נדרי זריזין חלק ב רצט

מועט שקים להו לרבנן דלא הוי ענוי בזה הזמן אסורה לרחוץ וביתר הימים תרחץ ואז כיון דתרחץ אח"כ אין לה בימים הללו ניוול ויהי' ממש כדין מיפר למתענ' ואינו מיפר לאינו מתענ' כן ה"נ כיון שכלו ימים מועטים דלא הוי ענוי בתוך ימים מרובים נימא דלזמן מרובה מהני הפרה ולא לזמן מועט והמשנ' דקאמר' יפר משמע דמהני הפרה לכל הנדר מיהו י"ל דלהס"ד דש"ס הוי ס"ל באמת דמיפר אף לאינו מתענ' ור"י דס"ל אינו מיפר לאינו מתענ' היינו לדידן דאף ניוול דחד יומא הוי ניוול ובהכי י"ל מה שעמדתי לעיל בדף פ"א ע"ב מה דפריך לרבנן לחייב עלה כרת והקשיתי כיון דמסיק הש"ס דהמשנ' מיירי בשבוע' שלא ארחץ א"צ לפרש עוד דמיירי באם ארחץ היום א"כ י"ל דאף לרבנן לא הוי ניוול דחד יוטא ניוול ולפמ"ש כאן א"ש דקושייתו הוי למ"ד כאן מיפר למתענ' ואינו מיפר לאינו מתענ' והכי קי"ל, א"כ קשה אם ניוול דחד יומא לא הוי ניוול איך קאמר' המשנ' יפר דמשמע כל הנדר מיפר הרי לזמן מועט לא יהי' יכול להפר דהוי אינו מתענה בע"כ דניוול דחד יומא הוי ניוול והוי כולו מתענה ולכך פריך דא"כ ביו"כ לחייב עלה כרת:

ובענין זה אמרתי ליישב מה שהקשו המפרשים לעיל דפריך שם דר' יוסי אדר"י מכביסתן וחיי אחרים כו' דמשמע דלר"י אף רחיצת עולם לא הוי ענוי נפש. ותחלה קאמר הש"ס דר' יוסי סבר ניוול דחד יומא לא שמי' ניוול אבל ניוול עולם הוי ניוול ונדחקו בזה ולפמ"ש כאן נראה כך דנראה לומר דבר חדש דדין זה בנדרה ע"ת והתנאי אין בו ענוי נפש אך גוף הנדר הוי בו ענוי נכש אם יכול להפר או לא תליא בהך פלוגתא דמתוך שהוא מיפר או לא דהנה בהך נדרה יש לנו צדדים אחד אם תעבור ע"ת הוי בו ענוי נפש הוי חד צד ולהיפוך אם לא תעבור ע"ת אין בו ענוי נפש ולכך למ"ד מתוך שהוא מיפר למתענה מיפר לאינו מתענה ולא נאמר כפי' הר"ן רק כפי' שאר המפ' כפשוטו כיון דיש לו כח להפר מיפר הכל כן י"ל ה"נ בזה כיון דלזה הצד אם תעבור ע"ת מהני לה הפרה דהוי ענוי נפש ומתוך שיכול להפר על צד זה יכול להפר אף על צד השני התנאי אף שאין בו ענוי נפש אבל למ"ד מיפר למתענה ואינו מיפר לאינו מתענ' כן ה"נ לזה הצד אם תעבור ע"ת מהני הפרה אבל לזה הצד אם לא תעבור ע"ת לא מהני לה הפרה והש"ס דפריך לעיל לא לרחוץ ולא לתסרן פירות עולם עלה הוי למ"ד מיפר למתענה ואינו מיפר לאינו מתענה ובזה א"ש מה דפריך אח"כ ועוד בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש דלמא רחצה והקשו הכל דדברי הש"ס סתרי אהדדי ולפמ"ש א"ש כמין חומר דהש"ס פריך לשני המ"ד בכאן למ"ד מיפר למתענה ואינו מיפר לאינו מתענה חשה לרבנן לא לרחוץ כו', ולהיפוך למ"ד מתוך שמיפר למתענ' כו' קשה מר' יוסי דא"כ בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש דלמא רחצה וכיון דאיכא בחד צד ענוי נפש ראוי שיהי' יכול להפר הכל ובזה א"ש כל הסוגי' דהש"ס דפריך דר"י אדר"י מכביסתן היינו למ"ד דאמרינן מתוך לכך בע"כ לר' יוסי אף ניוול עולם לא הוי ענוי דאל"כ ראוי שיועיל הפרה אף דהתנאי אין בו ענוי נפש מכח מתוך שמהני לצד זה מהני נמי לצד זה בע"כ דאף ניוול עולם לא חייש ר"י ולעיל דאמר דניוול דחד יומא לא הוי ניוול היינו לדידן דקי"ל כמ"ד מיפר למתענה ואינו מיפר לאינו מתענה ואין אמרינן מתוך לכך י"ל דלר' יוסי רק ניוול דחד יומא לא הוי ניוול ולכך אין יכול להפר דלא תרחץ ההוא יומא כו' וא"ש ודוק:

