נדרי זריזין חלק ב שיב

מה שהפר הפר בזה אצטריך קרא דיקום ממנו דאם קיים במקצת כולו קיים אבל להך פירושא דאין הפרה חל כלל במקצת למ"ל קרא דיקימנו תיפוק לי' כיון דמה שקיים אין יכול להפר א"כ שוב לא מהני הפרה על המותר דהוי הפר במקצת וכן תקשה לפ"ז על ר' ישמעאל עצמו למ"ל דרשא יקימנו יקום ממנו בלא"ה כיון דס"ל דהפרה במקצת ל"ש הפרה א"כ כיון שכבר קיים במקצת אין יכול להפר הכל מיהו זה אינו ולק"מ דאם לאו קרא דיקום ממנו הוי סד"א כמו דהפרה במקצת ל"ש הפרה ואינו חל אפילו על מה שהפר כן הקמה במקצת ל"ש הקמה ולא יחול אף על מה שהיקם ויהי' יכול להפר אחר כך הכל לכך אצטריך לשון יקימנו יקום ממנו מיהו זה יש לדייק על רש"י מ"ש אח"כ בד"ה הרי אלו שני נדרים דאם קיים לתאנים לא קיים לענבים וחייב משום שני לאוין ובע"כ מה דקאמר וחייב משום שני לאוין היינו דאו או קתני דנ"מ לאם קיים לתאנים לא קיים לענבי' ועוד נ"מ אחרת דחייב עליו משום שני לאוין ולמה לא קאמר רש"י נ"מ זו דאם הפר לתאנים חל הפרה עליהם אף דלא הפר לענבים לפרש"י דאם הפר למקצתו לא הפר כלל א"כ לכתוב רש"י נ"מ זו דאם הפר לתאנים חל הפרה עליהם אף דלא הפר לענבים ואפשר דממילא משמע כיון שכ' דאם קיים לתאנים לא קיים לענבים ומה נ"מ במה דלא קיים לענבים ובע"כ היינו דיכול להפר אח"כ עליהם ולמה יועיל הפרה עליהם הרי אין יכול להפר כל הנדר דכבר קיימו מקצת ובע"כ דיכול להפר מקצתו ומובן זה ממילא ודו"ק:

שם ד"ה ולר"ע ר"י קמהדר ט"ס הוא והדברים מהופכים וכצ"ל ר' ישמעאל לר"ע קמהדר כו' ומ"ש אחר כך דלא שוי' רבנן למימר הקמה כו' ט"ס כאן ואין לו מקום כיון דר"י לא ס"ל כלל ההיקש דהקמה להפרה ולא הפרה להקמה אין צורך לומר דלא שוי' רבנן להקמה עיקר ומקומו אח"כ בדברי חכמים בד"ה זו דברי ר"י ור"ע כו' בזה שפיר כתב רש"י דהוי קשה לו מה ראו חז"ל להקיש הקמה להפרה נקיש להיפוך הפרה להקמה כדעת ר"ע לכך פירוש רש"י דלא שוי' רבנן להקמה עיקר להקיש הפרה להקמה רק הם סבירא להו הפרה עיקר לכך מקשין הקמה להפרה וק"ל:

ד"ה אמר רבא מתניתין דמחלקת בין קונם תאנים וענבים טועמת כו' הנה לכאורה אין פרש"י מובן דלפי גרסתו וגרסת הר"ן לא גרסינן בסיפא קונם בכל אחד רק שאני טועמת לבד א"כ מנ"ל דאתיא כר"ש דילמא אף כר"י אתיא ובשלמא בשבועה דלא לך ולא לך כיון דמיירי דהי' התובעים לפניו והי' יכול לומר שבועה שאיני יודע לכולכם ואמר לא לך ולא לך לכך מוכח דפשיטא הוי לר"י אבל כאן כיון דאינו אוסר עצמו בפירות אלו רק בכל המין א"כ לא הי' יכול לומר אלו והוכרח לומר קונם תאנים וענבים א"כ מה ראי' דחרטא הוי ולכך אף ר"י מודה דכללא הוי ובעינן רק שיאמר לשון שאני טועמת בכל אחד ועוד אף התם לא קאמר ר"י רק באומר לא לך ולא לך אבל אם אומר לא לך ולך ולא אמר ולא בכל אחד נמי הוי כללא וא"כ מה ראי' דהוי כר"ש ושוב ראיתי בלשון הר"ן שנראה שהרגיש בזה ופירש דקשה לו למה נקט בסיפא שאני טועמת בכל אחד הו"ל למנקט קונם שאיני טועמת לא תאנה ולא ענבה והיינו מכח יתור לשון לא בכל אחד אך לדעתי אין צורך לכך רק י"ל דהוי קשה לאשמעינן נמי דומיא דריש' בקונם תאנים וענבים רק באומר אלו דברישא באוסר כל המין דליכא יתור לשונו לכך הוי נדר אחד אבל באומר אלו א"כ הי' יכול לומר קונם פירות אלו והוא אמר תאנים וענבים הוי פרטא לר"י ולכך מוקי לה כר"ש. וכן מצאתי בלח"מ פ"ב מה' נדרים שכתב כן דבאומר אלו הוי פרטא לר"י אך דברי הלח"מ צ"ע שם חדא במה שתמה על הרמב"ם על עוף לשונו שכתב דלא שייך לומר בזה הותר מקצתי כו' דאינו דומה לשאלת חכם דמשמע דבשאלת חכם הי' בטל כולו והרי הוי שני דברים וקשה למה על סוף לשונו תמה ולא תמה בתחלה למה כתב הרמב"ם כלל דין זה דבאומר אלו מה שהיפר היפר ומה שקיים קיים הרי נלמוד מכ"ש מדין הראשון שמה שבאומר סתם תאנים וענבים דהוי נדר אחד ומ"מ מה שהיפר היפר ומה שקיים קיים מכ"ש באומר תאנים וענבים אלו דהוי שני נדרים מכ"ש דמה שהיפר היפר ומה שקיים קיים ולמה כתב כלל דין זה באומר אלו כיון דמיירי באומר אלו והוי שני נדרים פשיטא דמה שהיפר היפר ומה שקיים קיים ועוד תמוה מה שתירץ הלח"מ דהרמב"ם כוונתו על ענין אחר דשייך בי' הותר מקצתו כו' וקשה למה כ' דשייך לענין אחר הרי שפיר אפשר לומר דקאי על תחלת דבריו ממש דברישא מיירי באמר סתם קונם תאנים וענבים ובזה הוי נדר אחד ועל זה כתב דלא שייך בזה הותר מקצתו כו'. גם על גוף הדין שס"ל לבעל לח"מ דבאומר תאנים וענבים אלו לר"י הוי שני נדרים דהרי אף לר"י דוקא באומר לא לך ולא לך הוי פרטא אבל אם אומר לא לך ולך ולך בזה אף לר"י הוי כללא אף דהי' יכול לומר כולכם מ"מ כל דלא אמר בלשון ולא בכ"א הוי כללא א"כ ה"נ אף באומר אלו כיון דלא אמר לא תאנים ולא ענבים הוי כללא וכן מורה לשון הר"ן כאן ולכך אתי שפיר דברי הרמב"ם כפשוטו ודברי הלחם משנה צריך עיון בזה:

משנה יודע אני שיש מפירין כו' עיין פרש"י ד"ה וחכ"א כו' חכמים דמתניתין היינו ר"י הנה לא נודע מה בעי בזה בשלמא אם הוי מפרש רש"י בש"ס אח"כ דפריך נמי דר"י אדר"י הוי א"ש דהוי קשה לו מה פריך מחכמים אר"י לכך הוכרח לפרש דחכמים דר"מ היינו ר"י ובאמת כן מורה לשון הש"ס מדקא מתרץ נמי טעמא דר"י דכתיב יער כו' משמע דהקושיא הוי נמי דר"י אדר"י ולכך פרש"י שפיר דחכ"א היינו ר"י אבל הרי רש"י גופא פירש לקמן בש"ס דפריך רק דר"מ אדר"מ ולא דר"י אדר"י א"כ קשה למה פירש כאן דחכמים היינו ר"י ועוד קשה באמת למה פרש"י בש"ס דהפרכא הוי רק לר"מ ולא פירש דהקושיא הוי נמי דר"י אדר"י לפלס פירושו ואפשר דכוונת רש"י דלהקשות לא הוי מצי דר"י אדר"י די"ל חכמים לאו היינו ר' יהודא ולכך לא פריך רק דר"מ אדר"מ דמפורש בי' דברי ר"מ. אך לפום דמשני רבא הכא מעניני' דקרא שוב מפרש הש"ס נמי טעמא דר"י לומר דלפ"ז אפשר לומר דחכמים היינו ר' יהודא ואעפ"כ א"ש דהכא מעניני' דקרא ולכך פרש"י דלפי המסקנא יכול להיות דחכמים היינו ר' יהודא וא"ש ודו"ק:

ד"ה ורמינהו כו' דיש ספק בידו לראות אינו רואה דאינו גולה ט"ס יש כאן וצ"ל אבל סומא דאינו רואה אינו גולה וסד"א מקצת ידיעה לסומא וכו' כן צריך להיות ולא דסד"א רק בוי"ו וסד"א וק"ל:

ר"ן ד"ה חכ"א יפר ביום שלאחריו כוונתו דוקא ביום שלאחריו דביום שמיעה כיון דיש לומר לפי זה מקצת ידיעה אינו ככל ידיעה אם כן לא מהני הפרה רק ביום שלאחריו ולא מתחלה:

דף פח ע"א משנה המדיר הנאה מחתנו כו' עיין בר"ן מ"ש דמזונות כו' ליתן לה כו' דבריו צ"ע דמה ראי' מהתם דילמא זה מיירי שנותן לה רק מזונות סעודה אחת כל פעם ופעם ולכך על סעודה אחת שצריכה לאכול בזה הפעם ובזה שפיר לא זכה הבעל כיון שגם הוא מחויב לזונה אבל אם לא נתן לה הרבה ביחד כיון שגם היא אינה יכולה לכוף את בעלה ליתן לה מזונות הרבה ביחד לכך בזה אם נתן לה אחד הרבה כבר זכה הבעל בהמותר טרם הגיע הזמן יתר אכילתה וזן את אשתו מיירי שנתן לה רק כדי סעודה פעם בפעם. ועוד אף אם נפרש דזן את אשתו היינו הרבה יחד מ"מ י"ל דהתם לא מיירי שנתן לה בפירוש לשם מתנה רק נתן לפניו לאכול דאז כיון דכל זמן שלא אכלה אף היא לא זכתה בו ואימתי זכתה בו כשנותנת לתוך פיה וההיא שעתא כשכבר הוא בפיה אי אפשר להבעל שיזכה בו עוד כמ"ש הר"ן עצמו אח"כ דלכך מהני באומר שאת נותן לפיך א"כ ה"ה נמי אם נותן בסתמא לפני' והיא אוכלת לא זכתה בו עד שהגיע לתוך פיה וההוא שעתא לא הוי של בעלה ועיין כעין חילוק זה ממש בש"ס לעיל דף ל"ד ע"ב גבי ככרי עליך ונתנה לו במתנה דקאמר לא לאפוקי דאי אזמני' עלי' ופירש שם הר"ן דבנתנה לו מתחלה במתנה כבר לאו ככרו הוא אבל באזמני' עדיין ככרו הוא א"כ י"ל ה"נ להיפוך דהכא מיירי שנותן לה תחלה במתנה בפירוש ואז כיון שכבר זכתה בו טרם אכילה לכך תיכף מה שקנתה אשה קנה בעלה והתם מיירי דנותן לפני' סתמא לאכול א"כ אף היא לא זכתה עד שיגיע לפי' ושוב אז א"א לבעל לזכות בו וצ"ע:

ועוד קשה על הר"ן דלפי ראייתו מצמצמה והותירה משמע דאף אם נותן לה מעות למזונות ממש כמו מותר בלי תנאי שהרי בצמצמה והותירה דהוי שלה ודאי דאין חילוק בין אם נתן לה מזונות או מעו' הכל הוי שלה אם צמצמ' והותיר וא"כ ה"ה נמי אם אחר שהוציא אותם לחפצי' משמע דוק' על חפצי' הוי שלו אבל אם נתן לה מעות על מזונות הוי שלה סתמא וקשה א"כ למ"ל במשנה שיתנה תרווייהו ע"מ שאין לבעלה רשות בה וגם מה שאתה נותנת לפיך הרי אם אומר מה שאתה נותנת לפיך הוי רק למזונות ובמפרש למזונות אף בלא תנאי על מנת הוי שלה וכמ"ש הר"ן אח"כ דלשון שאת נותנת לפיך אינה שלה רק אם מגיע לפיה א"כ בכה"ג שוב למ"ל תנאי דע"מ שאין לבעלה רשות בה ובפרט מה הקשה הר"ן אח"כ דאף אם אומר מה שאת נותנת לפיך לא יועיל ומה הקשה הרי זה מהני שפיר דהוי כזן את אשתו וכמו שדייק לשון הר"ן בתחלה דדוקא בנותן מעות לחפצי' משמע הא למזונות הוי שלה וצ"ע:

גמרא אמר רב ל"ש כו' אבל אמר מה שתרצה עשי קנה יתהון בעל הנה מלשונו דקאמר קנה יתהון בעל משמע אף דהוי באיסורא מ"מ קנה ומוכח דס"ל כמ"ד דכל מלתא דאמר רחמנ' לא תעביד אי עביד מהני או דס"ל דבכה"ג לכ"ע מהני כיון דהוא בדה האיסור עיין ביו"ד סי' ר"ל והנה לכאורה קשה לדיעה ראשונה של הר"ן דס"ל דוקא באת נותנת לפיך אבל במה שתתכסי בו קנה בעל א"כ למה נקט רב באומר ע"מ מה שתרצה לעשות ולא קמ"ל רבותא יתירה דאף באומר על מה שתתכסי בו קנה בעל ואין לומר דנקט כן לרבותא דשמואל חדא דלשמואל אין זה רבותא דלדידי' אף בלא ע"מ שתרצי עשי נמי מהני להר"ן וסייעתו א"כ לנקוט רב רבותא טפי דע"מ שאין לבעלך רשות בלחודי' קנה בעל ונדע דלשמואל אף בכה"ג לא קנה בעל ועוד לרבותא דאידך אמורא לא שייך רק אם סתם הש"ס מתחיל כן כגון אם הי' הש"ס אומר אתמר אמר ע"מ שאין לבעלך רשות בהם ומה שתרצי עשי רב אמר קנה יתהון בעל ושמואל אמר לא קנה הי' שייך לומר דרב קאמר דין שלו אף בע"מ שתתכסי רק הש"ס נקט ע"מ שתעשי מה שתרצי לרבותא דשמואל אך כיון דזה הוי מאמר רב בעצמו דרב התחיל לומר דין זה אמר רב ואם כן