נדרי זריזין חלק ב רעח

היתה אסור' בנדר זה הוי כאלו, נדרה אז בזמן שאינ' תחתיו ושוב נחשב אח"כ קודמין לו' אך תינח אם עכ"פ היתה אסורה ממש מכח נדר הזה בזה נחשב כאלו נדרה אחר גרושין והוי קודמין לו אבל אם נדרה שיהי' אסור' למחר וליומא אוחרא וביני ביני גרש' א"כ אחר גרושין ליכ' לא איסור הנדר ולא אמירת הנדר ודאי לא הוי כנדרה אחר גרושין ולכך אמרינן ממ"נ בין הנדר בין חלות איסורו הוי תחתיו לכך לא נחשב לו קודמין ובכה"ג יכול להפר. ולכך א"ש דמה דקאמר לקמן דמיירי בנשוא' ואין הבעל מיפר בקודמין התם מיירי שנדרהו השת' שיחול תיכף ולכך אין הבעל מפיר זה אבל כאן איבעי' שלו הוי אם נדרה שתאסר לאחר זמן ובנתיים גרשה והחזיר' לכך לא נחשב קודמין והי' הבעל יכול להפר רק כיון דגרושין כהקמ' דמיא א"כ כיון דכבר הוקם א"י להפר והבעל יכול להפר כיון דבעל יכול להפר קודם חלות הנדר מהני לי' הקמתו קודם חלות הנדר וא"ש ודו"ק מיהו בלא"ה הוי הכרח לומר דמיירי בארוס' דאי כנשוא' קשה מהו רוצ' לפשוט מסיפ' דגרושין כשתיק' דמיא מה ראי' הרי הר"ן פי' דלכך הוי גרושין כהקמ' כיון דגרש' וידע שלא יהי' יכול להפר לכך הוי גרושין כהקמה ולפ"ז י"ל תינח בנשוא' שאין האב יכול להפר כלל ולכך אם גרש' ידע דאין לה הפר' כלל מוכח דניח' לי' בהקמת אבל בארוס' י"ל למה יחשב. גרושין כהקמ' הלא ידע אף אם לא יגרש' נמי א"י להפר רק בצירוף הפרת האב והרי כיון דבעינן הפרת האב נמי וע"י גרושין נמי יכול להפר האב לבדו דנתרוקנ' רשות לאב ולכך בזה ליכ' הוכח' דגרושין הוי כהקמ' וא"כ הבריית' מיירי בארוס ולכך הוי גרושין כשתיק' אבל האיבעי' מיירי בנשוא' בזה י"ל דהוי גרושין כהקמ' ואין לדחות די"ל דהקושי' מסיפ' הוי רק לדחות הראי' מריש' דבריש' מוכיח דגרושין הוי כהקמ' וזה הוי מכח כ"ש דמה בארוס' הוי כהקמ' מכ"ש בנשוא' ודוח' הש"ס דאיך אפשר לומר דגרושין בארוס נמי הוי כהקמ' דקש' מסיפ' דמוכח להיפוך, ובע"כ דחד לאו דוק' ונדח' הראי' מריש' להיפוך מיהו מהו פשיט מן הבריית' דנתארס' בו ביום כו' הרי בזה י"ל שפיר דבאירוסין הוי כשתיק' אבל בעי' שלו הוי בנשוא' ומהו פשיט אלא ודאי דאיבעי' שלו הוי נמי רק בארוס' ולכך פשוט שפיר:

והנה בהיות כן י"ל ראי' ברור' לשיטת הרמב"ם הובא בסי' רל"ד ובט"ז שם ס"ק כ"ד דס"ל דבנחארס' לארוס שני א"י להפר רק בלא שמע הארוס הראשון אבל בשמע הארוס הראשון א"י האב והשני להפר והביא הט"ז שהב"ח מחלק דהלא היפר האב יכול להפר הוא וארוס השני אף בשמע הראשון אך בהפר האב א"י להפר רק כשלא שמע הראשון והט"ז כתב דמנ"ל להרמב"ם לפלוגי בהכי ייע"ש ולפמ"ש יש ראי' ברור' מכאן דלכאור' קשה אכתי אף אם גם דהאיבעי' מיירי בארוס אכתי. מה פשיט דלמ' הבריית' מיירי בלא הפר האב עדיין ובזה אם הלך לו הבעל נתרוקנ' רשות לאב לכך לא הוי גרושין כהקמ' כיון דידע דבלא"ה אין יכול להפר רק בצירוף האב וזה עדיין יכול האב לעשות ולכך אין ראי' מהגרושין דהוי כהקמה. אבל האיבעיא מיירי באם היפר האב ולא היפר הבעל וגרש' בזה כיון דקיי"ל בהיפר האב ולא הבעל לא נתרוקנ' רשות לאב משום למקליש חליש והוא משנה מפורשת וא"י להפר האב לבדו אבל בצירוף הארוס השני מיפר שפיר וכמו שמוכח מן הש"ס ופוסקים וט"ז בס"ק הנ"ל א"כ י"ל שפיר דמבעי' בהיפר האב ולא הבעל רק גרש' י"ל שפיר דגרושין הוי כהקמ' דבזה ידע דאם מגרש' הלך לו הפר' דאף האב אין יכול להפר עוד לכך הוי גרושין כהקמ' ומהו פשיט אלא ודאי כדעת הרמב"ם דבהפר האב א"י להפר הוא והשני רק אם לא שמע הארוס הראשון אבל בשמע הראשון א"י להפר שניהם וא"כ פריך שפיר כיון דכאן מיירי בע"כ בשמע הבעל דאל"כ לא שייך לומר דהוי כהקמה ובע"כ מיירי בשמע הראשון וא"כ אפשר לומר דמיירי דהיפר האב א"כ שוב בלא"ה אין יכולין האב והארוס השני להפר כלל ומה תועלת באהדר' ואם הוי גרושין כשתיקה נמי אין לה הפר' כלל ובע"כ מיירי בלא היפר האב עדיין ומוכח כחלוקו של הרמב"ם דבלא הפר יכולין להפר, אח"כ שניהם ובהיפר האב שניהם אין יכולין להפר אח"כ ולכך פושט הש"ס דבלא היפר האב הוי גרושין כשתיק' וא"ש ודו"ק ועיין ברא"ש ורשב"א ור"ן שפרשו דבארוס' מיירי דבנשואה אם כעת נשוא' אין הבעל מיפר בקודמין ואם כעת ארוס' הרי אין הארוס מפיר רק עם האב וכאן כיון שנשאת תחלה יצאה מרשותו של אבי' כו' ולדעתי חוץ ממ"ש לעיל י"ל דשפיר משכחת לה נמי להיפוך שתחלה היתה נשוא' ועכשיו ארוס' ומ"ש הר"ן דא"כ כבר יצאה מרשותו נרא' דמשכחת לה היכי דהגט הוי שלא כרצון חכמים כגון דשלח לה שליח עם גט וביטל השליח שלא בפניו דמד"ת בטל גיטא ורבנן תקנו דלא בטל ומפרש בגיטין הטעם מכח דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ולכך אפקעינהו לקדושי מנה וא"כ כל כה"ג חוזרת להיות ברשו' האב כיון דבטלו למפרע הקדושין ונשואין ונחשבת פנוי' ואינה נהרגת אם זינתה כמפורש בתוס' שם ולכך כה"ג ודאי דחוזרת לרשות אבי' וא"כ אם גרושין הוי רק כשתיקה יכול אח"כ להפר בנתארס' לו שנית בצירוף האב אבל אם גרושין הוי כהקמה מה בכך דבטל גיטא או לא סוף סוף כיון דהוא סבר לגרשה א"כ יש בזה גלוי דעת ממנו שרצה לקיים נדרה והוי כהקמ' לו וא"י להפר כן הוי נרא' לכאור'. מיהו שבתי וראיתי שזה טעות דצדקו דבריהם דמיירי בארוס' דאין לומר דמיירי כנ"ל דא"כ מה בכך אף אם גרושין הוי כהקמ' הרי אם יקיים איש אחר לנדר אשה אין בכך כלום רק הבעל יכול להקים אבל אם איש אחר הקים לה אין בהקמ' שלו כלום ואם נתארסה לו אח"כ יכול להפר א"כ ה"נ כיון דנתבטלו הקדושין ונשואין שלה הדר נעש' כאיש אחר ואין בקיום שלו כלום ובע"כ דלא מיירי כלל כה"ג ושפיר הקשו דא"כ יצאה מרשות האב לגמרי ודו"ק:

ר"ן ד"ה מיגז גייז מ"ש מיהו כיון בדאית' מעכב עליו אב דאיהו נמי לא ליפר כו' הנה יש כאן ט"ס וצ"ל אות הדלת של דאיהו על תיבת אב וצ"ל מיהו כיון בדאיתא מעכב עליו דאב איהו נמי לא ליפר וק"ל גם מ"ש כיון דבאיכא ארוס אחרון נראו רבותא היא ט"ס הוא וצריך להיות בליכא ארוס אחרון נראו רבותא הוא דכן הוא האמת דבליכא ארוס אחרון הוי ס"ל לעיל דבלא נראו מיפר האב ובנראו א"י להפר א"כ בליכא ארוס אחרון הוי נראו רבותא לגבי אב רק לענין זכיית ארוס אחרון בנדרה הוי להיפוך דלגבי ארוס שני הוי יותר טוב נראו לראשון מלא נראו כמ"ש הר"ן וזה עיקר הגרסא בליכא ארוס אחרון כו' גם מ"ש אתרתי בבי פליגי כסברייהו דב"ש היא דאמרי ב"ה ט"ס היא כסברייהו וצריך להיות באלף אסברייהו דב"ש הוא דאמרי ב"ה בין ברישא כו' וכוונתו דהוי קשה לו כיון דלדינא דב"ה לא הוי רישא וסיפא דינם שוה איך נקט סתם ב"ה אין יכול להפר ולא פרשו פלוגתתם לכך כתב הר"ן דב"ה קאמרי רק אסברייהו דב"ש דקאמרי בשניהם יכול האב לבדו להפר על זה קאמרי ב"ה דבשניהם א"י להפר כדעת ב"ש על כל פנים רק כל חד כדיני' וק"ל:

ד"ה ואהדרה ביומי' כו', ואהדרא לאו דוקא דה"ה בנתארסה לאחר נמי ייע"ש הנה לכאור' אין הבנה לדבריו למה לי ארוס אחרון הו"ל להקשות בפשיטות דהו"ל לומר נ"מ אם האב יכול להפר לבדו אם נתרוקן רשות לאב או לא ולמ"ל ארוס דנקט וכן הקש' הרא"ש באמת ולמה לא הקש' ר"ן כן ונרא' ליישב דבריו דהנה יש ליישב קושיות הרא"ש די"ל מה דמבעי' בש"ס אם גרושין הוי כשתיק' או כהקמה אין הכוונה כהחמה ודאית רק כעין דמפרש הר"ן בחדושיו פ"ק דב"מ הובא בשיטה מקובצת שם במה דמבעי' בש"ס אם תקפה אחד בפנינו אם הוי שתיק' כהודא' או לא דאין הכוונה רק אם הוי כספק הודאה או אפילו כספק הודאה לא הוי אבל כודאי הודאה פשיטא דלא הוי יע"ש א"כ מוכח משם דמה דקאמר אם שתיקה כהודאה דמיא היינו רק כספק הודאה א"כ י"ל ה"נ מה דמספק' לי' אם גרושין הוי כהקמה היינו רק כספק הקמה אם עכ"פ ספק הוי כספק הקמה וספיק' דאוריית' לחומר' או הוי כודאי שתיקה ולכך א"ש כיון דקי"ל דבכל דוכת' אזלינן בתר חזקה, א"כ האב קודם שגרשה הבעל הי' לו כח שהי' יכול להפר וספק אם פקע הפרתו ע"י גרושין של הבעל אם הוי כהקמ' וא"י להפר האב או הוי כשתיק' ויכול להפר האב א"כ בזה ראוי לילך בתר חזקה דמעיקר' ולילך בתר חזקת האב דמעיקר' דכמו שהי' יכול להפר עד הנה כן יכול להפר עתה ולכך אף אם הוי כספק גרושין נמי יכול להפר ולכך מבעי' רק באהדרה דלגבי הבעל כיון דקודם האירוסין השניים ודאי לא הוי יכול להפר כיון דאינו בעלה וספק אם זכה להפר אחר אירוסין ולכך אזלינן להיפוך בתר חזקה ובזה שפיר י"ל אם הוי גירושין כספק הקמה נמי אין יכול להפר לכך מבעי' לי' רק באהדרה בזה י"ל אם הוי כודאי שתיקה או כספק הקמה ולכך לא הקשה הר"ן באמת כהרא"ש מכח מ"ש רק הקשה מארוס שני דבזה נמי הוי חזקה דמעיקר' שלא הי' יכול להפר לכך הוי יכול למבעי' כן ושפיר הקשה הר"ן רק כה"ג ומה דפשוט הש"ס מסיפא דגרושין כשתיקה אף דהתם מיירי מהפרת האב בלא הארוס נראה דאין כוונת הפשיטות להוכיח מזה האיבעי' שלו דלפמ"ש הוי האבעי' רק לענין הארוס השני אבל כל זמן שלא נתארסה יכול האב להפר לבדו אך הכוונה כך דהנה תחלת רוצה הש"ס לפשוט מריש' דגירושין הוי כהקמה והיינו מכח מכ"ש כיון דמוכח דאף בלא הארוס הוי גרושין כהקמה מכ"ש עם הארוס השני דהוי כהקמ' ולכך שוב דוחה הש"ס הוכחה זו דבע"כ אין להבי' ראי' מזה דגרושין כהקמ' דהרי חזינן מסיפא מוכח דגרושין רק כשתיק' דמיא ונהי די"ל דהיינו בלא הארוס השני עכ"פ שוב נסתר פשיטות הראשון מהרישא דגירושין כהקמ' דמיא אף בלא הארוס השני ובע"כ דחד לאו דוקא והוי פשיטות השני רק לדחות ראי' ראשונה וא"ש ודוק:

דף עב ע"א הרא"ש ד"ה משמע בעלה כו' מיהו בירושלמי משמע אי הכא כו' הנה לכאורה לא זכיתי בעניי מלהבין דברי הרא"ש בכאן דמה דמינן זה לזה הירושלמי מיירי בנשתתק דהוי אונס ממש דתחלה הוי סבר דיש לו שהות עדיין להפר כל היום ובנתיים נשתתק והוי אונס ממש ולכך אלו שעות אינו עולה למנין אבל בש"ס דילן דמיירי רק מגרושין והרי בזה לא הוי אונס דבידו הוי שלא לגרש' או עכ"פ לגרש' ביום שלאחריו ויפר תחלה או הרי הי' יכול להפר קודם גרושין כיון דידע שיגרשנ' הי' יכול להפר תחלה קודם הגט וא"כ נהי דנימ' דמכח זה לא נחשב כהחמ' מ"מ אונס לא הוי ולכך עולין לו גם אלו השעות שאינו יכול להפר וצ"ע. ונרא' דיש להוכיח מזה דהרא"ש ס"ל כדעת האגוד' שהבי' הרמ"א ביו"ד סי' רל"ב בנשבע לפרוע לזמן פלוני ונזדמן לו באותו היום אונס דחייב ולא הוי אונס כיון דהי' יכול לעשות