נדרי זריזין חלק ב רפז

אם הנדר מעיקרא לא הי' יכול לחול מקצתו מ"מ מה שאפשר לחול חל שפיר ייע"ש א"כ א"ש דכאן אף אם לא חלין מ"מ מה שאינה מתענה חל שפיר וליכא נ"מ אך תינח כאן אבל אכתי קשה בנזיר דף כ"א דמבעיא שם אם בעל מיגז גייז או מעקר עקר וקאמר שם נמי נ"מ זו כגון שנדרה בנזיר ושמע חברת ואמר' ואני והתם שפיר ק' דנימ' נ"מ בה עצמה אם נדרה לדבר שהיא מתענ' ולדבר שאינ' מתענה אם נימא דמיגז גייז אז למה שאינה מתענה חל שפיר ואם נימא מעקר עקר א"כ זה שפיר דומה ודאי להתרת חכם דבשעת מעשה הי' ראוי לחול רק דאח"כ עוקרו חכם ובעל א"כ הוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו ובטל הכל ולמה הך נ"מ ולכאורה צ"ע ודוחק לומר דרוצה לומר נ"מ לכ"ע אף למ"ד לקמן דף פ"ב מתוך שמיפר למתענה מפיר לשאינו מתענה נמי וצ"ע בזה והנה לכאורה קשה לי נימא נ"מ אחרת לפי מה דמסיק הש"ס לקמן דף פ"ד דאין נזירות לחצאין והמקבל עניו חצי נזירות לא חל א"כ נראה דבארוסה דהבעל והארוס שניהם מפירין נדרים ומסיק הש"ס לעיל דבעל מקליש קליש ואם היפר האב ולא הבעל או להיפוך אסורה ואינה לוקה וכיון דמבואר לעיל דף ד' בש"ס דהיקש נדרים לנזירות ונזירות לנדרים א"כ ודאי דאין היקש למחצה ואף לענין זה איתקש דאין נדרים לחצאין כיון דאין נזירות לחצאין א"כ אם נימא דלא חלין כלל אם אמר לה הארוס כך כל נדרים שתדורי מכאן כו' הרי הם מופרים והאב לא הפר אם נימא דלא חלין א"כ עכ"פ ללקוח לא חל הנדר מעיקר' כלל כיון דכבר היפר הארוס ומחליש קליש ולא מצי לחול הנדר רח לאיסור' בעלמא ולפ"ז א"י לחול כלל דאין נדרים לחצאין ואיך אפשר לחול על איסורא ולא יחול למלקות לכך לא חל הנדר כלל ומותר לגמרי אבל אם נימא דחיילין ובטלין אז דינו כשאר נדר דמתחלה חל כל הנדר כדינו ואח"כ הפרת הבעל חל למקליש קליש וחלק האב נשאר קיים ואסורה עכ"פ ולימא הך נ"מ מיהו בזה י"ל דהרי חזינן דגלי קרא דבנדרים אמרינן דיש נדרים לחצאין שהרי בנזירות דמשני הש"ס דאין נזירות לחצאין אף דהתם נמי מיירי בהפרת הבעל ואנן קיי"ל דבעל מיגז גייז רק להבא א"כ חזינן דאף להבא נא מהני היתר לחצאין א"כ למה בנדרים מהני הפרת הארוס לענין מקליש קליש ומ"מ אם לקליש ע"י אחד הרי פטורה ממלקות וכיון דהועיל הפרתו למקצת א"כ אין נדרים לחצאין ויתבטל כל הנדר וכיון דגלי קרא דבעינן הפרת האב נמי גלי קרא דיש נדרים לחצאין א"כ ה"נ אם לא חייל כלל נמי חל עכ"פ לענין איסורא מה"ט גופא דבנדרים מוכח דיש נדרים לחצאין מיהו בזה נתחזק הוכחה שלנו יותר שהוכחנו לעיל מוסוגאי זו כדעת הבני יעקב שבנדר דלא חל מקצתו מעיקרא לא בטל שאר הנדר ייע"ש רק דבזה יש לדחות כיון דבזה יש פלוגתא דאמוראי בנדרה משתי ככרות אם מיפר גם לשאינה מתענה א"כ י"ל דהש"ס רוצה לומר נ"מ לכ"ע ולכך מ"ד דמיפר גם לשאינ' מתענה ליכא הך נ"מ אך לפמ"ש כאן חשה לכ"ע נימא נ"מ בארוס ואב והיפר אחד מהם קודם שנדרה אז אם נימא דלא חלין כלל מעיקרא א"כ הוי שפיר נדר שבטל מקצתו כיון שבטל מעיקרא לענין מלקות בטל כולו ואינו דומה לשאר נדר דמקליש קליש דהתם בעל מיגז גייז ולא שייך כטל מקצתו כמ"ש הר"ן והבאתיו לעיל אבל בכאן אם לא חלין מעיקרא בלל הוי בטל מקצהו לענין מלקות ובטל כולו ולא בעינן הפרח האב אבל אם חלין ובטלין אז ולא בטל כולו כיון דמיגז גייז לכך בעינן גם הפרת האב ומדלא קאמר כן מוכח כדעת בני יעקב דבנדר שבטל מעיקרא לא בטל כולו וא"ש ודו"ק:

שם גמרא א"ל לר"א מה במקום שאין מיפר נדרי עצמו כו' לכאורה קשה שהרי במתנה שנדריו לא יהי' נדרים לא מהני רק באם אינו זוכר לתנאו בשעת נדרו אבל אם זוכר לתנאו בשער נדרו אז עקר לתנאו וקיים לנדרו וכאן במיפר לה קודם שנדרה יודעת היא מהפרה שלו ואעפ"כ נודרת וא"כ בזה נימא דיו דרבנן ודאי ס"ל דאמרינן דיו א"כ כמו דהתם בידע עקר לתנאו וקיים לנדרו ה"נ נימא בידעה מהפרה שלו חל הנדר ובטל לי' הפרתו מיהו זה יש ליישב עפמ"ש הר"ן כאן בביאור הסוגיא אך עכ"פ קשה לשיטת הסוברים שהביא המחבר בי"ד סימן רי"א דבעינן דוקא שיזכיר לתנאו תכ"ד לנדרו אבל אם לא זכר תכ"ד לנדרו לא מהני לי' תנאו וא"כ אף אם נפרש כפירוש הר"ן קשה הרי קיי"ל בנדרים תכ"ד כד"ד ואם נדר תחלה וחוזר בו תכ"ד נמי יכול לחזור בו וא"כ אין מעלה מקודם לנדר לאח"כ וממ"נ אם זכר לתנאו תכ"ד לנדרו גם אח"כ יכול הוא לחזור בו תכ"ד ואם לא זכר תכ"ד אף בהתנה תחלה לא מהני וא"כ מהו ק"ו הוא זה ומה ראי' שלא יהי' יכול להפר קודם שנדרה וצ"ע בזה לשיטת פוסקים הנ"ל:

ועוד הוי קשה לי לפום מסקנא דלר"א לא חלין כלל מה ראי' מייתי רבנן מהיקש דהקמה להפרה דלא מהני הפרה קודם שנדר' דלמא לא הקישן הכתוב רק לאפוקי מסברת ר"א דס"ל דלא חלין כלל ולא מהני בה התפסה לכך היקש בזה להקמה דעכ"פ מהני הנדר בזה דחל תחלה ויכול להתפיס בה ולענין זה הוקש דלא מהני הפרה לבטל הנדר מעיקרא שלא יחל כלל רק חל שפיר ומהני בי"ה תפסה אבל לעולם אח"כ בטלין מכח הפרה כמו בכל התרה ומה ראי' מן ההיקש דלא מהני הפרה כלל ואפשר כיון דאינו היקש למחצה לכך כיון דאתקיש להקמה היקש לגמרי לענין דלא חל כלל ההפרה וק"ל:

שם גמרא מה לאו אשתו דומיא דידי' כו' הדבר יפלא בעיני דבי' גופא מנא ידעינן דלא חלין כלל כשמתנה דלמא נמי הכוונה כן דחלין ובטלין תיכף וראיתי בר"ן שנרא' שהרגיש בזה וכתב דאם הוי חלין הוי בעינן היתר חכם אבל לא יכולתי להבין דברי קדשו מי הגיד לנו דאם הוי חלין לא מהני רק היתר חכם הרי עיקר מה דבעינן היתר חכם ואינו יכול להתיר לעצמו ילפינן מלא יחל דברו דהוא אינו מיחל וכמ"ש רש"י כאן וא"כ אפשר דקרא זה מרבה רק נדרים שבאו לכלל איסור כבר באלו אין יכול להתיר לעצמו אבל נדרים שלא באו לכלל איסור דעדיפי לר"א י"ל אף הוא לעצמו יכול להתיר ובזה לא גלי קרא ולכך יכול להתנות דאם מתנה מקודם מהני לו היתר עצמו ומיחל חיילי ובטלין וצ"ע בזה וחזרתי על כמה צדדים ליישב ולא עלתה בידי. דף עו ע"א הרא"ש ד"ה אמרו רבנן כו' עד הלכך נרא' כגרסת רבינו ברוך כו'. הנה ביאור כוונתו למה כעת לא קשה קושייתו דהו"ל להקשות שניהם ממקוה הוא כך דלפי גרסא הראשונה הוי כוונת התנא שאינו מגין על הטהורים מלטמא היינו אף אם נטמא אחר צאתו מן המקוה נמי יהי' טהור וזה הוי בע"כ בתורת טבילה שהטבילה יועיל אף להבא א"כ פריך הרא"ש שפיר דשאלה זו יכול לשאול בין אם נימא דלא חלין כלל בין אם חלין ובטלין יכול לשאול ממקוה דיועיל שיעלה הטבילה שאחר שנטמא לו יהי' וטהר ע"י טבילה ראשונה וא"כ הו"ל להקשות שניהם ממקוה אבל לפי גרסא שני' הוי עיקר הפרכא שבעודו במקוה יגין עליו המים מלטמא א"כ זה לא הוי בתורת טבילה רק בתורת הגנה כאדם המגין על הטבעת מלטמא כן ה"נ תגין המקוה מלטמא א"כ בזה תינח אם נימא דלא חל הטומאה כלל אבל אם נימא דחל הטומא' איך אפשר שתפקע בכדי אח"כ ובזה לא מצי למפרך רק אם נימא דלא חיילי כלל אבל אם חיילא פריך אח"כ מטבילת כלים מה"ט שיועיל הטבילה אלהבא ובזה שייך אף אם כבר חל הטומאה מועיל טבילה לטהר כמו אם נטמא וטבל אח"כ וק"ל ומ"ש הרא"ש דנגע בכלי תמוה דהרי אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ואין לומר דלאו דוקא כלי שהרי ד"א אין לו טהרה במקוה ואפשר דס"ל כיון דהוי כחבורין מטמא מן השרץ עצמו ועיי' מס' ע"ז דף ל"ו דהוי מן התורה וי"ל ה"ה בשרץ הוי כן ודוק ועיין בנזיר דף מ"ב אך א"כ קשה מ"ט לא מוכיח הש"ס בע"ז שם מהך ברייתא דהכא בחבורין מן התורה דאל"כ לא שייך ק"ו לפירוש הרא"ש דמדרבנן לא שייך קל וחומר וצ"ע בזה ודו"ק והבן:

ע"ב משנה הפרת נדרים כו' נדרה בלילי שבת כו' יש לדייק למה נקט בלשון נדרה הלא אין בנדרה תלוי רק בשמיעה שלו אף אם נדרה כמה ימים קודם לכן וכך הו"ל לומר שמע בלילי שבת כו' ולמה נקט נדר' וכן בנדר' סמוך לחשיכ' למה נקט נדרה הו"ל למנקט שמע ולכאורה נראה ליישב זה ובזה יתיישב לשון הש"ס לקמן דפריך מנדרה עם חשיכה דמפירין אפי' שלא לצורך שבת ופרש"י דההוכחה הוי דאם חשכה מסתמא הוי שלא לצורך שבת וכן הרא"ש והר"ן נדחקו בזה ולכאורה תמוה דאכתי מנ"ל להקשות ודלמא מיירי אעפ"כ בנדרה לצורך שבת אך לפמ"ש א"ש די"ל דהוי קשה להש"ס למה נקט נדרה הו"ל למנקט שמע ובע"כ מה דנקט נדר' הוי עבור הסיפא דנדרה סמוך לחשיכה ובזה בא לאשמעינן דאף שלא לצורך שבת נמי מפיר א"כ תינח בנדרה סמוך לחשיכה כיון דגוף הנדר הוי סמוך לחשיכה מסתמא הוי שלא לצורך שבת אבל אם הוי נקט שמע סמוך לחשיכה א"כ לפ"ז אם הנדר הוי זמן אחר רק השמיעה סמוך לשבת מ"מ יתכן דהוי לצורך שבת וליכא הוכחה דמפירין נדרים שלא לצורך שבת וא"כ לכך נקט נדרה להורות דאם הנדר נעשה סמוך לחשיכה אז מסתמא אין בו צורך שבת ואעפ"כ מיפר וא"כ זה הוי פרכת הש"ס כיון דנקט נדרה ולא שמע מוכח דבא לאשמעינן דאף דלא נדרה לצורך שבת נמי מפירין ולכך לא מצי לתרץ דמיירי לצורך שבת דא"כ קשה למה נקט נדרה הו"ל למנקט שמע כן הי' נראה לומר. מיהו כד דייקינן הא ליתא דממ"נ אם בנדרה סמוך לחשיכה הוי מסתמא שלא לצורך שבת בע"כ הטעם בזה כיון דהוי סמוך לחשיכ' מסתמא אין בו צורך שבת א"כ ה"נ אף אם נדרה קודם כיון דשמע סמוך לחשיכ' א"כ אם יפר סמוך לחשיכ' מסתמא אין בו צורך שבת עוד א"כ אין רבותא טפי בנדרה מבשמע. מיהו אכתי יש ליישב דיש לומר בשלמא בנדרה סמוך לערב כיון דבתוך היום לא נדרה מסתמא אכלה ושתתה השייך לשבת לכך מסתמא הוי הפרה בסוף היום שלא לצורך שבת אבל אם הנדר הוי מכבר רק שהוא שמע בסוף היום שפיר יש לומר שנדרה שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בשבת ולכך לא קיימה עדיין עונג שבת וכעת סמוך לחשיכה שמע ומיפר יש בזה צורך שבת לקיים עונג שבת ולכך נקט נדרה סמוך לחשיכה דמזה משמע אף בשלא לצורך שבת מיפר וא"ש ודו"ק ועיין מ"ש לקמן דרך אחר בזה:

שם במשנה יש בדבר להקל ולהחמיר עיין ברש"י והר"ן והרא"ש שנדחקו בזה. ולכאורה לא ידעתי