נדרי זריזין חלק ב שה

דמוכרח להפריש ולא מרצונו הוא עושה רק שחכמינו ז"ל כפוהו לא נחשב מהנה לכהנים אבל כיון דאף מדרבנן יכול להפריש אחד מסמ"ך א"כ מה שמפריש יותר ודאי הוי מדעתו וראוי שיהי' אסור בזה כיון דנדר מהם הנאה ואין לומר דמ"מ מותר כיון דאין הכהנים זוכין בהם תיכף ומיד א"כ דומה למודר הנאה מחברו דמותר ליתן ע"ג סלע כו' ז"א דהתם כיון דראוי לכל א"כ במה שמפקידו לא הוי כנותן לידו ממש אבל בתרומה דאינו ראוי רק לכהנים א"כ כשקורא שם תרומה גורם בזה שלא יהי' ראוי רק להם והרי הוא אסרם בהנאתו לכולם וזה הוי הנא' ממש והי' ראוי שיותסר ולכך הי' נראה דבאמת המשנה מיירי רק בתרומה שכבר הופרש אבל אם לא הופרש עדיין תורם רק אחדש מסמ"ך וצ"ע בזה לדינא ומה שהקשינו לעיל על הנ"ב י"ל דבשלמא אם לא הי' חטה אחת פוטרת הכרי הוי לכהן חנק בגוף התבואה אז הוי נחשב רק טוב מהנאה אבל כיון דחטה אחת פוטרת נהי שמחויב ליתן יותר הוי רק חוב בעלמא לא זכות בגוף התבואה לכך שוב סוף סוף גוף התבואה של ישראל עדיין לא נחשב טובת הנאה:

רש"י ד"ה יטלו בע"כ ולא מתחזי כמאן דמתהני מני' כו' הנה לשון זה צ"ע דמשמע דאם הוי ט"ה ממון הוי אסור מכח דמתחזי כהנאה ובאמת זה אינו דלמ"ד ט"ה ממון איכא כאן הנאה ממש ולמ"ד ט"ה אינו ממון ליכא הנאה וכך הו"ל לומר ולא הוי מתהני מני' מהו לשון מתחזי ואפשר דלרבותא קאמר רש"י דלמ"ד אינו ממון לא מבעיא דלא הוי הנאה ממש רק אף לא מתחזי כהנאה מני':

ד"ה יטלו אחרים אבל להני מצי לעכב דלא שקלי לי' הנה לשון זה אינו מדויק דלעכב פשיטא דיכול אפילו למ"ד ט"ה אינו ממון דהרי עכ"פ ט"ה שלו ויכול ליתנו למי שירצה לא מבעיא אם נפרש לשון דרישא יטלו בע"כ היינו נמי מרצונו רק דמוכרח ליתנם פשיטא דבסיפא אסורין ליטול בע"כ כיון דט"ה שלו אף גם אם נפרש כפשוטו דיטלו בע"כ שלא בידיעתו כלל היינו כך כיון דאסרם אכ"ע ואין יכול ניתנם לשום כהן לכך יטלו בע"כ אבל בסיפא דלא אסר רק מאלו ויכול הוא ליתנם לאחרים פשיטא דיכול לעכב שלא יטלו אף למ"ד ט"ה אינו ממון וכך הו"ל לרש"י לומר דאפילו מדעתו אסור ליתן להם כיון דט"ה ממון אפי' מדעתו אסורין ליטול וצ"ע:

ד"ה דרבי אומר כו' משלם לו דמי כולו וכן כתב הרא"ש בלשונו והוא תמוה למה ישלם דמי כולו הרי אף אם ט"ה ממון אינו שלו רק כשיעור דשוה ט"ה וישלם לו שויו של הט"ה אבל למה ישלם כולו וכן פירש הר"ן באמת רק כשיעור ט"ה ולמה כתבו הם דמי כולו ולכאורה היה נראה לומר כיון דאף אם הוי ט"ה אינו ממון הי' ראוי שישלם הגנב להכהן דמי התרומה רק לכך פטור מכח דהוי ממון שאין לו תובעין דאפשר הי' נותנו לכהן אחר א"כ תינח אם ט"ה אינו ממון אבל אם הוי ממון דומה למה דקיי"ל דבעל בנכסי אשתו א"צ הרשאה מכח כיון שיש לו זכות בפירות יכול הוא לתבוע הכל א"כ ה"נ כיון שיש לו בהתרומה ט"ה נחשב הוא כבעלים על כל התרומה ויכול הוא לתבוע הכל והוי ממון שיש לו תובעין מיהו לפ"ז קשה מה פריך הש"ס אח"כ ואי ט"ה אינו ממון מה לי אם כמי שהורמו דמיין או לא ומהו פריך הרי שפיר יש חילוק דאם הוי נמי כמי שהורמו א"כ נחשב כגנב חלקו בלבד והתרומה בלבד ולא נחשב כשותף לכך אין יכול לתבוע הכל אבל אם לא כמו שהורמו דמיין נחשב כשותף בו ושותף יכול לתבוע הכל ומהו פריך ואם לא נחית הש"ס לסברא זו הדר קשה קושייתינו על רש"י והרא"ש למה ישלם דמי כולו וצריך עיון בזה:

ד"ה משלם לו דמי כולו טבל הנה לעיל הקשיתי על רש"י למה כתב דמי כל הטבל ולא די בדמי ט"ה וכעת נראה לישב דהנה אם נלך בתר הגנב ראוי הוא שישלם הכל כיון דהוא נהנה מכולו ורצה לאכול כולו לכך ראוי שישלם כולו רק דנהי דהגנב נהנה מכולו מ"מ הבעה"ב לא חסר כלום ממה שגנב הטבל כשיעור התרומה דבלא"ה לא הוי שלו א"כ הוי זה נהנה וזה אינו חסר לכך פטור אך הרי בזה נהנה וזה אינו חסר קיי"ל בחסר מקצת מגלגלין את הכל כמ"ש בחו"מ סי' שס"ג אך היינו דוקא באם אינו ענין נפרד כגון התם בשחרוריחא דאשיתא דהחסרון מקצת הוי נמי בכל הבית והנאתו הוי נמי בזה גופו בזה מגלגלין עליו הכל אבל ודאי באם הי' חצי הבית שלו וחצי הבית של הפקר לא אמרינן שישלם למי שחצי' שלו כל דמי הבית כיון שחסר מקצת מחלק שלו דבזה דהוי ענין נפרד לזה חלק ולזה חלק אף דאין החלקים נפרדים ונכרים מ"מ כל שאין לו זכות בכולו רק בחציו אינו חייב לשלם לו גם בעד מה שאינו שלו וא"כ ה"נ בזה דאם ט"ה ממון א"כ יש לו לבעה"ב זכות בכל משהו ומשהו שבו דבכל משהו יש לו ט"ה שלו בזה אמרינן כיון דהגנב נהנה בכולו ראוי שישלם כולו ולא הוי זה נהנה וזה לא חסר דעכ"פ הבעה"ב חסר מקצת כפי שיעור ט"ה וכיון דחסר מקצת מגלגלין עליו את הכל ומחויב לשלם לו כל מה שנהנה הגנב אבל אם ט"ה אינו ממון א"כ בחלק הכהן לא חסרו הבעלים כלום אף דבחלקו חסר ומפסיד מ"מ לא אמרינן בזה כיון שחסר בחלקו לשלם לו אף בעד חלק חברו בכה"ג לא אמרינן מגלגלין עליו את הכל לכך אף אם מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין ואין החלקים נכרים מ"מ כל שבחלק חברו אין לו זכות בכולו לא אמרינן מגלגלין עליו את הכל ולכך הוי נגד התרומה זה נהנה וזה אינו חסר ופריך שפיר בש"ס אי ט"ה אינו ממון מה לי הורמו או לא וא"ש פרש"י והרא"ש על נכון ודו"ק היטב:

דף פה ע"א רבא אמר כו' שוינהו עלי' כעפרא בעלמא כו' קשה לי בשלמא בתרומה דאינו ראוי לו כלל באמת כיון דאסרינהו לט"ה ואסר על עצמו ליתן שוינהו יחר' אבל במעשר ראשון כיון דמותר לזרים. א"כ אם אסר על עצמו הלוים שלא יהנו ממנו ואין יכול ליתן להם המעשר יכול הוא בעצמו לאכל והו"ל בו ט"ה יותר ממקדם שיאכל הכל ומה גלוי דעת הוי בזה דהפקירו ושוינהו כעפרא וצ"ע קצת בזה:

ר"ן ד"ה ומהא שמעינן כו' עיימ"ש בזה בחבורי ליו"ד סי' רכ"ז ובחיבורי ספר החיים סי' תרמ"ט בקונטרס לקיחה תמה פרק א' ובהשמטות מחדש לשם עודנה בכת"י מ"ש בזה גם בהשמטות למס' זו ובהשמטות שניות כתבנו בזה ייע"ש ומ"ש דאמאי ודאי דנדרים כיון דלאתשולי קיימו כו' הנה מה שהוסיף לומר כיון דלאתשולי קיימי ולא כתב בפשיטות כיון דיכול לשאול עליו יש לחוש שמא ישאל נראה דבא לתרץ דלא תקשה עליו קושיא אחת דאם חיישי' לשאלה אין מותרין ליקח בע"כ תרומות ומעשרות ניחוש שמא יהי' נשאל על התרומה ובזה לא שייך לומר דנעשו הפקר כמ"ש בחבורי לא"ח שם סי' תרמ"ט ומוכח כן שם מסוגיא דפסחים וא"כ ניחוש שמא ישאל על המעשר ותרומה והוי נהנין הכהנים למפרע ממנו ואין לומר דהרי תרומה בידי כהן לא מהני שאלה ז"א שהרי הש"ך ביאר הטעם דלכך לא מהני שאלה בבא ליד כהן מכח דאתי דבור ומבטל דבור ולא אתי' דבור ומבטל מעשה וא"כ תינח אם הבעה"ב בעצמו עושה מעשה ונותן לכהן כיון דקעביד מעשה אין יכול לשאול אבל כאן דכהנים נוטלין בע"כ וא"כ הוא לא עביד מעשה ולמה לא יהי' יכול לשאול על הפרשתו דהוי רק דבור ומוציא מיד דבור וא"כ שוב איך מותרין בתרומ' ניחוש דילמא ישאל על התרומה ונהנין משלו וא"כ למה יטלו בע"כ ולזה כתב הר"ן דדוקא בנדרי' חיישינן כיון דקיימי לאתשולי בל בתרומה דלא קיימי לאתשולי מודה דלא חיישינן שמא ישאל וא"ש ודו"ק:

ומ"ש בלשון הרשב"א ונמצא מתהני משלו כו' לכאורה אין לו הבנה דאם נשאל א"כ שוב מותרין להנות משלו ומה חשש הוי דנהנין למפרע משלו ולכאורה עלה בדעתי לפרש כוונתו דהחשש מכח גזל דא"כ נטלו למפרע ט"ה שלו בע"כ שלא כדין אך עיינתי ברשב"א עצמו הנה ז"ל שם בד"ה הא דא"ר כו' וא"ת כיון שכן היאך יטלו הכהנים אלו בע"כ דאכתי ממונו כיון דאי בעי מתשל עלה והוי ט"ה שלו וי"ל מ"מ כיון דהשת' לא יתשל השתא מיהא לאו ממונא הוא ולא אמרינן דילמא מתשל ולא חיישינן נמי לדלמא מתשל אמקצתן בענין שישארו המקצת באיסורן ונמצאו הכהנים נוטלין באיסור למפרע ואל תתמה שגדולה מזו אמרו שהרי המקדש ע"ת כו' מבואר כוונתו דלענין חשש דנוטלין ט"ה שלו בע"כ אין חשש כלל אף אם ישאל באמת דבזה בתר השתא אזלינן ועתה ליכא בזה ט"ה דבזה בתר השתא אזלינן וא"כ אין לחוש שמא ישאל דאף אם ישאל אח"כ לא עשו איסור בזה רק לענין נדר הקשה הרשב"א והיינו מחשש דשמא ישאל על קצתן אף דיהי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו וקצתן ישתיירו באיסור ובענין חשש הנאה באיסור שפיר יעשו איסורא אם ישאל אחר כך ולכך הוכרח להביא ראי' דלא חיישינן לשמא ישאל וזה יהי' נמי כוונת הר"ן דהחשש שישאל על קצתן ומה שכתב הרשב"א דישאל על קצתן דאף אם ישאל אחר כך אף דיהי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו כבר נזהר הרשב"א בלשונו וכ' שישאל על קצתן בענין שישארו מקצתן באיסורן והיינו דסתם שאלה בטל כל הנדר רק דס"ל להרשב"א כדעת הפוסקים ביו"ד סי' רכ"ט שבהיתר ע"י חרטה לא אמרינן בטל מקצתו בטל כולו לכך חיישינן שמא ישאל ע"י חרטה ועוד י"ל כיון דבאומר קונם לכאו"א לא אמרינן הותר כולו א"כ הוי קשה לו מה שתנא בסיפא קונם כהנים ולוים אלו יטלו אחרים וקשה הרי בקונם אלו פרט מקצתן ולא כלל כולם יחד א"כ מה איריא דאחרים מותרין לגמרי ויטלו אחרים מת לאשמעינן רבותא טפי אפילו באם אסר אח"כ גם האחרים דענין שגם הם אסורין לא יטלו כלל דבזה כיון דהוי לכ"א קונם מיום א"כ יש לחוש שמא ישאל על קצתן דבזה לא הותר כולו וא"כ נטלו אחרים באיסו' ולאשמועינן רבות' טפי דבאיסו' קצת קצת וקצת כל כח בפ"ע אפי' אם נאסרו כולם לא יטלו ובע"כ כה"ג נמי יטלו בע"כ כל דנאסרו כל הכהנים אף בנדר מקצת וקצת יטלו בע"כ וא"כ ניחוש בזה לשאלה ז"ב כוונת הרשב"א ודו"ק:

משנה קונם כו' ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עלי' כו' עיין ברש"י והנה לשונו צריך ביאור רחב מלשונו משמע להדיא דס"ל דאף לריב"ן אינו חל אחר גרושין רק כשתחזור ותנשא לו אבל קודם שנשאת לו מותר להנות ממעשה ידי' וטעמו נראה דס"ל כמ"ש אני לקמן דף פ"ו ע"ב דיש לומר אומדנא דלא נתכוונה רק על שעה שהיא תחתיו דאז כיון שלא היתה יכולה לעכב עליו לכך נדרה אבל אם אינה יושבת תחתיו כיון דבידה שלא ליתן לו לא הוי כוונתה על זה ולכך ס"ל לרש"י דאין כוונתה רק אחר נשואין הן בנשואין הללו הן אח"כ וס"ל לרש"י דדוקא בתרתי יחד לא הו"ל בא לעולם והיינו בהצטרף יחד תרווייהו דהשתא אינו בעולם כלל ואף כשיבא לעולם אינה ברשותו עדיין והיא לא אסרה עליו רק כשיבא לרשותו אחר