נדרי זריזין חלק ב שיד

והוי כקונה מיד חותנו דידו כידה לענין ירושה א"כ סוף סוף נהנה ממנו ולכך צריך להתנות שרק מה שאתה נותן לפיך א"כ מה שלוקחת לתוך פיה כבר אינו בעולם ומה שישתייר ממנו הרי הוא של האב באמת אבל שמואל סובר דאף אם ירשנה מ"מ הוי רק דמידה ומכח' הוא היורש ולא ידו כידה לירושה רק מכתה יורש וא"כ מה שנותן לה עתה לא הוי כנותן לבעלה דלא הוי ידו כידה לירושה רק ממנה יורש ולכך דמי לאם מתנה שאין לבעלך רשות בהם לבדו ובזה א"ט פרכת הש"ת דידוע מ"ש רב במס' כתובות ע"ט דהלכה כרשב"ג דלא מהני תנאי לירושה וכיון דקיי"ל הלכה כסתם משנה א"כ מסתמא אתיא סתמא דמתניתין כהלכתא דאינו מועיל תנאי לירושה ולכך א"ש דבלא זה לא הוי קשה הברייתא ומשנה אהדדי די"ל כמו שהקשיתי דזה מיירי בכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן והברייתא מיירי בלא כתב לה לכך א"י לזכות על ידה ולכך נמי לשמואל לא הוי קשה דיש לומר דהמשנה מיירי בכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך כו' ואף דיורשה מ"מ לדידי' לענין ירושה לא הוי ידו כידה רק ממנה קא ירית לכך לא נחשב ידו כידה כלל ולא אגיד עוד העירוב גבי בעל כלל אבל לרב פריך שפיר כיון דס"ל מה שתרצי עשי לא מהני בע"כ ס"ל אף לענין ירושה נקרא ידו כידה ונחשב כקונה מיד הבעל א"כ פריך שפיר דנהי דמיירי בכותב לה דו"ד מ"מ הרי לענין ירושה קיי"ל דלא מהני סלוק וכיון דהוי כידו לענין ירושה שוב עדיין לא נפיק העירוב מרשותי' לגמרי ואגיד גבי הבעל במקצת דלענין מקצת הוי עדיין ידו כידה וכל דאגיד גבי' במקצת לא הוי קנין ולא נפיק מרשותי' כלל ופריך שפיר ומוכרח לתרץ דשאני לזכות מידו של בעל לאחרים ולפ"ז שוב אף בלא כתב לה נמי מהני א"כ פריך שפיר מהך ברייתא דלא ע"י אשתו ועיין ראי' לסברא זו דאגיד גבי בעל באה"ע סי' ק"ט וביותר בה' גיטין סי' קל"ח ייע"ש ומ"ש רב קנה יתהון בעלה היינו דמ"מ נחשב כקונה הבעל רק דהוי כהתנה עמו שאין לו רשות בחייה עד אחר מיתה ומ"מ הוי כאלו הוא הקונה רק דמתנה עמו שלא יקנה עד מיתתה והוי כקובע לו זמן מתי יקנה ומ"מ נחשב כקונה מידו של האב ושמואל אמר דבתנאי זה לא קנה בעל כלל רק כיון דהתנה תנאי זה האשה הכא דקונית לא הוא ומה שיורש אח"כ ממנה יורש ומכחה ולכך לא נחשב נהנה ממנה וא"ש המשך הסוגיא על נכון ועיין באה"ע סי' צ"ב בחבורי שם הוכחתי דכוונת הר"ן כאן מיירי דאמר ובפירותיהן דאל"כ עדיין לא צריכה עירוב כלל ודו"ק:

שם גמרא אלא אר"ע הב"ע ביש לה בית באותה מבוי כו' הנה מריש הוי קשה לי על מה דאמרינן בפ"ק דב"מ דאמר שם רבא תדע דאמרינן מגו דאלו אומר לשלוחו צא וגנוב פטור ואלו שותפין שגנבו חייבין מ"ט לאו משום דאמרינן מגו וקשה לי מ"ט לא מביא ראי' מהך משנה מפורשת דנקט וע"י אשתו ובע"כ מכח דיש לה חצר באותה מבוי ומכח מגו דזכי' לנפשי' א"כ מוכח ממשנה מפורשת דאמרינן מגו והנה אחד מתלמידי רצה לתרץ דמהכא ליכא ראי' כיון דהוי דעת אחרת מקנה אותו ורב מייתי ראי' אף בליכא דעת אחרת מחנה נמי אמרינן מגו אך זה אינו דא"כ מה פריך הש"ס מעירוב ואי אמרת יד אשה כיד בעלה עירוב לא נפקא מידו דבעל ומהו פריך נימא דלעולם היכי דליכא דעת אחרת מקנה הוי יד אשה כיד בעלה ולכך בנותן לאשה מתנה דליכא דעת הבעל להקנות לה לבדה לכך אמרינן מה שקנתה אשה קנה בעלה אבל בעירוב דאיכא דעת אחרת המסלק כחה ומקנה על ידה לאחרים שפיר יכולה לקנות להם ובע"כ דאין לחלק בזה בין דעת אחרת מקנה או לא וצריך עיון קצת:

והנה הרמב"ם השמיט אוקומתא דיש לה חצר ופסק דבכל ענין מזכה ע"י אשתו ותמהו דאנן קיי"ל להרמב"ם כר"מ וא"כ הו"ל לחלק בין יש לה בית או לא ועיין בשעה"מ מ"ש בזה ואני בחבורי לא"ח סי' שס"ו וכעת הי' נראה די"ל בפשיטות דקשה מהו פריך הש"ס מעירוב הרי מה דהוי יד אשה כיד בעלה היינו רק לפירות אבל לקנין הגוף אינו כיד בעלה הרי הנותן מתנה לאשה קנתה רק שהבעל אוכל פירות ואין דומה לעבד דהנותן מתנה לעבד הוי לגמרי של רבו ואין לעבד בו כלום אבל באשה אף למ"ד דיד אשה כיד בעלה היינו רק לפירות א"כ בשלמא בנודר הנאה דאסור לבעלה להנות שום הנאה אבל הגוף ודאי שלה הוא וכן הוי משמעות לשון הפוסקים דיד אשה כיד בעלה הוי רק לפירות א"כ בשלמא בנודר הנאה דאסור לבעלה להנות שום הנאה ממנו ולכך אם לא יתנה עמה כדין הוי יד אשה כיד בעלה לפירות ולענין פירות הוי ידה כידו וזכה הבעל עכ"פ בפירותי' א"כ נהנה משלו אבל לענין עירוב דמזכה להם הבעל מה בכך דלפירות הוי ידו כידה עכ"פ לקנין הגוף לא הוי ידה כידו ויכולה לקנות לאחרים קנין הגוף והוי עכ"פ כמתנה עמהם שמקנה להם קנין הגוף מהיום והפירו' שלו ועכ"פ יצא הדבר מרשותו לקנין הגוף ונעשה שלהם לכך הוי עירוב ומהו פריך הש"ס וצריך לומר כיון דקושיות הש"ס הוי רק מכח דסתם מתניתין ר"מ הוא ולכך לר"מ לשיטתו שפיר הקשו כיון דקנין הפירות כקנין הגוף דמי וא"כ כיון דעכ"פ לפירות הוי יד אשה כיד בעלה לכך אף לגוף נפיק העירוב מידו דבעל כיון דלא נפיק לפירות וקה"פ כקהג"ד ומוכרח לתרץ ביש לה בית אבל אנן כיון דקיי"ל קה"פ לאו כקהג"ד א"כ א"צ לומר ביש לה בית דבלא"ה אף דידו כידה לפירות לקנין הגוף לא הוי ידו כידה ולעירוב בקנין הגוף תלוי אבל בנדר הנאה כיון דעכ"פ בפירות נהנה ולכך צריך להתנות כדין וברייתא דאכל לא ע"י אשתו אתיא כמ"ד קה"פ כקהג"ד לכך לא מהני ע"י אשתו משא"כ לדידן וא"ש שיטת הרמב"ם בפשיטות ודו"ק. ואין לדחות ולומר כיון דהפירות הוי שלו א"כ אין יכולין הם לקנת מזה ובעירוב בעינן שיהי' ראוי לאכילה אך ז"א חדא דעכ"פ ראוי הוא לבעלים באכילה והיכי דחזי לשום אדם באכילה אמרינן הואיל והכא נמי בידם לקנות ממנו בממון ושיהי' מותרים באכילה גם להם ועוד דבר האסור באכילה לא נקרא רק אם מצד עצם הענין הוא אסור באכילה אבל מה שמצד עצמו מותר באכילה רק כיון דהפירות של הבעל צריך למוכרו ולקנות בו קרקע והוא אוכל פירות עכ"פ מצד עצם המאכל הוא מותר באכילה ולכך נחשב ראוי לאכילה ודו"ק היטב והנה נראה כדמות ראי' לרש"י חוץ ממ"ש בחבורי ליו"ד שם והוא דקשה כיון דעיקר דינא דמתניתין בא לאשמעינן דבכה"ג במתנה כן מותר ליתן לבתו מעות ולא קנה בזה הבעל וא"כ לאשמעינן רבותא טפי דאפילו ליתן לחתנו מעות ע"מ שאין לבעלה רשות בו רק יתננו למזון אשתו נמי מותר ולא מבעיא למ"ד לעיל דף מ"ח ע"ב בקני ע"מ להקנות דמותר ושם מוכח לכל הפירושים שם דלהנאסר בהנאה לעצמו הקנה ע"מ להקנות ומוכח דאף ע"י הנאסר בהנאה יכול הוא להקנות לאחרים א"כ אף לחתנו מותר ליתן לומר לו קני ע"מ להקנות לאשתך למה שתהא נותנות לפיה לבד ואף גם למ"ד קני ע"מ להקנות לא קנה מ"מ הרי פרש"י שם דלכך בעינן קני ע"מ להקנות דבר ברי' לא הי' בעולם לזכות לו כו' משמע הא אם הוי בעולם הי' יכול להיות שלוחו לזכות לו ולא בתורת קני ע"מ להקנות רק הי' זוכה לחברו כדרך כל הזוכין לאחרי' וזה מות' אף שנאסר בהנא' דממ"נ חדא דהזוכ' לאחרי' נעשה שלוחו של הזוכ' לא של המזכה ואינו מהנה להמזכה כלום ולא שייך לומר בזה דשליחותי' קעביד ואף גם אם נימא כדעת התוס' ב"מ והקצה"ח שבאם בא לזכות לאחרים נעשה גם שלוחו של המזכה מ"מ הרי בזה אין המזכה אסור להנות מן הזוכה והמזכה מותר לו להנות מן הזוכה רק להיפוך הזוכה אסור להנות משל המזכה וכיון דלמ"ד קני ע"מ להקנות מותר מוכח דזה לא נחשב הנא' להנאסר מה שמזכה על ידו א"כ כיון שהאש' בעולם יכול הוא לזכות לה מיד ע"י חתנו שיזכה בו תיכף לבתו וזה קני לכ"ע ואין בזה איסור כלל ולא שמעינן רבותא טפי דע"י חתנו יכול להקנות לה מעות שיזכה הוא בהם לבתו ע"מ שאין לו רשות בהם רק שהיא תתן לתוך פיה ונדע מכ"ש דיכול ליתן לבתו כה"ג ואין לומר דע"י עכ"פ אסור דהרי הוא נהנה מה שיש לאשתו לאכול דנהי דקיי"ל דזן את אשתו היינו שלא מדעתו אבל מדעתו אסו' וכאן אם יתן לה על ידו א"כ יהי' מדעתו אך זה אינו חדא דאפש' שזה לא נקש' מדעתו דמדעתו לא הוי רק אם הבעל מבקש ממנו ומפייסו על כך ליתן לה אבל אם אינו מפייסו רק עושהו מעצמו אף שיודע הבעל מזה ושותק או מסייע לה אין קפידא בזה ואינו חייב למחות בו א"כ ליתן לה מזונות על ידו נמי מותר ואף גם אם נימא דליתן לא על ידו אסור מ"מ הרי משכחת לה דין זה באינו מעלה לה מזונות זן שאמר לה צאי מע"י במזונותיך או בע"א כה"ג שאינו מרויח העל במזונות שלה וכה"ג מותר ליתן לחתנו שיקנה לבתו ע"מ שאין לבעלה רשות בו רק מה שתתן לתוך פיה דלומר דזה הוי הרבותא אף שהבעל נהנה מה שמרויח במזונותי' זה א"צ להך משנה דכבר נשמ' זה ממשנה דזן את אשתו וכמה משניות א"כ זה כבר נשמע דהיכי דלא הוי מדעתו הוי מבריח ארי ומותר ועיק' הרבות' הוי כאן דבכה"ג מותר ליתן לה ואינו נעשה של הבעל ממש א"כ דין זה לאשמעינן רבותא טפי דאפי' להבעל עצמו מותר ליתן לו שיזכה לאשתו ע"ט שאין לו רשות בו רק מה שתתן לת"פ ומיירי כגון שאמר לה צאי מע"י למזונותיך דאין הבעל מרויח בהנאתה ומזה מוכיח רש"י דהכוונה הוי לאשמעינן דאף הבעל מותר להנות ממנה דמשלה הוא נהנ' וא"כ תינח אם נותן לה מותר הוא להנות ממנה דאף שמבטלת התנאי ונשאר לה במתנה מ"מ מותר להנות דמשלה הוא נהנה כמ"ש בחבורי ליו"ד בטעמו ואו כמ"ש השעה"מ בטעמו אבל אם יתן לו ע"מ שאין לו רשות בו א"כ אם יעבור ע"ת ויהי' נהנה מזה א"כ נעשה הדבר בידו או מתנה או גזל ויעשה ממ"נ איסור ולכך אם יתן לו יהי' אסור להנות ממנו אבל אם נותן לה קמ"ל דאף הוא מותר להנות ממנה וא"ש ודוק ויש ראי' מזה לפמ"ש מדעת הראב"ד שהביא הרשב"א בקדושין דף כ"ג על מה שהקשה הרשב"א דבע"כ בע"מ שאין לרבו רשות בו מיירי שהתנה וכפלי' לתנאי' דאם לא כפלי' בלא"ה לא הוי תנאי לר"מ ובכפלי' איך אמרינן דקנה הבעל הרי התנה וכפלי' והביא בשם הראב"ד שמתרץ דיד עבד כיד רבו לזכות אמרינן לחובה לא אמרינן לכך להיות של הבעל הוי ידו של עבד כידו והוי כנותן לבעל ולחוב לא הוי ידו כידו והוי כאלו נתן מתנה לאדון והתנה עם אחר דלא הוי תנאי ייע"ש וקשה לדידי א"כ באם הי' הבעל אסור בהנאתו הרי הוי להיפוך דאם תזכה סתם במתנה יהי' אסור הבעל להנות ממנה ואם יועיל לה התנאי ע"מ שאין לבעלה רשות בו תוכל אח"כ ליתן הבעל להנות ממנה א"כ אדרב' הוי התנאי זכות לו ונהי דיש בזה הפסד לבעל שאם יקנה נהי דהוא אסור להנות ממנה מ"מ ירשו ממנו יורשיו או לוה ובע"ח באים כ"א ונפרעין אבל אם לא יזכה בהם הבעל לא ירשו יורשיו מ"מ יש מעלה להיפוך דבזה הוא מותר להנות ע"י התנאי ובלא תנאי אסור להנות והוי לו זכות להיפוך וקיי"ל בוצינא טבא מקרא א"כ הוי לו התנאי טובה להיפוך וגם אם יקנה הוא איסורא קעביד אבל אם