נדרי זריזין חלק ב רצח

כיון שהיא אינה חוששת לו ובאמת השתא ליכא ענוי נפש ואם דואגת לנדרה פן תצטרך לו הדר אם תצטרך לו יש כידה לשאול לחכם וזה עצמה יהי' לה הפסד מה שלא ידעה מזה שתצטרך לו א"כ ממ"נ אינה דואגת עתה ולכך השתא ליכא ענוי נפש לה אך זה למ"ד אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אבל למ"ד אין אדם רוצה שתתבזה אשתו א"כ אכתי דואגת היאך תעשה אם תצטרך לפלוני ממ"נ אם תלך לחכם והי' מקפיד הבעל לבזיון שלה והוי דברים שבינו לבינה ואם לא תלך לחכם לשאול הדר הו"ל ענוי נפש ולכך הו"ל צער מהשתא ולכך יכול להפר או מתורת בינו לבינה או מתורת ענוי נפש ולכך שמואל ס"ל כר"א דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד והמשנה סתמא כר"מ דאדם רוצה שתתבזה כו' ואין לומר כיון דהבעל יכול להיות שליח לחרטת אשתו א"כ אף אם אין אדם רוצה כו' יש לו תקנה לילך הוא לחכם זה אינו דא"כ תקשה היאך קאמר ר"א שם בגיטין לא אסרו זה אלא מפני זה ופרש"י שבנדר שצריך חקירת חכם א"י לומר אם הוי יודע שיש היתר לא הי' מגרשה דאף אם הי' יודע הי' מגרשה דאין אדם רוצה שתתבזה בב"ד ואמאי הרי יכול לומר אם הי' יודע שיש היתר הי' הוא הולך לחכם ולא הי' מגרשה בעל כרחך דז"א כיון דלא נעשה שליח רק כי מכנפי או אף לי לא ניחא לילך לב"ד א"כ ה"נ נימא דבהא פליגי ומהו פריך ובפרט דהרי חזינן דהש"ס רוצה להקשות ולומר דמנדרה מפלוני לא הוי כלל ענוי נפש ובע"כ דיש חילוק בין הוי ענוי נפש עתה או ליכא עתה רק חשש בעלמא וא"כ מכ"ש אי נימא דגם בנדרה מפלוני מכח חשש בעלמא הוי ענוי נפש דיש לחלק ולומר דהיכי דמהני היתר חכם לא הוי ענוי נפש כיון דיודעת אם תצטרך לו יש לה תקנה לשאול לחכם אבל אם ליכא צד היתר דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד שפיר הוי ענוי נפש וצ"ע בזה:

ועוד קשה לי מהו פריך הרי לעיל בדף פ' ע"ב במה דפריך לא לרחוץ ולא לתסרן פירות עולם עלי הקשה הר"ן דהרי אמרינן בתנאי לא מזדהר אינש ותירץ דהתם הוי באוסר מהיום אבל כאן מיירי בנדרה באם תירוץ א"כ אין חשש למפרע וא"כ קשה כיון דהמשנה מיירי בנדרה על תנאי כדמסיק א"כ נימא דסיפא בנדר' מפירות עולם עלי נמי מיירי בתנאי רק דתחלה מיירי בלשון אם ארחץ לכך נא שייך לומר בתנאי לא מזדהרא אבל סיפא בקונם פירות עולם עלי מיירי בנדרה מהיום בפירות עולם עלי אם תעשה דבר פלוני ולכך כיון דבתנאי לא מזדהר אינש ואסורה תיכף בפירות עולם לכך יפר אבל בנדרה מפירות מדינה זו על תנאי בזה לא יפר דלא הוי נדר ענוי נפש דהוי ספק ספקא שמא לא תעבור על התנאי ואם תעבור שמא לא תצטרך להם כלל כה"ג לא הוי ענוי נפש כלל ושמואל מיירי בנדרה מפלוני בלא תנאי לכך ס"ל דמיפר ומהו פריך מיהו זה לק"מ דמה בכך אם הוי עד תנאי סוף סוף כיון דבתנאי לא מזדהרא וא"כ אסורה להנות תיכף א"כ סוף סוף הוי כנדרה רק סתם ולמה לא יפר וא"ש מיהו זה קשה דהנה מצד הסברא נראה דמה דהנאת פלוני עלי יפר היינו רק בנדרה הנאתו לעולם אז שייך טעם של הרא"ש דיש חשש פן תצטרך לו לזמן מועט דכה"ג הוי מלתא דלא שכיחא שתצטרך בזמן מועט וא"כ מהו פריך נימא דהמשנה מיירי בנדרה רק ביום אחד כדמשני באם ארחץ ומפרש אם ארחץ היום א"כ אף דנקט סתם מפרשינן באומר היום נמי נפרש מ"ש קונ' פירות עולם עלי היינו ביום אחד ואף ביום אחד הוי ענוי נפש דלא גרע מרחיצת יום אחד אבל בפירות מדינה זו ביום אחד יביא לה ממדינה אחרת וכיון דאפשר היום ממדינה אחרת ולשמא תצטרך לו בזמן מועט ל"ח לכך לא יפר ומהו פריך ואף גם אם נימא דמתניתין מיירי בנדרה לעולם קשה שוב קושייתינו הנ"ל נפרש המשנה דמיירי בנדרה על תנאי אם תעשה כך היום או למחר וכדומה ובזה גבי פירות עולם עלי כיון דהיום אסורה פן תעשה למחר א"כ הוי ענוי נפש מכח חד יומא אבל בפירות מדינה זו ממ"נ לא הוי ענוי נפש דעבור יום א' ושנים לא הוי ענוי נפש דלזמן מועט לא חיישא שמא תצטרך לו ולזמן מרובה שוב הוי ס"ס דלמא לא תעבור היום או מחר כיון דיש לה תנאי קביעות זמן היום או מחר ואם לא תעבור היום או מחר מותרת אח"כ א"כ מעתה הוי לה ס"ס דלמא לא תעבור היום או מחר על התנאי ומותרת מהם ואם תעבור דלמא לא תצטרך להם להם אח"כ א"כ מעתה הוי לה ס"ס ואין לה צער לכך לא יפר וצ"ע גם בזה:

שם גמרא דקאמרה שתביא אתה כו' קשה לי לפ"ז מהו פריך הש"ס לעיל דף פ' ע"ב ועוד בהא לימא ר"י אין אלו נדרי ענוי נפש דלמא רחצה ומתסרי פירות עולם ומהו פריך נימא דקאמרה קונם פירות עולם עלי שתביא אתה אם ארחץ ולכך לרבנן אף באומרת שתביא אתה הוי ענוי נפש לכך יפר אבל ר' יוסי ס"ל דבשתביא אתה לא הוי ענוי נפש וכמו דמסיק באמת דלר"י בהנאת פלוני לא הוי ענוי נפש ולכך קאמר אין אלו נדרי ע"נ ומהו פריך דלמא רחצה ומתסרא פירות עולם עלי כו' וצ"ע:

רש"י ד"ה נטולה אני מיהודים כו' הנה מזה מוכח דס"ל לרש"י כדעת הדרישה שהביא הט"ז ביו"ד סי' רל"ד דבכולל חל להפקיע מידי שעבוד דאל"כ איך פירוש שאסר' הנאת תשמישה על הכל ודו"ק היטב:

ד"ה והא מדקתני סיפא אם לא היתה פרנסתו כו' הנה לא זכיתי להבין כל פירושו בזה הן פירוש ראשון הן שני וכפי הנראה ברור שיש ט"ס ולא יכולתי לעמוד על הגהתו ומ"ש רש"י בסוף הדבור אח"כ בד"ה כולה פרקי ר"י הוא ואנא נמי הכי קאמינא כו' אבל לרבנן יכול כצ"ל זה נמי נמשך לכ"א דהם מפרשים כן אבל תחלה פירוש רש"י לל"ק להיפוך דשמואל ס"ל כרבנן ייע"ש וכאן פירוש לל"ב שגם בזה מחולק עם פירוש א' וק"ל:

ע"ב גמרא כדאמר רב הונא כולה פרקין ר' יוסי הוא כו' הנה הכל הקשו דלמה אמר כאן כולה פרקין ר"י הוא כיון דבזה מסיים דברי ר' יוסי והנה לולי פירושם הי' נראה לומר כך דלולי התרצן הי' אפשר לומר דמה שסיים דברי ר"י קאי רק למה שסיים אם לא הי' פרנסתו אלא ממנו יפר דבזה הוי דברי ר"י ולא הרישא והוא דר"י מיקל בחד צד מרבנן ומחמיר בחד צד די"ל דרבנן ור"י מחולקין בהא כיון דדריש לעיל דהכא בנדרים מענינא דקרא דכתיב לענות נפש מלתא דאתיא לידי ענוי ולפ"ז י"ל ר"י דס"ל דרחיצ' וקישוט לא הוי ענוי נפש בע"כ לא דרש הך לענות נפש רק דס"ל דדינו בזה כמו ביו"כ מלתא דידוע ענוי השתא ובזה מחולקין רבנן ור"י דרבנן אזלי בתר בסוף מה דבסוף אתיא לידי ענוי ור"י אזיל בתר השתא מה דעתה הוי ענוי ולכך י"ל דמ"ש אם לא הי' פרנסתו אלא ממנו הכוונה דעתה הי' קונה כל מאכלו ממנו מיהו אפשר הוא אם לא יקנה מזה יקנה מאחר ולכך לרבנן דאזלי בתר בסוף מה דאתיא לידי ענוי הוי רחיצה וקישוט ענוי נפש דאתיא לידי ענוי ולהיפוך לא הוי פרנסתו אלא ממנו לא הוי בכלל ענוי נפש. דלא אתיא לידי ענוי דאם לא יקנה מזה יקנה מאחר ולא יבא לידי ענוי אבל לר' יוסי דהולך בתר עתה לכך רחיצה וקישוט לא הוי בכלל ענוי דהשתא ליכא ענוי ואם לא הי' פרנסתו אלא ממנו הוי ענוי מכח דעתה איכא ענוי דעתה עדיין אינו לוקח רק מזה א"כ עתה לפי מה דהוי השתא הוי ענוי ולכך י"ל מה דסיים דברי ר' יוסי היינו רק על הסיפא דאם נא הי' פרנסתו אנא ממנו כו', אבל ברישא מפירות חנוני אף כרבנן אתיא לכך מוכח דלא כן הוא רק אף רישא דנדרה מפירות חנוני הוי רק כר' יוסי שהרי אמר שמואל דכולה פרקין ר"י הוא ומוכיח ממה דסיים דברי ר"י ואם איתא דמציעת' ככ"ע הוי הוכרח לסיים אח"כ דברי ר"י כיון דמציעות' הוי ככ"ע בע"כ מדמוכיח ממה דסיים דברי ר"י דכולה פרקין ר"י הוא מוכח דאף מציעות' הוי ר"י ולרבנן מפירות חנוני נמי יפר וא"ש:

