נדרי זריזין חלק ב רפב

שמענא כיון דכבר כלתה אמירתו כנ"ל וא"ש ודו"ק היטב:

ד"ה אורחא דצורבא מרבנן לאהדורי' כו' עד כי אמר לה לכי שמענא מהו הוי הרי בשעת שמיעה אינ' ברשותו כו'. הנה לא זכיתי להבין דבריו בכאן דא"כ אף לפי מה דמשני לכי שמע מיפר מה מהני שמיעתו להפר הרי כבר אינה ברשותו ובע"כ הכוונה דאם ישמע קודם שתכנס לחופה יפר לה א"כ אף לפי גרסת לכי שמענא י"ל דהועיל בזה אם ישמע בשעה שהיא עדיין ברשותו יחול ההפר' של האב והועיל בזה דאולי יהי' טרוד אז כדמשני לקמן או דלא יהי' לו שעות בנתיים להפר לכך היפר שיחול הפר' למפרע וצ"ע להבין כוונתו:

הרא"ש ד"ה כל נדרים שתדור כו' הרי הן קיימין לא אמר כלום. הנה הרא"ש ביאר הטעם מכח דהוי הקמה בטעות דאולי תדור אותן שלא יכול לסבול כו' ולפי הך טעמו אם כבר נדר' ולא שמע הוא וקיים לה נמי ראוי שלא יועיל דהוי נמי הך טעמ' גופא אם נא שמע אולי לא ניח' לי' בהך נדרא ומה דנקט הש"ס כל נדרים שתדור היינו לרבות' דר"א דבהפר' אף כה"ג מהני אך בהיות כן קשה מה מבעי' בש"ס אם הפרה בלא שמיעה מהני הרי כמו דלא מהני לרבנן אם עדיין לא נדרה דא"י להפר ופליגי על ר"א והיינו מה"ט דכל שאינו בא לכלל הוקם אינו בא לכלל היפר א"כ מה"ט גופא ראוי שלא יועיל הפר' בלא שמיעה אחר שכבר נדרה כיון דזה נמי אינו בא לכלל הוקם אינו בא נכלל היפר ומה לי אם לא נדרה עדיין מה לי אם נדרה הרי בין כך ובין כך לא מהני קיום שלו בלי שמיע' כיון דאינו בלב שלם ממש א"כ כמו דמקשינן הפר' לקיום אם לא נדרה נקיש נמי אם נדרה כבר ולא שמע נמי לקיום וצע"ג בזה:

דף ע"ג ע"א גמרא אמר רבא ת"ש ושמע אישה פרט לאשת חרש עיין בפי' הרא"ש שהקשה למה לא פשיט מזה תחלה אם בעינן דוקא שמיעה וכתב לתרץ די"ל דהתנא גופי' מספקא לי' אם הוי דוקא או לא וקשה לעיל דבריו אם יש סברא לומר דלתנא גופי' הוי ספק אם בעינן שמיעה או לא א"כ מהו פשיט לי' ממשנה דדרך ת"ח עושין שהי' אומר כל נדרים שנדרת הרי הם מופרין דלא בעינן שמיעה הרי י"ל דלתנא גופי' מספקא לי' אם בעינן שמיעה וא"כ הרי מה שבא לומר כן היינו כדי להצילה מן החטא מכח שמא נדרה ותעבור וא"כ י"ל דעכ"פ בא להקל במה דאפשר ואם לא מיפר לה תעשה ודאי איסור כשתעבור על הנדר אבל אם אומר לה כך הוי עכ"פ ספק איסור דאולי מהני הפרה בלא שמיעה כלל ולכך בא לתקן להוציאה מידי ודאי איסור לידי ספק איסור ולעולם י"ל דלתנא גופי' מספקא לי' אם מהני בלא שמיעה ועוד הרי באמת אינו יודע אם נדרה או לא רק שחושש על הספק שמא נדרה וכיון דבלא"ה הוי לו ספק אם תעשה איסור או לא א"כ שוב נותן לעצמו עצה ואומר נה כל נדרים שנדרת אם מופרין וכיון דעכ"פ ספק לו אם מהני בלא שמיעה לכך שוב הו"ל ספק ספקא אולי לא נדרה כלל ואת"ל נדרה שמא מהני הפר' בלא שמיע' וכבר הם מופרין ולכך אין כאן חשש לו אבל אם ודאי נדרה י"ל שפיר דהוי ספק שמא לא מהני בנא שמיע' ולעולם י"ל דלתנא גופי' מספקא לי' ומה פשיט וצ"ע. ובעיקר קושיות הרא"ש למה לא פשיט מכאן י"ל דהנה. זה מבואר בש"ס דאף אם לא מהני הפר' בלא שמיע' מ"מ אם אומר לכי שמענא חל ההפר' מיד אם שמע אח"כ נרא' דהיינו דוקא בפקח כיון דיכול לשמעו לכך נהי דלהפר מהשתא לא מהני מה שראוי לבילה עכ"פ באומר לכי שמענא מהני הפר' לא הוי לי' דבר שלא בא לעולם אך בחרש דאין ראוי לשמוע כיון דהוי בידו לשמוע והוי כמי' בידן ולענין כשיחול ההפר' כשישמע רק שלא יהי' דבר שלא בא לעולם שפיר מהני כל הראוי יכיל' אך בחרש דאין ראוי לשמוע ולא הוי שמי' בידן לא מהני אף. באומר לכי שמענא היינו אף אם אומר שמיפר לאם יתפקח וישמע שיחול ההפר' וכן הוי כשחזר ויתפקח נמי לא מהני הפר' שלו וכיון דלא הוי ראוי לשמיע' לא מהני הפר' שלו אף באם אח"כ נתפקח ולכך תחל' לא הוי. מצי למפשט דבעינן שמיע' דוש' ממה דנקט חרש די"ל. דכוונת התנא דקמ"ל דבחרש אף אם אומר לכי שמענא לא מהני וכוונתו. כך כיון דכתיב ושמע אישה משמע דבעינן שמיע' דוקא ממילא פרט לאשת חרש דהוא לא משכחת לה בי' הפר' כלל דאף באומר לכי שמענא לא מהני כיון דהוי מחוסר מעש השמיע ואוין סמי' בידן לשמוע אבל בפקח משכחת צה הפר' עכ"פ אם אומר לכי שמענ' אבל בלא שמיע' כלל לא מהני לי' בשום ענין אבל כאן פשיט שפיר דעכ"פ מוכח בין כך ובין כך מוכח דבחרש א"י להפר וא"ש ודו"ק:

שם גמרא בעל מהו שיפר לשתי נשיו כאחת אותה דוק' או לאו דוקא לכאור' קשה למה לא מבעי' נמי אם יכול להפר שני נדרים כאחת כיון דכתיב והפר את נדרה א"כ י"ל נדרה דוק' וחד נדר מצי מפיר אבל שנים ביחד לא מצי מיפר ואין לומר שזה נשמע מן המשנה דאומר לה כל נדרים כו' חדא הקשה הא גופא למה יהי' נדרה לאו דוק' ויכול להפר שנים ביחד ואותה יהי' דוק' ולא יוכל להפר שנים ביחד מ"ש זה מזה ועוד הרי באמת דוחה הש"ס לעיל דאמר לכי שמע מיפר וקמ"ל רק דדרך ת"ח לאהדורי' א"כ אין ראי' די"ל דלעולם לכי שמע מיפר כל נדר ונדר בפ"ע ומה שאומר כל נדרים שנדרת הוי רק לאהדורי' בעל מ' וא"כ יש לספק נמי בזה אם יכול להפר שני נדרים יחד וצ"ע וא פשר כיון דכתיב בקרא והפר את נדרה ואת מבטא שפתי' כו' והנה. הך ואת מבטא שפתי' אשר אסרה על נפשה מיותר כיון דאמר והפר את נדרה היינו נדרה היינו מבטא שפתי' לכך בע"כ דבא לומר דיכול להפר כמה נדרים יחד דהיינו והפר את נדרה ואת מבטא שפתי' דכולם היפר בחד הפר' וגלי קרא דיכול להפר כמה נדרים משמע הא לא"ה הוי אמרינן נדרה דוק' א"כ באותה דליכא רבוי נימא דהוי אותם דוקא ומה מבעי' לי' וצ"ע בזה כעת:

