נדרי זריזין חלק ב רפח

מי דחקם הלא י"ל כאן הכוונה כמו בעלמ' דמדין זה נצמח קולא וחומר' דאם הוי הפרת נדרים רק כל היום הוי חומרא שאם נדרה סמוך לליל' אינו מיפר רק עד שתחשך הוי חומרא אך הוי בזה קולא דלפי הך טעמא מותר לו להפר בשבת דהוי צורך שבת כיון דאם לא יפר היום לא יפר עוד וא"כ יש בזה צד להחמיר וצד להקל ולהיפוך אם נימא כמ"ד דהפרת נדרים מעל"ע הוי להיפוך קולא וחומרא קולא דיכול להפר גם למחר אך חומר' דא"י להפר בשבת ולכך קאמר דבהך צד שמיפר כל היום יש בו צד להקל וצד להחמיר צד קולא מה שיכול להפר בשבת וצד חומר' דאינו מפיר לכשתחשך ואפשר דזה דחקם להס"ד דש"ס דרוצה לומר דאין מפירין רק לצורך שבת ולא ידע מהך תירוצא דזה תליא בפלוגת' אם מפירין כל היום או מעל"ע א"כ הו"ל להקשות מגוף לשון המשנה דנקט בין להקל בין להחמיר מוכח מפורש דמהני הפרה שלא לצורך שבת בע"כ מוכיח לומר דהס"ד הוי מפרש כפרש"י והר"ן בזה אבל לפי המסקנ' י"ל שפיר כפירושינו וק"ל:

שם במשנה נדרה עם חשיכה כו' מיפר עד שתחשך כו' עיין בר"ן דהקשה דהו"ל למנקט אינו מופר לכשתחשך כך צ"ל ותיבת אלא ט"ס שם ייע"ש וק"ל אך גם בתירוצו לא הונח דתינח לפום קושייתו דהקשה דהו"ל למנקט אינו מופר לכשתחשך שפיר מתרץ דלא הוי שייך בזה הסיום שעם חשיכה אינו יכול להפר אך קשה אכתי כוון רבא לאשמעינן הו"ל לומר אינו מופר אלא עד שתחשך ואז הוי משמע לשון חומר' ואז הוי שייך נמי הסיום שעם חשכה אינו יכול להפר וצ"ע בזה ועיין ע"פ מ"ש דברי הר"ן לקמן בדף ע"ז ייע"ש. דף עז ע"א גמרא ת"ש נדרה עם חשכה כו' מה איריא חשכה אפי' בתוך היום נמי אינו מופר לכאורה יפלא למה הוצרך להקשות מן הדיוק הו"ל להקשות מגוף לשון המשנה דנקט מיפר עד שלא תחשך א"כ מפורש להדיא דמיפר בשבת ושוב ראיתי דהרגיש בזה הרא"ש בפירושו ונדחק ליישב ולדעתי נראה ליישב באופן מרווח יותר בשני דרכים אחד לפי מה דס"ל לרבי והכי קיי"ל דלא גזרו על שבות בה"ש ועיין במג"א סי' שמ"ב שנסתפק אם גם באפוקי יומא אמרינן כן ולפ"ז י"ל דגם באפוקי יומא אמרינן דלא גזרו על שבות בה"ש א"כ י"ל דמה דנקט במשנה נדרה עם חשכה היינו בנדרה בה"ש זה נקרא עם חשכה ולכך מיפר עד שלא החשך נמי בבה"ש וממ"נ מהני הפרה דאם בה"ש הוי יום א"כ מיפר נמי בו ביום ואם בה"ש הוי לילה א"כ נדרה נמי בלילה והוי נמי ביום שמעו ואין לחוש למ"ד דבה"ש הוי מקצת מן היום ומקצת מן הלילה דנא אריא מתניתין כהך מ"ד רק כמ"ד דהוי או יום או לילה ולכך מיפר בבה"ש ממ"נ אבל משחשכה אינו יכול להפר דדלמא