נדרי זריזין חלק ב שטו

יועיל התנאי יהי' נהנה דרך היתר וא"כ בודאי הוי זכו' לו וא"כ לפ"ז גם להתנאי הוי ידה כידו וא"כ למה יקנה הבעל כיון דהתנה וכפלי' לתנאו ונשאר קושיות הראב"ד במקומו ובע"כ מוכח ס"ל להראב"ד דלא כדעת רש"י רק גם עתה הבעל אין יכול להנות ממנו וא"כ כיון דהתנאי לא ממשיך לו זכות כלל ולכך לא הוי ידה כיד הבעל בזה. מיהו להראב"ד לא קשה מה שהקשינו לעיל למה לא קמ"ל רבותא דאף לחתנו יכול ליתן לזכות לה בתנאי זה ולדעת הראב"ד י"ל דאדרבא רבותא קמ"ל לא מבעי' אם הבעל דודאי יכול להתנות כיון דעיקר זכות הבעל מכח דידו כידה והוי כנתן להבעל והרי כאן התנה נמי עם הבעל פשיטא דחל התנאי אף גם אם התנה עם בתו סד"א דהוי כנתן לבעל והתנאי הוי עם האשה ולא יועיל קמ"ל דאעפ"כ מהני ולפ"ז נראה עוד לומר דאדרב' מה דלא מהני ע"מ לבד רק בצירוף. מה שאת נותנת לפיך היינו רק אם התנה עמה ומטעם שכתב הראב"ד דהוי כהתנה עם אחר אבל במזכה לה ע"י הבעל ואומר שיזכה לאשתו ע"מ שאין לו רשות בה מהני בתנאי זה לבדו כיון דהתנה וכפלי' וכאן הוי התנאי עמו ובזה מיושב מה שהקשה הר"ן להסוברים דהלכה כר"מ איך אמרינן בכמה מקומות רק במתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בהם ואינו מזכיר יותר ולפמ"ש א"ש דהתם מיירי שהתנה עם הבעל כך וזיכה לה ע"י הבעל ובכה"ג אף לר"מ מהני ודוק ונולד לנו פלוגת' חדשה דלהרשב"א בטעמו שם לא מהני אף אם התנה עם הבעל ולהראב"ד מהני בהתנה עמו. והנה מכח קושיות הראב"ד הנ"ל היה נראה דמוכיח מזה הרמב"ם דבע"מ נא בעינן תנאי כפול ולכך י"ל דודאי בהתנה וכפלי' א"צ עוד להחנות יותר דא"א לבעל לקנות כיון דהתנה וכפלי' רק דהמשנה מיירי בלא כפלי' ומ"מ אם לא הוי ידה כידו של בעל הי' מהני תנאי זה אבל כיון דידה כיד בעלה אמרינן דלא נעשה לשם תנאי כיון דלא כפלי' ואין להקשות דא"כ למה נקט במשנה דאומר לה ע"מ שאין לבעלך רשות בהם רק מה שאתה נותן לפיך ולמה לא נתן עצה דיהי' מחנה בתנאי כפול ולא יצטרך לומר מה שאתה נותן לפיך די"ל דקמ"ל להיפוך רבותא דאף דלא כפלי' יש צד היתר אם אומר רק מה שאתה נותן לפיך ודוק:

והנה כבר הבאתי לעיל שיטת הרמב"ם בזה והנה נראה דלמד הרמב"ם זה דלא בעינן יש לה בית כו' מן הש"ס דגיטין דף ס"ה דפריך שם לשמואל דקאמר אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים מן המשנה הזו דנקט ומזכה להם ע"י עבדו ושפחתו העברים כו' האי שפחה כו' וקשה מהו פריך הרי לזכות לעצמו מודה שמואל דיכול לזכות רק לאחרים ס"ל דאינו זוכה וא"כ מהו קשה מהך משנה הרי בע"כ הך משנה מיירי בלא זה ביש לה בית באותה חצר דאל"כ קשה איך מזכה