נדרי זריזין חלק ב רצא

ולא הו"ל לומר בלשון דלמא רחצה וצ"ע. ויש ט"ס וחסרון בהר"ן תיבות ליחוש וכצ"ל ואם איתא דלא מודה לי' ליחוש דילמא רחצה וכו' כלומר דאם איתא דלא פליג רק על מה דחושש לדלמא רחצה וע"ז לא מודה לי' למיחש לדלמא רחצה וכו':

הרא"ש ד"ה אין בהם ענוי נפש כו' שלא מצינו נדר שלא פקע ממילא תיבות שלא ט"ס הוא וצריך להיות שלא מצינו נדר שפקע ממילא או צ"ל שלה בה"א שלא מצינו נדר שלה היינו שיפקע ממילא:

שם גמרא אם ארחץ כו' ועוד בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי ע"נ דילמא תרחץ ותחסר עיין ברא"ש ור"ן מה שכתבו בזה והנה רש"י הרגיש בזה ופירש כפירושם בתיבה אחת במ"ש איך קאמר ר' יוסי אין אלו נדרי ע"נ כלל ולמה הוסיף רש"י תיבות כלל אך כוונתו כפירוש הרא"ש והר"ן מדקאמר אין אלו נדרי ענוי נפש משמע דלא הוי כלל ענוי נפש אף אם תרחץ ותתסר. והנה לולי פירושם הי' נראה לומר משום דקשיא לי מה פריך הש"ס לא תרחץ ולא תתסר הרי הר"ן הקשה מקונם עיני בשינה היום אם אישן למחר ותירץ דהכא לא תאסר רק אחר הרחיצה וא"כ אכתי קשה מה פריך אם ס"ל לרבנן דנוול דחד יומא הוי עינוי נפש מכ"ש דכל הפירות דחד יומא או חודש דהוי ענוי נפש ונימא דמיירי בקונם פירות עולם היום או שבת אחת וחודש אחד אם ארחץ למחר או אחר החודש ולכך אסורה לאכול מיד פן תרחץ אח"כ דבתנאי לא מזדהר אינש והוי נדרי ענוי נפש ומהו פריך. ולכך נראה דזה הוי כוונת הש"ס דפריך ממ"נ אם מיירי באומר סתם קונם פירות עולם אם ארחץ ובזה לא מתסר רק אחר הרחיצה קשה מ"ט דרבנן לא תרחץ ולא תאסור ואם מיירי באומר קונם פירות עולם עלי היום אם ארחץ למחר קשה להיפוך מ"ט דר' יוסי הרי בזה יש חשש דילמא רחצה ונאסרת למפרע וקשה מ"ט דר' יוסי וקשה ממ"נ וא"ש ודו"ק. מיהו בעיקר קושיא זו דלא משני באומר קונם פירות עולם היום י"ל דהוי קשה למה נקט הש"ס דרך תנאי ממ"נ בשלמא באומרת סתם אם ארחץ קמ"ל שפיר דאף דעדיין לא רחצה ומותרת בפירות עולם ובידה שלא לרחוץ אעפ"כ מותרת ע"י הפר' שלו ויכול להפר אבל באם אמרה קונם פירות עולם היום אם ארחץ למחר ממ"נ לאשמעינן דפירות דחד יומא הוי ענוי נפש לאשמעינן סתם בפירות דחד יומא דהוי ענוי ואם קמ"ל אף דהוי דרך תנאי ממ"נ לאשמעינן גוף דין זה דבתנאי לא מזדהרי ואסורה היום בפירות זה לא שייך לומר באשה דוקא והי' יכול לאשמעינן דין זה בכל אדם כמו קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר ואם זה הוי פשיטא לי' דבתנאי לא מזדהר א"כ שוב כיון