בה"ש הוי יום א"כ נדרה ביום ושוב אין יכול להפר בלילה וא"כ לא הוי ראי' ממשנה זו דמפירין נדרים שלא לצורך שבת די"ל דשאני בה"ש דלא גזרו על שבות בה"ש לכך מוכיח רק מלשון שמשחשכה אין יכול להפר והכוונה כך דהרי הר"ן הקשה במשנה דכך הו"ל למתני אינו מיפר לכשתחשך ותירץ משום דבעי למתני הסיום שעם חשכה אינו יכול להפר כדי ליתן טעם למה מפירין נדרים שלא לצורך שבת מכח שאם חשכה אינו יכול להפר לכך נקט הך לישנא וא"כ תינח לפי האמת דס"ל למתניתין דמפירין אפילו שלא לצור שבת אבל אם נימא דלמתניתין נמי אין מפירין רק לצורך שבת נשאר קושיות הר"ן בדוכתא לתני אינו מיפר לכשתחשך ואין לומר דקמ"ל שעם חשכה אינו יכול להפר ליתן טעם למה מפירין בשבת הרי לצורך שבת בלא"ה מותר כמו דנשאלים לנדרים אף דיכול לעשות למחר וזה הוי פרכת הש"ס דהרי נקט שעם חשכה א"י להפר וקשה הרי בו ביום נמי אינו מיפר שלא לצורך ובע"כ מה דנקט מיפר בין השמשות אתיא כרבי דלא גזרו על שבות בה"ש א"כ שוב אין צריך לטעם שעם חשכה כלל ולמה לא נקט לשון אינו מיפר לכשתחשך ובזה מיושב מה דהוי קשה לרש"י והר"ן מהו פריך דלמא מיירי דהוי לצורך שבת ונדחקו לפרש ולפמ"ש א"ש דאם הוי לצורך שבת למ"ל טעמא שעם חשכה ושוב לא הו"ל למנקט הך לישנא כקושיות הר"ן וא"ש מיהו אף דהי' אפשר לומר כן מ"מ מלשון הש"ס בפ"ג דשבת גבי שלשה דברים צריך אדם לומר עם חשכה דפריך עם חשיכה אין ספק חשיכ' לא מזה משמע דעם חשיכה לא יקרא בה"ש רק מבעוד יום לכך נראה לפרש בדרך אחר והוא די"ל דמתניתין מיירי בנדרה בע"ש והכוונה כך דתחלה נקט בנדרה בלילי שבת ממש אז מיפר בליל שבת ויומו אבל בנדרה עם חשיכה היינו קודם שבת עם חשכה היינו בערב שבת עם חשכה נדרה אז מיפר עד שלא תחשך בערב שבת אבל משחשכה בשבת אינו יכול להפר וא"כ בזה ומיפר עד שלא תחשך לא קשיא דהרי בחול מיירי רק דפריך דנקט משחשכה אינו יכול להפר דמשמע דטעמ' הוי מכח דהוי בלילה ולא הוי ביום שמעו ומאי איריא דלא הוי ביום שמעו תיפוק לי' דהוי שבת ואפי' הוי ביום שמעו אינו מופר כיון דלא הוי לצורך שבת וז"ש הש"ס מה איריא חשכה מכח דהוי יום אחר אפילו בתוך היום שמעו כה"ג היכי דלא הוי צורך שבת אינו יכול להפר או הכוונה מה דקאמר מה איריא חשכה אין הכוונה על הפרה רק הכוונה מה איריא דנדרה עם חשכה לכך עם חשכה אינו יכול להפר דהוי יום אחד אפילו נדרה בתוך היום גופו בשבת נמי אינו יכול להפר כיון דלא הוי לצורך שבת מיהו לפירוש זה נשאר קושיות רש"י והר"ן והרא"ש במקומו מהו פריך דילמא מיירי בנדרה לצורך שבת ובשלמא אם נדרה סמוך לחשכה בשבת שפיר כתבו דעם חשכה מסתמ' לא הוי לצורך שבת עוד אבל לפמ"ש דאיירי בע"ש סמוך לחשכה שפיר קשה דילמא מיירי דהוי לצורך שבת אך נראה דכאן אמר להך ס"ד לקמן דנשאלין לנדרים לצורך שבת הוי רק בלא הי' להם פנאי אבל בהי' להם פנאי אף דהוי לצורך שבת נחשב כשלא לצורך שבת א"כ כאן נמי פריך כן ואדרבא בזה א"ש טפי דפריך אף אם נדרה לצורך שבת מ"מ כיון דנדרה מבעוד יום והי' יכול להפר עד שלא תחשך א"כ כה"ג לא הוי צורך שבת ולכך פריך כך כיון דנדרה מבעוד יום א"כ הי' יכול להפר קודם שבת א"כ שוב נחשב אף שלא לצורך שבת א"כ שוב קשיא מה איריא חשכה דהוי יום אחר אפילו אם נדרה בשבת כה"ג אם לא הוי צורך שבת נמי אינו מיפר מה איריא מכח דהוי יום אחר ולכך פריך ממ"נ אם מיירי דנדרה בשבת עם חשכה א"כ אם מסתמ' לא הוי בו צורך שבת כמ"ש המפ' א"כ איך קתני מיפר עד שתחשך וא"כ נפרש דמיירי בנדרה בע"ש דא"ש דמיפר עד שתחשך קשה מסיפא מה איריא עם חשכה א"י להפר אפילו בתוך היום בשבת נמי א"י להפר כיון דלא הוי לצורך שבת ודו"ק והבן:

שם גמרא ת"ש דתני ר"ז דבי ר"פ אין מפירים נדרים אלא לצורך שבת הנה זה משמע בש"ס דאף אם נימא דא"י להפר בשבת לא הי' יכול להפר למחר אף דלא הי' יכול להפר מכח איסור שבת מ"מ א"י להפר אח"כ ואף לפי דעת הירושלמי שהבי' הרא"ש בפירושו בד' ע"ב דשעות שא"י להפר אינו מן המנין נר' דמודה בזה דהירושלמי ס"ל דאינו ראוי להפר מן התורה לכך אין נכנסין למנין אבל הכא כיון דמן התורה ודאי יכול להפר בשבת ואיסור הפרה או שאלה שלא לצורך רק דרבנן א"כ מן התורה כיון דהי' ראוי להפר בשבת ולא הפר א"י להפר למחר א"כ שוב אף שמדרבנן א"י להפר אין כח ביד חז"ל להתיר איסור תורה בקום ועשה ולכך א"י להפר למחר ועוד נראה דאף להסוברים בי"ד סי' רל"ד דאחר הקמת הבעל נא מהני שאלה לחכם עוד מ"מ בכה"ג אם נימא דאין יכול להפר שלא לצורך שבת מ"מ יכול' אח"כ לשאול עליו לכ"ע מכח דעיקר הטעם דס"ל דלא מהני שאלה אח"כ הוי כיון דעל דעת בעלה היא נודרת וכיון דהוא הסכים א"י לשאול על כך כיון דהוי כנדרה רק על דעתו א"כ תינח אם באמת אינו רוצה להפר לכך לא מהני שאלה אח"כ אבל כאן דרוצה להפר רק דהוי אונס מכח תקחז"ל בזה ודאי מהני שאלה אח"כ והנה בהיות כן מקשה לי טובא מהו פריך מהני ר"ז דאין מפירין נדרים אלא לצורך שבת נימא דלכך אוסר להפר שנא לצורך שבת אף דאם לא יפר היום לא יוכל להפר אח"כ מ"מ הרי יש לה עדיין תקנה בשאלה שתוכל לשאול על הנדר ואין לומר הרי ע"י שאלה בעינן פתח וחרטה ודלמא לא יהי' לה פתח וחרטה זה אינו דזה גופא הוי פתחה שהיא סברה שיסכים הבעל או אם לא יסכים ישמע בחול ויפר לה אבל עתה ששמע בשבת ולא ניחא לי' בנדר א"כ בזה גופא הוי פתח לה ותוכל להתיר לה ואין צורך בהפרה אבל זה אם נדרה בחול אבל המשנה מיירי בנדרה בשבת ומיירי בנדרה בפניו א"כ ידעה דהיום יום שמיעה ואם נימא דא"י להפר היום אין לה פתח לומר דסברה שישמע למחר ויפר דהרי ידעה דשומע היום והיום שבת וא"י להפר לכך כה"ג שפיר מופר דאם לא יפר היום לא יפר למחר ואין לומר דמשכחת לה בשאלה דהרי אפשר שלא יהי' לה פתח וחרטה כלל ולא יהי' בידה להתיר לה וא"כ נימא דזה מיירי בחול בנדרה בחול וזה מיירי בנדרה בשבת בפניו וצ"ע:

שם גמרא שלא לצורך שבת תנאי הוא לכאורה קשה לי לפי מה דרוצה לאוקמא כתנאי הי' יכול לפרש בדרך אחר כיון דפליגי ר"מ ור"י בפ"ק דחולין ומסכת זו פ"ק דף י' דר"מ ס"ל טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ור"י ס"ל דטוב מזה נודר ומשלם א"כ נימא דלמ"ד טוב מזה שאינו נודר לכך לא העמידו חז"ל דבריהם שלא יהי' יכול להפר בשבת כיון דאם לא יפר בשבח לא יהי' לו הפרה למחר ויתקיים הנדר ובאמת עבירה היא בידה הנדר לכך אוקמוה אשל תורה שיכול להפר ולא יתקיים הנדר אבל למ"ד טוב מזה ומזה נודר ומשלם לכך לדידי' העמידו דבריהם שלא יפר דאף אם יתקיים הנדר מה בכך טוב מזה ומזה נודר ומקיים וצריך לומר דהש"ס כאן אזיל לל"ב דפ"ק דמס' זו ומסכת חולין דאף ר"י לא קאמר רק בנדבה אבל בנדר אף ר"י מודה דאסור לכך לא הוי מצי לתרץ דתלוי בזה מיהו קשה כיון דלנדור שלא לצורך שבת נמי אסור כמו דקיי"ל דאין מקדישין ואין מחרימין כו' א"כ כיון דקונם הוי כהקדש א"כ אסור לנדור בשבת וכיון דיש פלוגת' במס' כתובות אם הוא נתן אצבע בין שיני' או היא נתנה אצבע בין שיניו א"כ י"ל דלמ"ד הוא נתן אצבע בין שיני' א"כ אף אם לא יפר עושה איסור דהרי הוא נתן אצבע בין שיני' והוי כאלו הדירה הוא א"כ גם מניעת הפרה הוי איסור' דהוי כנודר עתה וכיון דבין כך ובין כך עושה איסור אם יפר יעבור על איסור שבת ואם לא יפר עבר על שבות זה לכך שוב אוקמוהו אדינא ויפר אבל מ"ד דאין מפירין אלא לצורך שבת ס"ל כמ"ד היא נתנה אצבע א"כ אם לא יפר לא נחשב כנדר הוא ולא יעשה איסור כלל לכך שוב העמידוהו חז"ל דבריהם ולא יפר וצריך עיון בזה:

שם גמרא אמר רב הלכה מפירין נדרים בלילה כו' לכאורה קשה ממ"נ אם בא לאפוקי דלא נימא שמן התורה לא מהני הפרה בלילה קשה למה קמ"ל זה כיון דקיי"ל כת"ק דהפרת