נדרי זריזין חלק ב שו

נשואין שניים בכה"ג הו"ל דשלב"ל והיינו דהוי קשה לרש"י כיון דר"ע קאמר דיפר שמא תעדיף עליו בע"כ ס"ל אדם מקנה דבשלב"ל דאל"כ איך חל בהעדפה אח"כ וכן מפורש ביבמות דמוכח שם מדברי ר"ע הללו דס"ל אדם מקנה דשלב"ל וא"כ אם ר"ע נמי ס"ל אדם מקנה למה לא חייש לשמא יגרשנ' ולמה פליג אריב"ן ולכך מפרש רש"י דר"ע ס"ל דוקא בחד צד לא נקרא דשלב"ל והיינו בהעדפה דכשיבא לעולם נעשה שלו תיכף אבל באחר גרושין דהוי תרתי יחד בזה מודה ר"ע דאין אדם מקדיש דשלב"ל וריב"ן אף בזה ס"ל אדם מקדיש דשלב"ל או אפשר דהוי קשה לרש"י מה שהקשה הפלאה בכתובות דתחלה משני הש"ס כי קאמר הלכה כריב"ן להעדפה מוכח דקושייתו הוי מכח דגרושין הוי דשלב"ל ולא מכח דמע"י אינו בעול' ואח"כ משום באומר' יקדשו ידי לעושיהן משמ' דהקושיא הוי מכח דמע"י אינו בעולם ייע"ש ולזה מפרש רש"י דבאמת ס"ל להש"ס דבחד צד לא הו"ל דשלב"ל לריב"ן רק בצירוף תרתי יחד פריך דהוי דשלב"ל ולכך משני להעדפה כיון דגרושין ליכא בשביל מע"י שאינו בעולם לא הו"ל דשלב"ל לר' יוחנן ואח"כ משני באומר יקדשו ידי לעושיהן דבזה כיון דהוי מע"י בעולם אף אם אינו ברשותו מ"מ בשביל חד צד של אחר גרושין לבדו לא הו"ל דשלב"ל דתרתי ביחד בעינן להיות לו דין דשלב"נ וכן כוונת רש"י כמ"ש אח"כ בד"ה להעדפה ייע"ש הכל סובב והולך ע"ד זה וטעמו של רש"י דמחלק בין חד לבין תרתי הוי עפמ"ש בר"פ המפקיד דאף לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כו" כן ה"נ ס"ל לריב"ן כאן דבתרי מי יימר שמא לא תע ה ושמא לא תתגרש אין אדם מקדיש דשלב"ל אבל בחד מי יימר אמרינן אדם מקדיש כו' ודו"ק:

ועיין בר"ן שכתב דפליגי אם העדפה דידה הוי והוא מן הש"ס ובאמת הדבר צ"ע לדעתי ולמ"ל ה"ט לפי המסקנא דמסיק הש"ס דאלמוהו רבנן לשיעבודי' דבעל אבל בלא"ה קונמות מפקיע מידי שיעבוד א"כ י"ל דאף לר"ע ס"ל דידי' הוי רק דס"ל דאלמוהו לא שייך רק בגוף מעשי ידי' כיון דיש להם שיעור ויכול לכופה לעשות לכך אלמוהו נמי שלא תוכל להפקיע בקונם אבל בהעדפה כיון דאינו יכול לכופה להעדפה ובלא"ה בידה שלא לעשות א"כ בזה לא אלמוהו וקונם מפקיע מידי שעבוד לכך יפר והנה ראיתי בתוס' כתובות שם כתבו סברא זו דבהעדפה לא אלמוהו רק דהם כתבו זה רק למ"ד העדפה דידה הוי וכיון דהוי רק לפירות לא אלמוהו אבל לדעתי י"ל אף למ"ד העדפה דידי' הוי כיון דא"י לכופה לעשות לא שייך אלמוהו ובפרט בהעדפה שע"י הדחק ואפשר לומר עכ"פ שזה טעמא דר"ג דס"ל יפר וצ"ע בזה:

שם גמרא למימרא דקסבר שמואל כו' קשה לי מהו פריך דלמא ס"ל לשמואל כמ"ד קני את וחמור קנה הכל א"כ ה"נ י"ל דודאי בכלל שאני עושה על פיך הוי בכלל אף מלאכו' דעלמא שאין שייכות שתעשה האשה לבעל רק מלאכה דעלמא נמי אסורה לעשות לו ובמלאכה כהך לא משתעבדא לי' וחל הנדר רק רבנן שפיר קאמרי דא"צ להפר דממ"נ אלו מלאכות שתקנו חז"ל שתעשה אשה לבעלה באלו משועבדת לו ואינו חל כלל ובשאר מלאכות דעלמא שחל הנדר שוב אין יוכל להפר דלא הוי בינה לבינו כלל וריב"ן ס"ל מגו דחייל על שאר מלאכות דעלמא חייל נמי על אחר גרושין כמו בקני את וחמור לכך שוב יפר מכח שמא יגרשנה וזה שפיר הוי בינו לבינה ויכול להפר ועוד י"ל בלא זה הרי טעם ר"ע דס"ל יפר שמא תעדיף פירש הרא"ש מכח דאי אפשר להיות נזהר שלא תוסיף לו יותר וא"כ לפ"ז י"ל ריב"ן נמי ס"ל דהעדפה דידה הוי רק דס"ל מכח זה א"צ להפר דאפשר לה ליזהר בכך שלא תוסיף לו רק כיון דעל כל פנים חל על העדפה תיכף חייל נמי על אחר גרושין דס"ל כמ"ד בקני את וחמור קונה הכל לכך שוב יפר מכח שמא יגרשנה וצ"ע בזה:

ע"ב רש"י ד"ה יקדשו ידי לעושיהן דהיינו אוסר פירות חבירו עליו. ט"ס הוא וצריך להיות דהיינו אוסר פירות חבירו על עצמו כלומר באומרת יקדשו ידי א"כ אוסרת הידים גם לעצמה ובזה אף דהוי דשלב"ל מכל מקום דבר שלא בא לעולם על עצמו דיכול לאסור כמו באוסר פירות חברו על עצמו וק"ל. הנה בגוף תירוץ הש"ס קשה לי מנ"ל לשמואל דרבנן וריב"נ פליגי באומרת יקדשו ידי ופסק בזה הלכה כריב"ן ודלמ' באומרת יקדשו ידי לכ"ע מהני אף לרבנן ורבנן מודים בזה ולא פליגי רק באומרת קונם שאני עושה לפיך וס"ל לרבנן דאין אדם מקנה דשלב"ל ור' יוחנן ס"ל כמ"ד אדם מקנה וטפי נימא לומר כך דפליגי במה דכבר פליגי תנאי בעלמ' ואין בזה פלוגת' חדשה וביקדשו ידי לכ"ע מהני מלומר דפליגי ביקדשו ידי דפליגי בסברא חדשה ולהרבות בפלוגת' דפלוגת' דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם בלאו הכי ישנה ואם כן למעט בפלוגתא עדיף ומנ"ל לשמואל דפליגי כהאי גוונא וצ"ע בזה:

והנה בביאור דברי הש"ס שכבר עמד בזה הפלאה בכתובות דתחלה משמע דפרכת הש"ס הוי רק מכח אחר גרושין הו"ל דשלב"ל ולא מה שלא עשתה עדיין מדמשני כי קאמר רבי יוחנן להעדפה משמע דעיקר קושייתו הוי מאחר גרושין דאל"כ מה משני להעדפה ואח"כ משני באומרת יקדשו ידי לעושיהן משמע דקושייתו הוי מכח דהמעשה אינו בעולם וא"כ אין התירוץ והקושיא שוה. והנה כבר כתבנו לעיל ביאור פרש"י בזה ולולי פירש"י הי' נראה לומר בפשיטות דהמקשן הי' ס"ל דדבר שאינו ממש שלו רק שיעבוד בעלמ' יכול הוא להקדיש ולא הו"ל דשלב"ל רק מה שהגוף ממש קנוי לו זה הוי דשלב"ל ולכך תחלה הוי ס"ל דמיירי שהקדישה בקונם מעשה ידי עצמו וכח גוף מעשה ידי' הוי ממש שלו והמעשה ידי' נקנין לו בקנין הגוף ולכך פריך דהוי דשלב"ל כיון דאינ' שלה רק אחר גירושין וקודם גרושין אינה שלה רק שלו ממש ולכך משני דקאמר יקדשו ידי לעושיהן דהידים איתנייהו בעולם כלומר דגוף הידים אינן שלו רק שלה ואין לבעל עליה' רק שיעבוד בעלמ' וזה לא הו"ל דשלב"ל רק הוי כאלו כבר בעולם לזה דייק הש"ס ופריך מה בכך דאין הידים שלו רק תורת שיעבוד עליהם מ"מ והא משעבדא לבעל עכ"פ דעכ"פ שיעבוד יש לבעל עליהם ובשיעבוד נמי יחשב דבר שאינו ברשותו כך הי' נראה לומר בפשיטות ובדכך פלפול יש לומר כך ונקדים מ"ש השעה"מ בשם ספר בני יעקב שנסתפק בהקדיש שתי בהמות יחד והי' אחת בע"מ מעיקרו אם אמרינן בנדר שבטל מעיקרא בטל כולו או לא ייע"ש. ודברנו מזה בכמה דוכתא וכעת נראה דהנה לכאורה דברי הבני יעקב הנ"ל צ"ע דלמה לא פשיט לי' ממשנה זו דר"ע אומר יפר שמא תעדיף עניו יותר מן הראוי לו וריב"ן אמר יפר שמא יגרשנה ואמאי נימא בטל מקצתו בטל כולו ולא יחול כלל הנדר וצ"ל דיש חילוק בדבר דהנה דעת הרמב"ם גבי מקדש ה' נשים דבאומר כולכם אין כולם מקודשת וביאור הה"מ טעם הדבר אף דקיי"ל בקני את וחמור קנה מחצה מ"מ כיון דהוי דבור א' גרע ובטל כולו ולפ"ז י"ל דלמ"ד אדם מקנה ומקדיש דבר שלב"ל עדיף בזה דהרי אף למ"ד דאדם מקנה דשלב"ל מ"מ יכול לחזור בו קודם שבא לעולם ואינו חל רק כשבא לעולם ולפ"ז בשלמא בנדון של הקול יעקב דמיירי שהקדיש שני בהמות יחד והי' ראוי שיחולו תיכף ומיד ואז כיון דעל בע"מ אינו ראוי לחול תיכף בטל לי' כולו כיון דהוי דבור אחד ונדר שבטל מקצתו בטל כולו אך במשנה זו דמיירי שהקדישה מעשה ידי' כיון דעתה אינו בעולם כלל ולא יחול כלל רק כשיבא לעולם א"כ מה בכך דהוי דבור אחד מ"מ השתא לא חל בלא"ה כיון דאינו בעולם רק כשיבא לעולם חל הנדר וכשבא לעולם הוי ענינים נפרדים כל אחד בפ"ע העדפה בפ"ע ומותר בפ"ע וכן הגרושין לכך בזה דינו כקני את וחמור דקנה מחצה ואין ראי' מזה לדברי הקול יעקב ומעתה נבין גוף הסוגיא די"ל כך דהנה הקשינו לעיל דמה פריך דשמואל אדשמואל נימ' דריב"ן נמי ס"ל העדפה דידה הוי ולכך מכח מגו דחייל אהא חייל אהא אך כעת נראה ליישב לפי דעת הש"ך ביו"ד דהך נדר שאני עושה על פיך הוי רק דרבנן דמן התורה הוי אין בו ממש ולכך י"ל דע"כ לא אמרינן מגו אף למ"ד דאמרינן מגו בקני את וחמור רק אם עכ"פ גוף הקנין הוי מן התורה כגון באת וחמור דהוא יכול לקנות מה"ת וכיון דקנין שלו אלים מה"ת מהני אף לגרור את החמור עמו לומר מגו דחייל אהא חייל נמי אהא אבל בדבר שהוא עצמו הוי רק דרבנן א"כ לא אלים לגרור את השני עמו כיון דהוא עצמו אינו מן התורה רק דרבנן. לכך שוב אין יכול לגרור את השני אף מדרבנן ולכך פריך הש"ס שפיר דשמואל אדשמואל כיון דנדר זה הוי רק דרבנן לא שייך לומר מגו לכך מוכח דס"ל מצד עצמו מהני בדבר שלב"ל ולזה משני הש"ס באומרת יקדשו ידי לעושיהן דבזה הוי נדר מן התורה ושוב ס"ל לשמואל כר"ע דהעדפה דידה הוי לכך אמרינן מגו דחייל אהעדפה חייל נמי על אחר גרושין ולפ"ז פריך הש"ס כך דאדרבא בשלמא בקני את וחמור דהוי שני דבורים ואף אם לא יקנה החמור יקנה הוא לכך שוב אמרינן מגו דחייל אהא חייל נמי אהא אבל כאן דהוי דבור אחד אז בשלמא להס"ד דמיירי שמקדושה רק מעשי ידי' וא"כ אי אפשר לו לחול כלל רק אח"כ כשיבא לעולם לכך נדון כשני דבורים ולא אמרינן בטל מקצתו בטל כולו אך באומרת יקדשו ידי א"כ על העדפה חל תיכף ומיד ועל אחר גרושין אין ראוי לחול מיד שוב ראוי לומר. נדר שבטל מקצתו בטל כולו ואם כן ראוי שיבטל לגמרי לכך פריך וכי אמרה הכי מי קדשי והא משעבדא ידי' לבעל ואם כן נימא בטל מקצתו בטל כולו ולא יחול כלל ואתי שפיר ודו"ק:

ועוד אפשר לומר בביאור הסוגיא בדרך הראשון אך בתוספת ביאור והוא דהנה דעת כמה פוסקים דמקנין דרבנן נעשה של תורה ויש מחלקים דדוקא הפקר ב"ד הוי הפקר אבל אינו נעשה שלו מן התורה והארכתי בזה בכמה דוכתא והנה מסוגיא זו הי' מוכח דמקנין דרבנן נעשה של תורה. דאל"כ איך בטל לה נדרה שלה מכח דמשעבדא לבעל הרי השיעבוד דרבנן והנדר חל מן התורה ובשלמא להס"ד דלא מיירי ביקדשו ידי כו' א"ש כיון דהנדר מדרבנן לכך בטל לי' מכח שיעבוד דרבנן אבל למה דמשני ביקדשו ידי א"כ הוי נדר מן התורה ואיך לא חל לאלתר מכח שיעבוד דרבנן אלא ודאי דמקנין דרבנן נעשה של תורה ומזה יש להוכיח דאף שלו הוי מן התורה דאם רק הוי הפקר נהי דגם בזה אינו יכול להקדיש דהו"ל דבר שאינו ברשותו וא"כ לא הי' ראי' דנעשה שלו מה"ת אך ז"א דתינח בדבר שהוי שלו ממש מדרבנן א"כ כיון דרבנן הקנוהו ממש לו אם כן עכ"פ הוציאוהו מרשותו ממש לגמרי ולכך הוי הפקר מן התורה אבל בידים דאין גוף הידים שלו רק שיעבוד בעלמ' יש לו עליהם א"כ לא שייך לומר בזה הפקר ב"ד הפקר כיון דאף הב"ד לא הפקירו ממנו ממש רק שיעבוד בעלמ' וממ"נ אם השיעבוד רק דרבנן ומן התורה לא זכה הלה וא"כ אין כאן שיעבוד מה"ת והגוף הוי שלו אף מדרבנן ואם כן