ע"י אשתו ואין לומר דלשמואל לא קשה דהוא ס"ל דע"מ שתרצי עשי נמי קנה יתהון בעל ומוכח מסוגי' זו דלדידי' לק"מ מן המשנה דעירובין רק לרב אך זה אינו דהרי הר"ן כתב דאף שמואל לא פליג עם רב רק בדינא אבל בפירושא דמתניתין מודה לי' דאליבא דר"מ בעינן שיתנה בפירוש ע"מ שאתה נותן לפיך ומודה שמואל דלר"מ בעינן כן כמפורש במשנה רק דשמואל פוסק כרבנן וא"כ כיון דסתם מתניתין ר"מ כדפריך כאן ולר"מ מודה שמואל דבעינן ע"מ שאתה נותן לפיך, א"כ בע"כ המשנה מיירי ביש לה בית באותה חצר ומכח מגו דזכי' לנפשה כו' א"כ מהו פריך משפחה נימא נמי דמיירי שיש לשפחה בית שם ולכך כיון דזכי' לנפשי' זכי' נמי לאחריני וכמו אשה דא"י לזכות לאחרים ומכח מגו זכי' א"כ ה"נ בקטן ומהו פריך לשמואל ובע"כ מדלא משני כן ס"ל לשמואל דלא מיירי מתניתין ביש לה בית באותה חצר ודחיקא לי' מלתא לפרש דמיירי רק לצדדין ומפרש טפי דמיירי בכל ענין א"כ מוכח דס"ל להש"ס שם דהמשנה לא מיירי כלל ביש לה בית ומוכח כשיטת הרמב"ם. ובישוב הסוגיא הוי כמ"ש בחבורי ספר החיים סי' שס"ו מיהו קשיא זו לא תקשה רק להר"ן וסייעתו שמפ' דשמואל מודה נמי לרב דלר"מ בעינן כה"ג אבל להרמב"ם עצמו ליכא ראי' שהרי הוא פוסק דשניהם בעינן ע"מ דאין לבעלך רשות בהן ומה שתרצי עשי וכיון דבעינן שניהם בע"כ דפוסק כר"מ וס"ל דשמואל נמי מיירי לר"מ ואף לר"מ ס"ל דמהני מה שתרצי עשי ואעפ"כ מדלא פריך הש"ס מעירובין רק לרב ולא לשמואל מוכח דלשמואל לק"מ ומטעם שביאר השעה"מ שיטתו יע"ש מ"ש בזה בחבורי לאה"ע סי' פ"ה וא"כ לדידי' א"ש מה דלא משני התם ביש לה בית דלשמואל אין הכרח לכך בזה אך יהי' איך שיהי' עכ"פ מוכח מן הש"ס דלשמואל דס"ל מה שתרצי עשי מהני לא בעינן לאוקמי ביש לה בית וכיון דהרמב"ם פוסק כשמואל שפיר פוסק דלא בעינן יש לה בית וזה ראי' ברורה להרמב"ם ודוק:

והנה עוד קשה לי הרי בסיפא דמתניתין שם קאמר אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים ולמה לא מנה נמי אשתו וכשאין לה בית במבוי וכמו דמחלק בין בנו ובתו בין קטנים לגדולים הו"ל לחלק בין אשתו בין יש לה בית בין אין לה ולמה לא מנה אשתו בסיפא וצ"ע ועוד קשה לי למ"ל לתרץ ביש לה בית הרי עיקר קנין זה הוי הממון מה שהיא קונה הממון בעבור אחרים וא"כ אף באין לה בית אטו בעבור זה אי אפשר לה לקנות חלק בחביות זה להיות לה חלק בו וא"כ לתרץ כפשוטו דמיירי שהקנה גם לה חלק כחביות זה מגו דזכי' לנפשה זכי' נמי לאחריני אטו אם יש לאחד שאין לו חצר במבוי זה אם יש לו חלק במאכל זה. אטו עבור זה אין יכולין לערב בו זה ודאי אינו דמ"מ כיון דיש להם נמי חלק בו יכולין לערב בו וא"כ לתרץ באין לה בית במבוי כיון דמזכה לה חלק בחביות מגו דזכה לנפשה זכי' נמי לאחרים ואפשר דס"ל דלא שייך מגו דזכי' לנפשה זכי' נמי לאחריני רק היכי דזכות שלה אי אפשר שיהי' נעשה רק אם זוכית נמי לאחרים כגון הכא ביש לה חצר במבוי דבזה אף אם תזכה לחלקה בחביות אם לא תזכה גם להם אין תועלת בזכייתה לה דעדיין יאסרו האחרים עלי' ואין תועלת בזכייתה רק אם גם הם יזכו ואז יחשב תורת עירוב לכך אמרינן מגו דזכי' לנפשה זכי' נמי לאחריני דזכות אחרים זכותה הוא דאי לא הא לא קיימא הא אבל אם אין לה בית נהי דמקנה גם לה חלק בחביות מ"מ חלקה אינה צריכה לחלקם ויכולה היא לקנות חלקה בלא חלקם לכך אין צריכין זה לזה ואף אם הוא מתנה תנאי שאינו מקנה לה רק אם יזכו גם הם מ"מ זה הוי רק מצד תנאי אבל מצד עצם הקנין יכולה לזכות בלעדם לכך לא אמרינן מגו דזכי' לנפשה זכי' וכו' ודוק ובהיות כן י"ל דברי הרמב"ם על נכון מה שהשמיט הך אוקימתא דיש לה בית במבוי ותמהו עליו וכבר כתבנו ליישב זה בחבורי לא"ח סי' שס"ו וגם לעיל ולפמ"ש יתיישב על נכון בעז"ה דדבר זה יהי' תליא בפלוגתא דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו או לא אם אמרינן מגו דאי בעי זכה לנפשי'. הרי חזינן דאף דעתה אין לו זכות וטובה כלל זכה נמי לחברי' והוא פלוגתא בפ"ק דב"מ יע"ש ולמ"ד דאמרינן מגו דאי בעי זכה לנפשיה הרי חזינן דאף דעתה אין לו זכות וטובה כלל רק אם רצה הי' יכול לזכות נמי קנה חבירו מכ"ש אם זוכה השתא באמת דיכול לזכות מכח מגו לחבירו אף דלא נמשך לו טובה מזכות חבירו וזה ברור מאד דלזכות לחבירו אם גם הוא זוכה ודאי דעדיף טפי ממגו דאי בעי זכה לנפשי' אבל למ"ד דלא אמרינן מגו דאי בעי זכה לנפשי' י"ל דאף מגו דזכה לנפשי' לא אמרינן רק אם זה תלוי בזה אבל אם אינו תלוי זה בזה לא אמרינן מגו דזכה לנפשי' ולכך א"ש ויתיישב גם קושי' הראשונה שהקשינו למה לא סיים בסיפא אבל לא ע"י אשתו כשאין לה בית די"ל כיון דאם אמרינן מגו דאי בעי זכה לנפשי' הוי פלוגת' דר"א ורבנן במס' פיאה ומפורש בפ"ק דב"מ גבי מי שליקט את הפאה ואמר לפלוני עני לר"נ שם דמפרש מעני לעני מחלוקת ובחד מגו פליגי לעולא שם דס"ל לחד מגו כ"ע מודים הוא יסבור כרבא כאן דמשני שאני לזכות לאחרים כו' דס"ל לדידי' דבכל ענין מהני ע"י אשתו לכך לק"מ על גוף המשנה מריש' לסיפ' אבל ר"א דמשני ביש לה בית ס"ל כרב נחמן דפליגי בעני לעני בחד מגו ולכך א"ש דהמשנה בפלוגת' לא קמיירי (או י"ל יותר מזה דעול' ס"ל כשמואל ולדידי' ל"ק כלל כמ"ש לעיל) ולכך נקט רק מלתא דפסיק' לכ"ע ולכך בריש' קאמר ביש לה בית במבוי לכ"ע יכול לזכות לה מכח מגו דזכי' לנפשה זכה נמי לאחריני דבזה זה תליא בזה ולכ"ע אמרינן מגו ובסיפ' נקט דאבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים כו' בזה לכ"ע לא מהני אבל ע"י אשתו באין לה בית הוי פלוגת' למ"ד דאמרינן מגו דאי בעי זכה לנפשי' זכה נמי לאחריני א"כ אף באין לה בית יכול לזכות לה חלק בחביות ומכח זה זכי' נמי לאחריני אבל למ"ד דלא אמרינן מגו דאי בעי זכי' לנפשי' זכי' נמי לאחריני א"כ ה"נ באין לה בית לא מהני מגו דזכי' לנפשי' כיון דאין זה תלוי בזה והבריית' דאבל לא ע"י אשתו אתי' כמ"ד דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חברו ולא אמרינן מגו אבל הרמב"ם דפוסק והכי קיי"ל דאמרינן מגו דאי בעי זכי לנפשי' ומגביה מציאה לחברו קנה חברו לכך אף באין לה בית מהני דמסתמא מקנה גם לה חלק בה ומסתמא כוונתו באופן המועיל כדי שתוכל היא להקנות לאחרים לכך מסתמ' מקנה לה חלק ומגו דזכי לנפשה זכי נמי לאחרים ודוק היטב כי הוא נכון בעז"ה:

ובדרך הזה י"ל עוד בישוב שיטת הרמב"ם כיון דקי"ל בנתן הוא מתנה לאשתו ודאי קנתה ואין הבעל אוכל פירות וא"כ לפ"ז למ"ד לעיל דף מ"ח ע"ב דקני ע"מ להקנות קנה שפיר א"כ כאן אם הי' אומר לה קני ע"מ להקנות להם ודאי דהי' נפיק מרשותי' דבעל דהיא יש לה יד לקנות דבעל שנתן מחנה לאשתו קנתה ושוב יכולה להקנות להם וא"כ נהי דבמשנה נקט ומזכה להם ע"י אשתו משמע כסתם זכוי בלא קני וגם מדנקט בחדי בנו ועבדו ושפחתו העברים כמו דבהם לא מיירי בקני ע"מ להקנות ה"ה נמי באשתו מ"מ א"ש דהדר אמרינן מגו דאי בעי זכי' לנפשה דהרי כיון דהבעל רוצה בתקנת עירוב והוי טובה לו א"כ אנן סהדי דאם היינו אומרין לו שאינו מועיל רק אם יאמר קני ע"מ להקנות הי' אומר לה כן ואם כן כיון דאנן סהדי דאם היתה מבקשת כן הי' מסכים לה אם כן שוב אמרינן מגו דאי בעי זכי' לנפשה זכי' נמי לאחרים אף שאינו אומר לה קני ע"מ להקנות אך זה למ"ד אמרינן קני ע"מ להקנות קנה. אבל רב אשי בעצמו שם אזיל לשיטתו דס"ל בדף מ"ח דקני ע"מ להקנות לא קנה. א"כ א"ש דר"א כאן לשיטתו דס"ל קני ע"מ להקנות לא קנה. א"כ לא שייך לומר מגו דאי בעי זכה לנפשה דממ"נ לחלוטין לא יתן לה דהרי צריך להקנות להם לעירוב ואם יאמר קני ע"מ להקנות זה לא מהני כלל א"כ לא שייך מגו דאי בעי זכה לנפשה לכך הוכרח לתרץ ביש לה בית אבל אנן כיון שכתב הר"ן בדף מ"ח, דאנן קי"ל לדעת הרמב"ם דקני ע"מ להקנות קנה וגם קי"ל דאמרינן מגו דאי בעי זכי לנפשה אם כן אתי שפיר דכיון דאלו בעי האשה הי' אומר לה קני ע"מ להקנות אם כן מגו דאלו בעי זכה לנפשה זכי' נמי לאחרים והבריית' אתי' כמ"ד דהמגביה מציאה לא קנה חברו דלא אמרינן מגו והיינו