נדרי זריזין חלק ב שיז

ר"ן ד"ה תנא ומ"ד כיון דתנאה בחד גוני ונדרא בחד גוני כצ"ל כו' והנה על גוף דברי הר"ן קשה מ"ש וכשמואל דאמר הכי בפרקין כו' קשה דלדבריו לעיל דפריך הש"ס לשמואל מכמה מקומות ורוצה להוכיח דבהנאת פלוני עלי לא הוי ענוי נפש לסייעו מהך ברייתא דמוכח דהוי ענוי נפש דאם לא הוי ענוי נפש א"כ למה יפר לרבנן בע"כ מכח דברים שבינו לבינה א"כ בין נדרא בין תנאה הוי אחד א"כ שוב קשה תרתי למ"ל למתניתא ובחד סגי ובע"כ מדנקט תרתי מוכח דהנדר ותנאי אינו מענין אחד וא"כ קשיא למה דס"ד דפריך לשמואל לסייעו מהך ברייתא ועוד קשה על הר"ן מ"ש לעיל בדף פ"ב ע"ב ד"ה והאי דאצטריך למימר כו' וההוא דאצטרכינן נמי לארוכי ולמימר ומאי אין יכול להפר משים ענוי נפש אבל מיפר משום בינו לבינה אע"ג דלפרוקה לשמואל לא הוי מצטרך לן כו' וקשה מהו הקשה הרי במשנה דידן מפורש בקונם שאיני נהנה לאבא ולאביך אם אני עושה על פיך דיפר א"כ מוכח דעכ"פ הוי דברים שבינו לבינה בשלמא סיוע דשמואל ליכא מזה די"ל דשמואל ס"ל דהוי ענוי נפש ולכך פריך עלה הש"ס דכאן אפשר לפרש דיפר מכח בינו לבינה אבל כיון דפריך הש"ס ממקום אחר ומוכרח לתרץ דכולה פרקין ר' יוסי הוא א"כ אי אפש' לומר עוד דלר' יוסי אינו יכול להפר כלל דא"כ תקש' הך משנ' דקונ' שאיני נהנ' לאבא ואביך ותקש' דר"י אדר"י ובשלמא בלא זה הוי אפשר לומר דכאן כרבנן אתיא ולר' יוסי אף בינו לבינה לא הוי אבל כיון דמסיק הש"ס כולה פרקין ר' יוסי הוא ומטעם שכתב הר"ן וא"כ שוב תקשה מהך משנה בע"כ מוכרח לומר דמודה ר' יוסי דהוי בינו לבינה ומה הקשה הר"ן בשלמא לפירוש הרא"ש א"ש דמהרא"ש משמע דדוקא נדר כהך הוי בינו לבינה דגנאי הוא לבעל אם תתסר בהנאת אבי' ובעלה ע"י שתעשה לו א"כ א"ש דאינו דומה להנאת פלוני דעלמא כו' אבל להר"ן דמדמה זה למלתא דשמואל משמ' דס"ל דדינם שוה נאסור את הנאת פלוני דעלמא קשה שפיר כל הנ"ל לשטרו וצ"ע בזה:

הרא"ש ד"ה קונם כו' וברוב ספרים גורסין יפר וכן נראה דאתיא כרבנן כו' תיבות דאתיא בדל"ת נראה דט"ס הוא וצ"ל ואתי' כרבנן דר"נ והוא שני מאמרים דמה שיש גורסין תחלה לא יפר הוי מכח ענין אחר דס"ל דנא הוי ענוי נפש ולא בינו לבינה וא"כ מ"ש אח"כ דנראה לו יותר גרסא דיפר היינו מטעם דס"ל דזה הוי בינו לבינה ואח"כ כתב דאם גרסינן יפר אז בע"כ מוכח נמי דאתיא כרבנן דר"נ ס"ל מיפר אף שלא חל הנדר ומ"ש אח"כ כיון דנאסרה כו' גנאי הוא לו זה הוי טעם בפ"ע למה יש לו יכולת להפר כלל אבל אין ענין פלוגת' דרבנן ור"נ לדין אם הוי בינו לבינה שהם פליגי בע"א לגמרי אך יכול להפר קודם שחל הנדר לכך גרסת ואתיא בוי"ו א"ש טפי וק"ל:

דף צ ע"א גמרא ושבשי' ואנסיב אתתא כו' הנה מ"ש הר"ן והמפ' דכיון דנשא אשה חל הנד' לכאורה אין זה מוכרח כיון שכתב הר"ן בכוונתו דלכך נדר מכח דרחיים בצוארו ויעסוק בתורה ולפ"ז דוקא אם נשא אשה ודר עמה שייך ה"ט אבל אם ישאנה ויגרשנה מיד ולא יצטרך לפרנסה בזה לא שייך טעמא וכיון דקיי"ל ביו"ד סי' רי"ח דבנדרים אין הולכין אחר הלשון רק אחר הכוונה וא"כ אף שאמר כי נסיבנא איתתא לא הוי כוונתו לנשואין לבדו רק אם ישאנה וידור עמה יחד א"כ אף אם נשאה לא חל הנדר מקרי כיון שבידה לגרשה מיד ועדיין לא חל הנדר מקרי ואפשר כיון דגרושין לא שכיח ועבירה הוא כמ"ש חז"ל כמה קשין הגרושין ולכך כיון שנשאה מסתמא לא יגרשנה עוד וחל הנדר מקרי והנה לכאורה קשה למ"ל התרה כלל הרי הוי נדרי אונסין כדקיי"ל הדירו חבירו וחלה הוא או בנו הוי נדרי אונסין ויותר מזה כתב הש"ך שם בשם הר"מ גלאנטי דאם אסר על עצמו בבשר ויין אם לא יפרע לזמן פלוני וירד מנכסיו הוי נדרי אונסין והיינו ממש דין דהכא דתלה עצמו אם ילמוד או לא וכיון דרהיט בגפא וחובליא ולא מצי למתני א"כ הוי אונסין והוי נדרי אונסין ולא יצטרך התרה כלל וצריך לומר כיון דהי' תולה נדרו עוד בתנאי אחד אם נסיבנא אתתא א"כ נהי דתנאי זה שהתנה אם ילמוד הוי אונס מ"מ תנאי זה כי נסיבנא לא הוי אונס שבידו לקיים זה ולכך שוב צריך שאלה ובהיות כן קשה לי טובא לפי דעת רש"י בפ"ג דשבועות גבי שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו זו ופרש"י דאף אם אכל של תנאי תחלה אם לא זכר את שבועתו אז לא הוי האדם בשבועה ונקרא נדרי שגגות א"כ ה"נ קשה ממ"נ אם הוי התנאי אם לא ילמוד בזה הוי נדרי אונסין כיון שלא הי' יכול ללמוד ואם הוי התנאי אם ישא אשה הרי א"כ כיון דשבשי' והטעהו ואמר לו שיהי' מותר אף אם ישא א"כ הוי נדרי שגגות ולא הוי האדם בשבועה דלבו אנסו ור' אחא הטעהו וא"כ לא הוי האדם בשבועה ולמ"ל שאלה כלל וצ"ע כעת בזה:

שם גמרא ושרקי' טינא כו' עיין פרש"י ולכאורה לא נודע טעמו למה אם הי' מכירו לא הי' מתיר לו אך נראה דהנה קיי"ל ביורה דעה סי' רכ"ח באסר על עצמו הנאת בני העיר אינו נשאל לחכם שמאותה העיר דהוי נמי הנאה אך הביא הש"ך בשם מהרל"ח דכתב דבאסר הנאת כל ישראל הוי כדיעבד ונראה דלמד כן מהך סוגיא דקשה איך הוליכו ר"א לר"ת לכתחלה הרי נאסר עליו הנאת כל הבריות ואיך התירו ר"ח הרי נהנה ממנו ובע"כ כיון דנאסר הנאת כל העולם הוי כדיעבד ולכך א"ש די"ל תינח לר"א דס"ל דאין מתירין הנדר עד שיחול וא"כ קודם שנשא אשה לא הי' יכול להתיר לו רק אחר שכבר נשא לכך הוי כדיעבד ומותר להתיר לו החכם אבל ר"א חשש דילמא ס"ל לר"ח כרבנן וכפי עיקר ההלכתא דמתירין עד שלא יחול ואם כן הרי הי' יכול החכם להתיר לו קודם שנשא אשה והי' מותר בהנאת החכם א"כ שוב למה נשא תחלה וכבר נאסר בהנאת החכם לכך לא הוי כדיעבד ממש רק דינו כלכתחלה ולכך א"ש דר"ח הי' מכיר האיש הזה שכבר נשא אשה ולכך אם הי' בא אצל ר"ח והי' מכירו אז חשש ר"א אולי ס"ל לר"ח הלכתא כרבנן וא"כ הי' יכול לשאול קודם ושוב הוי כלכתחלה לכך ירצה לקנסו ולא יתיר לו ור"א הי' סובר דהלכה כר"נ או דלדידי' הוי ספקא ורוצה לאפוקי נפשי' מפלוגתא א"כ לא הי' יכול לשאול מקודם א"כ הוי כדיעבד לו לכך שרקי' טינא וממ"נ לדידי' מותר רק להתיר לו לכתחלה ולר"ח לא יהי' מכירו ויסבור שעדיין לא נשא ויתיר לו דלדידי' מתירין קודם שיחול וא"כ בזה מיושב מה שהקשה הר"ן מנ"ל להש"ס דלר"א הוי פלוגתא דילמא ס"ל דבשאלה לכ"ע אין מתירין עד שיחול דאם הוי ס"ל דלכ"ע הוי כן א"כ לא הו"ל להתיירא מר"ח כלל ולמ"ל שרקי' טינא יכירנו ויכירנו ובע"כ דסבירא ליה לר"א דפליגי בזה לכך חשש אולי יפסיק ר"ח הלכתא כרבנן דהלכה כרבים ויקנסו שלא להתיר לו דילמא נשא תחלה ומוכח דס"ל דפליגי בזה ודו"ק:

והנה בגוף דין זה דאסר הנאת בני עיר לא ישאל לחכם שמאותה העיר דהוי הנאה אני נבוך כיון דקיי"ל מצות לאו להנות נתנו וכיון דמצוה לתשולי עלה למה יחשב הנאה. והן אמת להסוברים היכי דהוי הנאת הגוף בהדי מצוה אמרינן להנות נתנו א"ש דכאן הוי הנאת הגוף נמי כיון שיהי' נהנה מבני העיר אבל להסוברים אף היכי דהוי הנאת הגוף בהדי מצוה נמי לאו להנות נתנו וכוותי' פסק המחבר בה' ר"ה גבי מודר הנאה משופר למה כאן לא יוכל לשאול ממנו וצ"ע בזה כעת:

שם גמרא מאן חכים למעביד כו' עיי' בפרש"י דס"ל כר"נ דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ולכאורה תמוה דמנ"ל הא דלמא כפירוש הר"ן דמספקא לי' ולאפוקי נפשי' מפלוגתא עביד ונראה דמזה ראי' למ"ש ביו"ד סי' רכ"ח סעיף ס"ח במי שנדר שאם לא יפרענו חמיו קודם פסח שלא יהי' בעצרת בעיר ולא פרעו יתירו לו פעמים אחר הפסח ובעצרת וביאר הט"ז הטעם כיון דהוי פלוגתא אם בנדר לזמן אם מקרי חל כבר הנדר כיון דהזמן ממילא בא או לא ייע"ש ונראה הכוונה אף דסוף סוף אם יתיר לו בעצרת ודאי דמותר ולמ"ל התרה דאחר פסח אך הכוונה כיון דנדרים מצוה לתשולי עלה וזריזין מקדימין למצות וא"כ אם נקרא כבר חלות הנדר ראוי להקדים ההתרה ולא לאחרה לכך יתירו לו פעמיים אם נקרא חל הנדר מהני שאלה הראשונה ויקיים מצוה בשעתי' ואם לא מהני יתירו לו בעצרת ולכך הוי קשה לרש"י אם הוי ר"א מסופק אם הלכה כר"נ או כרבנן הו"ל להתיר לו פעמיים אחת קודם הנשואין ואחת אחר הנשואין ובשלמא אם ס"ל בודאי הלכה כר"נ א"כ אין מקום לשאלה כלל מקודם ולמה לו לשאול בכדי והנודר לא רצה לישא תחלה מחשש פן אח"כ לא ימצא לו החכם פתח ויחסר בהנאת העולם ולא רצה לכנס באחריות לכך הוכרח להטעותו אבל לשאול קודם נשואין כיון דבזה אין לו אחריות עדיין בודאי יציית לו לשאול עליו וכמו דרצה להוציא נפשו מפלוגתא להתיר לו אח"כ הו"ל לצאת נפשי' מפלוגתא להיפוך לשאול מקודם דדלמא הלכה כרבנן וראוי להקדים השאלה וכיון דזריזין מקדימין והו"ל לצוות לו לשאול מתחלה קודם נשואין ואז הי' יכול טפי להטעותו שיסבור שדי בשאלה זו וישא אשה ואח"כ יצוה לו לחזור ולהתיר לו אלא ודאי דס"ל הלכה כר"נ ממש ולכך אין טעם בשאלה ראשונה וא"ש פרש"י ודו"ק:

שם גמרא קסבר כי היכי דפליגי בהפרה כך פליגי בשאלה קשה לי ממ"נ מה סבר ההוא גברא תחלה אם רצה להתיר לו בתחלה והי' רוצה לשאול אף קודם נשואין ובע"כ מה שלא אמר לו ר"א מתחלה לשאול היינו שלא יועיל אז לו שאלה כיון דלא חל הנדר עדיין אם כן למ"ל להטעותו הו"ל לומר בתחלה הטעם שישא אשה כדי שיחול הנדר ויתיר לו ובודאי ישמע לו כיון דרוצה להתיר לו ואי אפשר לו רק בעצה זו ואם לא רצה להתיר לו כך רק מכח ההכרח עתה שכבר נאסר אבל מקודם לא הוי ניחא לי' בשאלה טפי הוי ניחא לי' שלא ישא ולא ישאל כלל א"כ מנ"ל דס"ל לר"א דאין מתירין הנדר עד שיחול דלמא ס"ל דלעולם מתירין קודם שיחול רק כיון דלא רצה לשאול ולא לישא אשה ובאמת כיון דמצוה לתשולי עלה וגם מצוה לישא אשה כדי לקיים פ"ו לכך הטעהו שישא אשה ויקיים פ"ו וגם יהי' נשאל על נדרו ומנ"ל דאין מתירין הנדר עד שיחול ואף אם נימא דלכך לא רצה לישא מכח חשש פן לא ימצא לו אח"כ פתח ויהי' נאסר בהנאת עולם וממ"נ כעת לא הי' יכול לשאול ולישא תחלה הי' ירא פן לא ימצא לו אח"כ היתר ויתסר בהנאת העולם מ"מ סוף סוף כיון דלא רצה לשאול לכך הטעהו ר"א כדי לקיים מצות פ"ו גם יקיים מה דמצוה לתשולי עלה, ומנ"ל דס"ל אין מתירין הנדר עד שיחול וצ"ע:

והנה גוף ההיתר שלו נראה דהי' שלא ע"י חרטה ע"י פתח