והנה בהיותי בזה בסוגי' זו ראיתי דברים תמוהין בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל וז"ל ומכאן תדע שהבעל מיפר בלא שמיע' לפי שהוא אמר בכאן יפר אע"פ שהוא לא ידע השבוע' ולא שמע על איזה דבר נשבעה וכן ביאר הש"ס עכ"ל. והוא תמוה שהרי אדרב' הש"ס דוחה דמזה ליכ' ראי' די"ל דלכי שמע מיפר ואיך כתב הרמב"ם מכאן תדע ובפרט מה שסיים וכן ביאר הש"ס והוא תמוה ומה שנרא' ליישב זה הוא דהנה הוי קשה להרמב"ם מה דפריך הש"ס א"ה למ"ל ומשני הא קמ"ל דאורח' דצורב' מרבנן לאהדורי' כו' והנה לכאור' לא נודע למה נ"מ דדרכו לאהדורי' אם נדרה או לא ומה הוי זה מדת ת"ח ומדת חשידות בכך אם יפר או לא ואין לומר דחושש שמא תעבור דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ומה לו לחוש שמא תעבור אך נרא' כיון דאחז"ל דמצוה לתשולי על נדרים מטעם דכל הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב עליו קרבן א"כ ה"נ מה"ט אורחי' דת"ח לאהדורי' להפר לה כדי שלא יחשב לה לעון לבונה במה ולמקריב קרבן וכמו דמצוה לתשולי עלה כך מצוה להפר לה אך באמת זה אינו כיון דקיי"ל בעל מיגז גייז ולא מעקר עקר א"כ בשלמא שאלה שפיר הוי מצוה דבזה מבטל ממנו איסור מה שנדר ומקיימו דהרי עוקרו מעיקר' ולא מבעי' אם נימ' כפי המובן מפשוטו דאם שואל עוקר מעליו גם גוף א שור מה שנדר מתחל' פשיט' דבזה לא מהני רק אם עוקר מעיקר' לגמרי אף גם אם נימ' כמ"ש בחידושי לעיל ובק"א דאף אם שואל מ"מ אינו פועל רק דלא הוי בכלל מקיימו כאלו הקריב עליו קרבן אבל זה שנדר כאלו כנה במה זה נשאר קיים עלי' מ"מ גם ענין זה דלא יחשב בכלל מקיימו כאלו הקריב עליו קרבן לא שייך רק אם עוקר נדר מעיקר' אז לא הוי מקיימו כלל ובטל ממנו איסור זה אבל אם מיגז גייז א"כ גוף הגדר נשאר קיים עד הנה א"כ גם איסור זה דמקיימו כאל הקריב עליו קרבן נשאר קיים דהרי לא אמרו דכל שעה ושעה הוי כמקריב קרבן ויהי' כמקריב כמה קרבנות רק כאלו הקריבו קרבן אחד אמרו א"כ אין חילוק בין אם מקיימו זמן מרוב' או זמן מועט ולכך בשלמ' אם שואל לחכם דעוקר הנדר מעיק' ואין כאן קיום כלל אז חנף לו איסו' זה דמקיימו כאלו הקריב עליו קרבן אבל בבעל כיון דמיגז גייז א"כ עד הנה הוי קיים הנדר איסור זה דמקיימו כאלו הקריב עליו קרבן נשאר בידה וא"כ הדרא קושייתינו לדוכת' למה לו לאהדורי' להפר או לא ולזה מפרש הרמב"ם דהנה זה הוי איבעי' בנזיר דף כ"א אם בעל מעקר עקר או מיגז גייז רק אח"כ פושט שם דמיגז גייז ולכך י"ל דמה דדוחה הש"ס כאן דאמר לכי שמענא והמ"ל דאורח' דצורב' מרבנן לאהדורי' זה הוי הכל להס"ד דלא ידע מהך פשיטות' דנזיר דבעל מיגז גייז והוי ס"ל די"ל בעל מעקר עקר ולכך דוחה שפיר די"ל דלעילם בלא שמיעה לא מהני הפרה והמשנה כוונתה לכי שמע מיפר ומה דקמ"ל היינו דקמ"ל דאורחי' דצורב' מרבנן לאהדורי' מכח דבעל מעקר עקר ולכך מהדר להפר כדי שלא יהי' עליו איסור מקיימו כאלו הקריב עליו קרבן אבל לדידן דפושט הש"ס בנזיר והכי קי"ל דבעל מיגז גייז שפיר מוכח מכאן דמהני בלי שמיעה דאין לומר לכי שמע דא"כ קשה מהו קמ"ל ואין לומר דקמ"ל דאורחי' דצורבא רבנן לאהדורי' דמה מעלה הוי בזה ומדת חסידות לת"ח ממ"נ לעבור לא חיישינן דאחזיקו אינשי ברשיעי לא מחזיקנן ולבטל ממנה איסור דמקיימו לא מהני כיון דמיגז גייז לכן שפיר כתב הרמב"ם דמכאן תדע כו' וסיים וכן ביאר הש"ס דהיינו דהרי הש"ס רוצה לפשוט כן מתחלה רק דאח"כ דוחה ודחי' זה לא שייך לדידן לכך נשאר הוכחת הש"ס בתחלה וא"ש ודוק:

ר"ן ד"ה סבר דלמא מטרידנא כו' עד ולי אפשר דבעל חייש כו' הנה לכאורה אין הבנה לדבריו מ"ט לא יהי' יכול לחזור בו קודם שנדרה היא הרי לא עדיף ממה דס"ל לר"מ אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואעפ"כ אמרינן דקודם שבא לעולם יכול לחזור בו א"כ ה"נ נהי דלר"א חל ההפר' מ"מ היינו רק אם כבר נדרה חל ההכרה אבל קודם שנדרה מ"ט לא יהי' יכול לחזור בו כיון דאין על מה לחול הפרתו דעדיין לא נדרה ומיהו זה א"ש דאין כוונתו שיהי' לו כח לחזור בו קודם שילך דודאי קודם שילך אף אם יפר בעצמו יכול לחזור בו רק שהיא רוצה שיהי' לו כח לחזור בו אף אחר הליכתו ואז אם יפר בעצמו חושש אולי כשילך הנדור תיכף ולא יהי' לו לח לחזור בו כיון שתיכף שתנדור חל הפרתו אבל אם מצוה לשליח להפר יתכן להיות דמ"מ עדיין לא יהי' מיפר לה השליח ויוכל עדיין לחזור משליחותו וירויח בכך מיהו קשה לי חינח לפי האמת דמהני הפרה בלא שמיעה ומיירי הבריית' דמיפר לה מהשח' בזה שפיר יש לחלק דאם יפר הוא לא יהי' לו כח לחזור עוד כיון דכבר היפר אין לו כח לחזור בו אבל ע"י שליח יהי' יוכל לחזור בו לבטל משליחותו