה לזנות דהרב' פרוצים שכיחא בעלמא וכמ"ש הרא"ש כעין זה במקום אחר דכמה גנבי איכ' בשוק' כן ה"נ כמה פרוצי' איכ' בשוק' ובידה לזנות ולכך כיון שבידה נאמנת לולי הטעם דעיני' נתנה באחר אבל הבעל אין בידו שתזנה אשתו לכך אינה בידו לאסרה ואף דבידו שלא לבעלה מ"מ לא נקרא זה בידו דהרי הטעם דבידו מהני היינו מכח דבידו לסלק החזקה או מכח מגו וא"כ תינח אם בידו לגמור כל האיסור אז הוי מגו או בידו לסלק החזקה אבל הכא אין בידו לעשות גוף האיסור מה ברך שבידו שלא לבעול בזה לבדו לא היתה נאסרת וא"כ אין הבעל נאמן עלי' שהוא לא הי' ולכך ממ"נ להאשה לא נחשב שויא אנפשה חד"א כיון דע"פ דבורה לא נגמר האיסור רק בצירוף דברי הבעל והוא אינו נאמן עלי' ולהיפוך להבעל לא הוי חד"א כיון שהוא אומר שיודע שלא בעלה מ"מ לא יתכן להיות שלא נבעלה כלל ומה שהיא אומרת שנבעל אין לה נאמנת נגדו כיון די"ל עיני' נתנה באחר ולכך לשניהם לא שייך לומר בזה שויא נפשה חד"א ואף דיש לדמות נאמנות הבעל בזה לאומר על בניו שהם ממזרים דיש לו נאמנת מטעם שכתבו הפוסקים דמעיד על עצמו שאינו ממנו וממילא הם ממזרים, וא"כ ה"נ יתכן להיות שנאמן על עצמו שהוא לא הי' מ"מ י"ל לענין שוי' נפשה חד"א כיון דזה נלמוד מקרא דאת בתי כו' היינו רק אם הדבור הוי דבור טוב שמצד עצמו יש בו כדי לאסור אבל היכי שאין בגוף הדבור כדאי לאסור אבל רק בצירוף דבר אחר לא אמרינן שוי' נפשה חד"א כה"ג וא"כ ה"נ כל שבדבורה לבדה לא נאסרה שייך שוי' אנפשה חד"א ומצד נאמנות אין לה נאמנות דעיני' נתנה באחר וא"צ בזה לתירוץ הר"ן כלל ודוק שוב ראיתי סברא זו בשעה"מ ה' אישות יע"ש לענין אחר ומכאן יש ראי' ברורה לדבריו וכן הרגיש בתשובת נ"ב באה"ע סברא זו ויש ראי' מהנ"ל לדבריהם ועיין בתשובתי לאה"ע סי' קט"ז לק"ק סימייאטישטש הארכנו נמי בדברי הר"ן הללו בעז"ה יע"ש:

שם גמרא איבעי' להו כו' מהו שתאכל בתרומה כו' ר"ש אומר אוכלת כדי שלא להוציא לעז על בני' קשה לי מה קאמר שלא להוציא לעז על בני' הו"ל לומר שלא להוציא לעז עליו שדר עם חללה וה"ל לחוש על לעז שלו שיאמרו שהוא נשא נשים פסולות ולמה נקט בניו גם קשה לי על מה דקאמר רבא ומודה ר"ש דאם נתארמלה שאינה אוכלת בתרומה כו' הנה לענין אם נתארמלה לא הוי צריך למנקט שאינה אוכלת בתרומה רק הו"ל למנקט שאסורה להנשא לכהן כיון דבזה לא שייך חשש לעז מטעם המבואר בש"ס ולמ"ל למנקט שאינה אוכלת בתרומה הו"ל למנקט שאסורה להנשא לכהן אחר ואפשר כיון דתחלת פלוגתתם הוי בתרומה נקט נמי במודה תרומה והנה לכאורה מלשון המשנה יש לדייק דלא כרבא כיון דתחלה נקט סתם האומרת טמאה אני לך תביא ראי' לדבריה ולא נקט דאסורה בתרומ' ובסיפ' גבי נטולה אני מיהודים נקט יפר חלקו ותהא נטולה מיהודים וקשה למ"ל הך סיום דתהא נטולה מן היהודים דאין לומר דה"א דיכול להפר לכולם דהרי נקט תחלה יפר חלקו משמע הא חלק אחרים אינו מיפר וא"כ למ"ל לסיים עוד ותהא נטולה מן יהודים אך בע"כ כוונתו דה"א דבעוד' יושבת תחתיו תהי' מותרת להנות אף מאחרים דאם תהי' אסורה להנות מאחרים יהי' לעז על הבעל דאיכ' דידע מנדר' ולא ידע מהפרת הבעל או שלא ידע לחלק בין חלקו לחלק אחרים ויטעה לומר מדאסור' על אחרים מוכח דלא הפר ויוציאו עליו לעז שיושב עמה באיסור והי' אפשר לומר דתהי' מותרת לכל שלא יהי' עליו לעז שיושב עמה באיסו' לכך קמ"ל דאעפ"כ ותהא נטול' מיהודים תיכף ומיד או י"ל יותר כיון דאף אם נדר' אין ראי' שנדר' בלב שלם. דדלמ' התנית קודם לנלר' שיהי' בטל כל מה שתדור ואם היא מתנית כן סמוך לנדר' מהני אף אם זוכרת לתנא' אז בשעת נדר' או י"ל דתיכף אחר שנדר' חזר' בלחש תכ"ד וא"כ כיון דאפשר שנדר' לא נדר ולא נדר' רק שתהי' יוצאת ממנו דעיני' נתנה באסר ולא תצטרך אף הפרה כלל וכמו דבטמאה אני לך מותרת כך בלי שום היתר מכח מגדר מלתא לדעת קצת פוסקים או מכח דמן הדין אינה נאמנת להפקיע עצמה מבעל כן ה"נ אינה נאמנת שנדרה ותלינן שבטלה בתנא' תחלה או אח"כ חזרה תיכף ולא תצטרך הפרה כלל לכך אמר דאעפ"כ תקנו הפר' דאם לא יפר ותהי' מותרת כך אז תהי' מותרת גם לאחרים כל זמן שיושבת תחתיו שלא יוציאו לעז עלי' שדר עמה באיסור וא"כ תהי' מותרת לכל העולם להנות מהם כל זמן שיושבת תחתיו לכך תקנו טפי להפר חלקו ואז תהי' אסור' לכל היהודים כדינו ולא יהי' עליו לעז כיון שהיפר חלקו וז"ש לכך יפר חלקו כדי שתהא נטולה מן היהודים אף ביושבת תחתיו א"כ מוכח דחיישינן ללעז שלו וא"כ מדפירש בסיפא דתהא נטולה מן היהודים אף כשיושבת תחתיו ולא פירש כן ברישא בטמאה אני לך ואף אם לא נפרש כפירושינו עכ"פ כיון דנקט יפר חלקו למ"ל למנקט עוד ותהא נטולה מן היהודים בע"כ דקמ"ל דאף בעודה תחתיו תהא נטולה מן יהודים ולמה לא קמ"ל בטמאה אני לך דעכ"פ אסורה בתרומה ולמה נקט סתם תביא ראי' לדבריה מוכח דבזה מותרת לגמרי ואין חוששין כלל לדברי' אפילו לענין תרומה וקשה לרבא וגם לפמ"ש לעיל דהמשנה קמ"ל דאין חוששין ללעז שלו תקשה גם לרב ששת דהרי גם הוא אינו חושש רק ללעז בניו אבל ללעז עצמו אינו חושש כלל ומוכח שלא כדברינו:

והנה בעיקר הדין דמותרת בתרומה לר"ש קשה לי בשלמא להך טעמא דחז"ל יש להם כח לעשות אף בקום ועשה או מכח דהפקיעו חז"ל הקדושין א"ש דמותרת בתרומה דגם זה יש להם כח משום מגדר מלתא ואם הפקיעו הקדושין הדר לא הו"ל חללה והשתא הוי כנשאת לו מחדש ומותרת בתרומ' מעתה אבל להך טעמא של הר"ן דמדינ' אינה נאמנת להפקיע עצמה מבעל' קשה תינח למה ששייך לו אבל לענין תרומ' איך התירו בקום ועש' לאכול איסור תור' וצריך לומר דמיירי בתרומ' דרבנן אבל קשה אם בתרומ' דאוריית' אסור' לאכול א"כ למה תאכל בתרומ' דרבנן מכח חשש לעז הרי בלא"ה הוי לעז כיון דעכ"פ בתרומ' של תור' לא תאכל ואין לומר דמיירי בזמן הזה דליכא תרומ' של תור' ואתיא כמ"ד תרומ' בזה"ז דרבנן דא"כ עכ"פ במ"ש רבא דמוד' ר"ש נתארמל' דאינה אוכלת מכח דליכ' לעז הו"ל לומר נמי זה דמודה בזמן שיש תרומה דאוריית' דאף של דרבנן לא אכלה כיון דסוף סוף כאן הוי לע"ז וצ"ע ושוב עיינתי ברשב"א וראיתי שהרגיש בזה מתרומ' ותירץ דמיירי מתרומ' דרבנן והוא תמוה מטעם שכתבתי ועוד תמוה יותר לשון הרשב"א שמוכח. מדבריו שהוי קשה לו להך טעמא דאפקינהו רבנן לקדושין מנה ואדרב' להך טעמא לק"מ כיון דלא היתה מקודשת ואין ביטול קדושין לחצאין א"כ הוי כפנוי' ממש ולמה תהי' אסור' בתרומ' ובהיות כן קשה להיפוך דלמה קאמר רבא דלא אכלה וכן לר"ש למ"ל לטעמא שלא להוציא לע"ז בלא זה כיון דאפקינהו רבנן לקדושין מנה ובע"כ מה דיושבת תחתיו מהיום והלא' בע"כ דהוי כנתקדש' מחדש כמ"ש הפוסקים דאיש ואשתו הדרין יחד הוי כאלו הי' שם עידי קידושין וא"כ מן הדין מותרת בתרומ' דמה שנבעל' הוי בעוד' פנוי' ולא הוי זונה וכעת היא נשוא' לכהן ואין ביטול קידושין לחצאין והדבר תמוה מאוד על הר"ן וסייעתו בתירץ זה:

שם גמרא בדק לן רבא אשת כהן שנאנסה. כו' פרש"י בעדים כו' לא ידעתי למה נקט בעדים