דודאי אסורה בפירות היום פשיטא דיכול להפר כיון דאסורה היום לו יהא מכח ספק סוף סוף כיון דאסורה ודאי הוי חלות הנדר ואין בזה צד רבותא כלל וא"ש ודו"ק. אך לפ"ז נשאר הש"ס בתמי' מהו פריך בהא לימא ר"י כו' לכך נראה לפרש דהנה לקמן פליגי ר"מ וחכמים דאם אומר יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר דס"ל לר"מ לא יפר וחכ"א יפר ומפרש שם הר"ן לחד לישנא דפליגי אם יפר לאלתר דר"מ ס"ל דמקצת ידיעה לא הוי ככל ידיעה לכך היום לא יכול להפר דליכא ידיעה בודאי וליכא כל ידיעה ולהיפוך אח"כ כשנודע לו לא נקרא ביום שמעו כיון דעכ"פ מקצת ידע מתחלה ורבנן ס"ל מקצת ידיעה ככל ידיעה ויכיל להפר ביום שמעו בתחלה ייע"ש. והנה נראה דדין דידן באם נדרה על תנאי אם ארחץ יתסר כל פירות שבעולם עלי תליא נמי בדין הזה דכאן הוי רק מקצת ידיעה דיודע שיש מפירין אבל אינו יודע אם תרחץ ותתסר ויהי' ענוי נפש או נא תרחץ ולא יהי' ענוי נפש והוי כאן רק מקצת ידיעה ולכך לר"מ לא מהני הפרה כלל כיון דמקצת ידיעה לא הוי ככל ידיעה ולחכמים מהני הפרה ביום שמעו דוקא והנה עוד נקדים דכל מקום הוי בר פלוגתא דר"מ ר' יהודא או ר' יוסי וכדמוכח לקמן מהך סוגיא דיודע אני שיש מפירין דפריך שם מחכמים אר' יהודא מוכח דסתם בר פלוגתא דר"מ הוי אז ר' יוסי או ר' יהודא רק במקום שנאמר וחכמים אומרים לשון רבים הכוונה על שניהם על ר' יהודא ועל ר' יוסי ולכך לקמן פריך הש"ס מר' יהודא כיון דבלשון חכמים הוי נמי ר' יהודא אבל כיון דנאמר לשון רבים הוי נמי ר' יוסי ולכך פריך הש"ס כאן לכ"א כפי שיטתו דידוע דסתם משנה ר"מ וכבר פריך הש"ס ככמה דוכתא מכח"ה מכח דסתם משנה ר"מ הוא ולכך ה"נ פריך כן אם מיירי באומרת קונם פירות עלי אם ארחץ ורחיצה לא הוי ענוי נפש קשה לתרווייהו לרבנן דהיינו ר"מ איך מיפר א"כ לא תרחץ ולא תתסר ונהי דבתנאי לא מזדהר אינש ואפשר שתשכח ותרחץ ותתסר מ"מ שוב כיון דעכ"פ אפשר שלא תרחץ לא הוי כאן רק מקצת ידיעה ולר"מ לא הוי ככל ידיעה ואין לו הפרה כלל ועוד לר' יוסי קשה להיפוך כיון דס"ל לדידי' דמקצת ידיעה הוי ככל ידיעה איך קאמר אין אלו נדרי ענוי נפש הרי יש לחוש שמא תרחץ דבתנאי לא מזדהרי אינשי ותתסר אח"כ ואז לא יהי' יכול להפר כיון דלא הוי ביום שמעו ועתה יכול להפר כיון דלדידי' הוי מקצת ידיעה ככל ידיעה ואולי תרחץ ותתסר וראוי להיות יכול להפר מיד וקשה ממ"נ וא"ש ודו"ק ועיין לקמן מ"ש בדף פ"ב כ"ב בסוגיא דמתוך שמתענה שם כתבתי ליישב סוגיא זו בע"א על נכון ייע"ש:

דף פ ע"א גמרא אלא באומר קונם הנאת רחיצה עלי אם ארחץ כו' ולכאורה קשה כיון דתחלה לא הדר הש"ס מאוקומתא דקונם פירות עולם עלי רק מכח פרכא דלא תרחץ ולא תתסר דהי' סבור שרחיצה לא הוי ענוי נפש אבל כיון דמסיק עתה דרחיצה הוי ענוי נפש הי' יכול להיות נשאר באוקמותא ראשונה בקונם פירות עולם עלי כו' ושבתי וראיתי שרש"י אחר כך בד"ה ונול דחד יומא הרגיש בזה בקושיא זו ייע"ש מה שמתרץ ובפירושו יתיישב נמי כאן אך יש לדייק למה עזב רש"י כאן ועמד בסוף הסוגיא הו"ל להקשות תיכף כן וצ"ע שוב ראיתי דא"ש די"ל קונם רחיצה הוי כדבר שאין בו ממש כמ"ש הפוסקים באומר קונם אכילה עלי או קונם שינה כו' דהוי דבר שאין בו ממש כן הכי נמי לשון רחיצה הוי אין בו ממש ולכך צריך להזכיר קונם הנאת רחיצה עלי:

שם גמרא ור' יוסי סבר אפשר דלא רחצה הנה לעיל הוכחנו מלשון זה כפרש"י דבהנאת רחיצה כולל כיחול ופרכוס נמי ור' יוסי מודה דשניהם ביחד הוי ענוי נפש רק רחיצה לבדה או קישוט לבדה ס"ל דלא הוי ענוי נפש ושוב הקשיתי אח"כ א"כ אם כך כוונת הש"ס דרק בתנאי לא הוי ענוי נפש הו"ל להקשות שוב קושיא ראשונה בהא לימא ר"י אין אלו נדרי ענוי נפש דלמא רחצה כו' אך כעת ראיתי דא"ש לפמ"ש הר"ן והרא"ש לעיל כפירוש קושיות הש"ס על ר' יוסי הוי רק מכח לשונו דמשמע מלשונו כמו דחיישי רבנן לשמא רחצה כן נמי הוא חושש לכך ואעפ"כ קאמר אף שתרחץ אין חשש ענוי נפש ייע"ש א"כ לפ"ז א"ש דתינח להס"ד דהוי ס"ל רחיצה לרבנן לא הוי ענוי נפש ובע"כ טעמא דרבנן מכח דחיישו דלמא רחצה וא"כ משמע דמודה להו ר' יוסי דחיישינן להכי לכך פריך בהא נימא ר' יוסי אבל לפום מה דקאמר עתה א"כ אף רבנן לא חיישי לדלמא רחצה רק דס"ל לרבנן מכח ממ"נ הוי ענוי נפש אבל לדלמא רחצה אף רבנן נא חיישי שוב י"ל דאף ר"י לא חייש לדלמא רחצה רק יכולה להיות שנא תרחץ רק דלרבנן אף בזה הוי ענוי נפש ור' יוסי קאמר דזה לא הוי ענוי נפש דלנוול ל"ח ולדלמא רחצה לא חייש כמו דלא חייש ת"ק ואתי שפיר ודו"ק:

רש"י ד"ה הנאת רחיצה כגון כיחול ופרכוס הנה מה שהריחו לרש"י למנקט גם כיחול ופרכוס נראה דמלשון הנאת רחיצה עלי דחקתו לכך דאל"כ הו"ל לתרץ באומר קונם רחיצה עלי אם ארחץ ומדקאמר הנאת רחיצה עלי משמע אף כיחול ופרכוס בכלל ועוד ממה דקאמר הש"ס היכי תעביד תרחץ כו' ואם הכוונה רק על רחיצה עצמה מהו קאמר היכי תעביד פשיטא דתרחץ דמה נ"מ לה בין כך ובין כן נאסרה ברחיצה א"כ מה תפסיד אם תרחץ פ"א ומה קאמר היכי תעביד תרחץ תתסר הנאה רחיצה עלי הלא אם לא תרחץ נמי תתסר והן אמת דזה יש לדחות דאולי לא ניחא לה להיות באיסור נדר וכל זמן שלא רחצה לא חל הנדר ויש בידה כח לרחוץ פ"א דרך היתר אבל אם תרחץ שוב תהי' באיסור כל ימי' מיהו מלשון הש"ס דקאמר בר' יוסי אפשר בלא רחיצה ולנוול לא חיישינן ולמה סיים אפשר בנא רחיצה די לומר דלנוול לא חיישינן כיון דמזה מיירי הכל אך בע"כ הכוונה של הנאת רחיצה היינו אף כיחול ופרכוס בכלל ולכך קאמר שפיר היכי לעביד תרחץ ותרויח רחיצה פ"א תתסר הנאת רחיצה עלי' אף בכיחול ופרכוס לא תרחץ ותרויח הכיחול ופרכוס שתהי' מותרת בו אית לה נוול ולכך קאמר אח"כ לר' יוסי ודאי כולהו ביחד דהיינו כל הנאת רחיצה כיחול ופרכוס עם רחיצה הכל ביחד אף לר' יוסי הוי ענוי נפש דנהי דס"ל דכיחול ופרכוס לא הוי ענוי נפש וכן רחיצ' היינו כ"א לבדו אבל אם נאסרה כולם יחד הוי ענוי נפש אף לר' יוסי ולכך קאמר דמ"מ לר' יוסי הרי אפשר בלא רחיצה ולנוול לבדו לא חיישינן וא"כ כיון דלא תרחץ תהי' מותר' בכיחול ופרכוס ולכך מכל זה הוכיח רש"י דכוונת הנאת רחיצ' הוי אף כיחול ופרכוס אבל על הש"ס גופו קשה מי דחקו לכך ולמה לא מוקי כפשוטו באומרת קונם רחיצה עלי אם ארחץ וקמ"ל כמ"ש הר"ן אף דלא חל הנדר תיכף ולא לימא באמת היכי לעביד ור"י ס"ל דרחיצה לא הוי ענוי נפש והנה לכאורה הי' אפשר לומר דהשתא ס"ל להש"ס דכיחול ופרכוס לא הוי ענוי נפש רק דברים שבינו לבינ' ולכך א"ל די"ל דודאי באומרת קונם רחיצה עלי אם ארחץ באמת אינו מיפר מיד רק ממתין עד שרוחצת ואז מיפר אך באומרת הנאת רחיצה עלי בזה יכול להפר מיד דהרי אם תרחץ תתסר בהנאת רחיצה דהיינו אף בכחול ופרכוס ואז אף אם יפר לה אח"כ הי' אסורה בכחול ופרכוס לאחרים דבדברים שבינו לבינה לא מהני הפרתו לאחרים ולכך כיון שמוששת על נפשה שלא יועיל לה הפרה על אחר גרושין לכך לא תבקש לרחוץ כלל כדי שלא תתסר בכיחול ופרכוס א"כ שוב אנן סהדי שאם לא יפר לה הבעל על כיחול ופרכוס לעולם לא תרצה לרחוץ ויומשך מזה ענוי נפש לכך הוי אף זה ענוי נפש ויכול להפר כל הנדר ולכך מוקי לה באומר הנאת רחיצה מלי אם ארחץ ובזה צריך להפר קודם שעברה על התנאי דאז נחשב גם כיחול ופרכוס ענוי נפש אבל אם ימתין עד שתעבור על התנאו הוי כיחול ופרכוס רק דברים שבינו לבינה ולכך נקט כה"ג כן הוי נראה לומר אך באמת זה אינו דהרי מפורש במשנה אח"כ אם אתקשט אם לא אתקשט מוכח דזה הוי ענוי נפש לרבנן ועיין בר"ן במשנה ולכך צ"ע קושיא הנ"ל למה לא משני באמירת קונם רחיצה עלי אם ארחץ וקמ"ל כמ"ש הר"ן וצ"ע: