נדרי זריזין חלק ב רצב

ד"ה לתני הכי ר' יוסי אומר תנאי זה זה אין בו ענוי נפש דהא כל הנדר הזה אינו אלא על תנאי בתנאי שעוברת עוברת על הנדר דאי אפשר בשום ענין להיות בו ענוי נפש דנוול הוא לה ולא הוי ענוי נפש לר' יוסי ואמאי קנסיב לה בלשון ענוי נפש כו' הנה מ"ש אמאי קנסיב לה בלשון ענוי נפש יש חסרון וצ"ל אמאי קנסיב לה בלשון אין אלו נדרי ענוי נפש אך לשונו שכתב דנדר זה אינו אלא על תנאי דבתנאי שעוברת עוברת על הנדר הנה דיוקו הוי מלשון נדרי דקראו ר' יוסי וכמ"ש רש"י אח"כ בד"ה וליכא אלא נוול וז"ל ולהכי קתני לה בלשון הנדר משמע דמלשון נדרי קדייק למה קראו בלשון נדר הו"ל לקראו בלשון תנאי וכוונתו נראה במ"ש בתנאי שעוברת עוברת על הנדר דס"ל לרש"י דאם אומרת קונם הנאת רחיצה עלי אם ארחץ אסורה לרחוץ אף בפ"א דתיכף כי רחצה מתסרה הנאת רחיצה ואסורה אף בפעם ראשון לרחוץ והיינו דתיכף כי רחצה נחסרה הנאת רחיצה וחיישינן שמא תשהא ברחיצ' ראשונה וכמו דאמרינן לעיל בפ"ד דנדרים גבי ביקור חולים דלכך אסור לבקרו דחיישינן שמא ישהא בעמידה וכן גבי אוכל מן הניטת ייע"ש. כן ה"נ גזרינן שמא תשהא ברחיצ' ראשונ' יותר מן הרגיל שהרי כבר נאסר' בהנאת רחיצה לכך אסור' לרחוץ כלל וא"כ כיון דאסורה לעבור על התנאי כלל אי אפשר שתבא לידי חלות הנדר והו"ל לקראו בלשון תנאי וז"ש רש"י דהא כל נדר זה אינו אלא על תנאי בתנאי שעוברת עוברת על הנדר א"כ אי אפשר לה לבוא לידי חלות הנדר כלל ומ"ש רש"י דאי אפשר בשום ענין להיות בו ענוי נפש כוונתו כך דס"ל לרש"י כמ"ש לעיל מדדייק הש"ס בלשונו דלר' יוסי אפשר לה שלא תרחץ ולנוול לא חיישינן ולא קאמר בקיצור דלר"י לנוול ל"ח מוכח דס"ל להש"ס דלר' יוסי הנאת רחיצ' הוי ענוי נפש וכעת אבאר יותר אף דגם על אם אתקשט פליג ר"י דאינו ענוי נפש נראה דהיינו דוקא בחד מהני או רחיצ' לבדו או אתקשט לבדו כיון דבידה לקיים השנית אין בו ענוי נפש לר"י אבל באם אסרה עצמה כל הנאת רחיצה כיון דנאמר בשניהם ברחיצה ובקישוט הוי אף לר"י ענוי נפש. אך קאמר הש"ס דמ"מ כיון דאפשר לה לקיים התנאי דלא רחצה ותהי' מותרת בקישוט ולנוול ל"ח לכך אינו ענוי נפש לר' יוסי ולכך כתב רש"י כיון דאסורה לרחוץ תיכף דבתנאי שעוברת עוברת על הנדר א"כ רק נוול הוא לה וזה לא הוי ענוי נפש לר' יוסי וא"כ לא הו"ל לקראו בלשון נדר רק בלשון תנאי ולומר דתנאי זה אין בו ענוי נפש. והנה מה שהכריח לומר כן דלר' יוסי אסורה לעבור על תנאי נראה דהוי קשה לו כיון דממה שקאמר הש"ס דאפשר דלא רחצה משמע הא הנאת רחיצה אף לרבי יוסי הוי ענוי נפש וא"כ קשה מה דפריך הש"ס לעיל בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי ע"נ דילמא רחצה ומתסרה הנאת רחיצה עלי ואכתי לא מיושב קושיא השני' דפריך לעיל ולכך בע"כ ההכרח לומר דס"ל לר' יוסי דאסורה לעבור על התנאי ולכך פריך שפיר בשלמא לעיל באומרת קונם פירות עולם עלי אם ארחץ דמותרת לקיים התנאי ולרחוץ לכך בתנאי לא מזדהרא וראוי לחוש לשמא תרחץ ותתסר אבל כאן דהתנאי גופא אסורה לעבור ולכך אין לחוש לשמא תעשה התנאי כיון דאסורה ובזה מזדהרא שפיר ופריך הש"ס ממ"נ אם ס"ל לר' יוסי דאסורה לרחוץ אף בפ"א א"כ הו"ל לומר תנאי זה אין בו ע"נ ואם ס"ל דמותרת לרחוץ בפ"א קשה שוב בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש דילמא רחצה ומתסרא בהנאת רחיצה וא"ש ודו"ק:

ד"ה וליכא אלא נוול דחד יומא כו' ותו לא איכא למיחש לדלמא רחצה כו'. הנה תיבת איכא אשר ישנם במקצת ספרים ט"ס הוא וצ"ל ותו לא ליכא למיחש לדלמא רחצה וכן הוגה במקצת ספרי הש"ס דליכא למיחש:

ר"ן ד"ה ור"י סבר אפשר דלא רחצה כו' והקשה הרב ר' יונה כו' דאי כר"נ התם נמי נימא היכי תעביד כו'. הנה אין קושייתו מוכרחת לפי מה דמשמע לעיל דנדר שעינוי נפש יכול יותר להפר מדברים שבינו לבינה וא"כ יתכן להיות גם בזה דע"כ לא אמרינן הך ממ"נ רק בעינוי נפש אז אף דהשתא לא חל הנדר כיון דממ"נ אם תרחץ מחסרא פירות שבעולם לא תרחץ מנוולא אבל בנדרים שבינו לבינה לא אמרינן הך ממ"נ הנ"ל ולכך התם דר"נ מיירי בבינו לבינה לא אמרינן הך ממ"נ הנ"ל ואף בזה לא יפר ואתיא שפיר כר"נ ומה דפריך לעיל למה לא נקט נדרים שבינו לבינה ולא משני דנ"מ להנ"ל לענין ממ"נ די"ל דלפי המסקנא אתיא מתניתין אף כרבנן ולרבנן מיפר עד שלא חל הנדר. ולכך ליכא נ"מ רק כדמשני הש"ס אבל להס"ד כאן דמשני באומר קונם הנאת רחיצה עלי כו' שפיר י"ל דאתיא כר"נ והוי החילוק בזה בין נדרים שבינו לבינה לענוי נפש וצ"ע:

בא"ד ואי קשיא דהא תנן הריני נזירה לכשאתגרש כו' יש לדייק למה הקשה הר"ן מזה ולא מן המשנה שהביא הש"ס לעיל דאמר ריב"ן יפר שמא יגרשנה ותהי' אסורה לחזור לו ואיך מיפר קודם חלות הנדר ובשלמא לפי המסקנא דכתובות ולקמן א"ש כיון דמדינא קונמות מפקיע מידי שעבוד וראוי לחול מהשתא רק מכח אלמוהו לשיעבודא אינו חל א"כ כמ"ש הר"ן לענין דשלב"ל דלא הו"ל דשלב"ל כיון דמדינא ראוי לחול כן ה"נ בזה נקרא חלות הנדר כיון דמדינא ראוי לחול עתה אך עכ"פ לפי דעת המקשן דפריך שם ורוצה להוכיח דס"ל לריב"ן אדם מקנה דשלב"ל א"כ הו"ל להקשות דאם ס"ל אדם מקנה קשה איך חלה הפרה קודם חלות הנדר והו"ל להקשות מזה הר"ן וצ"ע כעת:

בא"ד וכיון שכן מהו מקשו לא תרחץ ולא לתסרו פירות שבעולם עלה דהא לרבנן מיפר אף שלא חל הנדר הנה לולי דבריהם הי' נראה לומר דא"ש דהרי חזינן דקאמר התם הש"ס לחד לישנא והכי קיי"ל דמחלוקת בהפרה אבל בשאלה ד"ה לא מהני עד שחל הנדר א"כ חזינן שחמור כח שאלה מהפרה א"כ י"ל דאף דמיפר אף שלא חל הנדר היינו רק לעצמו אבל לאחרים לא מצי להפר בזה עד שחל הנדר דלאחרים לא עדיף הפרתו משאלה וכמו דמחלקינן לעיל בנדרים שבינו לבינה הין לעצמו בין לאחרים כן ה"נ בנדרי ענוי נפש אף דמיפר לאחרים מ"מ היינו רק אם חל הנדר אבל אם לא חל הנדר לא מצי מיפר רק לו ולא לאחרים ולכך א"ש דהרי לעיל פריך הש"ס דלמה נקט נדרי עינוי נפש ולא נקט דברים שבינו לבינה ומשני כאן לעצמו כאן לאחרים א"כ מוכח דלכך נקט נדרי ענוי נפש דאף לאחרים מיפר א"כ פריך שפיר הרי לא תרחץ ולא לתסרו פירות שבעולם עלה א"כ לא חל הנדר עדיין ובזה אף לרבנן א"י להפר רק לעצמו ולא לאחרים ואם מדבר לעצמו הדר קשיא לנקוט נמי נדרים שבינו לבינה דמיפר לעצמו וקשה ממ"נ וא"ש ודו"ק היטב:

בא"ד א"נ היכא דאי אפשר לה להזהר דטריחא לה מלתא כו'. הנה עפ"ז קשה מה פריך הש"ס תחלה לא לרחוץ ולא לתסרן פירות שבעולם עלה דזה משמע דס"ל דלא מבעיא דלא הוי רחיצה ענוי נפש רק אף גם יכולה להזהר בו ולא טריחא לה מלתא וא"כ למה חזר אח"כ לתרץ מהיפוך אל היפוך דרחיצה הוי ענוי נפש וחזר בו מהיפוך אל היפוך ולמ"ל כל זה הי' די לומר רק דרחיצה נהי דלא הוי ענוי נפש מ"מ אי אפשר להזדהר בו כיון דמנוולא א"א להזהר בו לכך ממילא יכול להפר אף דלא חל הנדר ומהו פריך לא לרחץ ובפרט לפמ"ש הר"ן והרא"ש דעיקר דיוקו הוי ממה דלא תנא ברחיצה לחוד מוכח דלא הוי ענוי נפש א"כ תינח דמוכח דלא הוי ענוי נפש אבל מ"מ יתכן להיות דהוי מלתא דאי אפשר להזהר בו ולכך לא מצי למתני ברחיצה לבד דא"י להפר כיון דלא הוי ענוי נפש ולכך נקט לי' רק לתנאה ובזה כיון דא"א להזהר בו כיון דמנוולא לכך מצי להפר אף שלא חל הנדר ומהו פריך לא לרחץ וצ"ע ונהי דקושיא השני' תקשה בהא לימא ר' יוסי כו' על כל פנים קושיא הראשונה מהו פריך וצ"ע:

בא"ד וקשה ממ"ש ר"ע הריני נזירה לכשאתגרש כו' הנה לעיל הקשיתי דלמה לא הקשה הר"ן ממ"ש ריב"ן מפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ואיך יפר אף שלא חל הנדר ונהי דלמסקנא א"ש כיון דקונמות מפקיע מדי שעבוד, א"כ מדינא חל מהשתא כמ"ש הר"ן לענין דלא הוי דשלב"ל ה"ה נמי בזה אך אכתי להס"ד שם דרוצה להוכיח מזה דס"ל לריב"נ אדם מקנה דשלב"ל הוי קשה לפרוך הש"ס גם מזה ולטעמיך אם ס"ל אדם מקנה דבשלב"ל א"כ למה יועיל לו הפרה שלו כיון דלא חל הנדר והו"ל להר"ן להקשות דלפריך ולטעמיך כן הקשיתי לעיל אך כעת ראיתי דא"ש דמה דפליגי רבנן ור"ע אם מיפר קודם שחל הנדר היינו רק למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל ואז בזה אם נימא דלא חל הפרה מהשתא לא חל אח"כ דהו"ל דשלב"ל ולא מצי חלה הפרה רק מהשתא לכך קודם שחל הנדר ס"ל לר"נ דלא מהני הפרה אבל למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל לא שייך כלל הך פלוגתא דמה בכך דלא מהני הפרה קודם שחל הנדר מ"מ נהי דלא חל מהשתא חייל על אח"כ לכשלדר לכך לא מצי להקשות וליטעמך דאם ס"ל לריב"ן אדם מקנה דשלב"ל א"ש דמיפר אף שלא חל הנדר כיון דאם מקנה דשלב"ל חייל גם הפרה אח"כ לכשיבא בעולם ואז חל הנדר וחייל אח"כ כן הוי נראה לומר מיהו כד דייקינן זה ליתא חדא דאכתי למה דמשני שם דשאני קונמות מתוך שאדם אוסר פירות חבירו כו' יכול לאסור דשלב"ל לפ"ז הו"ל להקשות תינח בנדר בהפרה מה איכא למימר כיון דאין אדם מקנה דשלב"ל איך מיפר קודם שחל הנדר ועוד בלא"ה איך אפשר לפרש לריב"ן דההפרה חל אח"כ כשחל הנדר דהרי הנדר לא חייל רק אחר גירושין ואיך יחול הפרתו אחר גרושין ונהי דמסיק הש"ס כאן דמהני הפרתו לעצמו אף על אחר גרושין היינו אם חל הפרה בעודה ברשותו כיון דחייל לא פקע אבל שיחול הפרה אחר גרושין אי אפשר דאין בידו עוד להפר לכך נשאר קושייתינו על הר"ן במקומה וצ"ע:

ע"ב גמרא לא ארחץ ה"ד כו' לכאורה קשה מהו פריך נימא דהמשנה חדא קתני דנדרה כך קונם הנאת רחיצה עלי אם ארחץ היום וחזרה ואמרה קונם פירות עולם עלי אם לא ארחץ היום וא"כ יש לה ממ"נ אם תרחץ תתסר בהנאת רחיצה לא תרחץ תתסר בפירות העולם ולכך י"ל דהמשנה אתיא כר"נ דס"ל דא"י להפר הנדר עד שיחול וקמ"ל כאן דהיינו דוקא אם נדרה ע"ת בחד צד דאז אפשר שלא תעבור ע"ת ולא תתסור כלל ובזה לא נקרא חל הנדר אבל כאן הרי ממ"נ נדר אחד יחול אם הקונם של רחיצה או של פירות עולם בזה קמ"ל דנקרא חל הנדר וקמ"ל אף דלא ידענו איזה נדר יחול או זה או זה מ"מ כיון דממ"נ נדר אחד יחול בודאי הוי חל הנדר ומיפר ומהו פריך ועוד בלא ר' נתן הוי א"ש דאליבא דרבנן גופא קמ"ל די"ל הרי לעיל פריך לא תרחץ ולא תחסר א"כ הוי ס"ל דהיכי דבידה לקיים את התנאי לא מצי מיפר אף לרבנן א"כ נימא דמיירי דאמרה קונם הנאת רחיצה עלי אם ארחץ היום וחזרה ואמרה