נדרי זריזין חלק ב רפה

הר"ן דלכך לא מהני הפרת שניהם מכח דבעינן שנדע בשעת הפרה מי הוא דנדע ממנו בשעת הפרה א"כ א"ש דא"א לומר מכח ברירה למפרע דזה ודאי לא מהני דבעינן שיהי' ידוע בשעת הפרה תיכף וא"ש ודו"ק:

שם גמרא כב"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור הנה לכאורה לפ"ז לא יהי' מאמר ר"א בין ביבם אחד בין בשני יבמים בשוה דביבם אחד יהי' מיירי אף שלא עשה מאמר כיון דיש זיקה ובשני יבמים בעינן שעשה מאמר ולכך הי' נראה לפרש דלא כפרש"י דלפום השתא נמי ס"ל דיש זיקה רק י"ל לפי מה דמסיק השתא אף ר"א ס"ל אין זיקה רק הכל מיירי בעשה בה מאמר וכב"ש דמאמר קונה קנין גמור ור"ע ס"ל דמאמר אינו קונה קנין גמור מיהו מלשון הש"ס דקאמר ור"ע סבר אין זיקה משמע כפרש"י דאף השתא ר"ע ס"ל אין זיקה אבל ר"א ור"י יסבור דיש זיקה מיהו קשה לי על הש"ס חדא דלפ"ז לא יהי' הלשון בין ביבם אחד בין בשני יבמים לא יהי' לשון שוה ועוד מי הכריחו לכך הלא למעט בפלוגתא עדיף וכיון דר"ע בע"כ ס"ל בשניהם דאין זיקה גם מאמר אין זיקה קונה קנין גמור דבלא"ה למה לא יפר א"כ נימא דאף ר"א ור"י יסברו דאין זיקה רק הם ס"ל מאמר קונה קנין גמור לכך לר"א תמיד מיפר ור"י ס"ל בשני יבמין כיון דיכולין לפוסלה עדיין לכך אינו מיפר אבל ביבם אחד כיון דאין בו לפוסלה לכך מיפר מיהו זה אינו דבע"כ ר"י ס"ל דאינו קונה קנין גמור דאם קונה איך יכולין האחרים לפוסלה עוד כיון דהוי נשואה גמורה וא"צ חליצה ובע"כ ר"י ס"ל דמאמר אינו קונה קנין גמור א"כ לדידי' בחד אחא למה יפר ובע"כ דס"ל יש זיקה וכיון דכע"כ כבר יש פלוגת' ביניהם אם יש זיקה או אין זיקה לכך מוקי לה דאף ר"א ס"ל דיש זיקה מיהו כיון דאתינא להכי נראה לומר באמת דלא כפרש"י רק לר"א באמת ס"ל אין זיקה וטעמו הכל מכח מאמר קונה קנין גמור ומיירי בשוה בין ביבם אחד בין בשני יבמים הכל מיירי רק במאמר ומה דקאמר הש"ס לר"ע דס"ל אין זיקה לאו לאפוקי מר"א הוא רק לאפוקי מר"י דר"י בע"כ ס"ל דיש זיקה לכך קאמר ר"ע ס"ל אין זיקה ובזה מחולק ר"ע עם ר"י ועם ר"א מחולק במאמר אם קונה או לא. מיהו בר"ן מבואר שלא כדברינו רק אף אם קונה מאמר קנין גמור יכול לאסרה אחיו בגט וביאה ייע"ש א"ר נשאר קושייתינו הנ"ל במקומה וצ"ע טובא:

שם גמרא הבמ"ע כשעמד בדין כו'. לכאורה קשה לי א"כ למה לי רישא דהבוגרת וששהתה יב"ח דר"א יפר הרי זה נשמע ממשנה זו דשומרת יבם דבנזונית יפר ואין לומר דה"א דוק' באם שהיא שומרת יבם ולא בארוסה זה אינו דהרי זה למדו ר"א במשנ' מק"ו מארוסה דמה בקנה לעצמו ואם מיירי המשנה בניזונית ויפר לבדו א"כ גם הק"ו של ר"א בע"כ הוי כן דמה בקנה לעצמו וניזונית יפר לבדו מכ"ש בהקנו לו משמים א"כ מוכח דאף בארוסה ס"ל כן דאל"כ ליכא ק'ו ולמ"ל רישא ואפשר דקמ"ל לרבות' דחכמים דאף בארוסה וניזונית לא יפר דממשנה זו ה"א טעמייהו מכח דאין זיקה אבל בארוסה אפשר דמהני ניזונית להפר לבדן וקמ"ל לרבות' דרבנן דאף בארוסה לא יפר וק"ל:

ע"ב ר"ן ד"ה תפשוט דבעי רבה ליורשה ולטמא לה לא ידעתי למה עזב הר"ן הפרת נדרים נמי וביבמות נקט נמי הש"ס הפרת נדרים ולמה עזבו הר"ן בפרט דגם כאן מוכח דהאיבעיא הוי גם על הפרת נדרים דאל"כ מה פשיט מכאן לענין ליורשה ולטמא נה ובע"כ דדינם שוה א"כ למה עזב הר"ן דנ"מ לענין הפרת נדרים וצ"ע גם מ"ש הר"ן לענין ליורשה ולטמא לה אף דהמעיין ביבמות דף כ"ט רוצה הש"ס תחלה לומר נ"מ זו ואח"כ פריך שם השתא בארוסה אמר מר דאינו יורשה כו' מאמר מבעיא ומסיק שם דנ"מ לענין מסירה לחופה ולמה נקט הר"ן ליורשה ולטמא לה ולכאורה זה הוי כס"ד דש"ס שם מיהו מלשון הר"ן דכתב אח"כ דאם כנשואין דמיא וא"צ חופה רק בבא עלי' קנאה וכן כתב הרא"ש מוכח דבא מוכח דבא לנקוט כפי המסקנא דשם ולכך נקט בבא עליו מכח קושיות התוס' שם דאם בלא בעל תקשה היא גופא למה בארוסה בעינן מסירה לחופה ובמאמר לא בעינן ולכך פרשו דבבעל איירי ועיי"ש וזה כוונת הר"ן והרא"ש נמי כן דלפי המסקנא בע"כ מיירי בבעל וא"כ כיון דנקט הר"ן כפי המסקנא למה נקט ליורשה ולטמא לה דזה דוחה הש"ס אך באמת א"ש דזה גופא הוי גם האיבעיא למסקנא אם בעינן מסירה לחופה ואינו יורשה ומטמא לה או לא בעינן ויורשה ומטמא לה בבעל אף בלא מסירה לחופה רק דתחלה הוי ס"ד דמבעיא לי' ע"י מאמר לבדו יורשה ולזה פריך השתא ארוסה ודוחה הש"ס דאיבעיא שלו הוי ע"י ביאה ואם בעינן מסירה לחופה או לא וק"ל:

והנה מ"ש הר"ן דהאיבעיא הוי בבא עלי' משמע דבלא בא עלי' לא מספקא לי' דודאי רק אירוסין עושה וע"כ קשה מה קאמר דנפשוט מכאן דנשואין עושה הרי אף אם נפשוט מכאן לא א"ש דכאן מיירי במאמר לבדו ובזה לא מספקא לי' דאירוסין עושה ואין לומר דגם כאן נפרש דמיירי בבעל ומיירי מתניתין בשעשה בה מאמר ובעל אך ז"א דא"כ תקשה מהו פריך הש"ס לר"א דאמר מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות צרה בלבד מהו איכא למימר ומהו פריך נימא דר"א מיירי במאמר בלי ביאה לכך אינו קונה רק לדחות צרה בלבד אבל במאמר ע"י ביאה קונה קנין גמור ממש לכל מילי ומהו פריך ובע"כ דלא ניחא לי' לפרש המשנה במאמר ובעל וא"כ קשיא אם בלא בעל איירי מהו קאמר תפשוט ואפשר הי' נרא' ליישב כיון דקיי"ל דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ולכך ס"ל לר"א דבניזונית יכול הוא לבדו להפר ואף רבנן דפליגי עליו מודים בגוף הדין דכל הנודרת ע"ד בעלה כו' כמ"ש הר"ן רק שס"ל שבניזונית אינה נודרת על דעתו ייע"ש א"כ י"ל תינח בארוסה אבל בנשואה מודים כ"ע דנודרת ע"ד בעלה וא"כ י"ל דהא בהא תליא דאם במאמר לא מחסרא מסירה לחופה והיא ארוסה ממש א"כ לא נדמה בעיני' מאמר לנשואין כלל ולא נודרת ע"ד ובפרט לר"א דס"ל דבניזונית נודרת ע"ד בעלה א"כ ה"נ בזה דאם מאמר נשואין עושה נהי דלא נחשבה כנשואה ממש על הביאה מ"מ שוב כיון דבעיני' נחשב זה לנשואין וכיון דלא בעי חופה לכך נודרת ע"ד בעלה ובפרט לר"א זה לא גרע מניזונית דנודרת ע"ד בעלה אבל אם מאמר אירוסין עושה ומחסרא מסירה לחופה א"כ לא נדמה בעיני' כנשואה רק כשאר ארוסה לכך לא נודרת ע"ד בעלה כיון דאינה ניזונית וא"ש ודוק והנה בחידושי לש"ע סי' רל"ד רציתי לומר דחופה אף באלמנה דעת קצת פוסקים דאינה קונה רק ביאה מ"מ לענין נדרים יכול להפר דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת אך באמת לפ"ז תקשה מכאן מה קאמר הש"ס תפשוט דבעי רבה כו' מה ראי' דלמא בעיות רבה הוי ליורשה ולטמא לה בזה י"ל כיון דלאו בדעתה תליא רק כפי האמת לכך י"ל דמאמר אירוסין עושה אבל בנדרים כיון דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת י"ל דבמאמר נמי נודרת רק ע"ד והוי עכ"פ כמו ניזונית לר"א אף דנזונות לא משמע לי' נשואה מ"מ בנדרים מהני א"כ נימא ה"נ מאמר הוי כן שהרי חזינן דאם נימא דמאמר נשואין עושה בע"כ מוכרחין אנו לומר דמאמר עדיף מקדושין א"כ אף אם אירוסין עושה נימא שלענין זה עדיף הוא דבאירוסין לא אמרינן כל הנודרת ובמאמר אמרינן כן ולא גרע מן ניזונית כו' וצ"ע בזה:

והנה מידי דברי בזה בסוגיא דיבמות אזכיר מה דתמי' לי על לשון הרא"ש בפירושו לעיל בד"ה כב"ש דכתב דלב"ש מאמר קונה מן התורה דכתיב ולקחה לו לאשה כו' וכן כפל ושילש אח"כ בדבריו דלב"ש מאמר קונה מן התור' והוא תמוה מש"ס דיבמות דף כ"ט הנ"ל דפריך שם השתא ארוסה אינו יורשה ואינו מטמא לה מאמר מבעיא ופרש"י מאמר דרבנן מבעיא א"כ מפורש בש"ס דמאמר לב"ש הוי רק דרבנן ואם הוי מן התורה מהו פריך הש"ס השתא ארוסה דלמא באמת עדיף מאמר מארוסה דהרי כן קאמר ר"א כאן מה אשה שקנה לעצמו מיפר אשה שהקנו לו משמים לא כ"ש א"כ מוכח דהקנו משמים עדיף רק דר"ע דוחה דאין היבמה קנוי' לאישה כארוסה לאישה והיינו מכח דזה בסקילה וזה בלאו וא"כ תינח ביבמה בלא מאמר י"ל כיון דמפורש בי' דהוי רק בלאו לכך פריך שפיר ר"ע אבל ע"י מאמר אם לב"ש קונה קנין גמור ופוטר אותה בגט לבד י"ל שפיר דחייבין עליו סקילה כאשת איש ממש לכך י"ל דשפיר אף דארוסה אינו גומר ליורשה מאמר גומר ויורשה ומה פריך ובע"כ כפרש"י דמאמר רק דרבנן ואיך כתב כאן הרא"ש דהוי מן התורה וצ"ע טובא:

דף עה ע"א רש"י ד"ה מתניתין נמי דיקא דמשום דף עה ע"א סקילה הוא דקאמר כו' לא ידעתי מי דחקו לכך ודלמא הכוונה דמתניתין נמי דיקא כר' אמי דמיירי בשעשה בה מאמר וכפרש"י מדקראה אישה ומי דחקו לפרש דהראי' הוי על שזה בסקילה והן אמת דגם הר"ן פירש כן אבל צ"ע מנ"ל כן ואף דתחל' נאמר מה דקאמר מהו ובשאר דברים כן נדרים דקתני כו' מ"מ משום הא לא איריא תחלה מפרש גוף הברייתא שמביא ת"כ דר"א ואח"כ מביא דמתניתין נמי דיקא כר"א דמיירי בעשה בה מאמר וצ"ע:

שם ד"ה מדקתני שאין הארוסה גמורה לאישה מדקא קרי לה ליבמה אשה הנה ט"ס יש בכאן וצ"ל מדקרא ליבם אישה היינו מדקאמר שאין היבמה גמורה לאישה א"כ קורא להיבם אישה כצ"ל גם מ"ש דאיכא נמי להקיש לארוסה נמי ט"ס הוא והי' כתוב ברש"י תיבת דא"נ להקיש לארוסה והוא ר"ת דאין נראה להקיש יבמה לארוסה והי' כתוב דא"נ וטעה המדפיס ועשה ממנו תיבת דאיכא נמי להקיש לארוסה כו':

משנה האומר לאשתו כו' את שבא לכלל היקם בא לכלל היפר כו' לכאורה קשה לי טובא מנ"ל כן דלמא מקשינן להיפוך כיון דלדין היפר מסתבר דמהני הפרה קודם שנדרה מכח ק"ו א"כ נימא דהיקש הקמה להפר' כיון שבא לכלל היפר בא לכלל קיום ובשלמא לפירוש הרא"ש דמסתבר דבזה לא מהני הקמה דהוי בטעות א"ש אבל לפרש"י והר"ן דהטעם דעל היקם ליכא ק"ו קשה שפיר דנהי דליכא ק"ו נלמוד להיפוך מהיקשא כיון דבא לכלל היפר בא לכלל הקמה ואין לומר דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן דהרי בכ"א יש קולא וחומרא דאם מקשינן הפרה להקמה הוי חומרא דא"י להפר וקולא דהקמה שלו אינו חל וא"כ יכול לחזור ולהפר ולהיפוך אם נקשה הקמה להפרה יהי' קולא דיכול להפר קודם אבל חומרא הוי דא"י להפר אם קיים קודם א"כ קשיא מנ"ל דמקשינן כך דלמא להיפוך ואין לומר דרבנן מספקא להו אם כן קשה נימא בתרווייהו לחומרא מכח ספק ולא יועיל הפרה שלו קודם שנדרה והקמה שלו יועיל מכח ספק תורה לחומרא והדבר צ"ע:

שם ר"א אמר מיפר כו' ק"ו מה אם נדרים שבאו לכלל איסור