והנה בהיותי בזה ראיתי דבריהם תמוהין בהרע"ב דכתב במשנה זו תחלה דקיי"ל כרבנן ולא כר"י ואח"כ כתב דבנדרה מפירות מדינה זו או מחנוני או מפלוני יפר מכח דברים שבינו לבינה והוא תרתי דסתרי אהדדי דהרי מוכח כאן בש"ס דלר"י הוי זה מכח דברים שבינו לבינה ולרבנן הוי מכח ענוי נפש ואיך כתב דמיפר מכח בינו לבינה וכתב דקיי"ל כרבנן וצ"ע ותימה על התוי"ט שלא הרגיש בזה וצ"ע:

שם גמרא מתוך שמיפר למתענה כו' הנה לפרש"י שאם תאכל אחת שוב אין בשני' ענוי נפש יש לעיין א"כ מאן מפיס מאן ראשונה ומאן שני' ואיזה מותר ואיזה אסור ואם נאמר דזו שאוכל ראשונה כיון שיש בה ענוי נפש היא המותרת והשני' שכבר אין בה ענוי אסורה א"כ קשה דגם לעיל בפ"י בבעיא דבעל מיגז גייז או מקליש קליש וקאמר נ"מ בנדרה מתרין זיתין והנה שם הוכחנו דלכתחלה אסורה לאכול שתיהן מדלא קאמר נ"מ לכתחלה דאם מיגז גייז מותרת לאכול הראשונ' ואם מקליש קליש אסור' בשתיהן בע"כ דאף אם מיגז גייז אסור' בשתיהן מכח דלא ידעינן איזה הותרה ונאמר נמי כיון דבעל היקל והותר חצי הנדר א"כ אחת מותרת לאכול רק שתיהן אסורה לאכול נימא נמי דהראשון מותרת לאכול דהרי הבעל התיר אחת רק שתיהן אסורה א"כ איזה שתאכל מותרת דאחת מותרת תמיד לאכול, רק שניהם אסורה והן אמת דיש לחלק בזה אך המה חלוקים שאין מתקבלין על הדעת ולפי מרכז האמת נראין דומין זה לזה וצ"ע. שם גמרא מיפר למתענה ואינו מיפר לאינו מתענה הנה כבר כתבתי לעיל דיש לומר דדין זה מנדרה מכבר מאינה מתענה הוי ממש כדין נדרה מהנאת פלוני דאף דאין כאן ענוי נפש עכשיו מכל מקום הוי חשש פן תצטרך לו כן הכי נמי מככר זה והרי הש"ס מדמה פירות חנוני נמי להנאת פלוני דהוי ענוי נפש ומה לי פירות חנוני אחד מה לי מככר זה בכל ענין הוי ענוי נפש דמצד הסברא שוין הם וא"כ קשה למה לא יפר ובפרט לשמואל דהוא עצמו קאמר לעיל דמיפר וכאן אמר מטעם מתוך ולמ"ל כלל טעם זה. והנה לכאורה הי' אפשר לומר דשם שמואל קאמר לרבנן וכדמשני הש"ס וכאן קאמר לר"י דס"ל דהוי רק בינו לבינה וא"י להפר לאחרים לכך קמ"ל מכח מתוך יכול להפר ואינו מתענה אף לאחרים ור' יוחנן פליג דאינו מיפר לאינו מתענה לאחרים דא"כ קשה מה פריך מהאשה נדרה בנזיר נימא דהתם אתיא כרבנן דמיפר מכח ענוי נפש לכך מיפר אף מחרצן וזג שמא תצטרך להם כמו בהנאת פלוני ועוד אף לר"י עכ"פ בעודה תחתיו מיפר מכח בינו לבינה וא"כ התם בעודה תחתיו מיירי לכך אינה סופגת וכאן קאמר רק דבתורת ענוי נפש לאחרים אינו מיפר לאינה מתענה וצ"ע בזה:

שם גמרא מתוך כו' ור"א אמרו מיפר למתענה ואינו מיפר לאינו מתענה קשה לי א"כ באמרה הנאת רחיצה עלי לעולם נימא נמי להך ס"ד דנוול דחד יומא אף לרבנן לא הוי ענוי נפש א"כ למה יפר כל הנדר נימא דעכ"פ בחד יומא ובזמן