נדרי זריזין חלק ב רפא

בד"ה אמר רבא ת"ח דרך ת"ל כו' דאי שמעינהו הו"ל לומר נדר פלוני ופלוני ואם אית' מה קושי' דלמא מיירי שנדרה רק דלא ידע על מה נדרה לכך אמר סתם כל מה שנדרת אלא ודאי אם בעינן שמיעה בעינן נמי שידע על מה נדרה ואם א"נ שידע על מה. נדרה א"צ לידע כלל אם נדרה ולכך בע"כ מה דנקט הר"ן בלא ידע הוי רק לרבות' די"ל אף בכה"ג מהני הפרה שלו אבל לעולם ה"ה נמי להיפוך מבעי' לי' אף אם ידע שנדרה לא מהני כיון דושמע אישה דוק' וא"ש:

ד"ה ת"ש וכן הבעל כו' ה"נ דאמר לכי שמע מיפר וקמ"ל דאורחי' דצורב' מרבנן לאהדורי' הנה יש לדייק דתרתי למ"ל כיון דכבר נשמע מריש' דאב דאורחי' לצורב' מרבנן לאהדורי' למ"ל סיפ' כן הבעל בשלמא להס"ד דס"ל דלא בעינן שמיעת הבעל א"ש מה דקמ"ל תרתי דבלא זה נמי הוי ידעינן דהפרת האב בלא הבעל לא מהני כמ"ש בר"פ נערה המאורסה הוא ובעלה מפירין נדרי' אך י"ל דטוב' קמ"ל חדא בא לאשמעינן דה"א דלעולם אין האב או הבעל יכולין להפר בלא שמיעה ומה דבמשנה מפורש דהאב מיפר כל נדרים שנדרת היינו י"ל דמיירי דכבר שמע הבעל גוף הנדרי' או להיפוך אם הוי תנא הפרת הבעל ה"א לכך מיפר בלא שמיעה כיון דהאב שמע אותם ולכך כיון דהבעל והאב הוי שניהם שותפין בהפרה זו בזה ה"א דנחשבו שניהם כאדם אחד כיון דעל ידי הפרת שניהם נגמר הענין נחשבו שניהם כגוף אחד וכאדם אחד לכך די במה שאחד שומע נחשב נמי כשמעו שניהם ולכך יכול האב להפר בלא שמיעה כיון דהבעל שמע ונהי דגזרה התורה דבעינן בארוסה הפרת שניהם אבל מ"מ לא נשמע דבעינן שמיטת שניהם. ובזה י"ל דנשאר הסבר' מבחוץ דשמיעת האב או הבעל לבדו מהני שהרי לולי גז"ה הי' די אף בהפרת אחד מהם לבד ונהי דגלתה התור' דבעינן הפרת שניהם אבל שמיעת שניהם י"ל לא בעינן ודי באחד מהם ובפרט דשניהם כחד חשיבי בזה לכך קמ"ל וכן הבעל דאב ובעל שניהם יכולין להפר בנא שמיע' ולא בעינן שמיעה כלל ומזה נשמע דאם היא ברשות אב לבדו או ברשות בעל לבדו נמי לא בעינן שמיעה אבל למה דמשני דלכי שמע מיפר קמ"ל רק דאורחי' דצורב' מרבנן לאהדורי קשה שפיר למ"ל תרתי בחד סגי או באב או בבעל ונדע דאורחי' לאהדורי' וצ"ע:

בא"ד ואיכ' נוסחא כו' לכאור'. קשה לי להני נוסח' למה לא פשיט הש"ס לפ"ז דבע"כ הבעל והאב יכולין להפר לגמרי בלא שמיעה דאל"כ קשי' מתניתין דידן דקתני וכן הבעל ואין לומר כדמשני לכי שמענא דא"כ לפ"ז מוכח דיפה כח הבעל מכח האב דהאב אין יכול להפר בעודה ארוס' לכי שמענ' משמע אחר נשואין והבעל יכול להפר בעוד' ארוס' לכי שמענא וישמע אחר נשואין א"כ למה לא מנאו התנא לעיל גבי מהו דמפרש בזה יפה כח הבעל מכח האב הו"ל למנות נמי זה דיפה כחו דהאב א"י להפר בלשון לכי שמענא והבעל יכול להפר בלשון זה אלא ודאי או דאף בבעל לא מהני לכי שמענא וקשי' מתניתין דידן או דגבי אב נמי יכול להפר בלא שמיע' א"כ לפשוט מכאן וצ"ע:

מידו הרמב"ם בפי' המשניות נרא' דהוא הי' מפרש כהני נוסח' והיינו דלכאור' דבריו תמוהין שם שכתב דמן המשנ' הזאת מוכח דבעל יכול להפר בלא שמיעה וכן ביאר בש"ס והוא תמוה חדא דהרי אדרב' בש"ס דוחה זה דאין ראי' ועוד אם לא ס"ל דחיית הש"ס למה הביא ראייתו מסיפ' ולא מריש' גבי אב ועיימ"ש לקמןבזה אך לפמ"ש כאן א"ש דהרמב"ם הוי גורס בש"ס גבי בעל לכי שמענא והיינו דלא ניח' לי' בהך גרס' לכי שמע דא"כ קשה שוב למ"ל למימר ונצטרך לומר נמי דקמ"ל אורחי' דצורב' מרבנן לאהדורי' וא"כ קשה הא למ"ל היינו ריש' דכבר נשמע מריש' דאורחי' לאהדורי כמו שעמדנו לעיל בחדושינו בשלמא להס"ד א"ש דנקט תרווייהו כמ"ש שם אבל לפי מה דדוחה דבעינן שמיעה רק דקמ"ל אורחי' דצורב' מרבנן לאהדורי תרתי למ"ל לכך מוכרח לגרוס בסיפא לכי שמפנ' לכך ריש' קמ"ל דאורחי' לצורב' מרבנן לאהדורי' וסיפ' קמ"ל בבעל מהני לכי שמענ' אף אם שמע אחר נשואין אך הרי הרמב"ם לשטתו דס"ל דבעינן הפרת הבעל והאב יהי' ביום אחד ובארנו לעיל טעמו דס"ל כיון דבעינן הפרת שניהם הי' ראוי מצד עיקר הדין שיפירו שניהם ביחד רק כיון דקיי"ל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו א"כ ה"נ כיון דבשעה שמיפר השני יכול הראשון להפר עדיין א"כ נחשב כאלו מיפר אז עם השני ביחד ולכך תינח אם מיפר השני ביום שמא של הראשון אבל אם מיפר השני אחר יום שמא של הראשון א"כ בשעה ההיא כבר אין ראוי הראשון להפר לא מהני הפרתם כיון דלא הוי הפרתם יחד ולפ"ז ה"נ אף באם הוי הפרת האב והבעל והנשואין ביום אחד מ"מ איך יכול הבעל להפר לכי שמענ' וישמע אחר הנשואין הרי אחר הנשואין אין יכול האב להפר עוד א"כ לא הוי ראוי לביל' ואיך מצטרף הפרת הבעל עם האב והבעל לבדו אינו מיפר בקודמין אך י"ל דהנה דין זה אם בעינן הפרת שניהם ביום אחד או לא תלי' בבעי' אם בעל מיגז גייז או מקליש קליש כדמבעי' לעיל בפרק זה דאם נימ' מיגז גייז א"כ כל אחד מיפר חלקו בפ"ע רק דמ"מ היא אסור' בכולו דלא ידעה איזהו היפר אבל עכ"פ בכל מקום שהוא מיפר כל אחד חצי הנדר בפ"ע לכך בזה לא בעינן כלל שיהי' הפרת שניהם יחד רק כל אחד מיפר דבר מיוחד בפ"ע ולא בעינן שיהי' יחד או שיהי' יחד ראוי לביל' לכך לא בעינן שיהי' שניהם ביום אחד אבל אם נימ' מקליש קליש א"כ הפרת שניהם הוי הפרת שניהם על ענין אחד ממש אז בעינן שיהי' הפרת שניהם יחד ועכ"פ ביום אחד כנ"ל וכן כתבנו לעיל שם בסוגי' ולכך א"ש די"ל דמבעי' דכאן אזיל הכל לס"ד דמבעי' לי' אם מיגז גייז או מקליש קליש ולא הוי ידע עדיין מהך פשיטות דמקליש קליש לכך דוח' שפיר די"ל דא"י להפר בלא שמיע' והסיפ' דכן הבעל מיירי לכי שמענא כל"ב של הר"ן ויכול לחול אחר נשואין דלא בעינן הפרתן יחד אבל לדידן כיון דנפשטא האיבעי' לעיל אם מיגז גייז ונפשט דבעל מקליש קליש א"כ לפ"ז ודאי דבעינן שיהי' הפרת שניהם יחד או עכ"פ ביום אחד מכח כל הראוי לביל' לכך שפיר מוכח מסיפ' דבעל דיכול להפר בלא שמיע' ואין לומר לכי שמענא דזה לא מהני כיון דאין האב יכול להפר אז ולא הוי ראוי לבילה ולומר לכי שמע אי אפשר דא"כ קשיא למ"ל למימר דאורחי' דצורב' מרבנן נשמע מרישא לכך מוכח דבעל יכול להפר. בלא שמיעה אצטריך תרווייהו ולכך לא דייק הרמב"ם מרישא דברישא י"ל שפיר כדדוח' לכי שמע מיפר ומ"ש הרמב"ם וכן ביאר הש"ס הכוונה דכן רוצה לפשוט מתחל' רק דאח"כ דוח' ודחי' זו אי אפשר לקיימ' למסקנ' כנ"ל ודו"ק:

ד"ה הרי הן קיימין לא אמר כלום כדמפרש טעמ' לקמן במתני' הנה במשנ' דלקמן לא מפורש שם שום טעם למה אין יכול לקיים ולא מפרש שם רק טעם פלוגתתן בהפר' ולא בהקמה רק הר"ן פירוש שם טעמו של דבר ולכך נרא' דיש כאן ט"ש וצ"ל כדאפרש לקמן והמ"ם נתחלף כאל"ף והיינו כדאפרש לקמן כלומר כמו שיפרש הר"ן גופי' לקמן טעמו של דבר:

ד"ה ה"נ לכי שמע ולאינך לישני' כו' הדבר תמה מאוד לפענ"ד דאיך אפשר לומר כאן הך גרסא לכי שמע א"כ לא חל ההפר' ראשונ' כלל רק חוזר ומיפר ומה פליגי ר"א ורבנן אם הפרתו הפר' הרי צריך לחזור ולהפר בלא"ה גם מה משני הש"ס דחושש דלמא מטרידנ'. הרי אם יהי' טרוד מה יועיל לו הפר' זו הרי אינו חל כלל רק צריך לחזור ולהפר וצ"ע להבין כוונתו מיהו גם בגוף הש"ס קשיא ני מה דפריך, למ"ל למימר ומה קושי' בשלמא לעיל במשנה דנקט דרך ת"ח משמע דהוא עצת חכם וראוי לעשות כן פריך שפיר למ"ל ומה עצה של ת"ח יש בזה אבל כאן דנקט רק סתם האומר מהו פריך למ"ל למימר הרי ף אם לא יצרך לו צריך התנא לאשמעינן הדין באם נזדמן שאחד אמר כן מה דינו מזה וצ"ע:

ד"ה לכי שמע מיפר כו' וכ"ת למ"ל לדחוקי נפשי' כו' נלפענ"ד ליישב קושייתו והוא דלכאור' קשה לי מהו דקאמר הש"ס לקמן דר"א למד מק"ו דמה שכבר נדרה יכול להפר מכ"ש כשעדיין לא נדרה דיכול להפר ולכאור' קשה מהו ק"ו הוא זה הרי מפורש בש"ס והכי קיי"ל באומר משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר למ"ד יום דלא קנה כיון דהגיע יום למ"ד כבר כלתה משיכתו ואין לו עוד במה לקנות ומצינו עוד כיוצא בזה בכמה דוכתא א"כ ה"נ מאו ק"ו הוא זה בשלמא אם כבר נדר' כשהוא מיפר חלה ההפר' מיד ומיד יש לו כח לחול הפר' שלו אבל בלא נדר' עדיין דכעת אין לו מקום לחול ההפר' רק שיחול גוף הפר' כשתנדור א"כ אז בשעה שתנדור כבר כלתה אמירתו שלו מקודם ואיך יחול הפרתו אז בשעת שנדר' כיון דבשעת הנדר כבר כלתה אמירתו שמתחל' ובמה תחול הפרתו ומה ק"ו הוא זה אך צריך לומר דר"א ס"ל דהפרתו חל מעתה ודומה למה דקיי"ל התם באם אמר להדיא משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר למ"ד יום במעכשיו שהתנה שיקנה במעכשיו אחר למ"ד יום אז יקנה ולא אמרינן בזה כלתה קנייתו כיון דחל מהיום א"כ ה"נ ס"ל לר"א דהפרתו שלו חל מעתה לכשתנדור היינו אם תנדור אח"כ יחול ההפר' שלו מעתה ועל מעתה לא שייך כלתה אמירתו לכך למד שפיר ק"ו דמה אם נדרה כבר חל הפרתו מעתה מכ"ש באם לא נדרה שיוכל להפר לחול ההפר' תיכף ויוגמר כשתנדור אך לפ"ז א"ש דתינח לר"א דס"ל דלא בעינן ההפר' שוה להקמה לכך י"ל. דס"ל דיכול הפר' לחול מעכשיו ולכשתנדור לכך יליף ק"ו שפיר אבל לרבנן דס"ל דלכך לא מצי להיפר קודם שנדר' מכח דאינו יכול לקיים וכל שאינו יכול לקיים אינו יכול להפר א"כ הרי הקיום ודאי אם אומר קיים לה לכשאשמע לא חל הקיום למפרע כיון דבזה עיקר טעמו דא"י לקיים כמ"ש הרא"ש כיון דאינו עוש' כן בלב שלם א"כ. אי אפשר לומר שחל למפרע דהרי אז לא הי' בלב שלם וכיון דבקיום אינו חל למפרע רק מכאן ולהבא א"כ כיון דהוקש הקמה להפר' גם בהפר' לא יחול למפרע רק להבא ולרבא שוב כלתה אמירתו ולא מצי לחול להבא ולכך בין בקיים בין בהפר' לא מצי לחול להבא כיון דאינו חל תיכף לא חל אח"כ כיון דאינו חל מיד אח"כ כבר כלתה אמירתו לכך מה דמשני הש"ס באומר לכי שמענא היינו רק לר"א. וכן מה דמשני לר' יאשי' הוי נמי כיון דמסיק הש"ס בנזיר לר' יאשי' ס"ל כר"א וגם כאן מוכרח לילך בזה דאל"כ קשה קושיות הר"ן הרי השליח שומע ובע"כ דהולך להך סברא דס"ל כר"א כמ"ש הר"ן ולר"א כיון דיליף הך ק"ו בע"כ ס"ל דהפר' חל למפרע לכך משני שפיר לכי שמענא חל למפרע אבל לתנא דמתניתין דמסתמא אתיא כרבנן ולדידהו לא קל ההפר' למפרע רק לכשישמע אז לא מהני כלל באומר לכי שמענא