נדרי זריזין חלק ב רצ

דיליף בעל ואב מוהי' תהי' לכך יליף מהך קרא לדברים שכינו לבינה ומה קושיא ומנ"ל להקשות ואף לדעת הר"ן דכתב דתנא דר"י יליף תרווייהו מהך קרא אכתי קשה דילמא דוקא תרווייהו ביחד אב ובעל ביחד מפירין נדרים שבינו לבינה אבל בעל לבדו א"י להפר דברים שבינו לבינה ולכך אתיא הך משנה כתנא דבי ר"י ומה פריך ולפמ"ש א"ש דקושיות הש"ס הוי דאי אפשר לומר דס"ל להמשנה דבעל לבדו א"י להפר דברים שבינו לבינה למה שינה הלשון דבזה קתני יביא ממדינה אחרת ובזה קתני לא יפר בע"כ להראות שמפירות מדינה זו יכול להפר מכח דברים שבינו לבינה א"כ מוכח דס"ל לגוף המשנה דמהני הפרה בדברים שבינו לבינה מיהו לפ"ז קשה מהו הוצרך הש"ס להקשות מברייתא אחרת הו"ל להקשות מגוף המשנה דמוכח מסיפא דמהני הפרה מכח דברים שבינו לבינה ואם לא רצה להקשות מכח דזה הוי דברי ר' יוסי ואפשר להת"ק א"י להפר א"כ מהו פריך מן הברייתא דלמא אתיא כר' יוסי וצ"ע בזה:

ע"ב גמרא והתנן ר' יוחנן בן נורי אומר כו' קשה לי מה פריך הש"ס הרי בפ"ה דכתובות פריך הש"ס בסוגיא דהמקדיש מעשה ידי אשתו דאיך ס"ל לשמואל דאין אדם מקדיש דשלב"ל הרי קאמר הלכה כרבי יוחנן בן נורי דיפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ומוכח דחל ההקדש אח"כ ומסיק שם שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו ומפקיע מידי שעבודו ופריך א"ה ליקדש מהשתא ומשני אלמוהו רבנן לשעבוד' דבעל וכ' שם הר"ן דאף דסוף סוף אינו חל מהשת' ולמה יחול אח"כ וכ' הוא הטע' כיון דמדינא הי' ראוי לחול מהשת' רק מדרבנן אינו חל לא נקרא דשלב"ל וחל אח"כ ייע"ש וא"כ מהו פריך כאן דילמ' היינו דוקא אם אינו מיפר כיון דמדין תורה ראוי לחול עתה רק מדרבנן לא חל לא נקרא דשלב"ל וחל אח"כ עכ"פ אבל אם מיפר הבעל נהי דבעל מיגז גייז מ"מ משעת הפרתו ואילך א"י הנדר לחול ואימתי יכול לכשתחשך וכמשמעות לשון הש"ס דכאן דאחר הגרושין חייל הנדר וזה שפיר י"ל דמן התורה הוי דשלב"ל ולא חל ונהי דבעל מיגז גייז וקודם הפרה שלו חל הנדר. מ"מ כיון דנפרק ונתבטל בנתיים ולא הי' יכול לחול מכח הפרתו שוב א"י לחול אח"כ כיון דהו"ל דבשלב"ל ומשנה דידן אתי' כר"מ דס"ל אדם מקדיש ומקנה דשלב"ל לכך שפיר נהי דלא חל עתה חל אח"כ ולכך חל בדברי' שבינו לבינה אחר גרושין אבל לרבנן דאין אדם מקדיש ומקנ' דשלב"ל אם מיפר אף אחר גרושין לא מצי לחול והיינו דר' יוחנן בן נורי ומהו פריך הש"ס וצ"ע ועיין מ"ש לקמן בישוב זה ועוד הוי קשה לי כיון דקיי"ל בנדר שבטל מקצרו בטל כולו ונהי דזה הוי דוקא בהיפר חרם לא בהפרת הבעל מכח דבעל מיגז גייז י"ל היינו דוקא לענין למפרע גם אם נדרה שני נדרים והיפר הבעל אחד ולא ביטל השני למפרע מכח נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון דלא בטל למפרע משעת נדרו רק לרבא וא"כ בשעה שנדר קיים הי' אבל לענין להבא שיחול אחר הפרת הבעל בזה שפיר אמרינן כיון דעכ"פ בטל מהפרה הבעל ואילך וא"כ כיון דבטל עתה לא יחול אח"כ ועוד כיון דהוי נדר שבעל מקצתו בטל כולו דלענין זמן דאחר הפרה מה לי מעקר תקי או מיגז גייז סוף סוף מעתה ולהבא אינו חל א"כ לא יחול אח"כ עוד ולכך איך אפשר לחול אחר גרושין הרי הוי נדר שבטל מקצתו בטל כולו אך הרי אמרינן לעיל דף ס"ו דבראשונה הי' אומרים אלו הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין. עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו א"כ משמע דקודם ר"ע לא הוי ס"ל כלל נדר שהותר מקצתו הותר כולו וא"כ נימא דמשנה זו אתיא כמשנה ראשונה וכמו דמוקי הש"ס בכתובות כאן למשנה ראשונה כאן למשנה אחרונה כן ה"נ נימא דמשנה דידן הוי כמשנה ראשונה ולכך נהי דלא חל עתה ע"י הפרת הבעל חייל אחר גרושין אבל ר"י ס"ל כר"ע וכמשנ' אחרונה דהותר מקצתו הותר כולו ה"נ בזה כיון דהותר על ידי הפרת הבעל הותר אף אחר גרושין בטל מקצתו בטל כולו וצ"ע גם בזה ועיין מ"ש בזה בק"א סי' רל"ד ייע"ש מ"ש לפרש יותר בזה הקושיא ומה שישבתי שם:

ועוד חשה לי לכאורה חדא כיון דהש"ס לעיל בריש פרק נערה המאורסה מבח למצוא למודים דאבי' ובעלה מפירין נדרי' ומשמע דמסברא לא הוי אמרינן כן וא"כ לפ"ז לתני דבר"י כיון דיליף מבין איש לאשתו דאבי' ובעלה מפירין נדרי' א"כ נהי נמי דנימא כמ"ש הר"ן דתרתי יליף מנה אכתי דילמ' דוקא בדברים שבינו לבינה בעינן הפרת שניהם אב ובעל ובמה דמרבה קרא דבין איש לאשתו דהיינו בדברים שבינו לבינה בזה בעינן הפרת שניהם אבל בענוי נפש לא בעינן הפרת שניהם רק בעל לבדו מיפר שהרי לפי אמת נמי יש לחלק בין ענוי נפש לבינו לבינה כמפורש בסוגיא א"כ נימא דזה הוי החילוק דבזה בעינן בנערה מאורסה הפרת שניהם ובזה די הפרת הבעל ולכך קאי משנה זו על פרק הקודם דקאמר נערה המאורסה אבי' ובעלה מפירין נדרי' ועל זה קאמר דהיינו דוקא בדברים שבינו לבינה ואלו נדרים שהוא מיפר לבדו היינו הבעל לבדו מיפר היינו בענוי נפש וצ"ע:

ועוד קשה מהו פריך כיון דבאמת אמרינן בפ"ה דכתובות דקונם מפקיע מדי שעבוד רק דרבנן אלמוהו לשעבודא דבעל א"כ מהו פריך נימא דבאמת דברים שבינו לבינה בדברים קטנים שאינה משועבדת לבעל בזה באמת א"י להפר רק בדברים גדולים כגון שאסרה עליו מעשה ידי' או שנדרה מתשמיש להרמב"ם דס"ל דזה הוי דברים שבינו לבינה ובזה כיון דהוי ענינים גדולים דתקנו רבנן דמשועבדת לבעלה בזה יכול הוא להפר ולכך א"ש דתינח הברייתא דלמדה מקרא ומיירי לדין תורה דקונם מפקיע מלי שעבוד ובפרט מן התורה אפשר ליכא שעבוד כלל לכך בעינן הפרה אבל המשנ' מיירי לדידן שפיר נקט ואלו נדרים שהוא מיפר דהיינו ענוי נפש דדברים שבינו לבינה הוי ממ"נ אם הוי דברים קטני' לא מהני הפר' ובדברים דמשועבדים לבעל א"צ להפר כלל לדידן דאלמוה רבנן לשעבודא דבעל ובפרט דאתיא כרבנן דר"י דס"ל דלא יפר כלל והך ברייתא מיירי או לדין תורה או דנ"מ אף לדידן די"ל דאתיא כר' יוחנן בן נורי דס"ל יפר שמא יגרשנה כו' לכך קמ"ל דמהני הפר' בזה מן התור' וצ"ע גם בזה והנה אפשר ליישב דהש"ס מוכיח מסיפא ממתניתין דר' יוסי דקאמר אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו דיפר מוכח דס"ל דמיפר בדברים שבינו לבינה א"כ מוכח דאף לדברים קטנים מהני הפרה בדברים שבינו לבינה ולקושיא שלפני זה אין זה מעלה ארוכה דבסיפ' י"ל דר' יוסי מיירי בנשוא' או במיפר עם האב דתיק' כוונתו לאשמעינן דין דזה הוי מדברים שבינו לבינה. אבל על קושיא זו שפיר יש לומר דמר' יוסי מוכח דמהני הפרה אף בדברים קטנים שבינו לבינה וא"ש ודו"ק:

והנה עוד קשה לי מה פריך הש"ס מר' יוחנן בן נורי הרי בלא זה קשה מה קאמר ר"י דיפר שמא יגרשנה ותהא אסורה להחזיר לו הרי הברירה בידה לשאול לחכם להתיר לה וממ"נ אם לא רצה להנשא לו מי יעכב על ידה שאם תרצה להנשא לו תלך לחכם להתיר לה וצריך לומר דהוי חשש פן לא יהי' נה פתח וחרטה על כך כי אי אפשר להתיר לה בלא פתח וחרטה וזה עצמו מה שגרשה לא הוי פתח וחרטה די"ל דגרושין לא שכיח הוא והוי נולד ממש ואין פותחין בו. אך לפ"ז א"ש דתינח אם אינו מיפר אבל אם הבעל מיפר לה ומו בנדרה שפיר יש לה פתח דאם ידעה דבעלה יפר לה לא הית' נודרת כלל והפרת הבעל שכיח הוא שפיר ולכך זה הוי פתח ממש וא"כ מהו פריך הש"ס דילמ' לעולם הפרת הבעל לא מהני לאחר גרושין רק הכוונ' כך דאם יפר לה בעלה יש לה פתח ותוכל אח"כ לילך לחכם להתיר לה אם יגרשנה ויחזירנה וצ"ע בזה והנה במה שהקשיתי לעיל דמה פריך הש"ס הרי הו"ל דשלב"ל כיון דמיפר הבעל השיב לי אחד מתלמידי די"ל כיון דבידה עדיין לחזור ולנדור ונהי דעדיין יפר הבעל מ"מ כיון דבעל מגיז גייז ולא מעקר עקר ואם יפר אכתי לא יתבטל נדרה למפרע א"כ עכ"פ בידה לחזור ולנדור ויחול עד שיפר לכך נקרא בידה ולא הו"ל דבר שלא בא לעולם והנה יפה השיב לי וי"ל כן וק"ל:

שם גמרא לעצמו מיפר לאחרים אינו מיפר הנה לולי פי' המפרשים הי' נראה דכוונת הש"ס כך דאם לעצמו היינו כגון שנדרה על כל העולם שלא יהנו ממעשי ידי' או מחשמיש המטה להסוברים דזה הוי מדברים שבינו לבינה ואסרה עלי' תשמיש כל אדם אז לעצמו חל ההפר' ואף אם גרשה מותר להחזירה דלעצמו חל ההפר' שלו לעולם אבל לאחרים לא מהני הפרה שלו ולכל העולם חל נדרה ונאסרין במע"י ובתשמיש המטה אף אם תנשא להם אבל בענוי נפש לא חל כלל אף אם נשאת לאחרים מותרת לאכול זה שוב עיינתי ברמב"ם פי"ג מנדרים ראיתי בו שהעתיק כן הדין ונראה בעליל שהוא הי' מפרש כך הסוגיא ומכאן הוציא דינו ות"ל שכוונתי לדעתו בזה:

שם גמרא לא תרחץ ולא ליתסרן פירות עולם אלו עלה קשה מה קושיא הרי כל אשה מוכרחת לטבול טבילת מצוה והיא משועבדת לו א"כ כיון דהשתא הוי ס"ד דלא מיירי מאם תרחץ היום רק מסתם רחיצה א"כ איך אפשר לומר שלא תרחץ הרי היא מוכרחת לרחוץ ומשועבדת לו ולכך ס"ל לרבנן דמיפר והנה לכאורה הי' אפשר לומר דסתם רחיצ' הוי כל הגוף כמשמעות הש"ס אח"כ וגם הוי סתם רחיצה בחמין ובזה אין האשה מוכרחת לרחוץ דוקא כל הגוף בחמין דלדינ' דש"ס בחפיפ' בחמין בין ירכותי' די ורק ממנהגא רוחצין כל הגוף בחמין וא"כ לדינא דש"ס אינה מוכרחת לרחוץ דוקא כל הגוף בחמין אך כיון דמשני לקמן אם לא ארחץ במי משרה א"כ משמע אף דנקט סתם לא ארחץ הכוונה במי משרה אף דסתם רחיצ' לא הוי הכי א"כ מה פריך כאן לא תרחץ נימא נמי דמיירי מרחיצ' בצונן ובזה כל אשה מוכרחת על כך ולכך ס"ל לרבנן דהוי נדרי ענוי נפש ונהי דאכתי קשה טעמא דר' יוסי בהא לימא ר' יוסי עכ"פ לרבנן מהו פריך לא תרחץ וצ"ע בזה:

ר"ן ד"ה אי לימא דאמרה קונם פירות עולם כו' דמדלא תני כגון שנדרה מרחיצה עצמה כו' לכאורה יש לדייק דמהו פריך הרי י"ל דלעולם רחיצ' עצמה הוי ענוי נפש ומה דנקט באם ארחץ היינו לרבות' דאף דהשת' לא חל הנדר שבידה לרחוץ פ"א מ"מ חל הנדר כמ"ש הר"ן אח"כ וצ"ע:

ד"ה ועוד בהא לימא ר"י אין אלו נדרי ענוי נפש הנה ללשון הר"ן אינו מיושב מה דקאמר הש"ס ועוד בהא לימא ר"י אין אלו נדרי ע"נ דילמא רחצה ומחסרא פירות שבעולם עלה ולמה קאמר דילמא רחצה דמשמע דר"י לא חייש לדלמא רחצה ולכך פריך דילמא רחצה ולפירוש הר"ן גם ר"י מודה לדלמא רחצה רק דס"ל אף אם רחצה לא הוי ענוי נפש והו"ל למפרך בקיצור בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש דהרי אם רחצה מתסרא פירות שבעולם עלה