נדרי זריזין חלק ב רפו

מיפר כו' קשה לי טובא כיון דמפורש בש"ס לעיל דר"א נמי ס"ל כר"פ דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת א"כ מהו ק"ו הוא זה הרי הסברא נותן להיפוך בשלמא אם לא היפר לה תחלה י"ל שפיר דע"ד בעלה נדרה דסברה דאולי יסכים על הנדר לכדךנדרה ואם ימחה באמת לא יהי' כלום בנדרה ובזה יכול להיות דע"ד בעלה היא נודרת אבל באם הפר לה תחלה וידעה זה שהרי מלשון המשנה משמע דאמר כן בפניו לה בעצמה כל נדרים שנדרת כו' וא"כ כיון דאומר בפני' הפרה א"כ חזינן שנדרה אח"כ שלא על דעתו דאם על דעתו הרי שמעה שמוחה בנדרי' ולמה נדרה כיון שידעה שאין בנדרה ממש תיכף וכבר מוחה בה ולמה נדרה א"כ חזינן דלא נדרה ע"ד בעלה לכך ראוי שלא יהי' יכול להפר ומה ק"ו הוא זה ואין לומר דר"א לא ס"ל כר"פ דהרי מסיק לעיל הש"ס דר"א ס"ל כר"פ ונראה ליישב די"ל בזה יתיישב עוד דקדוק אחד מה דנקטה המשנה באומר כל נדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני והנה הר"ן הרגיש בלשון מכאן ופירש דאינו רוצה להפר מיד כי במה שתנדור כאן אולי ניחא לי לכך אמר רק כשילך מכאן אך פירושו הוי רק על גוף לשון המשנה אך היא גופא קשיא כיון דזה אינו שייך לדין הזה אם יכול להפר קודם שנדרה או לא ודין זה הי' יכול למקלט בפשיטות באומר נדרים שתדורי מהיום יהי' מופרין ולמ"ל למנקט דין זה רק באומר בזה הלשון מכאן עד שאבא כו' לכך נראה דודאי מודה ר"א באומר לה מהיום או ממחר ויומא אוחרא כל שיש זמן קבוע להפרתו וא"כ ידעה בשעת נדרה שמהיום חל הפרתו ונדרה חזינן דלא על דעתו נדרה לא מהני הפרה שלו לכך נקט דינו רק באומר מכאן היינו כשילך מכאן עד שיבא בזה כיון דגילה דעתו טרם שילך או אחר שיבא אפשר דניחא לי' בנדרה א"כ בזה שפיר י"ל אף דנדר' מ"מ נדרה ע"ד בעלה והיינו דהיא סברה שמא עדיין לא הלך מכאן ומיירי שאינם יחד רק הוא בפ"ע והיא בפ"ע א"כ סברה אולי עדיין לא הלך מכאן או שמא כבר בא לכאן והוא בתוך התחום או עבורה של עיר דהוי כעיר בזה לא חל הפרתו לכך נדרה אולי יסכים על כך אבל אם נודע לה שכבר הלך ולא בא עדיין שפיר נדרה על דעתו שאם יחול הפרתו לא הוי נדר ובזה יליף ר"א ק"ו שפיר כיון דגם בזה שייך על דעת בעלה נודרת ודו"ק:

שם דכתיב אישה יקימנה כו' קשה לי טובא למ"ל קרא הרי בלא זה קשה כיון דקיי"ל אין מתירין את הנדר עד שיחול והיא מימרא מפורשת לקמן דף צ' ויליף שם מלא יחל דברו עיין בהרא"ש והר"ן שם לימודי' וא"כ קשה לא מבעיא אם נימא דאף ר"א ס"ל כן דאין חכם מתיר הנדר עד שיחול א"כ מה ק"ו למד הרי י"ל התרת חכם יוכיח דאם כבר חל הנדר יכולין להתיר ואם לא חל אין להם כח להתיר והרי נדר גרע דאם ככר בא לכלל איסור יהי' יכולין להתירו אם לא בא לכלל איסור לא יהי' יכולין להתיר ואף גם אם נימא דר"א ס"ל דגם בהתרת חכם יכולין להתיר קודם שחל הנדר ומה דנקט פלוגתתם בהפרת הבעל היינו או לרבותא דרבנן דאף בבעל א"י להפר קודם או די"ל לרבותא דר"א גופא בבעל יכול להפר אף קודם שנדרה כלל ובחכם אף אם יכול להפר קודם חלות הנדר היינו באם עכ"פ כבר נדרה אבל כל זמן שלא נדר ודאי אין חכם יכול להתיר ומ"מ זה לא הוי פרכא על ק"ו דר"א דבזה י"ל דשאני התרת חכם כיון דאי אפשר להתיר רק ע"י פתח וחרטה על מה שנדר א"כ קודם שנדר לא שייך פתח וחרטה דאם מתחרט למה נודר ולכך לא משכחת לה היתר מעם קודם שנדר אבל באם כבר נדר רק דלא חל הנדר שפיר יש ללמוד ק"ו דבזה כיון דכבר נדר שייך פתח וחרטה א"כ אם באם כבר חל הנדר ובא לכלל איסור יכול החכם להתיר מכ"ש אם לא חל הנדר ולא בא לכלל איסור עדיין שיהי' כח לחכם להתיר הנדר וא"כ נימא חכם יוכיח אך י"ל ר"א ס"ל באמת דמצי מתיר ולא דריש לא יחל דברו כמו דלא דריש ההיקש דאישה יקימנה כו' אך קשה לרבנן עכ"פ למ"ל הך הקישא דאישה יקימנה ואישה יפירנו דמשמע דלולי הקישא הוי ילפינן מק"ו הרי לדידהו ודאי ליכא ק"ו דהרי י"ל התרת חכם יוכיח דלא מהני קודם שחל הנדר ומהני אחר שחל הנדר וא"כ נימא בזה תוכיח ולמ"ל הקישא כלל ואם גם רבנן לא ס"ל דרשא דנא יחל דברו איך אמרינן לקמן דף צ' להיפוך וצ"ע בזה טובא:

רא"ש במשנה ד"ה הרי הן קיימין והרא"מ פירש כאן מטעם אחר עד דהא לא אמרו ק"ו הנה דברים הללו המה משוללי הבנה ממש ואין להם הבנה ופירוש כלל ולכאורה רציתי לומר דכוונתו למ"ש רש"י והר"ן דבזה ליכא ק"ו מנדרים שבאו לכלל איסור לאותן שלא באו ויש ט"ס בדבריו אך אכתי לא נבין בזה קושיות הרא"ש מ"ש דהא לא אמרי ק"ו ואין לו הבנה כלל ולכך לפרש כוונתם נראה להגי' שיש כאן חסרון תיבות הרבה והוא דהנה בתורה מפורש ענין הקמה היכי שכבר שמע מה שנדרה כמ"ש והחריש לה ביום שמעו כו' וכן כפל ושילש שם דמפורש שם דדין הקמה נאמר בתורה היכי שכבר נדרה ושמע בעלה ולפ"ז קשה אם איתא בלא נדרה נמי יכול לקיים קשה למה אשמעינן דבנדרה כבר יכול לקיים תיפוק לי' מק"ו דאם בלא נדרה ולא באו לכלל איסור יכול לקיים מכ"ש בנדרה כבר דיכול לקיים ומדכתבה התורה הדין דבנדרה כבר יכול לקיים מוכח דבלא נדרה אין יכול לקיים וכך צ"ל בלשון הרא"ש ובדברי הרא"מ דאל"כ למ"ל קרא בנדרים שבאו לכלל איסור שיכול לקיים הרי ממילא נדע שיקיים נדרים שבאו לכלל איסור מנדרים שלא באו לכלל איסור ובע"כ מוכח דבלא באו אין יכול לקיים ולכך בעינן קרא בבא לכלל איסור ועל זה הקשה הרא"ש דמזה אין ראי', דא"כ תקשה לרבנן דס"ל מקשינן הפרה להקמה קשה להו היא גופא מנ"ל דכל שלא בא לכלל איסור לא בא לכלל היקם מנ"ל כן דאין לומר מדכתבה התורה בבאו לכלל איסור מהני היקם ולא נלמוד מק"ו שלא באו לכלל איסור מוכח דבלא באו לכלל איסור לא מהני היקם דזה אינו דאם נימא דלא באו לכלל איסור לא מהני היקם מוכח נמי דלא אמרינן הך ק"ו דהרי לפ"ז נקיש הפרה להקמה ולא מהני הפרה בלא באו לכלל איסור והרי יש ק"ו דאם בבאו לכלל איסור מהני הפרה מכ"ש שיועיל בלא באו ובע"כ דנסתר הך ק"ו וכיון דסוף סוף נסתר הך ק"ו שוב י"ל נמי דבלא באו נמי מהני היקש ואין לומר דא"כ למה כתבה התורה בבאו הרי נלמוד מק"ו דהרי לא אמרינן הך ק"ו כלל בין כך ובין כך לרבנן א"כ שוב אין מזה ראי' דלא מהני היקם בלא באו לכלל איסור זה נראה כוונת הרא"ש והוא נכון לפענ"ד ודוק:

גמרא אבעיא להו לר"א מיחל חלין כו' קשה לי מה מספקא לי' הרי כיון דעיקר לימוד של ר' אליעזר דמהני הפרה בזה הוי מכח ק"ו מאם באו לכלל איסור מהני הפרה מכ"ש בלא באו וא"כ הרי קיי"ל דדיו לבא מן הדין להיות כנדון ואם באו לכלל איסור ודאי דמיחל חלין תחלה כדקיי"ל בעל מיגז גייז ואם התפיס בה אחד חל הנדר של השני וכמ"ש הר"ן א"כ נימא דיו דאף בלא באו לכלל איסור נמי מיחל חלין ובטלין ומכ"ש דקשה למסקנ' דס"ל לר"א לא חלין כלל מ"ט נימא דיו וצריך לומר דס"ל לר"א כר"ט דב"ק דסביר' ליה דלא אמרינן דיו ותחלת האבעיא נמי הוי בדרך זה. אם אמרינן דיו אם ס"ל לר"א כרבנן דאמרינן דיו או ס"ל כר"ט דלא אמרינן דיו וא"ש דו"ק:

ועוד קשה לי טובא הרי בע"כ הך אבעיא אזלא למסקנ' דנזיר דף כ"א דמסיק דבעל מיגז גייז ולא מעקר עקר דאם בעל מעקר עקר א"כ אף באם חלין ובטלין נמי לא מהני התפסת האחר כמפורש בנזיר שם ומהו מספקא לי' ובע"כ דאזיל לפום המסקנ' דבעל מיגז גייז ומהני התפסת השני ולכך מבעיא לי' דכאן דתופס קודם מה דינו וכדמוכח מלשון הר"ן נמי כן וא"כ קשה מה מבעיא לי' בנזיר אם בעל מעקר עקר או מיגז גייז לפשוט לי' מהך בריית' שמבי' הש"ס בסוגי' זו ממה דהקשו רבנן לר"א ממקוה ומכלי וקשיא ריש' לסיפ' ובע"כ כדמשני בש"ס כאן דספוקי מספקא לי' לרבנן אליב' דר"א אם ס"ל דלא חיילי כלל או חיילי ובטלין וא"כ אם איתא דבעלמ' נמי מעקר עקר מהו מספק' לרבנן כאן אם חלין ובטלין הרי לא גרע מכל הפרה דעלמ' דהוי אח"כ ומ"מ מעקר עקר ולא מהני התפסה בה ומכ"ש בזה ומדמספק' להו כאן אם חלין או לא מוכח דבעלמ' ודאי מיגז גייז וא"כ לפשוט מכאן דבעלמ' מיגז גייז וצ"ע בזה:

ועוד קשה לי בבעיא דמבעיא הש"ס לעיל אם הבעל יכול להפר בלא שמיעה ורוצה לפשוט מהך משנה דלר"א יכול לומר כל נדרים שתדורי מכאן כו' הרי הם מופרים והא לא שמע כו' וקשה מהו פריך דלמא היכי דנדרים כבר באו לכלל איסור לעולם בעינן שמיעה רק בנדרים שלא באו לכלל איסור דקילי בהו לא בעינן שמיעה לר"א רק דלכאור' לק"מ דהרי עיקר ילפותא דר"א הוי מכח ק"ו מבאו לכלל איסור א"כ ראוי לומר דיו אם בזה בעינן שמיעה אף בזה בעינן שמיעה אך לפי מה שמוכח כאן דר"א ס"ל דלא חיילי כלל אף דבנדרים שכבר נדרו חיילי כבר ובטלין דבעל מיגז גייז בע"כ דס"ל לר"א דלא אמרינן דיו א"כ קשה מהו ראי' נימא גם לענין שמיעה כן כמו דבבאו לכלל איסור חלין ובטלין ובלא באו לא חיילי כלל ה"ה נמי אף דבבאו לכלל איסור בעינן שמיעה בלא באו לא בעינן שמיעה וצריך עיון טובא:

רש"י ד"ה מיחל חצין ובטלין כו' משום דהפרה קודם לכן. הנה אין לשונו מדוקדק דמשמע אם הוי הפרה אח"כ לא הי' בטלין הרי השתא אזלינן להך סברא דחלין ובטלין ובזה אף בהפרה של אח"כ נמי הוי כן ולכך נראה דט"ס הוא ברש"י וצ"ל להיפוך דהך דל"ת של דהפרה צריך להיות גבי קודם לכן וכוונתו דלכך בטלין משום הפר' דקודם לכן כלומר בזה בטלין הנדרים משום הפרה דקודם לכן וא"ש וק"ל:

ע"ב גמרא למאי נ"מ דמאי איתפס אחרינ' כו' לכאורה קשה לפי מה דאמרינן לקמן דף פ"ב והכי קיי"ל בי"ד באם נדרה משתי ככרות מאחת מתענה ומאחת אינה מתענה מיפר למתענה ואינה מיפר לשאינה מתענה וביאר הר"ן הטעם דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו דזה לא נאמר רק גבי התרת חכם דעושה הנדר טעות מעיקר' אבל גבי בעל דמיגז גייז רק להבא לכך לא בטל כולו וא"כ קשה למה לו למנקט נ"מ מאינש אחרינא הו"ל לומר נ"מ ממנה עצמה כגון דנדרה כמה נדרים יחד שיש בהם עינוי נפש ושאין בהם ענוי נפש או כגון שנדרה משני ככרות מא' מצטערת ומאחד אין מצטערת אם נימא דחלין ובטלין אז על זה שאינו מצטער נשאר הנדר קיים כיון דהך איבעיא נמי אזיל להך סברא דמיגז גייז וכמ"ש לעיל וכמ"ש הר"ן אבל אם לא חלין כלל אם הנדר בטל מקצתו מעיקרא ובטל כל הנדר אף למה שאינה מצטערת והנה מזה הי' נראה להוכיח כדעת הבני יעקב שהביא השעה"מ בה' נדרים דלא אמרינן נדר שבטל מקצתו בטל כולו רק בנדר שהותר ע"י חכם אבל