שם גמרא ח"ש האשה כו' קשה לי מהו פריך דלמא לעולם בחד הפרה יכול להפר לכ"ע ומה דפליגי הוי רק כך כיון דהפרת הנדר בשמיע' תליא א"כ מיירי הם דשמע היום מככר המתענ' והפר לה ולמחר שמע מכבר שאינו מתענ' ולכך שמואל ס"ל דאמרינן מתוך שמיפר למתענה מיפר לאינו מתענה אף דלא הוי יכול להפר אח"כ לאינו מתענה אבל בחד הפרה מהני לכ"ע ואפשר דמלשונם דקאמר מיפר למתענה ואינו מיפר לאינו מתענה משמע דבשעה שאני אומר לו דלא יפר לאינו מתענה באותה שעה מיפר למתענה ומוכח דבתרווייהו יחד לא מהני לאינו מתענה וק"ל:

רש"י ד"ה ואין מיפר לשאינו מתענה כו' א"נ למ"ד כל כה"ג הוי דברים שבינו לבינה הנה זה אין לו הבנה כלל ונרא' דט"ס הוא וחסר תיבות לאחרים וכצ"ל א"נ לאחרים וכמ"ד דהוי דברים שבינו לבינה וכוונתו דתחלה פרש"י דצא הוי נדרי ענוי נפש ולא בינו לבינה וא"כ אף לעצמו לא יפר ואח"כ כתב א"נ דהכוונ' לאחרים הוי אף כמ"ד דהוי בינו לבינה רק לאחרים א"י להפר וכוונת דבריו מ"ש למ"ד נראה דס"ל בנדרה מפת קיבר דומה ממש לנדרה הנאה מפלוני דנהי שכעת אינה צריכה לו מ"מ כיון דאפשר שתצטרך לו הוי ענוי נפש ה"ה נמי בזה ולכך כעת נראה מוכח דברש"י לעיל ד"ה כולה פרקין ר"י הוא צריך להיות גרסא אבל לרבנן אינו יכול וכוונתו דהוי קשה לרש"י מה דסיים ומה אין יכול למ"ל סיום זה כמו שהקשה הר"ן ולכך מפרש רש"י דהכוונה כך דשמואל נמי ס"ל כר' יוסי ומה דקאמר יכול להפר הוי מכח בינה לבינו והמשנה שקאמר' א"י הוי מכח נדרי ענוי נפש אבל לרבנן א"י להפר לא מכח ענוי נפש ולא מכח בינו לבינה ולכך כתב רש"י תחלה דמ"ד אינו מיפר לאינו מתענה או דמיירי אף לעצמו וכרבנן דא"י להפר כלל בנדרה מפלוני או דאתיא כר' יוסי דהוי בינו לבינה ומיירי לאחרים וזה עצמו דחקו לרש"י לומר דלרבנן א"י להפר כלל היינו ממ"ש אינו מיפר לאינו מתענה ולמה יגרע מהנאת פלוני עלי מזה מוכיח דלרבנן אינו מיפר כלל או דס"ל דר' יוחנן פליג אמ"ד לעיל דהנאתי על פלוני מיפר וס"ל דאינו מיפר לכך כתב רש"י דא"נ ס"ל הוי בינו לבינה רק מיירי לאחרים וק"ל:

ר"ן ד"ה אמר רב יהוד' כו' בנדר' דמתענ'. תיבות בנדר' דמתענ' ט"ס וצ"ל בגררא דמתענ' וכמ"ש אח"כ וק"ל. ובמ"ש וז"ל אבל דברים שבינו לבינה משום קפידא דבעל הוא במה דקפיד קפיד כו' יע"ש הנה ע"פ דבריו קשה מה פריך הש"ס לעיל בר"פ משום ענוי נפש הוא דמיפר משום בינו לבינה אינו מיפר כו' ומה קושיא נימא דהחילוק כך דבענוי נפש בעינן שיפר כל הנדר או לא יפר כלל אבל מקצת ממנו לא מהני אם יכול להפר יותר לכ"ע אבל בבינו לבינה יכול להפר מקצת ולשייר מקצת כיון דבקפיד' דידי' תלוי במה דלא קפיד לא קפיד לכך כוונת המשנה כך ואלו נדרים שהוא מיפר כל הנדר דבעינן שיפר כל הנדר זה הוי נדרי ענוי נפש בזה הוא מיפר כל הנדר ולא מקצתו אבל בבינו לבינה אף מקצתה מיפר וצ"ע בזה ועוד יש לדייק בלשון הר"ן מה שמשמע מלשונו דדייקא לפי פירושו הקשה מנטולה אני מיהודים אבל מגוף הש"ס לא הוי קשה לו והלא לכל הפירושים קשה מגוף הש"ס דכאן קאמר מתוך שמיפר למתענ' מיפר לאינו מתענ' ונימא נמי התם כן מתוך שמיפר לעצמו מיפר נמי לאחרים ועל גוף הש"ס הו"ל להקשות ואף דכתבו הרא"ש והר"ן דאף באינו מתענה בעינן שיהי' קצת ענוי וכוונתם דהוי קשה להם למה נקט בשתי ככרות לנקוט בנדרה משאר דבר ומענוי נפש ובע"כ אף באינו מתענה בעינן קצת ענוי ובלא"ה לכ"ע אינו מיפר מ"מ כיון דבנדר ענוי נפש בעינן שאף מה שאינו מתענה יהי' מענין גוף הנדר ובו נמי יהי' קצת ענוי ה"ה בדברים שבינו לבינה נמי נימא כיון דשאר הנדר הוי נמי מתשמיש מענין גוף הנדר ראוי שיהי' יכול להפר ותדע דאל"ה מה הקשה הר"ן נימא אף דשמואל ס"ל יפירנו לכולו נדר היינו מה דהוי מענין הנדר וכמ"ש הר"ן לר' יוחנן דיפירנו כולו הוי רק ממה דהוי ענוי נפש כן ה"נ נימא לשמואל דיפירנו לכולו נדר קאמר היינו רק מה דהוי ממנין הנדר בזה בעינן יפירנו לכולו אבל מה דלא הוי מענין הנדר אף לשמואל לא בעינן כולו ולכך בנטול' אני מיהודים אסורה להם ובע"כ דאף בנטול' הוי ענין שאר הנדר מענין גוף הנדר ודומה לב' ככרות. א"כ הו"ל להר"ן להקשות מגוף הש"ס ולא לפירושו דוקא וצ"ע בזה:

ד"ה ור"א אר"י מיפר כו' קשה לי לפי טעם הר"ן דלכך ס"ל למ"ד דמתוך שהוא מיפר למתענ' מכח דס"ל דבעינן יפירנו לכולה נדר ואם אינו מיפר לאינו מתענ' לא מהני אף למתענ' א"כ קשה מה שהקש' הרשב"א בחדושיו ממשנ' דנדר' מתאנים וענבים והיפר לתאנים אינו מיפר עד שיפר אף לענבים והרי מ"ד זה ס"ל דמיפר הכל ומה שתירץ הרשב"א דשם מיירי דהפר להדיא רק לתאנים זה לא ניחא להר"ן דא"כ קשיא למה קמ"ל בנדר' בשניהם ענוי נפש לאשמעינן רבותא יתירה אף בנדר' ממתענ' ומאינו מתענ' והפר בפירוש למתענ' ולא לאינו מתענ' דבטל' כל הפרה ואינו מפיר וממ"נ אם מיירי בסתם למה לא יהי' מיפר לכל ואם בהתנה בהדיא לאשמעי' רבותא דאף בהיפר למתענה ואינו מיפר לאינו מתענ' נמי לא מהני הפרה ואפשר דיש צד רבותא להיפוך דה"א בשלמא למתענ' ואינו מתענה לא נחשב חד נדרא לכך אין האחד מיפר בהפרת השני אבל באם שניהם בשוה ענוי נפש יחשב כנדר אחד ויגרור אחד את חבירו ובהפרת אחד יופר גם השני קמ"ל דאעפ"כ אינו מיפר ודוק:

דף פג ע"א גמרא ודלמא מיין היפר לה כו' קשה מהו פריך כיון דאיסור חרצן וזג בנזיר חידוש הוא כיון דאינו בר אכילה כדפריך במסכת נזיר גבי הותר כו' דמה לנזיר שכן אסור בחרצן ובפ' ג' דשבועות גבי שבועה שלא אוכל חרצן וכמה דוכתא מוכח דחרצן אינו בר אכילה ואם כן נימא דאין לך בו אלא חדושו דדוקא כשהוא נזיר בכולן הוי נזיר אבל אם מיפר על היין הוי מיפר גם על חרצן כיון דאינו בר אכילה לכך מותר ממילא דאין לך בו אלא חדושי כשנזיר מכולן אבל בנדרה מב' ככרות דליכא חדושא א"י להפר לאינו מתענה ולכאור' צ"ע ומה שהי' נראה בישובו הוא כך דבזה יתיישב מה דקאמר הש"ס לשון ודלמא מיין כו' עיין בר"ן שעמד בלשון ודלמא ולפי מה שכתבתי יהי' אתי שפיר והכוונה כך דבאמת מזג וחרצן לא הי' יכול להקשות חדא כמ"ש דהוי חידוש ואין לך בו אלא חידשו ועוד הרי זג וחרצן לא נזכר במשנה וכבר עמד בזה נמי הר"ן ולכך פריך רק כך בשלמא למ"ד דמיפר לאינו מתענה וביאר הר"ן טעמו דא"א להפר זה בלא זה א"כ מסתמא כשמיפר מתכוין נמי על חרצן וזג דהרי בלא זה לא יחול הפרתו לכך מסתמא כיון גם על זה ולא הוי הפרה בטעות אבל למ"ד אינו מיפר לאינו מתענה אם כן ס"ל דהפרה יכול לחול במתענה לבדו אם כן ניחוש דלמא לא רצה הוא להפר רק על יין ובחרצן רוצה שתשאר בנדרה כיון דליכא לה ענוי נפש ואם הי' יודע שיתבטל הנדר מכח חרצן דהוי חידוש לא הי' מיפר כלל ואם כן הוי הפרה שלו אף ביין בטעות ותספוג על היין ארבעים