נדרי זריזין חלק ב שיג

דרב בעצמו הי' האומר כן איך שייך לומר דרב נקט מימרא שלו לרבותא של החולק עליו דוק ותשכח בש"ס כי זה יסוד אמת ואפשר ליישב כיון דכאן מיירי בהתנה וכפלי' לתנאי' כמ"ש הרשב"א וי"ל להך דעה ס"ל כדעת הסוברים דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי ואעפ"כ י"ל דרב ס"ל בכך דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי ולכך אם הי' מתנה ע"מ שתתכסי בו נהי דקנה הבעל מ"מ לא קנה רק כשקיימה התנאי וכבר נתכסית בו אז זוכה הבעל ממנה כמשמעות לשון הר"ן שמשעת הכסוי הוא זוכה ולא מתחלה דאם מתחלה מה בין שאת נותן לפיך או להתכסות בע"כ שמשעת קיום התנאי הוא זוכה ואז במה שאת נותנת לפיך כבר הוא בפי' ואי אפשר לבעל לזכות בו עוד ובע"מ שתתכסי בו זוכה משעה שלבשה ואילך ולא קודם ואז יוכל האב לחזור בו ביני ביני כל זמן שלא קיימה התנאי אבל אם אומר מה שתרצי עשי אז קנה הבעל תיכף ומיד ואין כח לאב לחזור בו מיד ותיכף קנה הבעל וגם יש בזה עוד רבותא דאם אינו זוכה בו מיד הבעל רק כשמקיימת תנאה תחלה לא נראה כקונה מיד חותנו רק כקונה מידה שהרי תחלה צריכה שתתכסה הוא בו ואח"כ נעשה שלו והוי כזוכה ממנה אבל אם אומר מה שתרצי עשי כיון דקנה יתהון בעל תיכף אף שלא עשתה שום דבר בו וחל קניי' מיד בזה נראה שפיר כזוכה בו תיכף ומיד חותנו ואעפ"כ קנה יתהון בעל וא"ש:

אך זה קשה להיפוך על שמואל למה נקט אפילו מה שתרצה עשי לא קנה יתהון בעל למ"ל כלל מה שתרצי עשי לאשמעינן רבותא טפי דאפילו רק ע"מ שאין לבעלך רשות בהם ושוב לא אמר כלום נמי מהני דאין לומר דשמואל קמ"ל מה שתרצי עשי מהני אף בלא ע"מ שאין לבעלך כו' חדא דמשמעות לשון הר"ן שכתב דלשמואל מהני מה שתרצי עשי או ע"מ שאין לבעלך רשות בהם בלחוד הנה מדנקט ע"מ שאין לבעלך רשות בהם בלחוד וגבי מה שתרצי עשי לא כתב תיבת בלחוד משמע דלמה שתרצי עשי בעינן נמי ע"מ שאין לבעלך רשות בהם אבל ע"מ שאין לבעלך רשות לא בעי מה שתרצי עשי וכן ממה שסיים הר"ן בפסק הלכה דהלכה כשמואל דע"מ שאין לבעלך רשות בלחוד מהני ולא סיים נמי השנית דה"ה ע"מ שתרצי עשי מהני בע"כ דזה אין נ"מ לדינא דממ"נ בלא ע"מ שאין לבעלך רשות בהם בלא"ה אף לשמואל לא מהני ואם אומר ע"מ שאין לבעלך רשות בהם זה לבדו נמי מהני לכך לא כתב הר"ן נמי זה וכן כיון דעיקר ראיות הר"ן מלשון הש"ס בכמה דוכתא דנקט רק ע"מ שאין לבעלך רשות בהם כו' א"כ גם זה מוכח. מדלא נקט אינך גוני נמי דאמר לה מה שתרצי עשי בע"כ דזה לא בעינן כלל לשמואל ואין תועלת בזה א"כ קשה למה נקט שמואל מה שתרצי עשי ולא קמ"ל רבותא יתירא דע"מ שאין לבעלך רשות בלחוד מהני וצ"ע בזה:

רש"י ד"ה אמר רבא כו' והוי רבוי אחר רבוי כו' וכן פירש אחר כך בדברי ר"מ דהוי מיעוט אחר מיעוט ולכאורה לא נודע כוונתו בזה ולמה לא פירש כדס"ד מעיקרא דלר"י בלא ראות ממעט סומא ולר"מ מרבה סומא ולמה פירש כעת להיפוך דלר"י הוי רבוי ולר"מ מיעוט ונראה דבשלמא להס"ד דלא ידע שיש לר"י רבוי אחר לרבות סומא ולר"מ למעט סומא הוי א"ש כפשוטו דלר"י י"ל הוי בלא ראות מיעוט ולר"מ רבוי אך כעת דמחדש הש"ס דלר"י יש רבוי ביער לרבות סומא אם נימא דבלא ראות מרבה סומא קשה מאי אולמא דהך מהך ומנ"ל לעזוב דרש ביער ולמנקט מיעוט בלא ראות דלמא להיפוך ולכך הוכרח לפרש דלר"י הוי בלא ראות נמי רבוי ואין רבוי אחר ריבוי אלא למעט וכן להיפוך כיון דאיכ' לר"מ מיעוט למעט סומא אם איתא דבלא ראות הוי רבוי מה אולמא דהך מהך ולכך מפרש דבלא ראות נמי הוי מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ודו"ק:

רן ד"ה אמר רבא הכא מענינא דקרא כו' עד לא גרסינן הכא מעניני דקרא והכא מעניני דקרא כו' כלומר דודאי חד גרסינן הכא מעניני דקרא וכמ"ש הר"ן מתחלה ואח"כ רק דיש גורסין הני תרתי הכא מעניני דקרא והכא מעניני דקרא דהיינו גם בנדרים הוי מעניני דקרא וכמ"ש הרא"ש גרסא זו וזה השני מחק הר"ן והיינו דאם הוי פריך דנלמוד זה מזה בזה הוצרך לתרץ דיש גזרת הכתוב בשניהם דבחד לא מהני דאכתי נלמוד מנה לכך צ"ל דהכ' מעניני דקר והכא מענינ' דקרא אבל אם לא הוי הפרכא דנלמד מנה רק מכח דמסבר' פשיט לי' א"כ גם בזה נמי נימ' כן וא"כ לפ"ז די במה דמשני דגם בזה לא ידעינן מסבר' רק מקרא וללמוד כבר ידע בלא"ה דאין ללמוד ממנה לכך א"צ לסיים השני והכא מעניני דקרא וזה כוונת הר"ן וק"ל ועיין מה שהקשיתי מזה על כמה פוסקים בדין ע"א נאמן באיסורין ביורה דעה סי' קכ"ז בחבורי בקונטרס יקר סהדותא ייע"ש:

רש"י אבל אמר מה שתרצי עשי כו' דמי כמי שקנה יתהון כו' הנה מ"ש רש"י דדמי כמי שקנה נראה דנתכוין למה שהקשיתי בחבורי לא"ח סי' תרמט לדעת המרדכי והרמ"א בי"ד סי' ר"ל בנשב' שלא למכור ועבר ומכר לא קנה מכח דכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וא"כ ה"נ כיון דאסור הוא להנות מחותנו א"כ אי אפשר להבעל לקנות כלל כיון דהוי קנין דאיסורא וכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ובחבורי ליו"ד הוספתי להקשות אכ"ע כיון דאם הי' ראובן מוחה תחלה ואומר שאינו רוצה שיקנה חו בקנין אשתו ודאי לא הי' קונה בע"כ והי' נעשה רק של אשתו א"כ אף אם אינו מוחה כיון דאיסורא לא ניחא לי' דלקני' הוי כמוחה בפירוש וא"כ ממילא לא קנה הבעל והנחתי שם בצ"ע ונראה שרש"י הרגיש בזה ומתרץ דאסור מכח מראית עין דנראה כמו שקונה מיד חמיו והיינו כיון דלולי האיסור הי' זוכה הבעל מידה ורק מכח האיסור אינו שלו לכך אסור דנראה כנותן לו ודמי למראית עין כמו שקונה מחמיו ואסו' מכח מראית עין ובהכי עמדתי על לשון רש"י שכתב דשוב מותר הבעל להנות ממנה דממנה הוא נהנה ולא משל האב וכן פסק הט"ז ביו"ד סי' רכ"ב והרב השעה"מ בה' נדרים הביא בשם ספר נ"מ שהקשה דהרי אם משנית התנאי הוי גזל בידה ייע"ש וע' בחבורי ליו"ד מ"ש בזה באריכות ולפמ"ש כאן נראה דא"ש מאוד דהנה אף אם האב מתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן אנן סהדי דרק מכח האיסור הוא מתנה ולולי האיסור לא הי' מתנה תנאי זה ובפרט כיון דלפמ"ש אף בלא תנאי לא נעשה של הבעל ולא זכה הבעל בהם ולא הוצרך התנאי רק מפני מראית עין וא"כ לפ"ז זה הכלל מוכרח בכמה דוכתא בפוסקים דאף דאחז"ל כל מקום שאסרו מפני מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסור היינו רק במקום שאם הי' עושה כן בשוק הי' מראית עין אז אף בחדרי חדרי' אסו' אבל אם הי' עוש' כן בשוק נמי לא הי' חשש מראית עין אז בזה ליכא חשש מראית עין כלל וא"כ ה"נ בשלמא אם לא יתנה כלל לשום תנאי אז נהי דמדינא לא נעשה של הבעל יש חשש על הרואה שלא ידע הדין וכשירא' שנותן לה סתם וידע דבעלמא מה שקנתה אשה קנה בעלה וטעה לומר דהוא מהנה לחתנו משלו אבל אם מתנה באופן המועיל דאף בלא האיסור אין לבעלה רשות בהם אז ממ"נ ליכא חשש דלעין הרואה בשעת המתנה הרי הוא שומע שמתנה באופן המועיל שלא קנה הבעל כלל ואח"כ ממה שנהנה הבעל ממנה הנה אף אם יראה הרואה בחוץ שהבעל נהנה משלה ליכא חשש מראית עין דמי יאמר שזה הוי משל חותנו דלמא ממון אחר הוא וא"כ אף אם יעשה בפני רבים ליכא בזה מראית עין וכיון דליכא מראית עין ממ"נ מותר דבידה ליכא גזל דאנן סהדי דלא התנה רק מפני מראית עין אבל בלבו הוא מכוין אף אם לא תקיים התנאי יהי' מתנה לבתו ולכך הוי לה מתנה בכל ענין ומ"מ של הבעל לא הוי דבאמת אין יכול הבעל לקנות דכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני או בלא"ה דאיסורא לא ניחא לי' דלקני ולא קנה הבעל ממנה וקנתה היא לבדה והדר מותר הוא להנות משלה דממנ' הוא נהנה וא"ש ודו"ק והוא עצה נכונה בעזר"ה:

ע"ב ואי אמרת קנה יתהון כו' קשה לי מהו פריך נימא דמיירי כגון שכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן וא"כ לא הוי שוב יד אשה כיד בעלה וכיוצא בזה משני הש"ס בפ"ג דב"ב גבי אין לאיש חזקה בנכסי אשתו דפריך פשיטא ומשני כגון שכתב לה דו"ד כו' א"כ לתרץ ה"נ דמיירי שכתב לה דו"ד אין לי כו' והיותר תקשה לדברי הר"ן בד"ה ביש לה בית באותו מבוי שכתב דמיירי שכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך בעודה ארוסה א"כ כיון דאף לפי הך אוקימתא מיירי נמי בכתב לה דו"ד א"כ למ"ל כלל יש לה בית באותו חצר והן אמת דהר"ן נזהר בלשונו וכתב דמיירי שהי' לה חצר בעודה ארוסה וכתב לה כו' מוכח דלא מהני סלוק לנכסים שנפלו אח"כ וכמ"ש הרמ"א בסי' צ"כ סעיף ב' בהגה"ה דלא מהני סלוק למה שנפלו אח"כ ותימא על הב"ש שכתב בשם הר"ן להיפוך ומכאן מוכח דס"ל להר"ן דלנכסים שנפלו אח"כ לא קאי הסילוק ולכך א"ש דנהי דכתב לה דו"ד אין לי מ"מ לנכסים שנפלו אח"כ לא קאי הסילוק ולכך למה שזוכיח עתה הוי ידו כידה לכך מוכרח לאוקמא כשיש לה בית באותו חצר אך אכתי קשה כיון שאף הרמ"א כתב אא"כ פירש בהדיא א"כ משמע דבפירש בהדיא מהני ודאי סלוק למה שיפול אח"כ וא"כ כיון דאף עתה למאי דמשני ביש לה בית נמי בע"כ מיירי בכתב לה דו"ד א"כ לתרץ בחד אוקימתא דכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך אף למה שנפלו אח"כ וא"כ שוב לא הוי ידו כידה ואין לומר דזה פשיטא דהרי גם בנו ובתו הגדולים קאמר במתניתין וזה נמי פשיטא הוא כמו אשה הניזונית ממנו וא"כ כמו דקמ"ל בנו ובתו הגדולים כן אשמעינן נמי אשה ומהו פריך והדבר צ"ע טובא לכאורה אך ליישב גוף הסוגיא הי' נראה ויתיישב בזה מה שקשה למה לא פריך בלא זה הברייתא ומשנה אהדדי דכאן קאמר ולא ע"י אשתו וכאן קאמר נמי ע"י אשתו וגם קשה למה על שמואל לא פריך הש"ס בעירובין הרי לדידי' נמי בעינן ע"מ שאין לבעלך רשות בהם ובעירוב לא התנה הלל וא"כ אף לשמואל קשה ומכ"ש לשיטת הרמב"ם דס"ל דאף שמואל ס"ל כר"מ ולדידי' בעינן נמי תרתי מה שתרצי עשי וע"מ שאין לבעלך רשות א"כ למה לא קשה מעירובין לשמואל רק לרב ועיין בשעה"מ מה שעמד שם בזה ולכך נראה לומר דהנה רב ושמואל בהא יהי' פליגי דהנה דעת בעה"ת הוי אף באומר ע"מ שאין לבעלך רשות בו מ"מ יורשה אם מתה ע' בש"ך סי' ס"ב ובאה"ע סי' פ"ה ובשעה"מ ולכך הנה רב ס"ל דודאי אם מתנה ע"מ שאין לבעלך רשות בו הוי תנאי ממש ולא קנה הבעל מיד כיון התנה וכפלי' כמו שהקשה הרשב"א בקדושין והבאתיו לעיל רק נהי דלא זכה הבעל מ"מ עדיין קנה יתהון בעלה לירושה לענין אם מתה יורשה וס"ל דלענין ירושה נמי הוי ידה כיד בעלה והוי כאלו זכה בו הבעל תיכף מיד הנותן רק דהוי כהתנה עמו תנאי שנותן לו במתנה ע"מ שכל ימי חיי האשה לא יהי' שלו או אם ימות הוא תחלה יחזור לה המתנה אבל אם תמות היא תחלה יקנה הוא אותו במתנה והוי כנותן לו חמיו במתנה ונהנה ממנו אם תמות היא תחלה ירשנה