נדרי זריזין חלק ב ש

דהוי הפרה בטעות ואין לומר דאיך תלקה מספק י"ל כיון דמלקין על החזקה וכאן יש לה חזקת איסור וספק אם הותרה בפרט בבעל דמיגז גייז ולא מעקר עקר א"כ נלך בתר חזקה מעיקרא ונאמר דבטלה לה הפרה שלו דהוי בטעות שאם הי' יודע שיבטל בחרצן לא הי' מיפר ותספוג על יין וא"ש לשון ודלמא ודו"ק. ועוד הוי קשה לי כיון דלעיל בפרק יו"ד מסיק הש"ס דבעל מקליש קליש א"כ חזינן דאף במקום דאינו יכול להפר לבדו ולא מהני הפרתו מ"מ מהני במקצת דמקליש קליש ואינו לוקה כמפורש בש"ס שם א"כ נימא גם כאן כן דהרי חזינן דלשמואל אמרינן מתוך ומותר לגמרי כל הנדר אף מה שאינו מתענה א"כ נימא דאף לרבי יוחנן מה דקאמר דאינו מיפר לאינו מתענה היינו רק לענין דתהי' מותרת לגמרי לא מהני הפרתו אבל עכ"פ מהני במקצת כיון דבחד נדר נדרה ובמקצת הותרה לגמרי הועיל בהפרתו עכ"פ דאקליש כל הנדר ועכ"פ אינו לוק' על השאר ולכך מה דקאמר אינו מיפר לאינו מתענה היינו לענין היתר אבל אינ' לוקה ומהו פריך ותספוג ארבעים ואפשר דלכך פריך בלשון ודלמא מיין הוא דהיפר לה כלומר ודאי אם הי' מכוין להפר כולו הי' שייך לומר מקליש קליש כל הנדר לכך לא תספוג רק דראוי לחוש דילמא לא כיון על חרצן א"כ כיון דלא כיון בהפרתו על זה ודאי נשאר הנדר מעיקרא ותספוג על חרצן כפירוש הר"ן ובשלמא למ"ד דאמרינן מתוך א"ש דבזה מוכרח לכוין גם על חרצן דבלא"ה לא יחול הפרה כלל כמ"ש הר"ן אך למ"ד דלא אמרינן מתוך וחל הפרה בלא זה תספוג על חרצן דילמא לא נתכוין להפר על זה ומכח ספק תלקה דראוי לאוקמ' אחזקה דמעיקר' ומלקין על החזקות כמ"ש לעיל וק"ל:

שם גמרא ואי אמרת אין קרבן לחצי נזירות וכו' עיין פרש"י דכתב דאם נטמאה למתים ואח"כ היפר לה בעלה דלוקה דבעל מיגז גייז ייע"ש וקשה לי טובא כיון דלהך מ"ד בעלמ' מיפר למתענה ואינו מיפר לאינו מתענה ואעפ"כ בנזירות כיון דאין נזירות לחצאין ואם מתנה ע"מ שאטמא למתים הוי נזיר בכולן לכך יכול להפר כולו א"כ ה"נ לענין בעל מיגז גייז נהי דבעלמ' מיגז גייז מ"מ בנזירות כיון דאין נזירות לחצאין ואם מתנה הריני נזיר ט"ו יום לא מהני והוי נזיר למ"ד יום ולכך כיון דמיפר להבא מיפר למפרע דאין נזירות לחצאין ומה לי דאין נזירות לחצאין אם נדר מזה ולא מזה דהוי נזיר בכולן ובהפרה יכול להפר הכל ומה לי דאין נזירות פחות מלמ"ד יום דאין נזירות לחצאין ולמה יפר מכאן ולהבא ולא למפרע ולמה לא יפר הכל ולא תלקה למפרע בזה וצ"ע בזה וכן על הש"ס דנזיר קשה כה"ג דלמא אם נדרה נזירות סמ"ך יום יכול להפר על למ"ד מכאן ולהבא ולא למפרע אבל אם נדרה רק נזירות למ"ד יום אין נזירות לחצאין ומיפר כל הנדר אף למפרע וצריך עיון בזה:

שם גמרא ת"ש כו' דלמא מיין דאית לה צערא היפר לה מטומאה דלית לה צערא לא היפר לה. הנה הסוגיא תמוה כמו שתמה הרא"ש דלמה תחלה פריך מזג וחרצן דלא הוזכר במשנה ולא פריך מטומאה שהוזכר מפורש במשנה ולדעתי אפשר ליישב דיש לחלק בין טומאת אחרים לטומאת קרובים ויש לומר בטומאת אחרי' הוי מ"ד דאין לה צער בזה אבל בטומאת קרובים ידע דיש לה צער אם לא תטמא להם ולכך לא הוי מצי להקשות מגוף המשנה דמטאת למתים די"ל דמיירי בקרובים ולכך הוי ענוי נפש ואינו לוקה ולא הי' יכול להקשות רק דעכ"פ לאשמעינן אם נטמאת לשאר מתים דסופגת וא"כ כיון דלא תקשה מגוף המשנה רק ממה דלא אשמעינן טפי הקשה מחרצן וזג דהוי פשוט טפי דלא הוי ע"נ אבל כאן פריך הש"ס כך דנהי דמיירי שנטמאת לקרובים מ"מ אם על שאר מתים אין יכול להפר א"כ נשאר עלי' שם נזיר וכיון דיש לה שם נזיר עדיין ראוי שתביא קרבן טומאה אף על מה שנטמאת לקרובים כיון דבאמת בשעה שנטמאת לא הפר לה ועשתה איסור רק מה דאינה מביאה קרבן מכח דאין נזירות לחצאין וא"כ תינח אם יכול להפר הכל ובטלה כל דין נזירות שייך לומר אין נזירות לחצאין אבל אם נשאר לה שם נזיר עכ"פ לגבי אחרים לא נקרא נזירות לחצאין ויש לה להביא על טומאה שנטמאה תחלה לקרובים כיון דאז עשתה באיסור ובעל מיגז גייז ופריך שפיר ודו"ק:

רש"י ד"ה הפר לה בעלה כו' ואמאי אינה סופגת כו' עד דקסבר בעל מעקר עקר הנה זה אין לו הבנה וחבור כלל ונראה דט"ס הוא ומ"ש דקסבר בעל מעקר עקר נמחק לגמרי גם מ"ש ואמאי אינה סופגת נמי ט"ס הוא וצריך להיות סד"א אע"ג דהפר לה תספוג כו' עד צריכה סליחה וכפרה וכוונתו דקשה לרש"י מהו קמ"ל בזה דאינה סופגת פשיט' כיון דהפר לה תחלה למה תספוג לכך פירש דקמ"ל דה"א כיון דגלי קרא דצריכה כפרה תספוג נמי וכן מצאתי לרש"י בנזיר שכתב כן להדיא בדף כ"א ע"ב בסופו ד"ה אינה סופגת דצריכה למימר דסד"א דתספוג כיון דנתכוונת לאיסורא והיינו ממש כמ"ש וק"ל:

ד"ה וחטאת העוף כו' דמש"ה ט"ס מש"ה וצריך להיות מן הדין אינה צריכה להביא כו' ומ"ש רש"י דאימור צער מן היין מ"ש לשון דאימור היינו דיתכן להיות דמניעות היין לא הוי צער לה רק ספק הוי וק"ל:

הרא"ש ד"ה ודלמא כו' ותספוג ארבעים אם תטמא למת הנה לכאורה אין הבנה לדבריו דלאו רישא סיפא דהתחיל בחרצן וזג וסיים דתספוג אם תטמא למתים אך נראה דא"ש דהנה להרא"ש הוי קשה קושיות הר"ן דמה פריך תספוג על זג וחרצן הרי חרצן וזג לא נזכר כלל במשנה ולזה מפרש כך די"ל מה דמשני לקמן דטומאת נמי אית לה צערא אין הכוונה דהוי צער כל כך עד דהוי ענוי נפש בפ"ע כמ"ש הר"ן רק בפ"ע ודאי לא הוי ע"נ רק הרי הרא"ש כתב דאף למ"ד דמיפר לאינו מתענה היינו רק כיון דהוי גם בו ענוי נפש קצת הא בלא"ה מודה דא"י להפר א"כ י"ל דמ"ד דס"ל אינו מיפר לאינה מתענה היינו דס"ל דעבור ענוי כל דהוא א"י להפר רק זה הוי כלא הי' בו ענוי כלל וא"כ תינח בענוי כל דהוא אבל בטומאה הוי ענוי נפש חשוב ולכך מודה בזה דאמרינן מתוך כיון דגם בזה הוי ע"נ חשוב ולכך א"ש דפריך הש"ס כאן כך כיון דכאן לא פריך מטומאת מת בע"כ דכבר ידע מהתירוץ דלקמן דטומאת מת הוי אית בי' צערא ואמרינן מתוך ולכך פריך רק מזג וחרצן ופריך כך דבשלמא אם הוי בטל כל הנדר הי' בטל נמי לענין טומאה כיון דאמרינן בזה מתוך אך הרי עכ"פ בחרצן וזג לא אמרינן מתוך וכיון דעכ"פ תהי' אסורה בחרצן הדר הו"ל דין נזירה ושוב אסורה לטמאות ממילא למת כדין נזיר ותספוג עבור טומאת מת ויומתק יותר לפמ"ש הר"ן דלכך מיפר מכח דיפרנו לכולה נדר קאמר ולכך אף למ"ד דאינו מיפר לאינה מתענה היינו בדבר דאין בו רק ענוי כל דהוא אבל בדבר דהוי בו ענוי חשוב מודה דהוי מעין הנדר ובעינן יפרנו לכולה נדר וא"כ תינח אם יכול להפר באמת לכל הנדר לכך יפרנו לכולה נדר אבל כיון דבחרצן וזג לא מהני הפרתו א"כ בין כך ובין כך לא יפר לכולו נדר וישאר מקצת וכיון דישאר מקצת שוב נשאר אף טומאת מת כיון דאינו ענוי נפש ממש ולא הותר רק ענוי נפש ממש כמו מן היין וא"כ ילקה על טומאת מת המפורש במשנה ממש כן נראה כוונת הרא"ש ודו"ק היטב:

ע"ב גמרא אלמא אפשר דמזזנא מדילי' כו' קשה לי מה ראי' דילמא לעולם בעל בכלל בריות הוא ומ"מ אפשר דמתזנא מדילי' שיפקיר מה שנותן לה וכמ"ש במשנה לעיל דף מ"ג דהמודר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל דנותן ע"ג הסלע וע"ג גדר והלה מותר בה וא"כ ה"נ נהי דליתן לאחר לא מהני כאן דאסרה הנאת כולם אפשר אכתי ליתן ע"ג הסלע וגדר ותהי' מותרת בו לכך א"י להפר מיהו שבתי וראיתי דלק"מ דמתניתין ר' יוסי הוא כמ"ש הר"ן והרי ר' יוסי פליג לעיל דף מ"ג ואוסר להפקיר כדמפרש שם טעמא לכך שפיר לשיטתו מוכח מכאן דבעל לאו בכלל בריות הוא ודו"ק ועוד קשה לי לשיטת רש"י בר"פ המדיר דבסתם הנאה הוי תשמיש נמי בכלל והרשב"א שם בחידושיו הביא שהירושלמי מסתפק בזה ייע"ש. וקשה מכאן דאם תשמיש בכלל הנאה א"כ באסרה הנאת הבריות אף תשמיש נמי בכלל ומה משני הש"ס דלכך א"י להפר מכח דיכולה להנות בלקט שכחה ופיאה אכתי יפר מכח תשמיש המטה דנאסרה עליו מכח זה יפר אך גם זה א"ש כיון דמתניתין ר' יוסי היא ולדידי' מסיק הש"ס לעיל דתשמיש המטה הוי רק בינו לבינה א"כ שפיר קאמר א"י להפר מכח נדרי ע"נ אבל מיפר מכח בינו לבינה ובלא"ה צריך לפרש כן המשנה להך פירושא דבהנאת פלוני דס"ל לר"י א"י להפר מכח ענוי נפש אבל יפר מכח בינו לבינה וא"כ שפיר קאמר דא"י להפר מכח ענוי נפש אבל מכח בינו לבינה מיפר הן מטעם הנאת פלוני הן מטעם תשמיש לפרש"י דהוי בכלל הנאה אך אכתי לא הונח לי בזה דאכתי תקשה למה דמבעיא לי' לעיל אם תשה"מ הוי ענוי נפש או בינו לבינה ולא ידע מהך תרוצא דכולה פרקין ר"י הוא למה פריך שם מנטולה אני מיהודים הו"ל להקשות מלעיל מנה ממשנה זו דקאמר א"י להפר ולפרש"י אף תשמיש בכלל ולמה לא יפר מכח תשמיש בע"כ דהוי רק בינו לבינה וא"י להפר מכח ענוי נפש קאמר וא"כ לפשוט מהא ואפשר דמכאן א"י לפשוט מכח די"ל בעל לאו בכלל בריות הוא ובהכי י"ל דלכך בעא מני' רבא מר"נ בעיא זו שם ולמה דוקא מר"נ בעי כן והיינו מכח דלאחר לא הוי יכול למבעיא דיש להוכיח ממשנה זו דהוי רק בינו לבינה רק לר"נ לשיטתו דס"ל כאן בעל לא הוי בכלל בריות יש למבעיא שפיר אם הוי ענוי נפש וק"ל:

משנה קונם שאת נהנה לבריות כו' קונם כהנים ולוים כו' הנה מה שנקטה המשנה דין זה כאן ואינו שייך כלל לכאן דמדבר מדין האשה שנדרה ולא מנדר לאחרים גם מדבר מאם היא נדרה מאחרים לא שהדירה שאחרים יתסרו ממנה ונראה כאן כיון דנקט תחלה ויכולה להנות לקט שכחה ופיאה משמע דוקא זה הא מעשר עני אסורה להנות ממנה. מכח דלא כתיב בהו תעזוב יתירא וה"א דבזה מוכח דט"ה ממון דאם אינו ממון היתה מותרת גם במ"ע ומוכח דט"ה ממון ויותסרו כהנים ולוים ליטול אם הדיר הוא אותם קמ"ל דאעפ"כ בכהנים ולוים נהנין לי יטלו בע"כ מיהו בגוף כוונת המשנ' לולי דברי הש"ס הי' אפשר לפרש מ"ש קונם שאני נהנה לבריות היינו שהיא נדרה מה שתהנה להם דהי' עליהם כקונם דומיא דסיפא קונם כהנים ולוים נהנין וקמ"ל דאף שאסרה הנאתו על כל העולם א"כ אם היא לא תהנה אותם מסתמא הם לא יהיו מהנין לו ויהי' נדרי ענוי נפש קמ"ל דלא הוי ע"נ וא"י להפר וקאמר שהיא יכולה להנות היינו לאחרים יכולה להנות בלקט שכחה ופיאה כו' אבל מן הש"ס משמע דהכוונה להיפוך ולא ידעתי מנ"ל לפרש כן ואפשר דמכח שינוי הלשון מדייק והוא דוחק וצ"ע: