נדרי זריזין חלק ב שיח

דאם ע"י חרטה חשה ממ"נ אם הי' מתחרט גם מתחל' א"כ לא הוי צריך להטעותו רק לומר לו שאי אפשר לו לשאל עד שישא תחל' ובע"כ שלא הי' מתחרט תחל' א"כ אם מתחרט עתה הוי רק מכח שכבר נשא ונאסר בהנאת עולם א"כ הוי כעין נולד שלא אסיק אדעתי' תחל' שישא אשה ע"י הטעות של ר"א ותחלה לא אסיק אדעתי' שיטעהו ר"א והוי מלתא דל"ש והוי נולד ממש ולמה פתח לו ובע"כ דהוי לו פתח תחל' רק דאעפ"כ לא רצה להתיר לו אך כשכבר נאסרי אז התירו לו ע"י הפתח שהי' לו מתחל' וז"פ וק"ל:

שם אלא לימא מסייע לי' קונם שאיני נהנה מפלוני והריני נזיר אם אשאל עליו על נדרו ואח"כ נשאל על נזירתו כו'. קשה לי מהו פריך הרי אמרינן דהנודר כאלו בנה במה ואמרו עוד בדף ך"ב דאם נדר נקרא רשע והכי קיי"ל ביו"ד דנקרא רשע ונקרא חוטא והנה אמרינן לעיל דף יו"ד ע"א דאמר אביי ר"א הקפר ור"ש כו' כולהו ס"ל דנזיר נקרא חוטא וקשה חדא למה לא מנה נמי את ר' נתן דאמר הנודר כאלו בנה במה הרי הוא ס"ל דנודר נקרא חוטא ועוד כיון דקיי"ל בכל דוכתא דאין הלכה כשיטה וכל היכי דאמרינן בחד שיטא אין הלכה כוותייהו א"כ ה"נ כיון דאמר אביי דכל הני בחדא שיטא קיימי דנזיר נקרא חוטא מוכח דלא קיי"ל כן והיאך קיי"ל כר' נתן וכוותי' פסק הרמב"ם והטוש"ע ועוד הרי הר"ן כתב שם דשמעון הצדיק ס"ל דרק נזיר נזיר טמא הוי חוטא ולא נזיר טהור א"כ מוכח דטהור אינו חוטא והרי על ר' נתן משמע דליכא פלוגתא דנודר כאלו בנה במה ובע"כ דשאני דין נזירות מדין נדרים. ואף אם נודר נקרא חוטא, מ"מ יתכן להיות דנזיר אינו חוטא ואינו דומה בזה לנדרים. כלל וא"כ מהו פריך כאן נימא דהך ברייתא אתיא כמ"ד דנזיר טהור אינו חוטא וליכא מצוה לתשולי עלה ואף למ"ד דהוי חוטא הרי הריש' הוי כזה רק שציער עצמו מן היין וא"כ תינח אם כבר התחיל בצערו אבל אם לא התחיל כלל להצטער עדיין ודאי דאינו נקרא חוטא וכאן עדיין לא התחיל נזירתו וא"כ לא הוי חוטא לכ"ע ולבך בזה שפיר קאמר דנשאל על נדרו תחלה מכח דזריזין מקדימין למצות לכך ראוי להקדים לשאול על נדרו תחלה כיון דבזה גוף הנדר הוי כבנה במה וראוי להקדים המצוה תחלה ואח"כ הרשות ולכך קמ"ל דראוי לשאול על נדרו תחל' ואח"כ על נזירו מכח דזה רשות וזה מצוה לכך ראוי להקדים המצו' תחל' ומנ"ל דאין שואלין אא"כ חל הנדר וצ"ע גדול בזה:

שם גמרא אבל בשאלה כו' דכתיב לא יחל דברו קשה לי למ"ל הך טעמא הרי הי' אפשר ליתן טעם אחר בזה כיון דקיי"ל בעל מיגז גייז אבל חכם עוקר הנדר מעקרא וא"כ בשלמא בבעל אי אפשר להפר אלא א"כ חל הנדר דאם לא חל הנדר על מה יחול הפרתו אם על האמירה שכבר אמרה ונדרה הרי אין ההפר' חל למפרע לעקור הדבור ואם על מכאן ולהבא עתה הרי אין כאן נדר עדיין וליכא כאן דבר על מה לחול ההפר' אבל בשאל' דחכם עוקר הנדר מעיקרא ומבטל דבור הראשון בזה לא בעינן שיחול הנדר כיון דעוקר למפרע הדבור והדבור כבר ישנו בעולם ולמ"ל לטעמא דכתיב לא יחל דברו ועיין כעין סברא זו דבעינן שיהי' על מה לחול השאלה בפ"ג דשבועות גבי אכלה כולה אין נשאלין עלי' ואף לאמימר היינו מכח דאיכא קרבן או מלקות אבל בלא"ה הוי מודה וא"כ נימא דזה הוי החילוק בין הפר' לשאלה דזה יש לו על מה לחול וזה אין לו על מה לחול וצ"ע ובזה הי' מקום עוד להקשות דמה פריך הש"ס מהני ברייתות נימא כמו דס"ל לקצת פוסקים ביו"ד סי' רכ"ט לענין נדר שהותר מקצתו הותר כולו דיש חילוק בין אם הוא ע"י פתח או חרטה דאם הוא ע"י פתח משוי לי' כאלו הי' טעו' מעיקרא אמרינן הותר כולו משא"כ ע"י חרטה א"כ. ה"נ נימא מה דבשאלה מתיר אע"פ שלא חל הנדר היינו ע"י פתח כיון דמשוי לי' כאלו הי' טעות מעיקרא לכך לא בעינן שיחול הנדר אבל ע"י חרט' בעינן שיחול הנדר כמו בהפר' ונימא דהני ברייתות ע"י חרטה מיירי לכך נשאל על הראשון ואפשר כיון דקאמר מחלוקת בהפר' כו' ומחלק בין הפר' לשאלה ולמה לא מחלק בשאלה גופי' בין אם הוא ע"י פתח או ע"י חרט' בע"כ דס"ל דבשאלה בכל ענין מתיר אע"פ שלא חל הנדר לכך פריך שפיר ודו"ק מיהו קושיא הראשונה קשה וצ"ע בזה:

והנה עפמ"ש לעיל לחלק בין חרטה לשאלה רק דהוכחתי מלשון הש"ס דאינו כן מדמחלק בין הפרה לשאלה ולא מחלק כשאלה גופא נראה דא"ש לשון הש"ס דקאמר למימרא דלא הוי מעש' והנה לפירש הר"ן א"ש דזה קאי על הלימוד דמדברו משמע דלא בעינן מעשה אבל, לפרש"י דהך למימרא הוי כעין פרכא דפריך דבמעש' דשרקי' טינא לא הוי צריך למעשה קשה למ"ל הך למימרא פשיטא דהרי כן מפורש בש"ס דקאמר להדיא אבל בשאל' מיפר אע"פ שלא חל הנדר ולמ"ל הך למימרא אך נרא' דא"ש דבפשיטות לא הי' יכול להקשות מן הברייתות די"ל דמיירי בחרטה ור"פ מיירי בפתח ולכך פריך הש"ס. הך למימרא כלומר כיון דלא מחלק בין שאלה גופא בין פתח וחרט' רק בין הפר' לשאל' מוכח דבשאלה בכל ענין כול לשאול וא"ר לא הוי צריך ר"א למעשה שלו אבל זולת זה הוי אפשר לומר דר"א ע"י חרטה הוי לכך הוצרך למעש' ור"פ כאן מיירי מפחח לכך אמר למימרא כיון דאינו מחלק רק בין הפרה לשאלה מוכח דבשאל' בכל ענין יכול לשאול אף שלא חל הנדר וא"כ למימרא במעשה דר"א לא הוי צריך למעש' וא"כ קשה מהני ברייתות והנה בטעם שינוי הלימודים דתחל' למד מקרא דלא יחל דברו דאינו מתיר אא"כ חל הנדר ואח"כ למד להיפוך משמע מפירוש הר"ן דתחלה למד מלשון לא יחל משמע מזמן חלות הנדר ואח"כ למד מלשון דברו דמשמע אף דהוי רק דבור ולא חל הנדר והנה באמת בפ"ק דף ט"ו יליף מדברו דאין השבועה חל לקיים את המצוה דדברו אינו מיחל אבל מיחל לחפצי שמים והנה התוס' בפ"ק דחגיגה גבי מה דילפינן שם מלא יחל הוא. אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו הקשו דבפ"ק דנדרים יליף שאין שבועה חלה ע"ד מצוה ותרצו דהתם מלא יחל ילפינן ובנדרים יליף מדברו אבל קשה הרי כאן יליף מדברו לימוד אחר דאף שלא חל הנדר יכול להפר והתימא שהתוס' לא הביאו שם סוגיא זו:

שם גמרא לימא מסייע שיש נדר הנאת פלוני ולמי שאשאל עליו נשאל על הראשון כו' קשה לי מה פריך דלמא ודאי גם אם נשאל על החכם תחלה שיכול לשאול רק אם נשאל על חכם תחל' צריך להיות לו פתח או חרטה בפ"ע ובזה פשיטא דמהני לי' שאלה אך קמ"ל דאם נשאל על הראשון בפתח וחרטה שלו יכול לשאול אח"כ על החכם בפתח זה עצמו דאם הי' יודע שיצטרך לשאול על גוף הנדר שיהי' לו פתח וחרטה לא הי' נודר מן החכם שישאל ממנו וא"כ קמ"ל דזה גופא הוי פתח להשני ודי לו על שניהם פתח אחד ולכך קמ"ל דאם נשאל על הראשון די לו בפתח אחד אבל אם נשאל על השני תחלה צריך פתח וחרטה לכ"א בפ"ע ומה מסייע לי' וצ"ע:

רש"י ד"ה מהו נשאל דקאמר סתמא דמשמע או על חכם או על מודר כו' הנה תיבת הללו לא מצינו כלל בש"ס ונראה דזה שייך למאי דקאמר בש"ס מי ידוע הי ראשון והי אחרון וע"ז כתב רש"י דנשאל דקאמר הוי סתמא בין חכם בין מודר על איזה מהם שירצה ישאל כו':

הרא"ש ד"ה ושרקי' טינא הנה מלשונו משמע דמפרש דאסר על עצמו הנאת כל העולם אפי' מאינן כעת רק מכל חפיצים שבעולם נאסר אך א"כ קשה גם בטינא יותסר גם זה הוי לו הנא' מה שנכסה בטינא ומ"ש טינא מבגדיו וצ"ל דהוי שלא כדרך הנאתו בכך ואף דשלכד"ה אסור מדרבנן בכה"ג דא"א בענין אחר וגדול כבוד הבריות שדוח' ל"ת דרבנן לכך מותר כה"ג:

עוד שם גמרא לימא מסייע לי' קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו כו' קשה לי מה פריך ומנ"ל דדוקא קאמר דנשאל על הראשון דלהיפוך א"י דלמא אדרבא רבותא קמ"ל דעל החכם בתחל' ודאי דיכול לשאול רק אף להיפוך יכול לשאול דס"ד להיפוך דעל הראשון אינו יכול לשאול מתרי טעמי חדא כיון דתיכף כשנשאל הראשון נאסר בהנאת החכם א"כ ה"א דגוף השאל' יחשב הנא' ונימא דהאיסור והשאל' חלין כ"א דבאמת גוף השאל' הוי הנא' כמ"ש ביו"ד והבאתיו לעיל רק דמ"מ מהני השאל' דהאיסור חל אחר הנאתו או כמ"ש הש"ע דבדיעבד מותר וא"כ הוי ס"ד דבאמת תיכף כשישאל נאסר בהנא' נימא השאל' והאיסור חל כ"א ונימא דלא יועיל השאל' דאז נהנ' ממנו באיסור לכך קמ"ל דיכול להיות נשאל על הראשון נמי או מצד דהאיסור לא חל רק אחר השאל' או מצד דבדיעבד מהני אף אם נשאל באיסור דקמ"ל דאף לראשון יכול לשאול ולמ"ל לדחוקי להוציא לשון ראשון מפשטי' ועוד י"ל יותר דהרי לולי דגלת' התור' לנו דמהני שאל' בנדר הוי ס"ד דלא יועיל שאל' כלל רק דגלת' לנו התור' דמהני שאל' וא"כ ה"א דוק' באם מכח השאל' יומשך רק ביטול הנדר אז כיון דאיכ' איסור. לנדור ומצו' לתשולי עלה לכך אמר' התור' דמהני שאל' כדי שיתבטל הנדר אבל אם מן השאל' יומשך קיום הנדר כגון בנדון דידן שזה תלוי בזה דאם אינו נשאל על הראשון לא חל השני ואם נשאל על הראשון חל השני א"כ מה לי נדר זה או זה והיכי דמן השאל' יומשך חלות הנדר לא אמר' התור' דמהני שאל' לכך קמ"ל דאף על הראשון יכול לשאול ועל החכם בתחל' דממנו אינו נמשך קיום אחר פשיט' דיכול לשאול ומה פריך דלמא אף נשאל על הראשון קאמר וצ"ע בכך:

ועוד קשה לי לפמ"ש הר"ן לעיל דף פ' דאף רבנן לא, אמרו דמיפר עד שלא חל הנדר רק אם התנאי בענין שאי אפשר לה להזהר או בנדרי ענוי נפש או מבינו לבינה אבל בדברים שאפשר שתעמוד בו ואין בבירור שתעבור מודים רבנן דאינו מפיר עד שחל הנדר וא"כ מה מסייע לי' דלמא אף בשאלה פליגי, רבנן ור"נ אך היינו נמי דומיא דהפרה כגון אם נדרה. על אחר זמן דבודאי יחול הנדר לאינך פוסקים שהביא הר"ן לקמן או אף בתנאי בענין שאי אפשר לה להזהר בו ומסתמא יעבור עליו וכמ"ש הר"ן אח"כ גם כאן חילוק זה כל כה"ג יכול להפר ולשאול אף שלא חל הנדר אבל בהני ברייתות דהנדר השני אם ישאל על הראשון והרי בידו שלא לשאול על הראשון ואפשר לעמוד בו לכך כל כה"ג דאפשר לעמוד בראשו ולא יחול השני מודים רבנן דאין שואלין ע"ד שיחול הנדר דלא עדיף שאלה מהפרה ומה פריך וחלוק זה כתב גם כאן הר"ן לדינא לקמן וא"כ קשה מהו מסייע לי' מכאן וצע"ג בזה ודוחק לומר כיון דמצוה לתשולי עלה הוי כאלו אין בידו לקיים ועשוי לעבור עליו דזה דוחק וצ"ע בזה: